היה חם מאד בבית היערן!
לא בגלל השעה – סוף סוף מרוץ אופניים בשעה נורמלית, יותר בגלל האווירה. יש משהו באליפויות לאומיות שמביא אנרגיה אחרת לארוע. זה כיף. מתחם התחרות בבית היערן הוא מהטובים שיש בישראל- הוא נמצא בנקודה אקלימית ייחודית ונהנה מצל ומרוח מקררת שמשאירה את המקום בטמפרטורה פחותה מבאיזורים אחרים. המסלול גם מכניס את הרוכבים שוב ושוב אל איזורי הקהל והאקספו.
מאת: דני אסקרוב
צילום: גיאחה ודני
הנה כתבת הוידאו מהאירוע:
ארגון מצוין של קובי פורת ואיגוד האופניים עם קו סיום מרשים וישורת מדוגמת, חסות נהדרת של רוקנ’רוד על המתחם – עם בירה בתשלום סימלי ומיים בחינם והרבה חיוכים ועזרה. פשוט כיף שיש את צחי זיו, דני בן מורדכי וירון ניסנביץ׳ שיחד עם הצוות שלהם הופכים כל ארוע שהם מגיעים אליו לטוב יותר ושווה יותר.
ככה צריכה להראות תחרות: מתחם אקספו מגניב, דגלים, צבעים, מוסיקה, והרבה שמחה וחיוכים
חשוב לנו לעדכן: יש לנו חלק אישי בקידום ושיווק אליפויות ישראל מתוך מטרה להפוך אותן לתחרויות יעד רחבות, עטופות בהפנינג של רוכבים וקהל. מי שהיה בתחרויות עבר ואף קרא עליהן פה אצלנו – יודע שעד השנה- לאף אחד כמעט חוץ מהמתחרים והמעגל הקרוב אליהם לא היה אכפת. הענף סבל מחשיפת חסר, תחרויות ריקות, וכאילו עליו המשילו את האמירה הפילוסופית: “אם רוכב נופל לבד ביער ואף אחד לא ראה- יכאב לו?”… וכך ביוזמת גיא חלמיש (עורך BIKEPANEL), ירון דור (איגוד האופניים), וירון ניסנביץ (רוקנ’רוד), יצא המהלך לדרך- ועמו שידרוג דרמטי ברמת הכיסוי ופרסום האירועים שאנחנו ב BIKEPANEL מקדמים- מהלך הכרחי כדי ליצור רישום מאסיבי יותר של מתחרים ועומק ספורטיבי וכן להביא קהל ועניין, שידרוג דרמטי באקספו בהובלת רוקנרוד יבואני Bergamont שהכניסו צבע, חיים, כח ארגוני, ומעורבות אישית שהיא הרבה מעבר לעניין מסחרי, וקפיצת מדרגה בתמיכה של איגוד האופניים, בחיבור שלו לשותפים ולצרכים שלהם, ובמוכנות לקבל את השינוי. הביטו על לוח החסות מאחורי הפודיום – מקצועיות זו לא מילה גסה, והמטרה שלנו היא שבשנים הקרובות אליפויות ישראל ימשיכו ויתפתחו, והחיבורים האלו – זו הדרך.
המתחם היה מלא וכפי שאפשר לשמוע בקטעי הוידאו – הרבה מאד אנרגיה של יריבות ספורטיבית היתה באוויר.
קהל, עידוד, משפחות, חברים ובירות בבר של רוקנרוד יבואנית Bergamont – שתומכת באליפויות ישראל!
גברים עילית – 6 הקפות הוכרעו בפנדלים
הקרב המרכזי של יום האליפות היה המאבק המסקרן בין שלומי חיימי (Novus OMX) לרותם ישי (Jamis) על תואר אלוף ישראל. ברמת הכושר הנוכחית של שני הרוכבים המובילים בישראל בעשור האחרון, אין הבדל ברמת הרכיבה בין השנים. השאלה המרכזית היתה איזה מרוץ יתפתח ומי יהיה חזק יותר ביום הנתון.
