על שביל תלול, מדורדר וצפוף, אני מרגיש שאני טס. אני רואה רק את הדרך, לא מסוגל להסיט ממנה את המבט. אבל אני כן מצליח לקלוט את הרעש מסביבי, רעש של טירוף מהקהל. המון אנשים עמדו שם בצידי השביל ועודדו את הרוכבים בטירוף, הרגשה מדהימה וקשה להאמין שהאירוע העצמתי הזה קורה כאן בישראל.
תקופה קשה בליגת האנדורו
הליגה שלנו חזרה בשבת האחרונה מתקופה מעורפלת. אחרי ביטול התחרות האחרונה בשל מיעוט נרשמים, שהגיע יחד עם מכתב דרמטי מאת עירא שמש, המפיק והבעלים של הליגה, היה מרגש לראות את במתחם היפה כל כך הרבה משתתפים וקהל.
הליגה סובלת כבר תקופה ממספר קשיים, ביניהם היעדרות מופגנת של רוכבי קטגוריית הפרו, מספר נרשמים שלרוב לא מצליח לעבור את ה100, ויבואנים ומועדונים שלא מתמידים בנוכחות. האירועים מתקרבים לגבול הרווחיות, ואי אפשר לצפות שימשיכו להתקיים לנצח בצורה כזאת. עירא קיבל החלטה לעצור ולעשות חושבים, יחד עם מנהלי המועדונים שמהווים השותפים העיקריים להנעת התחרויות.
אמנם עדיין אי אפשר לדעת, אבל נראה שיצאנו מחוזקים מהסיבוב הזה, עם מספר החלטות ושינויים- בעיקר במידת ההתגייסות של הקהילה והשותפים, וברמת האנרגיה מצד המארגנים. מבחינת שינויים ראינו מעבר לתחרות עם שלושה ראנים, דאבל סטייג’, עם מסלול חדש ומעולה שנפתח במיוחד בחסות מועדון טימישגב. מסלול ההתשה נבחר להיות קל וקצר יותר, על בסיס דרך נוף, כדי להוריד את העומס הגופני ולהנגיש את התחרות לקהל יותר גדול. הוחלט לבנות מתחם מושקע עם יותר דוכנים ומסלול פתוח לילדים, שממוקם במרכז בין שתי נקודות הזינוק ובכך להפוך את המתחם לפעיל יותר.
מלבד השינויים, היה ניתן להרגיש באוויר יותר כוונה והשקעה בארגון התחרות, למשל בסימון מעולה של המסלולים, בהקמת אוהל ענק במרכז המתחם, בסימון מסלול הילדים, שאמנם היה קצר ולא מוצלח במיוחד אבל הכוונה טובה וצריך להמשיך איתה. גם כל מתחרה קיבל מעטפה ובה מספר, ומדבקה עם סמל הליגה במתנה.
המציגים והתומכים
המתחם היה שוקק ויפהפה, עם המון אוהלים של אלה שהגיעו לילה קודם. ציליית ענק שהוקמה בנדיבות ע”י משפחת שטרק, עם רמפות ומתקנים שבונה בעצמו גיל שריבמן, ממועדון Sporteam, עם דוכן אוכל חדש (נקניקיה ובירה מישהו?) ודוכני מציגים למיניהם.
נרשמה אפילו נוכחות חדשה של מותג Bold Cycles עם עדי רימון מרימון בייקס, הגיע לראשונה לאירוע של הליגה והציג את המותג השיוויצרי החדש שהגיע לישראל (לכתבת המבחן והסרט לחצו פה). היה דוכן של CTC עם דגמי Trek ומוצרי Bontrager. פדלים הגיע עם Marin ובייקדיל עם מותגי הבית שלה.
על המסלולים – הישן והחדש
יער משגב הוא יער מופלא, שנמצא על שתי שלוחות עם מדרונות מאוד תלולים. היער הוא פנינה נדירה, כמו בן שמן קטן ומפתיע במגוון וכמות השבילים, רק אי שם בגליל. כל היופי הזה הוא בזכות שנים של בניית שבילים ע”י קהילה מקומית ומועדון מקומי חזק.
