קובי יונתן מביא ל BIKEPANEL טעימה ותמונות ממקומות נפלאים שלא פשוט להגיע אליהם. ממסע אופניים ייחודי: הימלאיה – הודו:
עד הרגע האחרון לא סיפרתי לחברי על המסע המתוכנן, השארתי לעצמי מרווח נסיגה למקרה שאולי עוד אחזור בי ואוותר על ההרפתקה בהימלאיה.
הרצון העז לכבוש ולחקור עוד מדבר נידח על פני הגלובוס, מוביל את ד”ר חזי יצחק פיזיקאי וחוקר מדבר לפינות האקזוטיות המסוכנות והנידחות בעולם ואם אפשר מקומות שכף רגל אדם או זוג גלגלי אופניו ו לא דרכו שם לפניו. את חזי פגשתי לראשונה בדיוטי פרי בנתב”ג, גם בשיחות הטלפון שקדמו איתו אינו מרבה לדבר ולנדב פרטים “אשמח אם תצטרף” אמר “אולי תעשה גם סרט יהיה ממה” כך הבטיח. אנו יושבים שישה סביב שולחן בטרמינל בעמאן ומעבירים זמן בהכרות הדדית עד לשעת טיסת ההמשך לדלהי. כאן עולים דיבורים על משפחה, ילדים והעיקר משאת נפשנו האופניים והם כבר בבטן המטוס ממתינים כמונו להמראה.
דלהי קיבלה אותנו בלחות גבוהה ובהמולה רבה, המטען הגיע וכך גם אנשיו של רג’וב הסוכן ההודי שארגן לנו את המסע על כל פרטיו. מחוץ לטרמינל עשרות הודים מקיפים אותנו וכל רצונם להעמיס את הציוד שלנו על האוטו ולזכות בכמה רופי, דבר הגורם למהומה קטנה. קצת קשה לדחוס במיניבוס קטן שישה זוגות אופניים מזוודות אישיות ועוד שמונה איש, כולל נהג ועוזר, אך בהודו הכול אפשרי לשיטתם גם לעדר כבשים יהיה מקום במיניבוס.
18 שעות ארוכות ארכה הנסיעה מדלהי למנאלי זו הייתה הכרות ראשונית עם הודו שהשאירה בנו רושם שממנו רצינו לברוח, כבישים סואנים, זיהום אויר נוראי, המולה וצפירות ללא הרף של מכוניות, כאוס שרק נהג הודי יודע להתנהל בו. פה ושם על הדרך עצרנו בדאבות (מזנוני דרכים) מקומיים וככול שהתקרבנו למנאלי התחלף הנוף הבן עירוני לנוף ירוק וסימפטי וכך גם ההמולה שככה מעט. קרוב לחצות ואנו בביתו של רג’וב במנאלי, שם נשהה שני לילות לצורך הסתגלות לגבהים, בית המשמש גם אכסניה לטיילים ולנקודת יציאה למסע האופניים שלנו ממנאלי ללה שהיא הנקודה המיושבת הכי צפונית בהודו.
יום המסע הראשון הגיע, לפנינו 11 ימי רכיבה בהם נרכב כ-600 ק”מ במגמת עליה על דפנות ההרים ונגיע למספר רב של מעברי הרים שהגבוה בהם LACHUNGULA בגובה של 5064 מטרים. הקושי העיקרי כאן הוא חוסר בחמצן, המורגש בעיקר בפעילות מאומצת כמו ברכיבת אופניים.
הכול נראה קסום ומבטיח בדרך ל- MARHI, שם נשהה ללינת הלילה הראשון בגובה של 3400 מטר. לאורך כל הדרך אנו מוקפים בצמחיה ירוקה, חלקה הגדול שיחי מריחואנה הגדלים כצמח בר ובמפלי מים הזורמים ללא הרף מהפשרות השלגים שעל פסגות ההרים. בחולפנו על פני הכפרים אנו זוכים למבטי השתאות וסימפטיה מצד הכפריים ולצפצופי האזהרה ממכוניות המטיילים הדוהרות לידנו בכביש הצר והעולה צפונה לצפות בשלג דאשתקד.
הכביש מזדחל לו מעלה, מעלה בספיראלה אין סופית, מעילים נשלפים מתיק הגב, גשמים קלים מתחילים לרדת. פה ושם פרות יושבות במרכז הכביש אדישות לכל הסובב אותם. ככול שעולים, עננים כבדים מכסים את הדרך וליד מפל מים ציורי עומד בחור ומוכר צ’אי חם ואטריות חמות, זהו מקום יפה לצילום ולחידוש כוחות.
לאחר 7 שעות רכיבה לאורך של כ-40 ק”מ וטיפוס מצטבר של כ- 1500 מטר הגענו ל MARHI: מקום נטוש על אם הדרך בדרך למעבר ההרים Rothang. סטופה (מקדש טיבטי) ממוקם כאן ודגלי תפילה תלויים מתנופפים ברוח ומסביב צריפים נטושים.
