סטנדרט נוסף ב Fat Bikes: ה 29+ (29 פלוס)
תעשיית האופניים מתחדשת ללא הרף, ומצליחה לספק חידושים שמאפשרים לנו להינות (ולקנות) כמה שיותר. גם כשמדובר על fatbike חוקי המשחק לא משתנים, וגם פה יש החלטות כבדות משקל (ודיונים אינסופיים) בנוגע לגודל הגלגלים ורוחב הצמיגים. ה-fatbike התחיל את דרכו עם גלגלים של 26 אינץ’ – כמו כל אופני הרים – אך ברוחב של 3 עד 5 (!) אינץ’. אבל אז הגיעה בסערה מהפכת הגלגל הגדול, ופתחה לחבר’ה את הראש. למה לא לעשות גלגל גדול גם לפורמט השמן? וככה נולד לנו סטנדרט חדש עם גלגלי 29, ברוחב 3 אינץ’ – ה-29 +.
אל החלק הראשון של הכתבה ב BIKEPANEL לחצו כאן.
התמזל מזלי ויצא לי לעשות בייביסיטר מתמשך ל-fatbike הירוקים והיפים של ארי מ-Ari Cycles. מדובר בזוג אופני קאסטום שמנמנים, סקסיים ומיוחדים במינם, שכיכב בתערוכת האופניים במוזיאון העיצוב בחולון לפני מספר חודשים (פאוזה לגילוי נאות – ארי הוא חבר טוב שלי, אני מאוד מעריך את העבודה שלו, ובמשך מספר חודשים עבדתי איתו בסדנה ולמדתי ממנו המון על עולם בניית השלדות בכלל ועל fatbike בפרט). מה שמיוחד בשילדה של האופניים האלה הוא העובדה שהיא בנויה להתאים לשני הסטנדרטים של הגלגלים השמנמנים.
לפי מה שידוע לי (וחפרתי על זה קצת) אלה ה-fatbike היחידים בעולם שיודעים לעשות את זה! שילדת fatbike רגילה ברוב המיקרים לא תאפשר הכנסה של גלגלי 29+ פשוט בגלל בעיה של מקום ומרווח בוץ. בנוסף תהיה פגיעה ביכולות האופניים בגלל שינוי דרמתי בזויות וההתנהגות הכללית שלהם. ארי התקין את ה-BB האקצנטרי המושבח שלו, שמעבר להתאמה שלו לסינגל ספיד לצורך מתיחת השרשרת, הוא מאפשר גם להעלות ולהוריד את גובה ה-BB (בהתאם לגודל הגלגל במקרה הזה, או לגודל המזלג במקרים אחרים). בנוסף, הוא בנה את המזלג כך שיהיה מספיק גבוה כדי לקבל גלגל גדול ומספיק תגובתי לגלגל הקטן יותר. כנ”ל לגבי המשולש האחורי של השילדה. חוץ מזה שזה מאוד מגניב ומיוחד, זה גם בא לנו בול בזמן לדיון הסוער על גודל גלגל ב-fatbike. למה? כי – שימו לב – ככה נוכל לבחון את ההבדלים בין שני סוגי הגלגלים עם אותה שילדה ועם אותו מפרט!
שני זוגות הגלגלים שקיבלנו הגיעו עם חישוקי Rabbit Hole וצמיגי Knard של Surly. הצמיגים ברוחב 3.8 אינץ’ בגלגל ה-26 ו-3 אינץ’ בגלגל ה-29+. הנאבות בגלגלי ה-26 גם הם של Surly וב-29+ יש זוג נאבות סקסיות של Hope.
יצא לי לרכב המון על האופניים האלה לאורך תקופות שונות. לקחתי אותם לרכיבות סינגלים ברמות שונות בכרמל, בחורשן, במשמר העמק, בבן שמן, במשגב וכמובן גם בחוף הים. טיילתי עליהם ברכיבות עומק של למעלה מחמש שעות וחקרתי את החוויה על כל סוג גלגלים.
