תופעת קניית השלדות הלא ממותגות או המזויפות מסין היא תופעה הולכת ומתגברת. אלעד ניסימוב יצא לחקור!
מי לא רוצה להחנות אצלו בסלון (בכפוף לאישור האישה) את אופני חלומותיו? את אלו שהוא מפנטז על רכיבה עליהם כבר ביום ראשון עבור רכיבת השבת? את אלו שהוא חייב סתם ללחוץ על הברקסים כשהאופניים בכלל בבית, רק כדי לגעת בהם? אז זהו כולם רוצים אבל חבל, כי לא כולם יכולים… בגלל אותה בעית מחסור ארורה ממבוא לכלכלה, ומהחיים. לא חסרים אופניים מהם המשכנתא זולה יותר, או הגירושים ברבנות. אז מה עושים?
לא מכבר נתקלתי במספר חברות אשר מוכרות שילדות מזויפות של מותגים נחשקים ביותר כגון: סרוולו, פינראלו, קולנגו וכו’, את השלדות האלו ניתן למצוא באתרים סיניים כגון aliexpress. כמובן שהגלובליזציה מרגישה כאילו החנות נמצאת ממש לידינו ואפילו יש עם מי לדבר בצ’ט או במייל. הסתובבות חפוזה באתר ומגלים אתר שנראה כמו פורנו לרוכבי אופניים, ומה שנשאר זה רק לבחור. תמצאו שם חיקויים של כל המותגים הנחשקים ובכל הצביעות. חלקי קרבון נלווים כמו כסאות, מוטות כסא וכידונים, ובקיצור כל דבר שאתה צריך כדי לבנות לך חלום. האמנם? לפני שאתם רצים לשם, יש כמה שיקולים נוספים, ויש לזכור מדובר במוצרים לא מקוריים, ויש לכך השלכות.
הנה וידאו של גולש ביוטיוב שמעיד על אופניו שהם מזויפים:
שלא יהיה לכם ספק – מדובר בגניבה לא מוסרית
זה לא מוסרי מאחר וזו הפרה של זכויות יוצרים, העתקה של כישרון והשקעה כספית גדולה, ופגיעה במוניטין של החברות ששלדותיהן מזויפות. זה עולה לתעשיית האופניים ביוקר רב עקב הפסד מכירות, וזו אחת הבעיות הגדולות של התעשייה המערבית היום. עד כמה הדבר פוגע בחברות האופניים המערביות?
עמית לוינסון שהוא יבואן של שני מותגים שנתקלים בזיופים שלהם רבות (פינארלו וסרוולו) אומר: “ההנהלה של חברת Pinarello מתלוננת רבות על התופעה שהולכת וגדלה בשנים האחרונות. המותג נפגע פעמיים: בפעם הראשונה ברמת המיתוג – השם של החברה נפגע כאשר זיופים שבורים ומרוסקים שוכבים בפינות של חנויות ומופצות תמונות באינטרנט כאשר המדבקה של Pinarello מופיעה על השלדה. הפגיעה הכלכלית היא החלק השני שנובע מהתופעה: לקוחות קונים זיופים ומורידים את מחזור המכירות של המוצרים המקוריים, זאת על גבי הפרסום והשיווק של החברה. יש לזכור שזיופים נמכרים ב ebay לעתים גם במחיר של אופניים מקוריים. המספרים של היצרנים מדברים על סכומים בסדר גודל של 5 מליון יורו בשנה.
זאת בעיה קשה, היא התחילה כתופעת שוליים אזוטרית ובשנתיים האחרונות כבר מדובר על פגיעה ממשית. Pinarello פועלים כנגד התופעה: הופכים את העיצוב של השלדות שלהן למסובך יותר להעתקה, ומוסיפים מאפיינים ייחודיים עבור זיהוי של המקור ופרסום, הרבה פרסום והסברה ללקוחות מדוע מסוכן ולא חוקי לרכוש זיוף זול.”
בייקראדר כותב שהבעיה גולשת גם אל חנויות שמערבבות חלקי זיוף עם חלקים מקוריים. אגב, לפעמים באתרים הסיניים ניתן לראות שלא מציגים את שם החברה על השלדה, אך אל דאגה כשתרצה להזמין שם החברה יגיע אלייך כפי שנראה במקור.
האם זה גם מסוכן?
השאלה אם השלדות האלה בטוחות לרכיבה פתוחה להרבה פרשנויות, ואולי עקב ההכללה שבה היא מנוסחת אי אפשר לענות עליה בצורה רצינית: חלק מסוכנות וחלק בטוחות. יכול להיות שהשלדות האלו יותר עדינות כי הם לא מיוצרות בצורה מבוקרת ולא עברו Quality Control (או QC בקיצור) – פעולה שמבטיחה שהתוצרים מפס הייצור עומדים ברמת איכות נדרשת. QC זה אחד התפקידים החשובים של יצרנים מערביים שמשקיעים לא מעט ב QC כשהם מיצרים בסין. עוד היבט שיכול להשפיע הוא העמידה בתקנים – חלק מהיצרנים הסיניים עומדים בתקנים מערביים, או טוענים לכך ורבים בודאי שלא.
