כותבים אורחיםבמהלך העונות שלי במורזין נחשפתי לזן נדיר של נשים, כאלו שרוכבות דאונהיל ונהנות מכל רגע. הן עושות את זה בדיוק כמו כולם ולפעמים אף טוב יותר, עם חיוך גדול על הפנים והרבה מאוד גישה חיובית לנושא. כשתראו אותן ברחוב לא תוכלו לנחש לרגע שאלו הבחורות שמעדיפות לשים קסדת פולפייס על הראש בכל רגע פנוי שיש להן, וללכת לקרוע את המסלולים בכל רחבי אירופה.
צילום: שרלוט קליי, רוז-אלן ברומלי
מאת אלדר נוימן
נכיר הפעם שלוש רוכבות שנמצאות במיקום שונה מאוד על סקאלת רוכבות הדאונהיל במורזין – שלוש נשים עם ראיית עולם שונה מאוד האחת מהשניה, שלכולן התמכרות אחת משותפת שמתחילה ונגמרת במהירות, זמן אוויר, השכבת האופניים, וכל מה שנמצא בין לבין: קים שרק התחילה העונה להתייחס לנושא ברצינות, קרולין שמשתדלת לעשות כמה שיותר כייף ברכיבה ועדיין יודעת “לתת בראש”, ולבסוף מג, חיית דאונהיל הארדקור שמודדת את עצמה באלפיות השניה לאורך כל ראן ומקווה להניח את הגלגלים שלה על קו הזינוק של אליפות העולם כבר בעונה הקרובה.
“זה מסוכן”, או “זה מפחיד”, ולחלופין “מספיק לי מה שאני עושה עכשיו”… כמה פעמים שמעתם את התשובה הזו מרוכבות שטח שחוששות לעשות את הצעד הבא ולנסות דאונהיל? משלושת הבחורות האלו ועוד רוכבות רבות אחרות, תשמעו את התשובה הזו הרבה פחות, אם בכלל. רק אל תקראו להן “מותק” או תידחפו בתחילת המסלול לפניהן, כי סביר להניח שהן יהיו מהירות יותר מרובכם…
את הכתבה חילקנו לשלושה אייטמים. בפרק הבא: קרולין!
מימין: קרולין, באמצע קים, ומשמאל מג. בנות רוכבות דאונהיל!
קים (Kim James)
קים הגיעה לפגישת העבודה שלנו בול על השעון ובבגדים רשמיים, כיאה לבריטית מתוקתקת. אני באתי מרכיבה והיא מיד שאלה “על מה אתה רוכב?” וכך במסגרת הפגישה השחילה שאלות והערות על רכיבה פה ושם. כאשר התעניינתי האם היא בכלל רוכבת היא מיד השיבה “הייתי מזמינה אותך להצטרף, אבל אני לא חושבת שתעמוד בקצב” והראתה לי את הסימנים על הרגליים אשר מעידים כי ללא ספק היא נתנה ראנים בימי חייה… חייכתי אליה ואמרתי לה “אנחנו עוד נראה בקשר לזה”, והמשכנו בפגישה.
הגיע סוף השבוע והרכיבה המשותפת. כאשר היא הגיעה מיד אמרתי לה שכל החבר’ה שמעו על הסיפור ועל האתגר שהיא הציבה בפניי כך שאנחנו נוסעים ישירות לשמפרי. היא התחילה למלמל ולגמגם שבעצם עדיף להישאר במסלולים פה ואני אמרתי “לא, צריך מסלול תלול של הסבב העולמי!” וכך נחשף הבלוף שלה עוד לפני ששמנו רגל על הפדל – היא אמנם רוכבת דאונהיל, אך רק בתחילת דרכה. קים התנסתה בדאונהיל לראשונה בשנה שעברה באיזור שמוני במסלולים שהיו תלולים מדי עבורה, ובעונה הנוכחית כבר התחילה במורזין לעקוב אחרי סימון המסלולים ולהתאים אותם לרמת הרכיבה שלה.
למה דווקא דאונהיל?
בתחילה היא הסבירה שזה מה שכל המקומיים עושים כך שזה רק נראה הגיוני, ולאחר דקה של מחשבה היא חידדה את תשובתה: התחושות שעלו ממנה הן של כייף טהור ואדרנלין ברכיבה, היא חייבת להישאר בפוקוס ומרגישה תחושה של חופש תוך כדי השליטה על האופניים ועל המהירות, נהנית מהאיזון שנדרש ומהעובדה שכל היבט של הרכיבה תלוי בה ברוכבת, ורק בה בלבד.
במהלך העונה האחרונה קים רכבה על אופניים שונים אשר להגדרתה “הושאלו, נגנבו, נלקחו בכוח, וכיוצא בזה” משלל החברים שלה. שני הזוגות הבולטים בארסנל היו קונה קויילאייר ישנים שזכו לכינוי “מכונת המוות” בשל העובדה שהם היו בלתי תקינים בעליל כל הזמן, ולעומתם קומנסל DH 2015 מדוגמים להפליא ששייכים למקום עבודתה. קים מציינת שדווקא בגלל שהיא התחילה לרכוב על אופניים גרועים, זה הכריח אותה לשפר את הטכניקה הרבה יותר, ולדעתה חשוב לרכוב על אופניים שונים כדי לקבל פרספקטיבה מגוונת משום שבחירת האופניים הכתיבו במידה רבה את מה שהיא הרגישה שהיא יכולה לעשות עם האופניים.