התחרות התקיימה על שני שבילים, אחד ישן, על בסיס שביל קק”ל, זה שביל מהיר וכיפי, פתוח, עם ברמים בנויים. זה השביל שהרוכבים פחות אוהבים מבין השניים כי הוא פחות טכני. השביל השני, ללא שם, שזאת פעם ראשונה שמתקיימת עליו תחרות אנדורו, כולל אפילו קטע חדש שנפתח במיוחד לתחרות על ידי המועדון המקומי. השביל מאופיין בדרדרת, שיפועי צד עצבניים, שני דרופים שמצטלמים יפה, ממשיך במקטע בעליה באורך של 50 שניות שהופך את הכושר לדומיננטי, ומסתיים בסינגל טכני ומסולע שנקרא פנצ’ר. השביל השני הוא בעצם גולת הכותרת של התחרות, ברמת הטכניקה והעניין, ועליו הרוכבים ביצעו שני ראנים.
להיות מקומי
משגב היא הבית שלי, ככה שזכיתי גם להגיע למתחם בערב שלפני התחרות, לשתות בירה ולדבר עם החברים על החיים (אופניים), גם להגיע לתחרות בבוקר מהבית על האופניים, ב3 דקות של רכיבה קלילה, וגם ליהנות מעידוד של המשפחה שהגיעה בכיף. לא רע.
בגלל שאני מקומי, הרגשתי שאני מתמודד על ניצחון, אבל דברים לא הלכו בדיוק כמו שרציתי. זינקתי לראן הראשון בקק”ל מאוד חזק, ממש השתוללתי בפידול, עד שאחרי בערך 20 שניות לתוך הראן נפלה לי השרשרת. העליתי את השרשרת על הפלטה ועליתי חזרה לאופניים כדי לגלות שהיא נפלה גם מהקסטה. הבנתי מיד שהגובל העליון במעביר האחורי לא מכוון. כואב ומאכזב, כעסתי על עצמי שלא בדקתי אותו, אבל החלטתי לדחות את האכזבה לאחרי קו הסיום.
הפסדתי זמן רב, וסיימתי את הראן הראשון מדורג במקום ה6 בקטגוריה. פיזרתי את הבאסה תוך כדי פידולים וקיטורים במעלה מסלול ההתשה, ויצאתי לשני הראנים הנוספים על המסלול הטכני, כשאני בראש של מלחמה. על המסלול הטכני עשיתי פעמיים תוצאות מעולות שהביאו אותי למקום השני. ההרגשה לטפס בדירוג הייתה מצוינת ובכלל הייתי מאוד מרוצה מהרכיבה שלי ומהתוצאה, היה כיף במיוחד לעלות לפודיום יחד עם מאור רביב, איש המגזין וחבר, כאשר שנינו בעורף של ברק זוהר שלקח ראשון בקטגוריה. מהסיפור הזה יצאתי עם לקח לתחרויות הבאות והוא כזה: הכנה טובה לתחרות, חייבת לכלול ראן אחד על המסלול במצב של all-out, רק ככה אפשר לדעת אם הציוד באמת מוכן.
לשמחתי, בתחרות הזאת הייתה לי האפשרות לרכב על אופני Bold linkin LT, שהוכיחו את עצמם כבחירה מצוינת למסלולים הקשוחים של משגב. במקרה הייתי עם גלגלי ה29″ והסתבר שגם זאת בחירה בדיוק מתאימה למסלולים השנה, לעומת סטייג’ 2 המשונן של שנה שעברה, שבו בוודאות הייתי בוחר בגלגלי הפלוס. כיף שאפשר לבחור ולשנות את האופניים ככה. המתלה הרך שלהם שמר עליי יציב בקטעים של בלגן בשביל, ונהניתי מאוד מהשימוש בידית נעילת הבולמים מהכידון, שאפשרה לי גם ללחוץ בספרינט ביעילות במקטע העלייה של השביל החדש, וגם לטפס ביעילות במסלול ההתשה שהיה על דרך נוף והתאים לגמרי לנעילה מוחלטת של הבולם. חוץ מזה הייתה הרבה התעניינות מעמיתים רוכבים, בזכות המראה המיוחד של שלדה עם בולם חבוי. הבולד מושכות תשומת לב זה בטוח.
