חזרנו הרגע ממתיש לכיש – אירוע הגראבל של השנה. היה אדיר.
מה זה גראבל אתם שואלים? סוג מסלול (ולא סוג אופניים בהכרח) וסגנון רכיבה שכולל שבילים מהירים על בסיס דרכי כורכר, קטעי כביש ובדרך כלל הרבה עליות שמוסיפות לאתגר… גראבל ניתן לרכוב עם כל אופניים, אבל המגמה היום בעולם היא לכיוון שלדות הדומות לסייקלוקרוס אבל עם צמיגים רחבים, זוויות מתונות יותר והיגוי יציב בהתאם למרחק ולצורך.
המתיש לכיש החל כאירוע פיראטי, אולם השנה עלה מדרגה והפך תחרות של ממש, עם אתר, קמפיין שיווקי, ביטוח, אישור משטרה, רכבי חילוץ ותמיכה רפואית כנדרש, ועם דמי הרישום המתחייבים כתוצאה מכך. על הניצוח: זיו ענפי ונמרוד כהן (חנות BikeWay ועז הרים). הרכיבה מתבססת על ניווט עצמי במסלול עם אתגר גדול, פודיום ופרסים למנצחים, מבלי להזניח את הדגש על חוויית המשתתף.
לפני האירוע נמרוד שחרר סדרת סרטונים הומוריסטיים מקדימים לאירוע בחסות רשת Recycles שבאמת עוררה את החשק לבוא ולרכוב- סטייל, גרוב וייב חיובי זה הכל… אה, וגם הבטיחו בירה בוטיק בסיום אז לא נגיע?
כתב: אור דיין, צלם: גלעד קבלרצ’יק
מסלול והכנות
נקודת החנייה והמפגש של תחרות הגראבל “מתיש לכיש” ה3 נמצאת ליד מבשלת שריגים (לי-און). עמדת ההרשמה נפתחה ב6:00 כפי שהובטח וקפצנו מהרכב להצטייד בערכת המשתתף המדליקה שכללה חולצה בעיצוב מעולה לטעמי, ג’ל ומספר משתתף לכידון קטן ומינימאליסטי, שכלל מספר חירום (חשוב, ושימושי מאוד לצערי).
קצת מספרים: 198 נרשמים, מתוכם 44 “משוגעים” עם אופני סייקלוקרוס/גראבל (שנה שעברה היו רק 12 ומתוכם רק 7 סיימו, ואני בתוכם), וכל שאר הרוכבים עם אופני הרים. מה עדיף? בקרוב נגלה.
הבחירה להגיע עם אופני סייקלוקרוס בשבילי היא ברורה: מדובר במסלול ובעיקר באתגר. בארה”ב זה כבר סצינה ענקית וחזקה ואצלנו היא עדיין מדשדשת, אבל עם כוחות ברורים שמקדמים אותה: אני מצביע בפדלים לטובת נימי וזיו, עם התמיכה של Recycles (שמיבאת את ניינר, בעלת דגם גראבל מפלדה שהמבחן שלו יעלה בקרוב), שדוחפים את התחום ואת תחרות הדגל שלה – מתיש לכיש!
למשתתפים (ולא מתחרים, כי זה “מסע רכיבה אתגרי” כפי שהוסבר בתדריך בבוקר) היו 2 אופציות לבחור מתוכן מסלול “קצר”, 78 ק”מ על כאלף מטר גובה טיפוס מצטבר או ארוך שכללו 105 ק”מ על 1,650 מטרים מכובדים של טיפוס מצטבר, שבילים מהירים, ירידות מהירות עוד יותר, כמעט בלי בוץ והמון ירוק מסביב.
2 פידינג זון במיקומים טובים עם חברים-רוכבים-מתנדבים (עוד סממן לווייב המגניב של האירוע) כללו מים, איזוטון וחטיפים בחסות של Powerbar, בייגלה ובננות – אחלה!
המסלול השנה תוכנן ע”י לימור שני אך בשל אילוצי משטרת התנועה לא כלל קטעי כביש ארוכים (שמקנים יתרון לאופני גראבל עם כידון צר ומעוקל, תנוחה קרבית וצמיגים צרים ומהירים) כמו בשנה שעברה. בניגוד לתנאים שהיו ברכיבת ההכנה שבוצעה לפני כחודש, הגשמים הרבים שירדו באזור מאז השאירו מספר קוליסים מסוכנים והרבה חריצי צמיגים של טרקטורים מנערים ומשקשקי עצמות למי שהיה עם אופני גראבל/קרוס קשיחים.
מעבר מתחת לכביש באזור ק”מ 76 בערך החזיר אותנו למראות שנה שעברה, בוץ עמוק ולא רכיב גרם למספר רוכבי גראבל ואני ביניהם, לשבור אוזן ומעביר אחורי (היינו שמחים לקבל אזהרה, למרות שקצת מחשבה של המתחרים ואופניים על הכתף וכל העניין היה נמנע).
יש כאלה שלקחו את האופניים על הכתף, ויש כאלה שלקחו את הכתף על האופניים
אז מה היה שם בעצם?
