אופני הנוחות של וילייר טריסטינה הגיעו למערכת: עם אלסטומר מיוחד, גלגלי 28, ועיצוב וגימור ברמה האיטלקית הגבוהה והמוכרת של וילייר (כן, עם וו, לא עם דבליו), ולא מעט שיק איטלקי.
מאת: גיא חלמיש
צילמו: גיא לוטם וגיא חלמיש
וילייר Cento10NDR כרטיס ביקור
- שם הדגם: Cento10NDR של וילייר טריאסטינה (או בקיצור: Wilier)
- ייעוד וחזון: אופני אנדיוראנס עם אלסטומר לשיכוך מאחור
- אבזור עיקרי: גלגלי קרבון, קוקפיט קרבון, אולטגרה אלקטרונית.
- משקל: 8.5 ק”ג
- מחיר: 35,500 (הדגם הכי קרוב באתר)
- יבואן: רוכבים באהבה.
סקסאפיל ועיצוב
תראו, יש להודות על איזה אמת כלשהי בטרנדים של השנים האחרונות- אנחנו נמצאים בעידן בו האיכות, הבוטיק והסטייל הולכים ומאבדים את מקומם כנגד המדע, השיווק והכסף הגדול של המחקר והפיתוח. המצב הזה משחק לידי יצרניות האופניים הגדולות, ומשאיר את הבינוניים והקטנים במקום יותר פגיע. אבל יש עדיין קהל אנין שלא מוכן להתפשר על הצביעה ברמה הגבוהה ביותר, או על הפרטים המדויקים ואיכות המוצר שלו. עבור אלה בדיוק נולדו חברות כמו וילייר, שקיימת כבר יותר מ 100 שנה (נוסדה ב 1906) באיטליה.
זו אחת משלדות האופניים היפות והמרשימות ביותר שיצא לי לבחון. בתוכה משובצים כיהלומים הרבה פרטים קטנים שנותנים טאצ’ של יוקרה. אמנם הצביעה של האופניים הסציפיים שנכנסו למבחן היא יחסית פשוטה – שחור עם נגיעות קטנות של אדום, אבל ויליר ידועה בצביעות מדהימות במיוחד. לו לא הייתי מכיר את שלדת ה Cento10Air המדהימה, הייתי חושב שהאופניים האלה הם הכי סקסיים שיש אבל האויב של הטוב מאוד הוא המצוין, והאחות הגדולה שלהם קצת יותר יפה, אין מה לעשות- זו האמת בפנים.
השלדה נראית סופר מודרנית – החל בפרופילים המרובעים יחסית של חלק מהצינורות, הזוויות המושלמות ברמה האסתטית, הזרימה והחיבורים ההרמוניים בין החלקים השונים – מושלם. ניכר שעשו בעיצוב חשבון לאווירודינמיות, וגם אם אלה לא אופני האווירודינמיות של החברה, הרי שיש פה נגיעות שמשלבות את גישת הצינור הקטום- מעוגל מלפנים וישר מאחור (Kamm-tail).
כמובן שהעברת הכבלים המלאה בתוך השלדה, וגם הקוקפיט עוזרת מאוד למראה המאוד מאוד מגניב ואסתטי שלהם: עם ה Di2 האלקטרוני של שימנו יש נקיון מושלם בדגם הזה ללא כבלים חיצוניים.
בצד החסרונות נציין את המשקל הגבוה של השלדה: 1190 גרם (כ200 גרם יותר מהדגם האווירודינמי התחרותי NDR-Air דיסק), שאפשר לזקוף אותם בעיקר למערכת השיכוך הייחודית שלהם.
ACTIFLEX – אלמנט השיכוך מאחור
במוקד העניין בדגם הזה נמצא כמובן אלמנט השיכוך בחיבור (הנמוך ומודרני) בין תומכות האוכף הקשתיות לצינור האוכף. זה המרכיב שמחצין ומתקשר בצורה הכי ברורה את ייעוד האופניים הרשמי – כאופני מרוץ לרכיבות ארוכות. בין התומכות לצינור האוכף הוכנסה חולית חיבור מאלומיניום ואלסטומר שמאפשר את השיכוך. יש 3 רמות קשיחות לאלסטומר ועל האופניים שבמבחן היה הכי רך, אבל לא הורגשה כמעט התנועה שלו – וזה טוב. לא היה נדנוד מיותר (בובינג) בכלל, ומצד שני במשטחים מאוד גסים האופניים נוחים ומכהים את פגע המכות.