את פנינו קיבלו בצ’אי חם אנשי הצוות ההודי המסור שכלל שני נהגים אחד למיניבוס מוביל ואחר לג’יפ מאסף, מדריך הטיול SHABO שרכב איתנו לאורך כל הדרך, טבח, ועוזרים נוספים. בכל נקודת לינה לאורך הטיול נפרסו שלושה אוהלים לשינה, אוהל מטבח, אוהל חדר אוכל ואוהל שירותים.
איתמר בר”יל בחור צעיר בן 70 פותח בקבוק עראק אסלי עם ארוחת הערב באוהל, כשבחוץ הגשם לא מפסיק להצליף. אנחנו סביב השולחן, עששית מפיצה אור דהוי על ירושלמי לשעבר, שני קיבוצניקים, חיפאי, בחור מכרכור ותושב שדה בוקר. רק שירות מילואים או טיול באופניים יכולים לחבר בין אנשים זרים ולגרום לאחווה לאכפתיות ולידידות עמוקה. השיחות נמשכות לתוך הלילה מדברים על מורשת קרב על מאיר הר ציון וה- 101 עד שפורשים לאוהלים ולשקי השינה. הפעם האחרונה שישנתי בשק שינה הייתה בצבא או בצופים וזה בהחלט חומר למחשבה. אך מחשבות נוספות עולות ואני שמח שלקחתי ברצינות את המסע הזה. מרגע שנפלה ההחלטה לצאת לטיול נכנסתי למשטר אימונים כמעט יום יומי עם רכיבות קצרות של 20 ק”מ הכוללות עליות תלולות וכן רכיבות ארוכות 45-50 ק”מ עם צבירת גובה משמעותית. יש יתרון למגורים בהרי יהודה, ככה זה קשה באימונים קל בקרב.
מוזיקה הודית מלווה בקפה חם משכימה אותנו. התארגנות קצרה, תגלחת על עיוור, ארוחת בוקר, “דישון השדות מסביב” ואנחנו מלאי אנרגיה על האופניים, מדוושים לאורך סרפנטינות אין סופיות בדרך למעבר ההרים Rothang שנמצא בגובה של 4000 מטר.
מחלת גבהים נוצרת כתוצאה מירידת לחץ האוויר עם העלייה לגובה, שבעקבותיה יורדת כמות החמצן המגיע לגוף בכל שאיפה. בפאוץ הרכיבה שלי כדורי דיאמוקס (Diamox) להסתגלות לגובה. אחד לקחתי בבוקר וכן כדורי מגנזיום, ג’לים לאנרגיה וקרם הגנה. באזורים בהם אנו מטיילים אפשר לקבל ביום אחד מכת חום ומכת קור.
הדרך מעלה בוצית וחלקה ורובה עטויה בערפל סמיך, נצנצים שהבנו איתנו תלויים מאחור ומדגישים לנהגי משאיות ה- TATA את קיומנו על הדרך. 17 ק”מ עד למעבר, וקשה לנשום. כל פעולת הדיווש נעשית כבדה, אנחנו בסיבובי פדל מהירים בהילוך נמוך, ואפילו יניקת המים מהצינורית משבשת את הנשימה.
עונת המונסונים עכשיו בהודו, והרבה מים מגיעים לאזור ה-Rothang וגורמים למפולות בוץ ואבנים. הדרך משובשת וצרה ולאורכה משפחות נפאליות, ילדים, גברים ונשים לפעמים עם התינוק על הגב עוסקות בתיקון הכביש. הם מרסקים עם פטישי ענק סלעים לחצץ ואיתם מרפדים חורים שנפערו ובונים שוליים, ממש עבודת פרך. מתוך סימפטיה אנו מציעים להם מעט מהחטיפים שאיתנו והם מודים בשמחה.
ערפל סמיך קידם את פנינו בהגיענו לפסגת Rothang, מקדש דרכים ניצב בפסגה על שלל דגליו הצבעוניים המתנוססים ברוח ומפיצים מנטרות ברכה לכל עבר. ובדאבה מקומית אנו אוכלים אטריות הודיות חמות. ההרגשה טובה גברנו על ההר. מכאן ממתינה לנו גלישה ארוכה במדרון בין פסגות מושלגות ואיבוד גובה של למעלה מ – 1000 מטר עד למחנה האוהלים שלנו על שפת הנהר ב- SISSU .
כתב וצילם: קובי יונתן
תושב מבשרת ציון וירושלמי דור חמישי. מזה 30 שנה עיתונאי צלם עבור רשתות טלוויזיה זרות וצלם סרטי תעודה ופרסומות. סגנון רכיבה מועדף ALL MOUNTAIN עם נטייה לסינגלים טכניים. לא ממהר לשום מקום, שומע ומתבונן בטבע. אוהב את המדבר את השקט ואת האנשים הרוכבים איתי. כירושלמי יוזם ומוביל טיולי אופניים בעיר וחושף בפני הרוכבים את ירושלים הנסתרת והאחרת בחוויה של סיפורים, מראות וטעמים. kobiyonatan@hotmail.com.
אל המשך הכתבה – חלק 2/2
נהנתם מהכתבה? טיילתם שם ואולי יש לכם טיפים לקוראים? אנא הגיבו בתגובות!