יש כאלו שלא יעלו בחיים על שילדה כזאת, כי הם שמעו איפה שהוא על מישהו שירד את נס הרים והשלדה נחתכה באמצע או על מקרה דומה אחר. זה בהחלט יכול לקרות, ואין ספק שהיצרנים והיבואנים מדגישים את המקרים האלה בצורה משמעותית – זה הכלי שלהם להלחם בתופעת ההעתקה.
מצד שני – כבר ראינו לא מעט שילדות שבורות ממותגים מוכרים וברור שאין שילדה חסינה משבר, ותופעות של פגמים, לפעמים קשים ומסוכנים קיימים אצל מותגים ידועים. Specialized לדוגמא הכריזה על Recall של 12,000 (!) מזלגות בינהם של ה Tarmac SL4 – שלדת הדגל של החברה, עקב פגמים בסטירר המזלג שלה (קראו עוד ב VeloNews). היצרנים הגדולים מייצרים בטאיוואן ובסין, לפעמים באותם מפעלים בדיוק. לטובת ספשלייזד והמותגים המערביים האחרים יאמר שהם, כשמתגלה בעיה שנוצרה אצל הספק הטיוואני שלהם, הם עושים Recall, ולעומת זאת כשתקנו את השלדה הסינית המזויפת שלכם – כנראה שאף אחד לא יטרח לספר לכם שהסטירר שלכם יכול להסדק…
עמית לוינסון, אולי הנפגע העקרי מהתופעה בתור יבואן שני המותגים הפופולריים ביותר בזיופים, מזהיר בפייסבוק:
פינארלו וסרוולו – הנפגעות העיקריות
כשיותר ויותר מתחילים לרכוש מוצרים מזויפים, מי שנפגע הוא גם היבואן המקומי של המותגים האלה. “Pinarello הם חלוצי הדגמים המועתקים בעולם, אפילו שם הומצא לתופעה “Chinarello” אומר לוינסון. “בישראל התופעה עדיין בסדר גודל קטן לעומת אירופה וארה”ב, הלקוח הישראלי מבין והבין שמאחורי מותג יש יבואן שדואג לך כאשר משהו מתקלקל. אנחנו כלקוחות עוברים תהליך איטי של הפנמה שזיוף לא שווה את הסיכון. אנחנו (כיבואנים) פועלים להעלאת המודעות אצל הלקוחות, אבל נראה שמרבית הלקוחות שאוהבים מוצרים איכותיים רוצים את הדבר האמיתי. מי שרוצה להסתכן זאת בעיה שלו, אנחנו יודעים ממקור ראשון מה הן הסכנות בשימוש של מוצרים מזויפים ולקוח שבוחר לעשות כך שם את כספו על קרן הצבי ואת הבריאות הפיזית שלו בסכנה של ממש”
למה דווקא פינרלו וסרוולו הם שני המותגים הכי פופולריים בזיופים? אולי זו בעצם מחמאה (שהביקוש להן גדול מלמותגים אחרים)?
עמית לוינסון: “כן, הסיבה לריבוי הזיופים בקרב המותגים הללו נובע מהביקוש, הפופולאריות והאהבה שלהם בשוק. למותג Pinarello ישנה סיבה נוספת והיא המחיר, לא כל לקוח יכול להוציא 20,000 ש”ח על שלדה בלבד (דגם Dogma המבוקש), כאשר הוא מוצא שלדה שנראית אותו דבר (לעין לא מקצועית, לנו זה לוקח 20 שניות לזהות זיוף) ועולה 3000 ש”ח הוא חושב שהדגם המקורי במחיר לא מוצדק, זאת עד הנסיון המר של איכות ייצור ירודה ותקלות שמסכנות חיי אדם”.
האם יש פעולות שעושים פה בארץ כדי להתמודד עם הזיופים? “כיבואנים בלעדיים של המותג Pinarello אנו פועלים כבר שנה בפרסום בעמוד הפייסבוק שלנו, אנחנו מעלים את המודעות בסכנה לקניית שלדות מזויפות ומזהירים לקוחות לא ליפול פיננסית כאשר הם משלמים כסף רב על חיקוי זול. חשוב לנו להדגיש שמכיוון שהמותג Pinarello מבוקש מאוד ישנה גם תופעה של יבוא מקביל שאינו זוכה לטיפול מאתנו בנושא האחריות והדבר נעשה בתיאום וגיבוי מלא עם החברה באיטליה. אנחנו כיבואן של המותג משקיעים כסף רב על פרסום, יש לנו מערך גדול ואחד מהמהירים בשוק למתן אחריות ושירות ללקוחות, כאשר לקוח קונה מוצר של Pinarello במקור לא רשמי, האחריות והמיתוג שאנחנו מעמידים בעלות גדולה מאחורי המותג לא תקפה. הלקוחות צריכים להבין שיש עלות גדולה בצד שלנו ובצד של היצרן במתן שירות ואחריות, כאשר זיופים או יבוא מקביל מתבצעים, זה על חשבון השם שלנו.”
