אחרי שהכריז ב BIKEPANEL על התוכנית, ועבד קשה על ההכנות – הגיע הרגע שהנה זה הולך להתחיל באמת! זוהר קנטור מסכם את ההכנות ועומד לצאת ביום ראשון לאחד מהאירועים האולטרא אנדיוראנס הקשים ביותר שיש, ואנחנו מתרגשים איתו.
כמה פעמים יוצא לכם להרגיש תחושת אי וודאות מוחלטת. קמתם בבוקר ולא ידעתם איפה תאכלו ארוחת בוקר, צהריים או ערב? אם יהיה לכם מספיק מים, אם תמצאו מקום נוח ויבש לישון בו, כמה גשם ירד, מה מצב השלגים, יהיה קר…רטוב? וזאת יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע. זה מה שאני מרגיש עכשיו, אני יוצא למסע מבלי לדעת מה יוליד יום.
אני מודה, תחושת אושר גדולה מציפה אותי על הזכות שנפלה בחלקי לקחת חלק במירוץ מיוחד. הציפייה אל הלא נודע ועוצמת החוויות שמחכים הם ביסוד האתגר. יחד עם זאת, ישנו הפחד, התחושה שמדגדגת מאחורי הראש שאומרת “תשמע חתיכת פרוייקט לקחת על עצמך…”.
דבר אחד אני בטוח: כמו הצבים שבוקעים בחול וכנגד כל הסיכויים מתמקדים להגיע לים, כך אני יוצא מהעיירה Banff שבגבול קנדה-ארה”ב, ביום שישי ה – 8 ליוני וכל כולי מפוקס במטרה אחת – להגיע לגבול עם מקסיקו.
לפני זמן מה שתפתי אותכם על כוונתי לצאת לדרך, ורציתי לעדכן אותכם בפרטים נוספים בטרם אני עולה על המטוס ביום ראשון הקרוב, ה – 3 ליוני, בדרכי לקנדה.
מצטרפים לקב’ השקטה של בייקפאנל בווטסאפ:
קצת נתונים על הטור השנה
השנה רשומים 63 משתתפים על פי רשימה שהכין אחד המשתתפים ביוזמתו. 58 רוכבים את המסלול מצפון לדרום והנותרים מדרום לצפון. ישנו ויכוח עתיק יומין על הקושי ועל המסלול ה”אמיתי”. יש הגורסים שמדרום לצפון מאתגר יותר וקשה יותר. הגיל הממוצע השנה עומד על 42 כך שזה שם אותי בדיוק בממוצע. הרוכב הכי צעיר הוא בן 22 והמבוגר ביותר תאמינו או לא הוא בן 71. למי שאין את הזמן עכשיו בגלל ילדים, עבודה וכו’ – לא להתיאש אפשר עוד לעשות את זה בפנסיה!
מבחינת מדינות, ארה’ב כרגיל שולטת עם 75% משתתפים שהם 47 רוכבים. השאר בודדים מגרמניה, קנדה, אנגליה, ניו זילנד ואוסטרלי אחד. השנה לישראל נציגות בפעם הראשונה- עם שני רוכבים.
קצת על האימונים שלי
האימונים שלי מסתכמים בשלושה חודשים שבהם התנתקתי והשקעתי את כל מרצי לקראת הנסיעה. כמובן שלא התחלתי מאפס, כושר בסיס כבר היה לי וגם יכולת רכיבה למרחקים, אבל לקחתי את זה למעטפת אחרת: במגבלות הבית ומחוייבות, רכבתי כמעט כל יום, למעט ימי מנוחה, בין 4-8 שעות ביום. במצטבר שבועי שמרתי על כ – 25 שעות נטו רכיבה לשבוע כמעט לאורך כל התקופה. בגלל מגבלת הזמן היומי המוגבל העדפתי לשלב עליות וכך, ניסיתי לטפס לפחות 1500 מ’ מידי יום. יצא שמידי יום התחלתי כל רכיבה בטיפוס לכפרים בכרמל ורק משם המשכתי לחשוב לאן ממשיכים. דרך נוף כרמל היה לי לבית בקור, רוח וגשם וגם בימים האחרונים כשנכנס החום. ראיתי אין ספור חזירי בר, בקר, סוסים ובעת האחרונה מלא נחשים.
