סצנה אחת מתוך סרטו של הבמאי הידוע טרנטינו עוסקת בהצגה של 3 מרגלים אמריקאים כחיילים איטלקיים דוברי השפה מול קצין SS מגרמניה הנאצית שבחן אותם. לא שחלילה אני רומז שיצאנו לרגל באיטליה במסווה של טיול אופניים, אלא שמהרגע הראשון שדרכה רגלינו על אדמת איטליה, ציפורי לא הפסיק לצטט את בראד פיט והומור מטופש במיוחד השתלט על כולנו, עם אמירות כמו “Bonjourno” (הטעות במקור), “אנטוניו מרגרטי” , “דומיניק דה-קוקו” ו “Arrivederci”. כך התגבשה לה חבורת ה”גורלאמי’ז”.
בעוונותיי הלא מעטים הזדמן לי להוביל ולהדריך כמה טיולי אופניים, חלקם אף באירופה. הפעם האחרונה הייתה לפני 10 שנים בערך, מספיק זמן בשביל להתגעגע. הקיץ הזה החלטתי לצאת כטייל מן המניין ולנסות לשלב את שתי האהבות הכי גדולות שלי: צילום ורכיבה על אופניים, ואם אפשר אז בתוך חופשת אופניים אולטימטיבית. כבר בשיחת הטלפון הראשונה ליורם חן (yoramhen.co.il), חבר וותיק ואחראי על ארגון החבילה, אני מבין שלא טעיתי. אבי הודיע גם שהוא מצטרף, סגרנו שביעייה של רוכבים והתחלנו לספור את השעות עד ליום הנסיעה.
אם הייתם צריכים לצייר בדמיונכם חופשת אופניים מושלמת, יכול להיות שהיא הייתה נראית כך: הרים נישאים ופסגות מושלגות, 50 גוונים של ירוק מכל עבר, שלל פריחות צבעוניות ושבילים זורמים שלא נגמרים גם כשהידיים מתחילות לכאוב. בין אם בפארק רכיבה ייעודי או בשביל עתיק, פראי ומתפתל עם אבנים שחורות חלקות ודרדרות של אצטרובלים ננסיים שמאיימים לזרוק אתכם מהאופניים. חגיגה אינסופית של סוויטשבקים, שיפועים מטורפים וגשרים בנויים מעל נהרות שוצפים. כל אלו משולבים בהקפצות יומיות בג’יפ לנדרובר קשוח, או ברכבלים מקומיים לראש ההר. אם ממש ישעמם לכם אז יש גם אופציה להקפצה במסוק!
צ’רוויניה, במרחק של כשעתיים ממילאנו, ממוקמת באזור עמק Aosta וידועה בעיקר כעיירת סקי ציורית ושטופת שמש למרגלות הר Cervino – Matterhorn בשמו השוויצרי, השני בגובהו באירופה. בקיץ, הופכת צ’רוויניה לאתר עליה לרגל לעוסקים בשלל ענפי הספורט השונים כגון טיפוס מצוקים, גלישת רוח, קניונינג, אופני הרים ועוד.
בשדה התעופה במילאנו מקבל אותנו דוידה המדריך כשכולו מלא חיוכים; האיש מארגן טיולי אופניים בקיץ ומוביל טיולי אקסטרים בסנובורד וסקי בחורף. הגיע לתחום האופניים, כמו במקרים רבים, מעולם האופנועים המקביל. כן, דוידה שלנו גם זכה באינספור תארי אליפויות ברחבי איטליה וזה היה כבר לפני 20 שנה, סתם שתדעו. תוך דקות האופניים עולים לעגלה, החברים אל הג’יפ, ומהרגע הזה לא מפסיקים לחייך. יש תחושה טובה באוויר. כשעתיים של נסיעה לכפר עם עצירה קטנה בדרך לטעימה איטלקית ראשונה של פאניני ואספרסו (קצר כמובן) בפונדק דרכים מזדמן.