צ’רוולו סלבלו סרבלו – בדיקה מקרוב
יש כמה וכמה רוכבים, פה בישראל, שלקחו את הסיכון ובנו את אופני חלומותיהם מהחיקוי הסיני. לפני כשנה יצא לי לדבר עם חבר שהחלום שלו היה סרוולו S5. נסע חברנו לרחוב החשמונאים, ראה אותם, התאהב, נגע בהם (בצורה חוקית) אבל לחשוב על רכישה של האופניים כאלו לא היה בא בחשבון, אז הוא פנה לפיתרונות יצירתיים כיצד לממש את חלומו ולרכב על האופניים בהם הוא חושק. החבר החליט לשקול חיקוי. הסתקרנתי מאוד מהתופעה והאפשרות, וליוויתי אותו בתהליך כדי ללמוד את הנושא. נכנסו לאתר, בחרנו את החנות עם הפידבקים הגבוהים ביותר, אפילו התחלנו להתכתב עם בעל החנות שלימים נהפך לחבר שלנו (יש לי איפה לישון שאהיה בסין), סיכמנו על מידה מחיר ומשלוח, עברו שבועיים והשלדה בארץ, רצנו למכס שילמנו מע”מ והנה אני עומד מול שילדת S5 דומה להדהים למקור.
אז איפה הקאצ’? אין ספק שמתחילים לחקור את השלדה פנימה יש אי דיוקים מינוריים ברמת הגימור ואולי רווח פה ושם אבל בסך הכל עין בלתי מזוינת לא תשים לב. כל מה שיישאר רוכב זה להתפעל מהמכונה. הנה עומדת יצירת פאר (פאר תעשיית הזיוף הסינית) שאני חושב שכל אחד היה רוצה אצלו בסלון:
אז איך זה מרגיש?
כמובן שכולנו רוכבים מקצוענים ומרגישים כל הבדל קשיחות בשלדה. בטוח נרגיש את האדמה זזה מתחתינו דווקא בשלדה לא מקורית… אז אומר לכם משהו: ההרגשה טובה, יש יציבות, וגם לחצתי בעליות וספרינטים והשלדה עמדה בעומס. יצאנו לנס הרים – האם השלדה עמדה בעומס? עד היום האופניים עשו 3000 ק”מ, טיפסו את נס הרים בערך 20 פעם, אפילו ירדו אותה וכלום, הכל נשאר איתן ועומד במקום, החבר שמח ומאושר ואפילו ממליץ לחבריו, והנה הפלא ופלא עוד חברים רוצים להתנסות בדוגמנית. למרות זאת – אני לא בטוח שכדאי להתחרות עם השלדה הזאת. להנות מרכיבות עם החברה בסופי שבוע או בכמה רכיבות באמצע השבוע ולהרגיש מקסימום מקצוען במינימום מחיר? את זה, זה כנראה כן מאפשר.
דוגמנית איטלקיה
הפעם הלכו הרוכבים החסכניים על דוגמנית איטלקייה הלא היא הפינראלו. זוכרים את החבר הסיני? הוא קיבל בקשה לעוד שילדה והנה שבועיים אחרי כן, נוחתים בארצנו פינראלו לבנים (כמובן לא מקוריים) אבל עם שיכלול: החבר ביקש גם כידון אינטגרלי עם סטם מקרבון תואם לאופניים וכסא תואם מקרבון גם כן. אין בעיה: בתוספת של כ 150 דולר. לא נעים לי להגיד כמה עולה הקוקפיט המקורי. גם כאן העברנו את החלקים מהאופניים הישנות לשלדה החדשה והתוצאה לפניכם (רק לידיעה היה גם חבר שלישי):
יש סינים שעומדים בתקנים?
2 חברות שיצא לי לדבר איתם נקראות ICAN ו- Hongfu-bikes ל 2 החברות אתרים מרשימים. הן מייצרות מותג פרטי שלהן עם שם חברתן ולא עם שמות יצרנים מערביים, אולם הצורה שהמהנדסים שלהם בחרו נראית, שוב, דומה מאוד לזו של חברות מערביות (אנחנו מזהים דמיון לסקוט ולקניון למשל, אבל הי, אולי זה רק הדמיון שלנו…). במחיר של 2200 ₪ אפשר לקבל את הדבר הבא.