בגלל נסיון עבר לא התחשק לי לרכב עם תוכנית נוקשה ומאמן, אלא רכבתי יותר לפי תחושה כשבעיקר המטרה היא זמן אוכף ממושך. היו רגעים שהרגשתי עייף אז הורדתי עומס ולעיתים הוספתי יום מנוחה. הרגשתי איך הגוף מתרגל למאמץ ואיתו גם הקצב עלה. רכבתי בקצב נוח אך יציב, כאשר מידי פעם שלבתי אימונים בעצימות גבוהה יותר אבל זאת בזהירות רבה. בכלל, ככל שהמועד מתקרב כך עלה הפחד מפציעות עומס וכך מצאתי את עצמי נזהר יותר ויותר.
לקראת השבועות האחרונים רכבתי עם הציוד כדי לתרגל את המשקל ולא פחות חשוב לארגן את הציוד כך שיהיה לי נוח. רכבתי מספר רכיבות הדמייה, עם כל הציוד: רכיבה מזריחה עד החשיכה, שינה בשטח זרוק במקום אקראי והמשך למחרת. היות וכבר ביצעתי רכיבה ממושכת של ארבע ימים עם כל הציוד, לא התחשק לי שוב לבצע את אותה רכיבה בסגנון דן-אילת אז במקום זאת בצעתי מספר רכיבות דו-יומיות.
רכיבות אלו היו מרכיב חשוב עבורי לחוש יותר טוב את הציוד ולדקדק בפרטים הקטנים שחשים רק תוך כדי רכיבה ארוכה. אופן האריזה, מחשבות על יעילות של פריקה וקיפול בבוקר. איפה נוח לאכסן כל פריט ופריט. מצאתי שלוקח לי כ 30 דקות מרגע ההשכמה בשק שינה ועד תנועה. יותר מדי זמן לטעמי וזאת עדיין לא בתנאי קור. המחשבה על השכמה בתנאי קור של סביבות האפס מעלות מעלה בי חשש קל מאחר והציוד והביגוד מוגבלים בהחלט. מתיו לי האגדי אמר שאסטרטגיית השינה צריכה לכלול, קצת חוסר נוחות וקור כדי שבבוקר כל מה שתרצה זה לעלות על האופניים ולהתחמם. נו בגלל זה הוא האלוף האגדי…אני רוצה שיהיה לי חם ונוח!
כמה מילים על ציוד
בגדול אני לוקח את המינימום. ובמינימום אני מתכוון שיש לי רק זוג אחד מכל דבר, זאת אומרת, מכנס רכיבה קצר אחד, חולצה אחת, זוג גרביים אחד וכו’ הבנתם את המסר. אין מקום לבגדי החלפה וגם לא הרצון למשקל עודף. מלבד הבגדים שעלי, שכוללים בנוסף שרוולי ידים ורגליים, אני לוקח מעיל רוח/גשם, מעיל פוך קל משקל, בגדים יבשים לשינה בלילה וזהו. במידת הצורך נקנה באחת החנויות לאורך הדרך.
ציוד התיקונים מוגבל ביותר וכולל רק חלקים עוצרי אופניים, מתקן שרשרת וחלקים, שני שפיצים, שתי פנימיות וערכת תיקון פנצ’רים, כבל הילוכים אחד, רפידות בלמים, והמון שמן שרשרת.
אני לא מפרט את שאר הציוד כדי לא לשעמם אותכם אבל הכל מבוסס על השאלה האחת, “אפשר בלי זה?” אם התשובה היא לא, אז זה נכנס לתיק, אם התשובה היא כן, או רצוי – אז נשאר בבית!
חלק מהתיקים שלי נתפרו בארץ כדי לוודא תאימות לשלדת הסגל. חברי היקר והמדהים, אלי שפירו בוגר עיצוב המוצר בבצלאל, התנדב לשמש כמעצב ותופר הבית, ובילינו שעות רבות בכיף רב במלאכת התפירה. התוצאה מדהימה. אלי תפר את תיק השילדה, תיק למפות, תיק למכשיר הספוט ותיק הרשת אשר צמוד למוט הכסא. תיק הרשת אשר הגה, נותן לי מענה לדברים זמינים או רטובים לאורך הדרך, כפפות, שרוולים ואוכל זמין.
