התארגנות מרשימה של ליגת האנדורו לקראת תחרות פתיחת העונה: דוכנים רחבים ומזמינים, צלמים, מערכת מדידה מוכחת שנותנת תוצאות בלייב, יום יפה, פריחה בכל פינה, האדמה מהודקת אחרי הגשמים ומוכנה לקראת מאות גלגלים שיעברו במהירות בשבילים. אבל איפה? איפה הרוכבים?
כתב: חן גרומן
צילמו: עופר עברי, יהונתן אור-חוף
עץ המשאלות
כולם מתאספים לתדריך לקראת ההזנקה ההמונית למקצה חימום, אני מסתכל מימיני ומשמאלי ומבין שהפעם אנחנו מתחרים בנוכחות יחסית דלה. הרשימות על גזע העץ מראות תמונה מאכזבת של קטגוריות קטנות, במיוחד הצטערתי לראות שבקטגוריית פרו גברים, המעניינת והחשובה ביותר, רשומים 3 מתחרים בלבד. ניתן היה לזהות מגמה של פחות מתחרים בקטגוריות הבוגרים, ויותר ילדים ונערים שבאו עם המועדונים הגדולים, שהם הכוח המניע של הליגה ואולי מסמנים גם תקווה לעתיד.
הקטגוריה הגדולה ביותר היא קטגוריית צ’אלנג’ 16-19, ובה כ17 מתחרים בתוצאות מעולות. ברשימת התוצאות מצאתי הפתעה מעניינת, קטגורית Enduro Challenge לרוכבי אופניים חשמליים ובה מתחרה אחד בלבד, רעיון מעולה שכנראה לא הגיע לאוזניים הנכונות. אז זוהי קריאה לחשמלוקים: בואו והשתתפו בליגת האנדורו, יש בה מקום גם בשבילכם. 91 משתתפים בסך הכל, פחות מבשנה שעברה, ועל השאלה למה ננסה לענות בהמשך.
ליגת האנדורו בפארק קנדה כמיטב המסורת
התחרות התקיימה על שני המסלולים הפופולריים שיש לפארק קנדה להציע, “הפרסה” ו”השחור”. השנה המשתתפים זכו לעדכון קטן בשביל הפרסה, המסלול הוסט מערבה למקטע ברמים כיפי שמאריך את המסלול בעוד כ25 שניות. נחמד לגוון, אבל לפי הרעשים שנשמעים בקהל המתחרים, אפשר גם יותר מזה. תארו לכם מדידה על המסלול הדרומי המלא של קנדה, מסלול באורך 1.7 ק”מ שכולל בתוכו קטע דאונהיל ואחריו טיפוס של 100 מטרים. מחזיק השיא בסטרבה היום הוא בן קדמי עם זמן של 5:01. זה יכול להיות גיוון מעניין, מי יודע, אולי נזכה לזה ב2019…
השבילים של פארק קנדה מטעים, אמנם השיפועים הממוצעים בהם לא החדים ביותר שאנחנו מכירים בסבב של הליגה, אמנם אפשר לרכב אותם גם לאט, אמנם בשניהם יש עליה מכריעה שמשפיעה משמעותית על התוצאות. אבל בשניהם ובמיוחד בשביל “השחור”, יש קטעים שבמהירויות של תחרות הופכים להיות אכזריים ביותר. סלעים חדים שמאיימים לשבור חישוק או לקרוע צמיג, קושי בשימור המומנטום ובמציאת הקו, וסיום בעליה שסוחטת את המיץ מהמתחרים.
יש נטייה לזלזל במסלולים האלה ואני אומר, שגם אם רכבת את השחור 10 פעמים, אתה לא באמת מכיר אותו לפני שניסית לנצח בו את התחרות. בסיום המקצה השני שלי, ישבתי כמה דקות להסדיר נשימה, ושמתי לב למתחרים שסיימו, הפנים אומרות הכל, המסלול הזה קשה!
שימו לב למקרה של אמיר כספי, רוכב חזק ומנוסה בקטגוריית 40-49, הוא סבל מ3 פנצ’רים במהלך התחרות! השבילים בפארק קנדה אינם סלחניים, ומי שהגיע כשהציוד שלו לא מותאם ובדוק, נענש.
איפה כולם?
נדמה שזאת שאלה שהטרידה את כולם, איך יכול להיות שדווקא באחת התחרויות הכי כייפיות בסבב ליגת האנדורו, שמתקיימת באזור המרכז, אנחנו רואים פחות משתתפים מבדרך כלל? משיחותיי עם רוכבים עלו כמה סיבות:
- קיום התחרות בבוקר שאחרי מסיבות פורים – כנראה שיש כאלה שהעדיפו לחגוג עד מאוחר ולוותר על התחרות.