תוצאות
כמו בפעמים האחרונות, גם הפעם קטגוריית הפרו הייתה מצומצמת עם בסה”כ 4 רוכבים שזינקו, כולל את גיא בר שהתרסק במהלך הראן הראשון ולכן לא זינק לראנים הבאים אחריו. במקום הראשון עם זמנים יפים ובפער של שתי שניות מנצח יותם צור, אחריו טל אורן שסבל משני פנצ’רים במהלך התחרות ושלישי בקטגוריה ניר ביבאס. שווה לשים לב לקטגוריית 16-19 המופלאים, שהיא גם קטגוריה גדולה באופן אופטימי (14 מתחרים), וגם שני המקומות הראשונים שלה, מאור גולד ורז סימסון, עשו זמנים מדהימים שהיו מזכים כל אחד מהם בניצחון בקטגוריית הפרו!
עוד מעניין לראות בקטגוריית הנשים שהתאחדה לקטגוריה אחת, את נעמי לוריה המדהימה, שרכבה יפה מאוד את המסלול. נעמי מתאמנת במסטרס חיפה והיא מתחרה מובילה בקדטיות xc וxcm, היא עשתה תוצאה יותר טובה מאמא שלה, נועה לוריה, וסיימה שלישית בפער של פחות מחצי דקה מהמנצחת יוליה רפקין. את כל זה היא עשתה על אופני זנב קשיח והיא בסה”כ בת 15. מבטיח מאוד.
רשימת המנצחים בקטגוריות השונות
- אנדורו ספרינט 8-9 יהב אוסטפלד
- אנדורו ספרינט 10-11 אורי שטרק
- אנדורו ספרינט 12-13 רואי אוסטפלד
- אנדורו צ’אלנג’ 12-13 עירד דלויה
- אנדורו צ’אלנג’ 14-15 עופרי שדמה
- אנדורו צ’אלנג’ 16-19 מאור גולד
- אנדורו צ’אלנג’ 20-29 דניאל גוזלן
- אנדורו צ’אלנג’ 30-39 ברק זוהר
- אנדורו צ’אלנג’ 40-49 בני להט
- אנדורו צ’אלנג’ 50+ גבי ג’רבי
- אנדורו נשים יוליה רפקין
- אנדורו פרו יותם צור
סיכום – רק עם כל הלב
האירוע הצורם של ביטול התחרות ביער עמינדב הזכיר לכולנו שאי אפשר לקחת את הליגה כדבר מובן מאליו. זה נגע ללב כנראה לכל מי שאכפת לו מהליגה, זה ניכר בתגובות האוהדות למכתב של עירא בפייסבוק, מלבד זה עירא מספר לי על מחוות מרגשות מהמון אנשים שהציעו עזרה בכל מיני צורות. ובעקבות מה שקרה אני רוצה להעביר את המסר הבא:
כל תחרות היא עסקה של אמון בין הרוכבים המארגנים ושאר בעלי העניין, שאליה הצדדים חייבים לבוא עם כל הלב. יבואנים, הורים, מנהלי מועדונים, אל תגידו “נגיע לאירוע רק אם במקרה הוא יהיה קרוב לבית שלי”. רוכבים משתתפים, אל תגידו “אם תהיה תחרות מושקעת, עם מסלול חדש, רק אז אירשם”. מצד שני, אני פונה גם להנהלת הליגה, לא לפעול לפי הלך רוח של “רק אם תהיה כמות גדולה מספיק של נרשמים, נקיים את האירוע כמתוכנן, ואולי גם ננסה להשתפר מפעם לפעם”. אסור לנו להטיל ספק לפני כל תחרות, בגישה הזאת שותפויות מתפרקות ומפסיקות להתקיים. אז עד שיגיע ה”סילבן אדמס של ענף האנדורו” (סילבן אתה שומע?) בואו נקיים בינינו הסכם לא כתוב, בין כל הצדדים, שכל מה שהוא אומר זה לבוא עם כל הלב.
אחרי תחרות מוצלחת במשגב אפשר לצאת לפגרת קיץ עם טעם טוב, ניפגש בתחרות הבאה בכפר החורש.
כתב: חן גרומן
תמונות: מקס אפרטין, יהונתן אור-חוף, יואב גריבי
? נרשמים לניוזלטר שבועי פה: http://bit.ly/BiKEsubscribe
? מצטרפים לערוץ הטלגרם של בייקפאנל! https://t.me/BIKEPANEL
BIKEPANEL- מגזין האופניים של ישראל!