הגישה של יצירת חוליה סופגת באזור הזה קיימת לא רק אצל וילייר- לטרק יש את האיזוספיד, יש משהו שמזכיר גם לפינרלו ובתחום אופני ההרים עוד רבות אחרות. רוב החברות משתמשות רק ביכולות הקרבון עצמו לספוג. אני חייב להודות שלא הבחנתי עד היום ביתרון לגישה כזו או אחרת. בסוף כולן מאפשרות תנועה של כמה מילימטרים בודדים שמסייעת להוריד את העוקץ ממכות קשות ושברים באספלט.
תוסיפו לזה את צמיגי הקונטיננטל גראן פרי 4000 בעובי של 28מ”מ מאפשרים ניפוח אוויר בלחץ נמוך יותר, שסופג נפלא בפני עצמו. בכלל – המעבר ל 28 מספק חוויה של אחיזה ונוחות שיתכן ומייתרת את האלמנט המורכב הזה בשלדה, אבל לרוכבים שבוחרים ב25מ”מ זה יורגש יותר (ובמיוחד אם יבחרו באלסטומר רך יותר או משקלם גדול משלי).
בשלדה יש הכנה גם למעצורי חישוק- ניתן לראות את זה באותו פלאח אלומיניום והברגה שלו מתחת האלסטומר שמכסה על חורי ההכנה ובמבט מלפנים כשרוכבים ומסתכלים למטה ורואים את ההכנות. מבחינת וילייר זה חסכון של ייצור דגם ייעודי לכל שיטה ואולי גם מבחינת לקוח שרוצה לקנות אותם קודם עם מעצורי חישוק ואחרי זה להחליט אם בא לו לשדרג לדיסק. אבל זה פחות נקי ומיותר למי שקונה דיסק בלבד. הם יכולים לקבל צמיגים ברוחב של עד 30מ”מ בדיסק ו 28מ”מ במעצורי חישוק.
גיאומטריה ורכיבה
גיאומטריה היא הלב של האופניים והדבר שהכי משפיע על חווית הרכיבה איתם ולכן אני אוהב לשלב את השיחה על חווית הרכיבה עם שיחה על הגיאומטריה. ופה, עם הגיאומטריה האיטלקית הזו, חשבתי לעצמי לרגע שקיבלתי את מכונת המרוץ או הקשיחות משקל של וילייר ולא את מכונת האנדיוראנס. בעיני האיטלקים לא כך הדבר והטקסטים המבטאים את האופניים באתר שלהם נשמעים בדיוק כמו אלה של כל אחד מדגמי הנוחות של חברות אחרות עם דיבור על רוכבים פחות מקצועניים היושבים זקוף יותר, רכיבה רגועה וכו’. אז אני לא מסכים איתם- יצא להם דגם מרוץ לחלוטין.
באנדיוראנס בד”כ מקבלים היגוי יציב יותר, חוויה מעט יותר עצלה ביציאה לעמידה, וסוג של רוגע ברכיבה. אבל שכשמדובר בוילייר טריאסטינה וב Cento 10NDR זו לא החוויה! במבחן עיניים עצומות, בלי לדעת איזה שלדה קיבלתי, הייתי אומר לכם שאני על אופניים מגיבים, בעלי חיות מגניבה, היגוי מהיר והתאמה לרוכבים ספורטיביים לגמרי. אין שום דבר מחווית האנדיוראנס חוץ מקיומו של האלסטומר הזה, וכן גלגלי ה 28מ”מ הרחבים. כל השאר מרגיש לגמרי סוס מירוץ איטלקי אציל ויפהפה.
מבחינת התאמה לרכיבות ארוכות ורולינג הילס אין פה יתרון על דגמים אווירודינמיים במהירות או ביציבות אבל יש בהחלט יתרון בספיגה עם האלסטומר והגלגלים. ככל שהמסלול יהיה “פאנצ’י” יותר (עם רולינג הילס, שחלקן תלולות וקצרות)- כך האופניים האלה יתאימו לו יותר, כיוון שיש להם את החוויה הספורטיבית התחרותית.
איך זה יכול להיות? וילייר מראה את ההבדלים מהדגמים האחרים שלה – שבהם הסטק והריץ’ אכן בהפרשים טיפוסיים לסקאלה הזו (כלומר האופניים האלה בריץ’ נתון שמתאים לכם ולמידה שלכם, יספקו גובה גבוה יותר של הקוקפיט וצורך בפחות ספייסרים), אבל כל הסקאלה שלהם היא כנראה מוטה לספורטיביות- כלומר מה שהוא אנדיוראנס לאיטלקים, הוא ספורטיבי לגמרי לאמריקאים.