Fatbike נגד +29
29+, האח הצעיר והמגודל של ה-fatbike, מצטיין בהיגוי חד יותר, וגם בגלגול מהיר יותר מכורח היותו גדול וצר יותר. ההיקף החיצוני שלו מגיע למשהו כמו 31 אינץ’! זה מורגש מאוד בצבירת מהירות ובמעבר מכשולים, ואם אתם אוהבים את הכיף של ירידה או טיפוס מדרגה עם אופני 29, עם ה-29+ זה אפילו עוד יותר טוב. תחושת האחיזה שמדביקה את הצמיג לקרקע ומקשה על הפניה איתו על קרקע הדוקה פחות מורגשת לעומת ה-fatbike.
מעט התאכזבתי מה-29+ על החול. חשבתי שזה באמת יאפשר לי רכיבה קלילה על דיונות כמו על ה-fatbike הסטנדרטי. האחיזה טובה יותר מצמיגים של אופני הרים רגילים, אבל כשמגיעים לדיונות חול זה לא ממש זה. צריך להוריד עוד כמה PSI מהמעט שכבר יש בצמיגים כדי לעזור לעסק לזוז, ונדרשת הרבה יותר תשומת לב ואנרגיה כדי להתקדם. זה לא מתקרב למה שה-fatbike הרגיל יודע לעשות על החול הרך, מהבחינה הזאת זה יושב איפשהו באמצע בין צמיג רגיל ל-fatbike סטנדרטי.
מה עדיף? כרגיל, זה עניין אינדבידואלי. ה-fatbike הסטנדרטי מצוין וכייפי, הוא יפנק את הרוכב עליו בעוד אינץ’ מהלך בגלל גובה הצמיג הגדול יותר שלו, ועבור מי שמתכוון לרכב הרבה על חול יש ל-26 יתרון גדול על פני ה-29+ בגלל שטח המגע הרחב יותר.
אני אישית מעדיף את ה-29+, כי אני מרגיש שהוא לוקח את הקונספט של fatbike עוד צעד קדימה, ופותח אותי לחוויות חדשות באמת, ולמסלולי רכיבה הרבה יותר מגוונים. כיף עצום לרכב איתו בסינגלים בכל רמה, וגם לקחת אותו לרכיבות ארוכות. ה-29+ נותן לנו את אותן התחושות שחווינו עם ה-fatbike הרגיל, אבל המגרעות פחות מורגשות והיתרונות רק מתחזקים. כשהם בידיים מיומנות, אני לא יכול לחשוב על מקום שהאופניים האלה לא יתאימו לו.
הfatbike הרגיל מול אחיו ה29+. שימו לב לגובה ולרוחב…
לחצי אויר
אחד הדברים החשובים ביותר ברכיבה על fatbike הוא כיוון לחצי האויר. הלחץ המקובל נע בין 5 ל-10 PSI, ואם מכוונים לחץ לא מתאים, החוויה שונה לחלוטין.
בלחץ קצת גבוה מדי נוטים להרגיש מעין בובינג או ניענוע. בלחץ מאוד גבוה לא מרגישים שיכוך והאחיזה יורדת פלאים. בלחץ נמוך מדי הצמיג נמרח בסיבובים, ועלול לקפוץ מהחישוק או פשוט להתפנצ’ר כל כמה דקות מ”סנייק בייט”. במצב כזה חישוקי הגלגלים עלולים להינזק ממכות חזקות של אבנים וסלעים.