הן בכל זאת שונות מהשלדות שעליהן כתבתי בתחילת הכתבה:
- המחיר גבוה יותר – אם השילדות המזייפות מותגי יוקרה כגון פינראלו או סרוולו מתומחרות בין 500-650 דולר כאשר המשלוח חינם, כאן אנו נתקלים בשלדות שעולות כ- 850-900 דולר לפני 120 דולר משלוח.
- המשא ומתן עם החברות האלו לא אפשרי והן שומרות על מחיר איתן, ויש סיבה לכך: לטענתן יש להן האישורים לייצר שילדות ממכון התקנים האירופאי והן עומדות בתקנים בהם החברות המערביות עומדות.
- לבסוף – משקל השלדה. כאן נתקלתי במשהו שהפתיע אותי: המותג hongfu-bikes מייצר שילדה מדגם SL כאשר צורתה זהה כמעט לחלוטין לאופני canyon ultimatecf slx , והמשקל גם כן! משקל השלדה נע בין 780-950 גרם תלוי במידה לעומת השלדות ה”ממותגות” בהן המשקל נע בין 1.1 ק”ג ל 1.3 ק”ג.
בקישור הזה תמצאו פוסט של בלוג אשר מציג אופניים של הונג-פו שלדבריו הוזמנו עבור קבוצת הרכיבה Veleole, עם דגם שדומה באופן מדהים (פרצי היצירתיות של אומני העיצוב בסין עובדות בצורות מפתיעות) לאופני Cube.
ע”פ המאמר המרתק בבלוג “Cyclists are not Rockstars.com” הזה, גם אמורה ויטה שרכבו בה ניב ליבנר ואנטון מיכאלוב רכבו על שילדות של חברת dynatek שהוא מותג איטלקי. השילדות הוזמנו ממפעל קטן בסין ועברו את כל האישורים. הבלוג טוען שתהליך אישור השלדות שה UCI הכריז עליו הוא תוצר של שדולה של היצרנים הגדולים, שבא להלחם ביצרנים הקטנים: הנה המאמר.
להלן האישורים שסיפקו היצרניות מקבוצת הסיניים הרציניים יותר (SGS זו חברת בדיקות בינלאומית ידועה, המבצעת בדיקות תקנים למגוון אדיר של מוצרים והיא מוסמכת על ידי הרשויות העולמיות לכך):
אז מה היה לנו?
מה הדבר הראשון שאנו אומרים כשאנו רואים אופניים שווים? “איזה יפים!” וזה אכן נראה טוב.
בטיחות? בינתיים 3 השילדות שאני ראיתי לא הציגו בעיות מיוחדות, אבל זה בהחלט לא אומר שכל השלדות הסיניות האלה בטוחות, וגם לא שהשלדות האלה לא יקרסו פתע פתאום. בעולם בו התחביב האהוב עלינו מתחיל לעלות יותר ממכונית קטנה ואנו רוצים להתחדש אבל לא תמיד יכולים, קיים גם פיתרון נוסף. תמיד אפשר לשמור את האמת בלב, הרי מה חשוב בסופו של דבר למי שקונה זיופים הוא שזה זול, נראה טוב ולא שזה הדבר האמיתי או מחזיק באיכויות אמת. זה לא מוסרי, זה פוגע בזכויות הקניין ובמוניטין של היצרנים המערביים שמשקיעים הון אדיר בתכנון, עיצוב, איכות ושיווק, ויש לא מעט שיפסלו את האופציה הזו. במדינה שבה העתקת תוכנות, סרטים ומוסיקה היא נורמה, ישראל היא לא בדיוק מקום לחפש בו את המוסר בתחומי יחס הצרכן לזכויות יוצרים. למדנו שיש לא מעט שמוכנים לקחת את הסיכון.
בניטרול השאלה המוסרית (שממילא לא מעניינת מי ששוקל קנייה כזו) – זה כדאי? לטעמי, רוכב צריך לשאול את עצמו האם שילדה כזו מספיקה לפעילות שלו. אם אתה תחרותי תתאים לעצמך שילדה שהתנסו בה ברמות הגבוהות ביותר, אולם אולי אם אתה לוחם סוף שבוע רגוע, המתעניין בלהסתכל על היצירה ולהגיד “זה שלי”, לעלות על האופניים, ולדווש להנאתך לכיוון הזריחה, אז זו גם אפשרות. את הסיכון לבטיחות האישית שלכם אתם לוקחים לידיכם, ולא יהיה לכם אל מי להתלונן אח”כ, ואת התיוג והשיפוט של האפשרות הזו על כל המשמעויות שלה שסקרנו פה – נשאיר לכם בתגובות!
מאת: אלעד ניסימוב