על קו הזינוק- המתחרים עם מגבות קרות על העורף. חיימי מתנתק ומתרכז מטחת למטרייה.
כבר בזינוק אפשר היה להבין שמרוץ האליפות של 2015 יתנהל באופן שונה מהתסריט אליו הורגלנו בין השניים. בדרך כלל, שלומי פותח חזק מאד ומנסה לבסס את מקומו בראש המרוץ. רותם רוכב את המרוץ שלו ומגיע אל שלומי אחרי הקפה או שתיים (כשליש מרוץ). משם מתפתח מאבק טקטי עד לסיום. זה היה התסריט על מסלול האליפות בשנה שעברה וגם במרוץ משמר העמק שנערך בשבוע שעבר.
ניכר היה שארועי משמר העמק ליוו את שלומי ורותם אל מרוץ האליפות. בתוך ההקפה הראשונה כאשר רוכבי הנוער, גיא ניב (שסבל עצירה וירידה למקום האחרון במאבק על מקום בסוף הקפת הפתיחה אך חזר אל חבורת החוד) וגיא זסלר רכבו יחד עם שלומי ורותם אפשר היה לנחש ששלומי מוותר על הבליץ בהתחלה והמרוץ יהיה יותר טקטי.
בהקפה השלישית שלומי תוקף בעליה ומאותו רגע ועד לסיום זה הוא ורותם ישי – כאשר שניהם רוכבים כתף לכתף.
מאחור גיא ניב ממשיך את היום הלא מוצלח כאשר הוא קורע שרשרת ונאלץ לרוץ עם האופניים חלקים גדולים של המסלול עד לנקודת התמיכה הטכנית.
אל ההקפה האחרונה נכנסים רותם ושלומי יחד.
מספר שלומי: ״היה מרוץ טאקטי וזהיר. תקפתי פעם אחת וראיתי שרותם מגיע איתי. היום רכבנו שנינו מלפנים והוא גם עלה להוביל. אחרי שבוע שעבר, היום רציתי לחזור הביתה עם החולצה. בירידה נפלה לרותם השרשרת. כשאני מקבל מתנות אני לוקח״.
רותם, שלא הסתיר את אכזבתו הוסיף: ״זה מאד מאכזב. לעשות את כל הדרך מארה״ב אחרי תחילת עונה שלא היתה טובה כל כך מבחינה בריאותית וברמת הכושר שלי עכשיו ולהפסיד על נפילת שרשרת זה מאד מאכזב. הרגשתי טוב ואם אני מגיע לסיום אין מצב שאני מפסיד גם אם נתלשים לי השרירים מהגוף״. מאוחר יותר הוסיף רותם בדף הפייסבוק שלו: ״ראשית כל ברכות לשלומי חיימי על הניצחון באליפות ישראל, הצופים קיבלו פייט מתוח אבל לצערי הם לא קיבלו את המיטב ממה שיש לי להציע, ולא קרוב. המסלול היה מגניב, איכותי ומהיר אבל לא היה סלקטיבי (לא ממש שופע טכניקה ועליות קשות) מספיק עבורי היום, ולכן נוצר מרוץ טקטי ולא אגרסיבי במיוחד עד ההקפה האחרונה שבה נפילת שרשרת במקום גרוע פתחה פער של ~30 שניות משלומי שלא הצלחתי לסגור בארבעת הקילומטרים האחרונים, אחרי מירוץ שלם שהרגשתי טוב ורק חיכיתי להעלות להילוך שישי ברגע הנכון״.
במובן מסוים, במיוחד בספורט שיש בו תמיד אפשרות של תקלות טכניות, שני הרוכבים המובילים שיחקו הגנתי, על תיקו ולקחו סיכון. כשמגיעים לפנדלים, הכל יכול לקרות…הפעם רותם היה זה שנפגע ומהצופים נמנע ספרינט סיום או קרב נוסף עד הקו. כל זה לא משנה את השורה התחתונה – שלומי חיימי, אלוף ראוי, מנצח כמעט כל מרוצי הקרוס קאנטרי בישראל ומי שמוביל את הנבחרת בשנים האחרונות שומר על תוארו. ברכות.
