הפעם במבחן – Scott Scale RC 900 WC – מהמשפחה בת 26 הדגמים (!) בה משתמש נינו שורטר במסלולים המתאימים להארדטיילים. ה Scale מביאים לידי ביטוי את כל מה שאתם מצפים מאופני XCO חסרי פשרות מבית Scott.
מה שהחל כמבחן אופני זנב קשיח 29 בודד ב BIKEPANEL, הפך לסדרת מבחני זנבות קשוחים. קראנו לסדרה “קשיחים” ולא “קשוחים”, כי אלה מפלצות XCO חסרות רחמים שמיועדות לספק חוויה תגובתית חדה וחסרת פשרות. המבחנים אינם במתכונת השוואתית סטנדרטית כי ישנן שונות מסוימת באבזור ובתמחור, אבל יש התייחסויות צולבות לכמה משתנים שלא תלויים באלה כמו שלדה וגיאומטריה. הפרק הקודם היה של ה Focus Raven והכתבה הבאה על ה KTM Myroon.
מאת: גיא חלמיש
צילום: עופר עברי, גיא חלמיש
הנה הסרט, למי שלא לחץ למעלה על ה Play
תקציר מנהלים: Scott Scale RC 900 World Cup
- .מחיר: 29,500 ש”ח.
- משקל: 9.7 ק”ג (עם פדלים, שני מחזיקי בקבוק, חומר בצמיגים)
- משקל רטוב (עם חומר בצמיגים, מחזיקי בקבוק ופדלים 9.7 XT ק”ג
- צביעה בשחור מט וצהוב קרבי ביותר בהשראת אופני ה-XCO של נינו שורטר כשהוא צריך זנב קשיח (תלוי מסלול).
- יותר בקטע של XCO עצבני: זורחים במסלולים צפופים הדורשים היגוי זריז ושינויי מהירות רבים.
- קצת פחות בקטע של מרתון הדורש יותר נוחות ושיכוך.
- ה Eagle XO על 12 הילוכיו מעולה. יש מקום לשדרוג גלגלים ובולם.
משווק: קוברה בורדו – לעמוד המוצר באתר היבואן לחץ פה
האתגר של הזנבות הקשוחים
במבט ראשוני – אפשר בטעות לחשוב שכל ההארדטיילים דומים ושאין הבדל בין אחד לשני, אבל ההבדלים קיימים ומורגשים. הסדרה הזו אפשרה לי לחוש בצורה מאוד מדויקת את ההבדלים האלה בין כמה דגמים שרכבתי עליהם במקביל או ממש צמוד זה לזה. יש חיים והתקדמות בעולם הזנבות הקשיחים, והמאמץ של היצרנים היום הוא בשלוש חזיתות עיקריות:
- הורדת משקל – זה חלק מהותי מהרעיון של הארדטייל תחרותי – ופה סקוט נתנו לא מעט נגיעות חכמות. כחלק מכך הם וויתרו על תכנון התאמה וחיזוקים עבור מעביר קדמי ופיתחו בגאוניות את ממשקי האוזן והדיסק כך שיפחיתו משקל וכמות רכיבים במשולש האחורי. השלדה שוקלת 966 גרם, שזה לא הכי קל בשוק אבל בהחלט מאפשר לבנות אופניים קלים מאוד.
- דיוק הגיאומטריה – מגמת ה Longer & Slacker והמעבר ל-Boost שינו הכל, ויצרו דור חדש של מכונות וחווית רכיבה שעדיין נמצאת בחיפוש ושיפור. הדגמים שיש היום הם דור ראשון ל-Boost ולשני ההיבטים האלה השפעה מהותית על כל היבטי השלדה. אין ספק שעוד יהיו שיפורים בדורות 2 ו-3. סקוט אלופים בעניין הזה והם מביאים חוויה מאוד אופיינית ומדויקת למנח הרוכב על השלדה ועל כך בהמשך.