התרסקויות
אחרי שסיימנו את החלק הסקסי של השיחה, הגענו לנקודה שכולם מעדיפים להדחיק: התרסקויות. קים חוותה שתי התרסקויות קשות העונה, שתיהן נגרמו בגלל נעילה של הגלגל האחורי ושתיהן השאירו את חותמן עליה, פיזית ונפשית. כיוון שקשה להראות סימנים סגולים דרך מילים, התמקדנו בהיבט הפסיכולוגי, ושם היא מיהרה לציין שלמרות שהתרסקות פוגמת בביטחון, זה טבעי שכך יהיה בכל סוג של ספורט ולכן היא תמיד נחושה לחזור לרכוב כמה שיותר מהר על מנת להתגבר על הפחד ולא לתת לו להשתלט עליה. קים הסבירה שלמעשה היא חווה פחד ברכיבה בחלק ניכר מהזמן, וזו ההתמודדות שלה בתור רוכבת מתחילה: להתעלות מעל לאינסטינקט הראשוני שהיה אומר לה פשוט להפסיק.
כשבחרנו במסלול הפלני קו שורשים תלול וטכני יותר מאשר הקו “הרגיל”, היא ניסתה לרדת אותו ונעצרה כל פעם לפני נקודת האל חזור, עד שהחליטה שלא לעשות את הקו הזה באותו היום. שבוע לאחר מכן היא חזרה לשם לבד עם הקומנסל שהשרו עליה יותר ביטחון, ועשתה אותו כמו גדולה בניסיון הראשון. היא זכרה לאן עליה להיצמד ובאיזו מהירות עליה להיות, ופשוט כיוונה עצמה ישירות לשם בלי לחשוב על זה. אחרי מספר רכיבות היא כבר הרגישה בנוח לעשות את כל המסלול השחור בפלני.
מה עזר לה להתקדם?
הטיפים שקיבלה לפרק את האלמנטים לגורמים קטנים הפכה אותם להיות משהו הרבה יותר מובן ולוגי מאשר עוד מקטע של שורשים או סיבובים שבהתחלה היא לא ידעה כיצד להתמודד איתו.
כאשר שאלתי אותה איזה טיפים עזרו לה במיוחד, היא מיד שלפה מראשה את “חומר הלימוד” כאילו מדובר במבחן גמר לקבלת תעודת דאונהיליסטית מוסמכת: ראשית כל, היא ציינה כי השימוש במבט כדי לכוון את עצמה והפניית הראש כחלק מקדים לכך, תרמו לה רבות. עם הזמן היא הפנימה שככל שאתה רוכב מהר יותר, כך עלייך להביט רחוק יותר וזה נהפך להרגל קבוע אצלה. כמו כן היא ציינה את הורדת העקבים, כיפוף הברכיים, הבלטת המרפקים החוצה, שחרור הגוף במעבר שורשים, בלימה תוך שימוש באצבע אחת, כל אלו הפכו לתנוחת הרכיבה הקבועה שלה כיום.
קים ציינה שמכיוון ששפת הגוף שלה על האופניים שונה מאוד כיום, היא הרבה פחות מתוחה מאשר בעבר, ולכן מצליחה לרכוב יותר ולהתעייף פחות. לדבריה, אם בעבר היא הייתה מסיימת יום של דאונהיל מותשת ועם כאב ראש, עכשיו היא יכולה לדחוק את עצמה קדימה ולהשתפר כל היום ולסיים בתחושה טובה את יום הרכיבה. הדבר העיקרי שהיא מדגישה בהיבט הזה הוא שרכיבת דאונהיל בעיניה – שונה לחלוטין מאשר רכיבה רגילה על אופניים שכל ילד יודע, וזה חלק גדול ממה שהיא אוהבת בתחום.
קים (מימין)
“טיפ של אלופות”
לרוכבות אשר חוששות להתנסות ברכיבה שכזו, היא מיד ציינה שליווי והדרכה הם המדרגה הראשונה שצריך לעבור כאשר נכנסים לתוך עולם הדאונהיל. גם אם לא תצליחו ליישם כל דבר, אומרת קים, שווה להקשיב ולנסות, ואז הבחירה היא שלכן. שנית, כאשר אתן על האופניים, קים ממליצה שלא לחשוב יותר מדי על ההשלכות הפוטנציאליות של כל מצב ולדמיין תרחישים אימתניים בראש, משהו שגם היא מעידה שהיא התקשתה איתו בהתחלה. לפיה, יש לבצע הערכת יכולות לכל מקטע מאתגר, ואז רציונליזציה למצב ולהבין שלרוב אלו רק פחדים פנימיים שמקננים בנו, וברגע שנניח אותם בצד נוכל לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות. היום, כאשר היא כבר בטוחה בעצמה ומסוגלת לעשות מסלולים שחורים לבד, ההבטחה היחידה שלה אלי היא לרכוש אופניים חדשים משלה עד לתחילת העונה הבאה, והיא בהחלט תשמש ללוות רוכבות מישראל בפעם הראשונה שלהן במורזין.
צילום: שרלוט קליי, רוז-אלן ברומלי
מאת אלדר נוימן
בפרק הבא: קרולין!