מאחור, גיא זסלר מבסס את מעמדו כרוכב השלישי של הנבחרת עם מקום שלישי בדרוג הכללי אחרי רכיבה יציבה וטובה.
נשים עילית
קצת קשה לכתוב על מקצה בו יש רק 5 מתחרות אז ברשותכם נתמקד בסיפור החיובי של ענף אופני ההרים נשים – רותם גפינוביץ (IGP). לפני שנה וחצי החלה גפינוביץ בתהליך ההסבה שלה מרוכבת כביש לרוכבת הרים. המעבר הזה אינו טריוויאלי כלל ועיקר. אנו מכירים, בעיקר בעולם הגברים, סיפורים על רוכבי אופני הרים מצטיינים שהפכו רוכבי כביש. המעבר ההפוך הרבה פחות שכיח. בשנה שעברה רותם הגיעה לאליפות אחרי תאונה בקרואטיה והיא מספרת על – ״קושי מנטאלי להתמודד עם המסלול״ – את מרוץ האליפות סיימה במקום החמישי. השנה זה הסתיים בנצחון ובפער גדול לפני נוגה כורם (טימישגב, 4:43+) ומגאן בלצר (TNT, +5:32).
״המטרה שלי היא להגיע לאולימפיאדה״, מספרת רותם, ״זה חלום שלא מתפוגג. השאיפה היתה ריו, אבל זה כנראה לא בר מימוש אז מכוונים לטוקיו 2020״. אל המשימה רתמה רותם את צחי בויגן שמאמן אותה פיזית ואת אביעד יזרעאל שאחראי על הצד הטכני בו השיגה רותם שיפור משמעותי. ״הדרייב מגיע מהרוכבת״, מספר אביעד, ״רותם באה אלי וביקשה שאעזור לה להיות אלופת ישראל, כשזה מגיע מהרוכבת אי אפשר לסרב ולכן נתתי לרותם כל מה שיכולתי על מנת לעזור לה להצליח״. ״הרבה פעמים המאמנים צריכים להרגיע אותי ולעצור אותי״, מוסיפה רותם.
על המרוץ עצמו אין הרבה מה לומר – רותם רכבה לבדה ובפער גדול משאר המתחרות עד לקו הסיום כשהיא ממשיכה את העליונות שהפגינה בארץ במשך כל העונה. ״המטרה הבאה היא אליפות העולם באנדורה, אני רוצה להתקדם ברמה ולהתקרב לצמרת העולמית ולא להסתפק רק בלהגיע לשם. אנחנו חושבים עכשיו על תוכנית שתביא אותנו מוכנים לאנדורה בספטמבר״.
נוער בנים ובנות
״הנצחון במשמר העמק היה העמסה של לחץ וציפיות על גל שרף״ חזה אביעד מאמן הנבחרת טרם הזינוק.
אז החדשות הטובות הן שיש רוכב ישראלי שמגיב מצוין תחת לחץ! גיא לשם (IGP) שהוביל בתחילת המרוץ דלק אחרי שרף לאורך המרוץ כולו וסיים רק 41 שניות אחריו במקום השני. אורי לאונזיני (IGP) סיים במקום השלישי, 2:13+ דקות.
גיא שרף בבאני הופ של אלוף על קו הזינוק
אצל הבנות, נעמה נוימן מנצחת לפני שחר צרויה.
גל שרף (טימישגב) שמאומן ע״י אופיר גל און (בשחור, מתחבק עם שרף אחרי הנצחון) הפגין עליונות למן ההקפה השניה ורכב בחזית המרוץ.