- שיפור הנוחות – באין בולם אחורי, צריך יותר תחכום בתכנון השלדה. יצרנים שונים לקחו את ההיבט הזה למקומות שונים זה מזה: טרק ופוקוס הפרידו בין תומכות האוכף לצינור האוכף וטרק הוסיפו מנגנון שיכוך, קנונדייל ו-KTM בחרו מוטות אוכף סופגים (קנונדייל גם טיפלה בתומכות השרשרת), ו-Scott מנסה לשלוט בגמישות מבוקרת בחלק העליון של השלדה ותומכות האוכף.
שיחת קרבון ושלדה
השלדה עשויה מקרבון ה-HMX של סקוט – זהה לזה שבדגם הכי יקר של ה-Scale. ההבדל הוא רק בכמה פריטי אבזור שירוקנו לכם את הכיס ויורידו כמעט קילו ממשקל המערכת. השלדה הזו קיבלה את כל מה שמצופה משינויי הבוסט ו-2016-2017: בעיקר קיצור תומכות שרשרת, והארכת ה Reach.
כמו בספארק שבדקתי גם פה יש את גאוניות חיבור האוזן האחורית ומתאם הדיסק אל הציר האחורי בצורה שהוא משולב בחיבור הצינורות. זה פישט את תכנון המשולש האחורי, הפחית חלקים והוריד משקל של עשרות גרמים. זה גם מייעל את פיזור הכוחות המופעלים על השלדה בנקודות האלה, למשל: העצירה – מעמיסה לא מעט כח דרך הדיסק בכל הסביבה הזו.
זו סדרת ה Scale שמקבלת את צמד אותיות הרייס: RC ואלה מגיעות מראש ללא הכנה למעביר קדמי. ביטול החיזוקים למעביר קדמי אפשרו הורדת משקל. זה וצירי הבוסט ביחד, יצרו איזון בין צד הקראנק לצד הנגדי ואפשרו בנייה סימטרית יותר של השלדה ושיפור קשיחות. “לסקוט יש גם Scale בלי RC ובסדרה הזו שלושת הדגמים היקרים יותר זהים בגיאומטריה, ואילו הדגמים הזולים יותר בעלי גיאומטריה מעט שונה” מסביר לירון שנפ מחנות הדגל סקוט יגור.
לשלדה השפעה על נוחות כמובן – Scott מסבירים שהם חילקו את השלדה לשני איזורים: קשיחות ונוחות. הצינור התחתון ותומכות השרשרת קשיחים ביותר ואילו תומכות האוכף והמשכן בצינור העליון מתוכננים לספיגה, אבל לטעמי במידה פחותה מהמתחרים שלהם: אלה ההארדטייל הכי קשוחים אנכית שרכבתי עליהם בסדרה הזו.
סקסאפיל ועיצוב
הצביעה בשחור מט מדויק, עם אלמנט גרפי שמוביל ב-Scott ב 2017: משיכת צבע מהצינור התחתון אל ציר הגלגל האחורי. אנחנו ב BIKEPANEL מתחברים לצהוב-שחור-מט הזה, שמתיישב הכי מושלם שיש על הלוגו והצבעים שלו ומקרין מהירות, חדות ותחרותיות – כל מה שהאופניים האלה מייצגים.
לטעמי כל שלדה חייבת משהו שיאפיין אותה בצורה בולטת וניכרת, במיוחד בהארדטיילים, אחרת כולם היו נראים כמעט אותו דבר. ברמת הצינורות האלמנט תופס העין העיקרי של ה-Scale הוא מעודן יחסית – מוט האוכף שכופפו אותו מעט עם עקומת הגלגל. צינור האוכף אמור לתרום לתנועת שיכוך מסוימת באמצעות הכיפוף שלו. אין בשלדה הזו ייחוד קיצוני כמו הלפטי בקנונדייל, הרובוטריקיות של צינורות הפוקוס, אלמנט השיכוך בטרק, או הצביעה בכתום קיצוני של ה KTM – עיצובי הקרבון עצמם די רגועים עד שגרתיים.