הסטאק והריץ מרמזים על התנוחה המעט פחות קרבית (אם כי קרבית בהחלט בכל זאת) מדגם ה Cento10Air ואחרים: הטופ טיוב קצר יותר וצינור הראש מעט ארוך יותר. במידה סמול שבחנתי- צינור הראש אורכו 13.6 ס”מ- לא הכי קצר וגם לא ארוך במיוחד. אולי תצטרכו פחות ספייסרים מהשלדות התחרותיות אבל רובינו עדיין יצטרכו לא מעט.
יש רמז מסוים בטבלת הגאומטריה של ה Cento10NDR שמסביר את ההיגוי המהיר יחסית: תומכות השרשרת קצרות יחסית של 40.6 ס”מ. מצד שני אני חייב לאמר שלא הרגשתי חוסר נוחות בדיסנדינג – אפשר לזקוף את זה לשני דברים: זווית הראש מתונה יחסית: 71.5 במידה Small מה שמרגיע את ההיגוי (72 מעלות סטנדרטית יותר במדיום), וצמיגים רחבים ואוחזים היטב. לצערי אין נתונים על בסיס הגלגלים שיכול היה ללמד עוד קצת על ההיבט הזה. בסה”כ- אופניים מעולים לרוכב ספורטיבי שרוצה איזון טוב בין היגוי מגיב ומהיר אך לא מוגזם וקיצוני- כלומר שיספק לו שליטה טובה בירידות וסיבובים.
אבזור והשפעתו על הרכיבה
האופניים שנבחנו הגיעו מפנקים: גלגלי קרבון עמוקי פרופיל של חברה איטלקית (פחות מוכרת בארץ) בשם Ursus – דגם ה C37 שלהם שוקל 1706 גרם סבירים אך לא קלילים, ומרגיש טוב מאוד בעומק 37מ”מ ורוחב 24 נדיב של מ”מ (מחירם בנפרד כ 8,000 ש”ח). עליהם קונטי 4000S2 נפלאים ברוחב 28מ”מ מפנקים. עומק הגלגלים הזה מספק התאמה למגוון גדול של תנאים (All Around). הדיסקים פותרים את לחץ הדיסנדינג עם גלגלי קרבון ומספקים עצירה נפלאה, והצמיגים הרחבים יאפשרו ספיגה עם לחץ אוויר נמוך גם במסלול בלגי-הולנדי משובש.
קוקפיט קרבון (לא אווירודינמי אמנם), ואולטגרה אלקטרונית מצוידת בדיסקים- מערכת מעולה לכל הדעות. האוכף מצוין אף הוא מחברה איטלקית נוספת שלא רואים הרבה בארץ: Astute (שאם תנסו להבין איזה מודלים יש להם ומה המפרטים תגלו מה קורה כשאיטלקים מנסים לסבך את החיים למשתמשים באתרי האינטרנט שלהם – אפילו את ה U בשם החברה הם כותבים בלוגו כ V כך שתתקשו למצוא אותם בגוגל אם לא ירמזו לכם על כך… שמישהו יציל אותם מעצמם וההתחכמויות האלה).
איכות האבזור הגבוהה באה לידי ביטוי אפילו במחזיקי הבקבוק המעולים של עלית הממותגים וילייר.
כשמגיעים לעליות מגלים שוב את מה שגיליתי בכל אחד מדגמי האופניים שבחנתי מכל היצרנים- השילוב של אולטגרה אלקטרונית עם דיסקים ביחד עם חבילות אבזור שאינן מהקצה הכי קיצוני שיש מביא את כל החבילה לכ 8.5 קילו למרות הקרבון הרב שבה והופך אותה לטובה יותר למישורים מאשר לעליות ארוכות ותלולות, לפחות מבחינת משקל.
משתחררים מההתמכרות לפייסבוק!
- יש לנו ערוץ טלגרם! https://t.me/BIKEPANEL
סיכום
רצו אנדיוראנס, קיבלו מירוץ – עם לוגו ימי ביניימי שמעיד על האצולה שלו ומתחבר לאיכות הגימור המרשימה. “אופני נוחות” יהיה תיאור מעליב קצת למכונה הספורטיבית היפהפיה הזו- אז מה אם יש שם אלסטומר וספיגה מאחור? לטעמי ההיגוי פה הוא של אופני מרוץ לכל דבר, רק מהסוג הטוב והמאוזן (בניגוד לסוג התזזיתי מדי והלא יציב שמאט אותך בסוף). עם משקל השלדה וכל החבילה, הם לא אופניים הכי קלים שיש אבל הם מספקים חווית רכיבה נפלאה, מגיבה, עם אבזור איכותי, ומתאימה לכל מסלול בחבילה נקיה מכבלים וסקסית במיוחד.