אופניים
לאחר רכיבות האימון על שילדת האימונים שקבלתי מסגל, סגל ייצרו אופניים חדשים לטובת המירוץ עם תוספת ברגים למחזיק בקבוק נוסף בצינור ה – down tube בצידו החיצוני. האופניים נצבעו בשחור במקום הלבן של שילדת האימונים כדי שאני ארגיש יותר נקי לאורך הדרך…
בחירת המכלולים היתה לי ברורה וקיבלה חיזוק מאיתי גרואג (מאופני סגל): ללכת על סראם ממשפחת x.9 על תצורת 2×10. החלטה נבעה ממספר סיבות, יותר הילוכים אמיתיים ולא תאורטיים, אפשרות להצלבות ועבודה על כל הקסטה ופחות משחק עם מעביר קדמי. בחירת היחסים של 39/26 מקדימה ו – 36/11 מאחורה מאפשרת לי את הגמישות לרכב על הפלטה הקטנה במגמות עליה ועל הגדולה במישורים וירידות. הערת אגב, לאחר רכיבות בתצורה זאת: אני לא רואה את עצמי חוזר אי פעם לטריפל.
החלטתי לאחר מחשבות רבות ללכת על תצורת ריגיד וללא בולם. למרות שיש לי בולם מדהים ויחסית קל משקל ריבה XX, העדפתי לחסוך משקל. אני בטוח שרובכם בוודאי חושבים שאני משוגע. האמת גם אני, אבל יאללה נראה מה יהיה לפחות חסכתי כמות נכבדה של גרמים! אחת מהתחושות שלי שהביאה אותי ללכת על ריגיד היא שנראה לי שהשבילים באיכות יותר טובה ממה שאני רגיל בארץ. זה לא חורשן ולא שבילי הכרמל, אז אם אני צודק אז אני אהיה בסדר ואם לא כנראה קצת פחות בסדר 🙂
תזונה
בכל משך ההכנות לא לקחתי אף תוסף, אבקות, איזוטוני, ג’ל או כדורים. אני יצאתי מנקודת הנחה כי במשך הרכיבה תזונת ספורט אינה זמינה ולא יהיה לי את המקום לסחוב עליי ממילא. כך שבאימונים תרגלתי את אותו מצב. שתיתי מים בלבד, ואכלתי אוכל רגיל כדוגמת סנדווצים, בייגלה, פיתות, חטיפי Nature Valley (שנמצאים בכל מרכול בארה’ב) וכו’. דרך אגב, הפסקתי לאכול תמרים, מגעיל אותי אפילו לראות תמרים. כנראה שעדיין לא התאוששתי מ”לרוץ-את-ישראל” שבו אכלתי המון תמרים. אני הכי אוהב לשלב באמצע רכיבה פיתה עם לבנה בכפרים או פיתה עם שווארמה. מידי פעם אני עוצר לקפה, קולה או קסטה. זהו. לצערי שווארמה קשה למצוא לאורך הדרך בארה”ב אבל המבורגר אני מקווה שכן!
נכנסתי בכוונה מספר פעמים למצבי חולשה, ועוד כמה לצערי לא בכוונה, כדי להכיר את הגוף והתחושה וגם כדי לצאת מהמצב תוך כדי רכיבה. מה לעשות – לא בא לי לקבל בונק באמצע רכיבה בהרים מבלי להיות מתורגל לצאת מזה בשקט ומבלי לחץ.
בחודשים האחרונים ניסיתי לאכול ככל שניתן. אני מודה שאני כל הזמן רעב ואוכל מספר רב של ארוחות ביום. אך לצערי למרות זאת, שריפת הקלוריות במרוצת החודשים האחרונים נתנה את אותותיה ואני בגבול התחתון שלי -גרמים בודדים מעל 60 ק’ג. מקווה להצליח לעלות ולו טיפה עד היציאה…
מכשירים
אני מתכנן לבצע את עיקר הנווט על סמך ג’י פי אס. יש לי קובץ הקלטה של כל המסלול ובנוסף טענתי מפות טופוגרפיות. בנוסף כמובן נמצאות ברשותי מפות של כל המסלול וסיפור דרך אבל בשלב ראשון אני מתכנן להסתמך על מכשיר הנווט. לאחר מספר ימים נראה מה יותר נוח, בעיקרון הגי’ פי אס אמור לעבוד 24 שעות על סט בטריות אחד (2xAA) כך שזה לא כל כך נורא מבחינת החלפת סוללות לאורך הדרך.