גאומטריה והתנהגות שביל
אתחיל מהסוף – Scott אלופים בקטע הזה. שורטר לא מוותר להם במילימטר על הושבת הרוכב בצורה ממורכזת שמאפשרת לתת לחץ חזק על הגלגל הקדמי, ביחד עם צינור ראש קצר. הוא אוהב את זה זריז, נמוך מלפנים ועצבני, וזה מה שהאופניים האלה נותנים. זה מאפשר להכנס לסיבובים בצורה נחושה יותר, לתת לחץ על הגלגל הקדמי באמצעות צינור הראש הנמוך ולמנוע החלקה של צמיג קדמי.
כאמור שינויי ה-Boost שחלו בכל התעשייה ואפשרו קיצור תומכות השרשרת ב-13 מ”מ ביחס לדגם קודם וצינור כיסא תלול יותר ב-1.1 מעלות – להצבת הרוכב ממורכז יותר בין הגלגלים וחלוקת משקל טובה. אני מבין שהיצרנים אוהבים להראות שיפורים באחוזים מהדגם הקודם שלהם, אבל מה שמשנה באמת זה לא איך הדגם הזה ביחס לקודם – אלא איך הוא ביחס למתחרים שלו. פה יש הבדל עיקרי ומשמעותי – אני מבלה בסדרה הזו על כמה וכמה מהדגמים הכי מגניבים שיש היום ב Hard Tails, ויכול לאמר לכם שיש הבדל ובהחלט לא “כולם אותו דבר”! ה-Scale יותר עצבניים וזריזים על הסקאלה. זה מעולה במירוץ XCO אליו הם יועדו , למקומות צפופים, ולמכות כוח קצרות ומשתנות, וזה מעט פחות נוח ברכיבות ארוכות וישורות בירידה ארוכה ומהירה.
אני לא רואה צורך לחזור על השוואת כל הטבלה מול כל הדגמים האחרים, אבל אבחר שני מספרים שמספרים בצורה מובהקת בעיני את רוב הסיפור של האופניים האלה:
- הריץ’ אורכו 42.5 בסקוט – קצר יחסית. הארוכים בתעשייה עוברים את ה 43 והקצרים יותר – נמצאים במקום דומה לשל הסקוט. זה גורם לתחושה צפופה יחסית, מה שאהוב במיוחד על רוכבים שבאים מהעולמות הטכניים יותר ורגילים לשבת זקוף, ומצריך סטם ארוך יותר מאלה שאוהבים תנוחה נמוכה.
יתכן שהגזרה הזו תתאים יותר לבעלי טורסו קצר ורגליים ארוכות, לעומת בעלי טורסו ארוך ורגליים קצרות יותר.
לשם השוואה ממבחנים אחרים שאצלנו: פוקוס רייבן: 43.5 מ”מ, KTM Myroon: (מבחן עתידי) – 43.1, ב- Trek Procaliber: היה ריץ’ של 42.7, ורק ב Cannondale FSI הריץ’ קצר יותר מבסקוט: 41.4. - תומכות שרשרת 42.5 (בסיס גלגלים: 110.1 ס”מ) – התחושה הקצרה והזריזה מקבלת תמיכה גם כשמסתכלים על אורך תומכות השרשרת: 42.5 ס”מ – הקצרות ביותר מכל החבורה: קצרות בסנטימטר שלם פחות מהטרק פרוקיבר והפוקוס רייבן, וב-6 מ”מ ו-5 מ”מ פחות מה הקנונדייל FSI וה-KTM מיירון (בהתאמה). זה מסביר לא מעט מזריזות ההיגוי שלהם, במיוחד בתחושת העקיבה של הגלגל האחורי.
אגב, סקוט מסבירים את השארת שני קווי המוצר עם שני גדלי גלגלים בצורה הבאה: ה 27.5 בעיקר לאקסלרציה וזריזות, וה-29 עבור “דריסה” (rollover) ויציבות למרתון, אבל לטעמי יצא להם השורטר גם ב-29: מדובר באופניים קשיחים, שמרגישים קצרים יחסית ובעלי היגוי מדויק, חד כתער ומהיר.