כברת דרך רוויית כרמים מוריקים וטירות עתיקות תלויות בהר, מובילה אותנו לAntey Saint Andre. זהו הכפר של דוידה בגובה 1600 מטרים. כחמישה עשר בתי אבן עתיקים ויפיפיים משולבים בעץ, בני כ 400 שנה, במצבי שימור שונים עם הרבה היסטוריה בקירות והרבה נוף מסביב. כאן דוידה הוא “ראש העיר” ואם חשבתם לרכוש בית קיט איטלקי לשעות הפנאי שלכם, אז הוא הכתובת.
אופי הטיול כולו במגמת ירידות. משהו בין 2000-3000 מטרים ביום! חלק מהמסלולים עוברים בתוואי תחרות האנדורו ה Maxi Avalanche, מהקשות בעולם ונחשב אגרסיבי עד לא שפוי כשההמלצה היא להתמגן בהתאם. סגנון הרכיבה אינו מותיר ספק בנוגע לסוג האופניים. קוטר הגלגל פחות קובע, כל עוד מספר האינטשים בבולמים ינוע בין 5.5″ ל 6.5″.
כבר ביום הראשון יוצאים לסיבוב בשכונה ובעצם כאן מתחיל הפאן האמיתי; הקפצה לעיירה Valtournenche הסמוכה והופ אנחנו צוללים לשעתיים וחצי של סינגלים, מגע אמיתי עם השטח וההלם מורגש. באופן מפתיע אין אבק, גם לא דרדרת. ריח הטחב מהגשם של אתמול בלילה עדיין באויר וההתרגשות בשיאה. דוידה דוהר בבטחה ואנחנו אחריו בתוואי מהיר, סלעי ולא סלחני. משפריצים אדרנלין לכל עבר וסוחטים כל אינטש עד תם. בקטע הזה מפרידים את הילדים מהגברים, זהו מבחן האומץ של היום בראשון והמדריך מבין שיש לו עסק עם אנשים רציניים ושהוא יכול לקחת אותנו השבוע גם לסינגלים הטכניים ביותר. לארוחת הערב בטוח נגיע רעבים!
הימים אינטנסיביים וחולפים להם מהר, מהר מדי. ארוחת הבוקר המושקעת בחביתות, גבינות, ירקות ושאר לחמים מקומיים, מתחלפת בקפה ארומטי שנמזג זה עתה ממכונת אספרסו מצוחצחת. והנה תוך שעה אנחנו שוב בסינגלים מוטרפים, כמו בסרט, מחזיקים חזק את הכידון ורק מנסים להישאר בחיים. מזג האויר משתנה מרכיבה לרכיבה ומיום ליום. פעם היינו בתוך ערפילים לבנים ועל לסלעים חלקים, ופעם בשמש בהירה ושמיים כחולים. אם יתמזל מזלכם, תזכו לראות את המקום על שלל גווניו. רק חבל שצריך לעצור לצלם את כל זה מדי פעם אבל אין ברירה, מישהו חייב לתעד..
הפסקת הצהריים מגיעה גם היא מהר. חייבים איזה פלטת נקניקים טובה או פסטה קטנה ובירה לפני שממשיכים. הטיפ שלי: לא לפספס את החמאה המקומית (Burro). חוזרים לשבילים, איזה כיף, יש עוד 3 שעות לפחות עד סוף היום, ואנחנו כבר מתחילים לפנטז על ארוחת הערב אצל ג’ובאני ומטילדה; כנראה בגלל הלזניה וליקר ה Génépi המשובח.
אז אמנם אין כמו בן שמן אבל אם בא לכם לרכוב בסינגלים הטובים בעולם בקבוצה קטנה עם מדריך צמוד, ארוחות גורמה ואלכוהול מקומי משובח? הגעתם למקום הנכון. מטעמי מזג האויר, העונה המומלצת לביקור באזור היא בחודשים יולי-אוגוסט. תיהנו!
כתב וצילם: עופר עברי
הכותב הוא איש מחשבים ומדריך טיולי אופניים מוסמך אבל טייל בנשמה עם חיבה יתרה לצילום. http://ofereavri.wix.com/portfolio