התמונה הגדולה – בכדי להגיע לריו קודם צריך להגיע
תחת הובלתם של ירון דור וירדן גזית, ענף אופני ההרים הפך אסטרטגי לספורט האופניים כולו. התקווה לתקציב גבוה משמעותית במידה והענף יהפוך ענף אולימפי והאסטרטגיה להשגת היעד מוטלת על כתפיהם של גזית, יזרעאל, חיימי, ישי ושות׳.
ישי וחיימי הם המוציאים לפועל אך בנוסף לתפקידם כאוספי הנקודות, מתנהל בחודשים האחרונים מאבק על המעמד האישי של כל אחד מהשניים. כמו שחר צוברי ונמרוד משיח בענף השייט יש כרגע תוכנית בסיומה יוקצה מקום לרוכב אחד, ושני רוכבים מתמודדים על הזכות להתחרות במשחקים האולימפיים. גזית הגדיר קריטריונים ברורים המבוססים על תוצאות במרוצי גביע עולם, אליפות אירופה ואליפות העולם. במידה ויהיה שוויון בניקוד הקריטריון שיקבע יהיה דרוג ה UCI של הרוכב.
ירדן גזית על הניירות ואופיר גל-און על המיק
הקרירות והיריבות בין חיימי וישי בלטו לעין לאורך שתי התחרויות בשבועיים האחרונים. לא נרשמה לחיצת יש על הפודיום או חיבוק לטובת הצילום המסורתי. מעבר ליריבות הבריאה יש לזכור – מקומה של ישראל בריו טרם הובטח והאתגר להשאר בין 24 הנבחרות המובילות בעולם עדיין תקף! למרות התחרות ביניהם חיימי, ישי ומנהלי האיגוד עדיין תלויים אחד בשני יותר מאשר יריבים אחד של השני…
נכון לעכשיו (ובזכות 70 נקודות UCI שמקנה המקום השלישי באליפות לאומית, 90 לשני ו 110 לאלוף) גיא זסלר הופך רשמית לספק הנקודות השלישי של הנבחרת ומחליף את גיא ניב.
הנבחרת יוצאת יחד לאליפות אירופה בשבוע הבא ולאחר מכן למחנה אימונים בגובה לקראת אליפות העולם שתערך באנדורה. רותם ישי יחזור לארה״ב ויתאמן בגבהים של קולורדו שם הוא מתגורר. יהיה מעניין לעקוב אחרי התחרות בין השניים והתוצאות שלהם באליפות אירופה והעולם בשבועות הקרובים.
מירוץ כייפי, מרובה סינגלים, בהקפה שמחזירה את הרוכבים לקהל.
יש עתיד?
הנתון הכי מעניין של ארוע האליפות היה 51 מתחרים בקטגוריית הקדטים (את התחרות בקדטים ניצח תומר לנצמן מטימישגב) ועשרות ילדים והורים בקטגורית הקטקטים. האם זה סימן חיובי לספורט? שאלה טובה.
במבט חיובי, ריבוי המתחרים הוא עדות לפעילות מועדונים ענפה, בעיקר בעולם אופני ההרים. בגילאים האלו הרמה היא רמה של חוג. רמת המחויבות הנדרשת עם המעבר לנוער ועילית היא אחרת לגמרי. עדיין, גם אם רק אחוזים בודדים ישרדו את הדרך אל הרכיבה התחרותית כאורח חיים, הענף בונה תשתית שאם לא תניב אלופים אולי תייצר יותר קהל מבין ואנשים שאופניים עבורם זה הרבה יותר מסתם שני גלגלים וכידון.
במבט אחר, העובדה שהמרוץ עם הכי הרבה קהל היה מרוץ הילדים (עם עשרות הורים נלהבים בקהל) אומרת גם כן משהו על מקומו של הענף הבכיר…
זהו פחות או יותר המרוץ האחרון לעונה המקומית. מקווים שהצלחנו להוציא את הרכיבה התחרותית מהמחתרת. נמשיך לעקוב אחרי הרוכבים הישראלים ואחרי כל מה שמעניין על אופניים.
מאת: דני אסקרוב
צילום: גיאחה ודני