אבזור – בואו נעשה את זה שיפוטי וברור:
בסדרת תוכן אני יכול להנות מאפשרות לחוש את האבזור ביחס לאבזורים דומים יקרים יותר או פחות על מערכת זנב קשיח דומה באופן כללי. אני יכול להחליף בין גלגלים, ולראות באמת איך המזלגות מרגישים, ומה ההבדלים בינהם. היו אצלי ממש בצמידות ה SID World Cup, ה SID וה-RS1. היו גלגלי ה DT Swiss 1501 החדשים לצד גרסאות ה OEM לאופניים ברמות מחיר דומות של KTM ו-Scott. ואפילו היה אותו מוט כסא מקרבון של Ritchey בשני קטרים שהתנהגו אחרת לגמרי. מעניין! הנה התובנות:
ה-Eagle מעביר טוב! חוץ מהמשקל אין הבדל תחושתי מבחינתי בין הגרסה הבלונדינית-פורנוגרפית (XX), לבין גרסת המילף בשיער הכסוף (XO1) – שתי המערכות הן הצלחה אדירה של SRAM: חדות, מהירות ומתקתקות העברות.
מלפנים הם מגיעים עם גלגל שיניים של 32 שלטעמי עדיף להחליף ל-34 במעמד הקנייה – ה 50 מאחור מספיק לכל קיר שלא יבוא, ותרוויחו מהירות במישור וירידות.
חייב לספר תחת עיקרון אי השמטת הפרטים הרלבנטיים במבחן שהשרשרת נקרעה לי אחרי כמה ספרינטים ברכיבה הראשונה. זה מעלה תהייה האם המעבר ל 12 הוא לא כבר צעד אחד יותר מדי והיא עדינה ודקה כבר? מצד שני מקצוענים עם פי כמה וואטים ממני רוכבים עם זה (מעניין באמת כל כמה ק”מ הם מחליפים שרשרת), אז יתכן שפשוט היה צריך לתת לה כמה רכיבות הרצה שהכל יכנס למקום ויתקבע לפני הספרינטים.
החיסרון של ה Eagle לעומת ה XTR הוא בשני היבטים: 1. שאין אלקטרוני – ה XTR האלקטרוני הוא פשוט קטגוריה בפני עצמה ומצדיק בלי למצמץ בכלל את החסרת ההילוך הזו ל-11 למי שיש את התקציב. 2. שאין להם העברה של כמה הילוכים בקליק חזק בשני הכיוונים (רק במעבר להילוך קל יותר, דווקא הסנריו הפחות חשוב לי. אני משתמש בזה המון בהעלאת שני הילוכים ליציאה לעמידה). אם תשאלו – מה עדיף בגזרת המכני – XTR או Eagle? כבר יהיה לי יותר קשה לענות, עד כדי כך מוצלחת המערכת הזו.
אגב, המעצורים הם XTR. כנראה שמנהל המוצר בסקוט לא התרשם מההצעה של SRAM להכניס לו בחבילה את ה SRAM Level Ultimate. עוד אגב: בסקוט הוסיפו מוליך שרשרת קדמי מוצלח וטוב שכך. זה לא מגיע כסטנדרט בכל האופניים וזה מצוין.
אני מחבב את ה-SID בגרסת ה World Cup שלו אבל פה יש את ה-SID הרגיל. כל המזלגות של RockShox נותנים תחושה של גימור איכותי ובנייה טובה. המזלג הפעם לא נתן תחושה טובה במיוחד – אולי זה המזלג הספציפי, אבל שני רוקשוקס אחרים שהיו אצלי בצמוד – גם ה RS1 וגם SID World Cup הרגישו הרבה פחות “נדבקים”, וה RS1 הרגיש הרבה יותר קשיח צדית. עוד ביקורת אומר: קשה לי להבין את בחירת מנהלי המוצר להביא את גרסת הנעילה של המזלג שמתמקמת בצד שמאל מעל לכידון במקום מתחתיו. קובי מרוקשוקס אמר לי שיש שני דגמים לנעילה הזו – לימין ולשמאל (ימין למטה או שמאל למעלה והפוך), אבל משום מה שתי זוגות ללא מעביר קדמי הגיעו אלי לאחרונה עם גרסה שלא מנצלת את העדר ידית ההילוכים בצד שמאל ומחליפה אותה – כמו המיקום בגרסת הנעילה הכפולה והכל כך משובחת שהיתה באופני ה Scott Spark שהיו אצלנו במבחן. לטובתה אומר שהיא עדיפה על הלחצן ההדראולי הקשה מדי של ה RS1.