מי שמעוניין להפיק את המקסימום מה-fatbike שלו, מומלץ להשקיע מעט בכיוון לחץ האוויר ולמצוא את נוסחת הקסם שהכי מתאימה לו. אחת הדרכים להתמודד עם לחצי אוויר נמוכים היא מעבר לטיובלס: אחרי שהבנתי שפנימיות ייעודיות לצמיגים שמנים הן דבר כבד מדי בתיק ויקר מדי למשלוח מחו”ל (נכון להיום לא מביאים אותם לארץ), הסבתי את שני הזוגות לטיובלס הביתי הישן והטוב עם פנימית 24 אינץ’ בגלגלי ה-29+ ופנימית 20 אינץ’ ב-26 (למי שלא מכיר את התהליך של הסבת גלגלים לטיובלס ביתי, אני ממליץ בחום לשאול את גוגל בנושא). זה עובד פשוט נפלא ומאפשר לי לרכב כמעט באיזה לחץ שאני רוצה ובכל מקום שאני רוצה, ומאז שהסבתי את הצמיגים לטיובלס רכבתי איתם מאות קילומטרים ולא נאלצתי לתקן אפילו פנצ’ר אחד.
התאמה לנישות שונות
כשיש צורך לסחוב ציוד רב על האופניים, הצמיגים השמנים מהווים פתרון מושלם. המאסיביות של השילדה, היציבות שמקנים הצמיגים בנשיאת משקל גדול והיכולת לעבור במתארי שטח מגוונים – אלה הסיבות שבגללן הרבה ציידים, בוני שבילים והרפתקנים מעדת ה-Bikepacking בוחרים ב-fatbike.
קשקשתי על זה קצת עם Paul Erington, רוכב בריטי רציני שביקר בארץ באביב האחרון כדי להשתתף ב-HLC (מרוץ ה-Bikepacking הישראלי הראשון). לדבריו, ה-29+ הם אופני ה-Bikepacking האולטימטיביים, שמספקים את היציבות שמתבקשת עם כל משקל התיקים, מאפשרים נוחות בישיבה ממושכת על האוכף, ובעיקר פותחים את הראש והמפה לבחירת מסלולים שמשלבים גם רכיבה על רצועות חוף, ובכל עונה. כששאלתי לגבי מהירות הרכיבה בקטעי כביש או שבילי כורכר הדוקים – שהיא איטית ביחס לצמיגים רגילים – הוא הסביר שבמסעות מהסוג הזה הנוחות קודמת לכל, ואם יהיה לך נוח תוכל פשוט לרכב יותר, ולכן כשמדובר ברכיבות Bikepacking הוא מעדיף את ה-29+ על פני כל אופניים אחרים.
סרטון נחמד ושמעורר את בלוטות החשק…
[vimeo]http://vimeo.com/25943565[/vimeo]
האם צריך בולם באופי פאט בייק
הצמיגים הרחבים מייצרים בנוסף לאחיזה מעולה גם בלימת זעזועים מצויינת, כך שברוב תוואי השטח – בהנחה שמשתמשים בלחצי אויר מתאימים – התחושה היא שרוכבים על אופניים עם בולמים של 1-2 אינץ’ בערך. שטח המגע הרחב של הצמיג עם הקרקע מייצר במילא תחושה מוזרה וכבדות מסויימת בהיגוי, אז גם להוסיף לזה בולם? מי צריך את זה בכלל?
רוק שוקס יצאו במהלך שיווקי מבריק עם בולם תואם לגלגלי fatbike, ואני חייב לציין שהופתעתי מכך – כי לא ברור מה הצורך. בהשקה של KTM באוסטריה (היה מחשמל), , יצא לי להתנסות בבולם הזה. הוא צויד בנעילה מהכידון, ואני בחנתי ארוכות את התנהגות האופניים עם בולם נעול ועם בולם פתוח, בתוואי שטח משתנים, כולל רכיבה על חלוקי נחל גדולים במיוחד. עם בולם נעול הרכיבה היתה מהירה ובטוחה יותר!