שאלת השאלות – מה יותר מהיר על מסלול נתון, אופני גראבל או אופני הרים? בשביל לענות על השאלה החליטו השנה המארגנים לעשות הפרדה בזינוק בין אופני ההרים לגראבל, אנחנו זינקנו ב-7:30 ואופני ההרים זינקו ב-8:00. תדריך לא קצר ומשעשע (מצטערים שלא צחקנו נימי,פשוט קפא לנו התחת. הגרמין שלי מדד מעלה אחת!).
לפני התחרות חשבתי שהפרדת המקצים זה רעיון רע ויפגע בתחרותיות אבל התבדתי, יש הבדל גדול בין הכלים והיה נחמד לזנק בחברה מצומצמת- פתיחה חזקה מאוד על הכביש ומצאתי את עצמי נדבק לגלגל של דביר אלמוג, נועם שילר, אנג’לו די וירולי ולני אנגלהרט. חבורת החוד האיכותית הזאת סחבה ביחד עד הירידה המסוכנת בק”מ 20, זו שנימי הזהיר לגביה בתדריך – בשנה שעברה התפנצ’רו בה רבים מרוכבי הגראבל.
הגעתי לקצה העלייה כ-20 מטר מאחורי אנג’לו, שנינו התקשינו להחזיק את הקצב הגבוה שהכתיבו ה3 האחרים וכשהם כבר טסים בירידה – נגלה בפני מחזה מחריד ומלחיץ: אנג’לו נפל על הרצפה עם הפנים למטה, כמה שניות ללא תגובה מצדו ואני כבר מזעיק את החילוץ. למזלו זה נגמר בקסדה שבורה שעשתה את עבודה, זעזוע מוח קל ושיפשופים. בשבילי נגמרה התחרות והתחיל המסע, חבר יקר מחכה לי ואתו אני רוכב עד לסיום, עוקף ונעקף ובעיקר נהנה מנוף נדיר.
בדרך פגשנו את עינן “בלבן” קמחי, בקצב שלו בסוג של זן. אח”כ כשהגענו לפידינג זון ה2 עינן פותח בקבוק בירה שסחב על הגב ומציע לחברים מסביב לגימת התרעננות! סצינה אדירה ומצחיקה אחרי 70 ק”מ מטלטלים. יש עוד 35 ק”מ אח”כ וכמובטח הם אכן מתישים עם מקטע הבוץ שגרף מספר “קורבנות” ושיפועים חדים בדרך חזרה למבשלה.
הצטברה לנו חבורה גדולה אחרי היציאה מהבוץ העמוק, כולם מורידים נעליים, תופסים קצת שמש, וצועקים לחבר’ה ללכת בבוץ. מישהו התקשר לחילוץ? כן, לפני 20 דקות. עוד וואטסאפ אחד לנימי והטנדר כבר באופק. גם אורי “חמוצי” גרוס ורוכב סייקלוקרוס נוסף שצחקו עלינו בעוברם, חזרו עם מעביר אחורי שבור אחרי כמה דקות של רכיבה. משום מקום מגיע רכב שטח קטן (רייזר) עליו אמנון ישראל ברגליים פרושות וחיוך מטופש והאופניים התקולים שלו על הגג ומצטרף לחגיגה – סוריאליסטי משהו.
כשנימי מגיע עם הטנדר ומסחרית אנחנו מרגישים שבאמת דואגים לנו- בירות בוטיק נפתחות משקאות קלים בצידנית האישית שלו, העיקר שנצא מבסוטים.
והתשובה לשאלה בתחילת הכתבה? את המקצה גראבל מנצח דביר אלמוג בזמן של 4:03 שעות, את מקצה ההרים מנצח ים פוליאק (שעבד עם אביב יחזקאל עד הסיום) בזמן של 3:48 שעות, קשה להשוות בין הרוכבים (רוכב עלית מול רוכב פרו חזק, אבל בכל זאת עם כמה נקודות דופק מקסימלי שאבדו עם השנים) אך ניתן לדמיין שיש יתרון קל לאופני הרים. או שלא?
בנשים מנצחת שוב, ד”ר עידית שוב (עם דאבל הסופ”ש אחרי ניצחון בשישי ב-XC במשמר העמק) מקום שני ושלישי גם מקבוצתה CCC, עומר שפירא וגלי אברג’יל.
אורי גרוס: היה באמת כיף, אבל המסלול? מתיש!
את הנאמר מטה צריך לקרוא אחרי שקלול העובדה שהחמוץ איבד סכום לא קטן בתחרות הזו: “מעביר דורה אייס, אוזן, שרשרת דורה אייס וגלגל אחורי enve הלכו לפח”. פלא שהבנאדם נהייה חמוץ? אבל בכל זאת – הוא אומר: “היה אירוע מגניב מאוד. היה מזג אוויר מושלם והיה וייב כייפי – אתה מרגיש שאתה באירוע פירטי לגמרי והאפטר פארטי היה מגניב – הבירות, הנקניקיות, כולם נשפכים על הרצפה.”