עוברים לאמצע – אוכף ומוט אוכף – על ה-Scale מונח אוכף מדגם Syncros XR1.5 / Titanium rails שהוא כל כך מוצלח שאני שוקל להחליף את שלי הפרטי לאחד כזה. פשוט מושלם, עם גמישות מסוימת בכנפיים, וריפוד בול כמו שצריך. מתאים לשעות אוכף ארוכות ביותר (עם כל הסתיגויות לגבי פריט מותאם גוף ואישי).
מוטות האוכף שהיו על ה-Scott ועל ה-KTM היו זהים בדיוק (Ritchey WCS Carbon Link Flexi) למעט הקוטר, מה שאפשר לבודד משתנים באשר להשפעת הקוטר הזה. זה של ה-Scott היה עבה יותר (31.6) ואילו זה של ה-KTM דק יותר (27.2). ההבדל בין שניהם היה מורגש ומשמעותי – בסקוט התחושה הרבה פחות סופגת ואילו ב KTM סופגת עד כדי תנועה נראית לעין ברכיבה על אספלט חלק. סקוט מדווחים על 47% יותר נוחות מהדגם הקודם באתר שלהם, כלומר יותר תנועה מילימטרית של מוט האוכף כנגד לחץ משקל המדמה גוף, אבל תכלס – אם ישאל אותי אמליץ למתכנן השלדה לרדת ל-27.2 בדגם הבא.
עוד באיזור מרכז האופניים אכניס תלונה קטנונית על ברגי החיזוק של כלובי הבקבוק – אלה “נמרחו” תחת הלחץ הקטן ביותר. תחליפו לפני שאתם מתקינים את הכלוב הראשון.
גלגלים – מבית-Syncros XR RC (חברת האבזור של Scott) עם שפיצים של DT, באלומיניום מגרסה לא רחבה. הם דומים לגלגלי ה-OEM שיש לי על האופניים הפרטיים שלי, ועל אופני מבחן נוספים כרגע. אלה גלגלים טובים מאלומיניום, אבל ה-Engagement הותיר הרבה מדי פידול על ריק מנקודת העצירה, וברמות המחיר האלה, הייתי רוצה עוד קצת רוחב וקשיחות צדית טובה יותר.
סיכום: Scott Scale RC 900 WC
ה-Scale ממלאים את הייעוד שלהם בצורה מעולה: אופני XCO טהורים. הם טיפה נוטים ל-XCO ופחות למרתון – זריזים, מגיבים וחדים – הכי נינו שורטר שיש. ביליתי איתם גם ברכיבה ארוכה והיה תענוג, אבל לתחושתי יש הקרבה מסוימת של נוחות לטובת תגובתיות וקשיחות. הם מרגישים קצרים יחסית, ומי שיש לו מבנה גוף או העדפה שמצריכים יותר שכיבה לאורך הטופ טיוב ירצה סטם ארוך יותר, שגם ירגיע מעט את ההיגוי. מי שרגיל לרכיבה טכנית עם מנח קצר או זקוף יותר יקבל אופניים מתאימים עבורו מהאחרים בקטגוריה, שרק יחכו לרוכב עם שליטה טובה שנכנס אגרסיבי לסיבובים ואלמנטים.
ברמת הטעם האישי שלי וגם מבחינת תמהיל האבזור והתמורה לכסף, נדמה לי שבמחיר כזה צריך להיות באמת שרוט של הארדטיילים כדי להעדיף את ה Scale על אחיהם ה Spark שבחנו לא מזמן. הייתי משלם בשמחה את מחיר הקילו הנוסף לשיכוך כפול. אבל יש לא מעט שרוטי הארד טייל, וגם כשמסתכלים על מכונת הקרב הזו, בצבעי המלחמה שלה, אפשר לקבל בהבנה את השריטה הזו: האהבה לקשיחות חסרת הפשרות.
מאת: גיא חלמיש
צילום: עופר עברי