- דרישת ביטוח תאונות אישיות – זו דרישה חדשה של מארגני ליגת האנדורו כתנאי להשתתפות. האמת שביני לבין עצמי, ידעתי שהגיע הזמן לעשות ביטוח בלי קשר לתחרויות, זה גם לא כל כך הפריע לי, למרות שבטח כמו כולם נזכרתי ברגע האחרון, והתרוצצתי במציאת סוכן ומילוי טפסים כדי לקבל אישור תקף ליום התחרות. ובכל זאת, אני יכול להבין את מי שמוותר על התענוג של לשלם 60 ש”ח לחודש עבור ביטוח, ומעדיף לוותר על האפשרות להתחרות.
- גיבורי אנדורו שחושבים שהתחרות בפארק קנדה לא מספיק קשוחה בשבילם. אם אתם כאלה, נא לקרוא שוב את הפיסקה הקודמת.
איך להעלות את רמת העניין בתחרויות ליגת האנדורו?
אז הנה שני הגרוש שלי בנושא:
- התחדשות- בשנה שעברה ליגת האנדורו חוותה התחדשות מרעננת עם תחרויות דאבל סטייג’, ומערכת מדידה חדשה. אלה שינויים מעולים שאנחנו נהנים מהם גם היום, אבל נראה שזה הזמן לחשוב צעד נוסף קדימה. אולי גיוון של המסלולים, באותם אתרים שהליגה מתקיימת בהם, כמו הדוגמה של הדרומי בקנדה.
- התייעלות ביום התחרות– למרות שהתחרויות בתקופה האחרונה מנוהלות ברמה טובה, אפשר לייעל אפילו יותר. כמעט כולנו רוכבים חובבנים, שבאים לתחרות מרחוק, ומשאירים את המשפחה בבית. אני יכול להעיד על עצמי, שאם התחרויות היו קצת יותר מתוקתקות הייתי מגיע לעוד תחרות אחת או שתיים בשנה.
- זהות- סימנים של הליגה, כמו חולצה או כובע עם סמל של הליגה למשתתפים.
- חיבור וערך מוסף- אירועים נלווים לתחרויות הליגה, כמו ימי הדרכה פתוחים על מסלולי התחרות, שיועברו בחסות הליגה ע”י רוכבי הפרו.
- הכרה ע”י הליגה העולמית EWS- מהלך שיחבר אותנו לליגה העולמית, תארו לכם שהייתם יכולים לצבור ניקוד בליגה המקומית ולהרוויח את מקומכם בסבב העולמי של שנת 2019. בנוסף, מהלך כזה יכול ליצור תיירות של מתחרים מהעולם, שיבואו לישראל כדי להשתתף ולצבור ניקוד. אולי זו הדרך להגדיל את רשימת המשתתפים בקטגוריה המקצוענית.
אני חייב לציין, שעם כל ההצעות שלי, אני יודע שיש עשייה חיובית והשקעה רבה בארגון התחרויות ואני מביע את הערכתי לכל מי שמשתתף בארגון. כל הכתוב בגדר הצעה ולא תלונה.
הפאנליסט מאור רביב משתף
השטח היה במצב לא רע בכלל, מהודק ויבש אך פה ושם היו כמה אבנים משוחררות. מזג האוויר היה מעט חם מדי אך עדיין טוב. לתחרות הזאת בחרתי לרכב על אופני השבילים שלי Yeti SB4.5. לטעמי האופניים האלה הם הנשק המושלם לסבב שהיה בפארק קנדה. במסלולים אין תנאים קיצוניים של שיפועים, סלעים או דרופים ענקיים. המאפיינים העיקריים הם גינות סלעים שטוחות וארוכות, וקטעי דיווש ארוכים שבהחלט מטים את הכף בין הכושר של המתחרים. אופניים עם מהלכים קצרים עד בינוניים עם גלגלי 29 אינץ’ נותנים את כל היתרונות לפרסה ולשחור. לצערי בגלל שלאופני השבילים שלי אין מוביל שרשרת, השרשרת שלי נפלה בהתחלת הראן הראשון לפרסה לפני קטע הדיווש האינטנסיבי. הצורך לעצור להחזיר את השרשרת למקומה ולחזור למומנטום הרכיבה הוסיף לי בין 20-30 שניות לראן.