…”המסלול? נורא ואיום: מפרק ברמות פסיכיות. הירידות בחלק הראשון הן מפרקות עם חריצים. המסלול לא נותן יתרון לאופני גראבל. מאוד הארדקור. זה לא פייר לזאנר לטעמי, למעט כמה קטעים של כביש אתה סובל בהמון קטעים. יש כמה קירות משמעותיים, לפחות עבורי עם מערכות כביש על אופני הגראבל. אלה עליות שאין בהן שיוט. כשאתה בשיוט אתה יותר מהיר אבל העליות במסלול הזה מתאימות לאופני הרים עם הילוכים קלים יותר. יש קטעים אחרי 70 ק”מ כשאתה מפורק כבר, נכנסים לתוך מטעים וכרמים באזור קרית גת. למי שבא עם אופני הגרבל אלה קטעים מפרקים, עם חריצים וכו’. הפידזון היה ממש במקום. אם היו שמים אותו בעוד חמישה ק”מ כבר הייתי עובר להליכה.”
“היו לא מעט התברברויות – עקפו אותי כמה חברה כמה פעמים, נעלמו, ושוב עקפו. בלי מכשיר ניווט איכותי וטוב עם מפה קל מאוד להתברבר.”
“…אבל מסלול מגניב. בתדריך – צריך לאמר שיש מעבר בוץ שכדאי לעשות הכתף שק ולעבור עם אופניים על הכתף. כ 10 רוכבים נתקעו שם – ברמה של מעבירים שבורים ושפיצים שבורים. אם היו ממליצים בתדריך לעבור בהליכה זה היה פותר את כל הדבר. אחרי שהדברים קרו, זה תוקן והפיד זון המקדים לעניין החל להודיע לאנשים לעבור מהכביש. עדיין – אירוע ענק, מעולה, עם אווירה כייפית במיוחד (למרות הנוכחות של הרוכבים התחרותיים שבאים לנצח עם קו סיום בעיניים ותו לא). לא הייתה אווירת תחרות נטו, אלא אווירה נעימה. מבחינתי אחלה אירוע אבל בשנה הבאה אין סיכוי שאני מגיע עם אופני הגראבל שלי – רק עם אופני הרים!”
פודיומים וסיכום
לאורך כל האירוע יש משהו מיוחד שמלווה אותך: החלוציות בתחום גורמת לכולם להרגיש שהם חלק ממשהו מיוחד. מי שמבין את מגבלות האופניים עם הצמיגים הצרים מקבל חוויה חד פעמית, מאתגרת ורק חולם על המתיש הבא. מזל שיש לנו את אליפות ישראל בסייקלוקרוס בשבוע הבא ואת ה”גראבל שמאבל” שמארגן יואב מאור (גם הוא חלוץ בתחום) בעוד שבועיים.
היה מדהים לראות את האווירה בסוף האירוע: בניגוד לתחרות כביש איגוד סטנדרטית שכל אחד מתקפל בזריזות הביתה. פה הגעת לסיום ופגשת פנים מחויכות – מה הפלא? כל אחד שנרשם בסיום קיבל 2 שוברים לנקניקיה ולבירה בוטיק מהחבית של מבשלת שריגים. גם החומוס ליד מצוין ובינתיים חבורות רוכבים מבוצבצים תופסים להם מקום בשמש מול אוהל הפודיומים ומחליפים חוויות מהרכיבה.
ציפור קטנה לחשה לי שיש תכנון ליצור סדרת אירועי גראבל בשם “מתיש” שיכללו עוד אזורי רכיבה יפים ומאתגרים בארצו הקטנטונת! אני בטוח אגיע, ואתם?
נמרוד כהן עז הרים, זיו ענפי מר בייקוויי, נועם שילר מקבוצת בייקוויי מנצח גראבל ארוך 40+ ואורי בראון מקבוצת בייקוויי, מתנדב על
נמרוד כהן מוסיף את “דבר המארגן”:
תוצאות:
גראבל ארוך גברים עד 40
1. דביר אלמוג
2. יובל בן מרדכי
3. אריק רבינוביץ’
גראבל ארוך גברים 40+
1.נועם שילר
2. אלעד כהן
3. לני אלנגנהרט
נשים ארוך
1. עידית שוב
2. עומר שפירא
3. גלי אברג’יל
הרים ארוך גברים עד 40
1. ים פוליאק
2. אביב יחזקאל
3. פז פינק
הרים ארוך גברים 40+
1. גל צחור
2. דן זיגמונד
3. גיא באומל
גראבל קצר גברים
1. ניר ישראלי
2. שגיא פיינשטיין
3. עומר הורוביץ
הרים קצר גברים עד 40
1. ניתאי זכריה
2. רפי שיטרית
3. אודי שחם
הרים קצר גברים 40+
1. חזי סייר
2. ניר פינקלשטיין
3. אמיתי טפלא
נשים קצר
1. טלי הברפלד
2. הגיעו ביחד במקום השני: אסנת שושני, דלית אנגל, מיכל נצר ועינת כספי, כולן מקבוצת ״עז ואחות״.