אני בטוח שאם הייתי עושה את אותו מקטע עם בולם ריג’יד הייתי מרוויח אפילו עוד יותר קשיחות וביטחון בפניות. המסקנה שלי (וגם של מספר בוחנים אירופאיים מנוסים שרכבו לצידי בשבילים האוסטריים) היא שבולם זעזועים ל-fatbike הוא מיותר לחלוטין, אך הוא בהחלט מהלך עסקי מצוין של רוק שוקס – כל החברות השנה מציידות את ה-fatbike שלהם עם ה-Bluto החדש…
למרות שלדעתי לא באמת צריך את זה, אין ספק שעוד יצרני בולמים יצטרפו לחגיגה, ואני בטוח שב-2016 יגיעו גם בולמי זעזועים ל-29+. לאחרונה ראיתי ש-Salsa ומותגים נוספים התחילו לייצר אופני שיכוך מלא עם צמיגי fatbike. האם זה גימיק חולף או שזה באמת יתפוס? ימים יגידו.
ה-Bluto של רוק שוקס – נכון להיום זהו הבולם היחיד מבין החברות הגדולות שנותן מענה לגלגים השמנים. מניפולציה שיווקית או שזה באמת תורם?
אז למי בעצם מתאים כל העניין, ולמה לישראלי טיפוסי לרכוש אופניים כאלה?
אני מוצא באופניים האלה קודם כל כיף גדול, ושינוי מרענן. כמי שרוכב הרבה שנים על אופניים, אני חייב גיוון ועניין חדש אחת לכמה שנים, וזה ללא ספק עונה על הצורך. אם אתה אוהב את התחושה של רכיבה על אופני ריג’יד – זה יעצים ויעשיר לך עוד יותר את חוויית הרכיבה. אם הברכיים שלך כבר גמורות מסינגל ספיד, אבל אתה בכל זאת מחפש משהו קצת אחר, נישתי ומגניב – זה לגמרי בשבילך.
הייתי שם את ה-fatbike בקטגוריית “האופניים השניים/שלישיים אחרי אופני השטח המועדפים עליכם”. הם מתאימים בול בתור אופני פאן, כשמתחשק לגוון קצת ולקחת חופש קצר מהזוג העיקרי, או כשהוא נשאר לטיפול אצל המכונאי. ה-fatbike יכולים בהחלט להתאים גם כזוג ראשון, אבל קשה לי לדמיין רוכבים שיזנחו לגמרי את הגלגלים הסטנדרטיים לטובת הגלגל השמן.
הגלגלים השמנים יכולים להועיל, גם בארץ, למי שבאמת זקוק לעבירות בתנאי שטח מאתגרים: אנשים שגרים ליד הים ורוצים לצאת לרכיבת בוקר נחמדה על החוף או בדיונות הסמוכות, חבר’ה שגרים באזור השרון, שם רוב השבילים כמעט ולא רכיבים לצמיגים צרים בחודשי הקיץ, ואחרונים חביבים – אנשי הגולן והגליל העליון, שיכולים לחוות עם ה-fatbike עוד קצת אשלייה של חו”ל בחורפים בהם השלג מחליט לפנק אותנו ולכסות את פסגות הצפון.
לסיכום
אני ממליץ לכם בחום פשוט לעשות סיבוב על הדבר הזה. מפתיע כמה שזה כיף ומיוחד. אני מאמין שנראה יותר ויותר יבואנים שמביאים fatbike לישראל, ויותר ויותר רוכבים בשבילים על מכונות שמנמנות. אל תתביישו, ובקשו סיבוב – יתכן שאחרי כמה מטרים כבר לא תרצו להחזיר אותם.
אבל מי אני שאדבר בשיבחי הקסם השמן. תראו מה לאחד והיחיד גרי פישר יש לומר על הfatbike:
צילמו: עמרי זרח, מקס צ’פארק, Charlie Kelly
סיפר: עמרי זרח
עמרי זרח, אול אראונדר על שני גלגלים, אושיית רכיבה שחי את החלום. הקים וניהל מספר מיזמים מגניבים בתחום הרכיבה. מתכנן שבילי אופניים, מדריך ומאמן רכיבה. כיום עובד כמנהל מוצר בWatteam – סטארטאפ ישראלי המפתח ומשווק מדי וואטים לרוכבים. עמרי כותב פה על ציוד, תרבות רכיבה ושאר עניינים שמעניינים אותו אותו על אופניים, שזה כמעט הכל.