מכשיר הספוט מ – small-world נלמד ועבר מספר בדיקות בארץ וקבעתי עם אשתי שכל לילה לפני השינה אני שולח הודעת “הכל בסדר”! ענת תתעורר בבוקר ותוכל לראות היכן אני ישן ולדעת שאני בסדר. כמובן שהתרעתי שיתכן שמסיבה כלשהיא הודעה לא תשלח ובמצב זה אין מה לדאוג….
סמארטפון של מוטורולה נבחר כטוב ביותר ללוות אותי במשך המסלול ובתנאים הקשים. מכשיר ה – Defy Plus עמיד במים, אבק ומכות ובעל בטריה חזקה. אני מקווה לבצע עדכונים שוטפים באמצעות הטלפון ולעלות תמונות וכמה מילים מידי יום-יומיים. בנוסף מוטורולה הוסיפה גאדג’ט נפלא, הנקרא universal protable power pack מטען נייד בעל יכולת הטענת USB לטלפון וגם לאייפוד אשר ישמש אותי לשמיעת מוזיקה. אני לא יודע באיזה תדירות אני יהיה זמין לחשמל כך שאפשרות הטענה ניידת נותנת עוד טווח בין טעינה לטעינה “חשמלית מקיר”.
תוכנית לרכיבה
שיעור הנטישה במירוץ עומד על למעלה מחמישים אחוזים. מבחינה סטטיסטית שיעור המסיימים בקרב אלו שעברו את מונטנה ונכנסו לקולורדו עולה בצורה אקספונציאלית. רוב המשברים גופניים ונפשיים מפילים בעשרת הימים הראשונים. לפיכך אני אנסה לשמור על הקצב שלי ולא להגרר בימים הראשונים. מקווה למצוא לא רק את הקצב המתאים, אלא להכנס למקצב של הרכיבה מכל הבחינות מהר ככול שאוכל כדי שמבחינה מנטלית אוכל למצוא את ה”זון” שלי שיבטיח לי שרידות.
זה מזכיר לי את הפעמיים שהשתתפתי בראלי חרמון-אילת בג’יפ כנווט עם אחי היקר ירון כנהג. בפעם הראשונה הגענו בהרבה יראת כבוד לראלי ואחי שמר על הרכב לאורך כל המקטעים הראשונים, הגענו לאילת בזמן מדהים ואלמלא תקלה חשמלית שגרמה לאיבוד כל מערכת הנווט היינו בסיכוי טוב לפודיום. בפעם השנייה, נהגנו באגרסיביות ועם המון חוסר כבוד לרכב, נסחפנו אחרי ג’יפים דוהרים ולא נהגנו בדרך השקולה שלנו וכך למרגלות הרמה שברנו את הבולמים ובזה תם הראלי. הלקח ברור.
תודות
לאיתי וגל מאופניי סגל על התמיכה והעזרה, אני יוצא בידיעה ברורה שיש לי אופניים ברמה גבוהה ביותר אשר מוכנות לאתגר.
לעודד וגלעד מ – small-world על מכשיר הספוט, ההדרכה והיחס החם.
לחברת הראל ביטוח על כיסוי ביטוחי מקיף למשך כל המסע.
לגיא לוי מ – gsm israel על העזרה והעצות בנושא סמארטפון למסע והקישור למוטורולה ישראל.
למוטורולה ישראל על מכשיר סמארטפון אשר עומד בתנאי המסע.
לאלי שפירו חברי היקר על כל השעות…
למוקי די’ ורפי כהן על התמיכה האדירה.
ל BIKEPANEL על האפשרות לשתף אתכם – הקוראים.
כמובן לסיום, למשפחתי האהובה על הפירגון והתמיכה, נשיקות וחיבוק לזיו, טל, שחר וענת.
מילה אחרונה
אחרי שלא מצאתי סיבה טובה עד כה…פתחתי חשבון בפייסבוק לטובת המרוץ.
מי שמעוניין לעקוב אחרי מוזמן לצרף אותי לרשימת החברים, פשוט לחפש zohar kantor.
יאללה מבטיח להמשיך לשתף אותכם בחוויה תחזיקו לי אצבעות….
ביי,
זהר קנטור.