על התחרות שלי
כמו הרבה פעמים, הגעתי לתחרות ליגת האנדורו כשאני מנמיך ציפיות כי אני לא בתקופה חזקה במיוחד, ההכנה שלי היא פחות או יותר שלושת הראנים שעשיתי בבוקר התחרות, מוקדם כשחלק מהמתחרים עוד היו במיטה.
אבל כשהתחרות מתחילה היצר מתגבר. מציאותי או לא, פתאום נכנסת לראש המחשבה שאולי אני יכול לנצח. לחצתי חזק מאוד בשני המקצים, ושיחקתי על הקצה של מגבלת הכושר שלי. יותר חזק מזה והייתי מסתכן ועושה טעויות. התחרות בפארק קנדה היא פיסית מאוד, ושמחתי על היכולת שלי לווסת את עצמי לקצב הנכון. שיטת הפעולה הזאת הביאה אותי למקום השלישי בקטגוריית אנדורו צ’אלנג’ 30-39. נהניתי מהתחרות ומהאווירה, ואני מרוצה מההישג.
ליגת האנדורו- הליגה של הטובים
תחרות כזאת היא מסוג האירועים שמחברים בין אנשים שמחים, טבע, ואהבת הרכיבה. אני תמיד אומר שהחומר שמחזיק את הליגה יחד, הוא הקהילה. מדובר בליגה חברית, שבה כמעט כולם מכירים את כולם. העניין התחרותי הוא לא מה שחשוב כאן, לטוב ולרע. כנראה שזה שיהיה לפניך בטבלה, וזה שיהיה אחריך, הם חברים שלך ובעצם אתה כאן כדי להיפגש איתם.
צריך להודות במיוחד לכל הדמויות המיוחדות, שחקני נשמה שגורמים לכל הקסם להתקיים, אלה הם הספונסרים הקבועים: פדלים, בייקדיל, והשנה הצטרפו גם טרק CTC. גם מנהלי המועדונים, צוות הליגה, גברת שקשוקה, והקהל המשוגע שבא לעודד.
במקצה העידוד נראה שאפשר לתת את הפרס הראשון לצמד החוליגנים אור גוב וסהר קמינסקי, שרדפו אחרי המתחרים כשהם מחופשים לאדם קדמון, מראה מוטרף שלא תמצאו באף מקום אחר.
אני מזמין אתכם לנסות ולהשתתף בתחרות הבאה שתתקיים ב7.4.2018 ביער משמר העמק. אתם עלולים לגלות שהליגה היא בדיוק הסביבה התחרותית / חברתית שחיפשתם.
תוצאות
בקטגוריית פרו גברים ניצח גיא בר בפער גדול של 40 שניות, הוא הדגים את עליונותם של גלגלי 29 על המסלולים כשהוא רוכב על טרנזישן סנטינל. גיא בר עומד בעקביות על הפודיום, והניצחון הזה הזדמן לו בהיעדרם של רוכבים בולטים בקטגוריה. אחריו במקום השני יונתן מעיין, שיכול לסכם תחרות מוצלחת בשבילו. טל אורן, הרוכב הצעיר בקטגוריה מקבוצת מומנטים, סיים במקום השלישי ומדווח שלא היה במיטבו הפעם, אני מאמין שהוא רוכב שיכול להפתיע בעונת 2018. בנשים זוהי יוליה רפקין שמנצחת ובפער גדול, גם היא על ניינר ריפ 29. נראה שלמעט נוגה כורם אין בסביבה מי שתאיים על מקומה של יוליה.
ליגת האנדורו – Enduro Pro (התוצאה סכום של שלושה ראנים):
גברים:
- גיא בר 11:08
- יונתן מעיין 11:49
- טל אורן 11:51
נשים:
- יוליה רפקין 13:10
- ליאת סידס שוחט 15:34
- יסמין אדל 17:09
Enduro Sprint (התוצאה הטוב מבין שני ראנים על הפרסה):
- 8-9 יהב אוסטפלד 5:08
- 10-11 עמרי דנון 4:39
- 12-13 רואי אוסטפלד 4:24
Enduro Challenge (התוצאה סכום של שני ראנים):
- נשים: ירדן בראל 9:49
- 12-13 ערן כהן סולל עומר 8:50
- 14-15 טל שורקי 8:36
- 16-19 מאור גולד 7:38
- 20-29 יובל נחשון 9:05
- 30-39 שלומי אברג’יל 8:11
- 40-49 בויאן 8:54
- 50+ דני יותם 9:21
- חשמלי: אריק אבגי 8:05
