סיקור אליפות ישראל באופני כביש 2015 בחסות Ridley – חלק 2

גיא חלמיש29 ביוני 2015

מאת: גיא חלמיש ודני אסקרוב
צילום: דני אסקרוב, גיא חלמיש, תאוצה- עידן פלד

השנה התכונה וההתרגשות לקראת האליפות החלה מוקדם יחסית, ואנחנו מודים שסייענו לה מעט. “שבוע הכביש החל עוד בתחרות הנג”ש באורים, והמשיך אל ההקפה הקלאסית של בית ג’וברין, שידעה לא מעט אליפויות ישראל בכביש עד היום. ד”ר יוני ירום – איגוד האופניים: ״תחרות מרהיבה שהסתיימה בדרמה סנסציונית על קו הסיום. למדנו את הלקח שלא חוגגים מוקדם מדי אפילו אם זה 4 מאיות. סה”כ התנהל בסדר מופתי, מיעוט תאונות, הרוכבים נהנו מתנאי מזג אוויר נוחים, מליווי צמוד, וכן ירבו תחרויות כאלה”.

לקריאת החלק הראשון ובו סקירת העלית לחצו פה.

השנה, בהחלטה נכונה, חזר קו הגמר אל סוף העלייה לפארק בריטניה, בעוד ש”עליית המיים” הושארה לצוותים הלוגיסטיים של הקבוצות. כך נהנו הרוכבים משני איזורי קהל, והרוכבים והצופים יכלו להגיע לקו הזינוק והסיום בקלות רבה יותר, על שום קרבתו לאיזור שלא נחסם לתנועה. התחרות השנה היתה אליפות ישראל הגדולה בהיסטוריה של הענף מבחינת כמות המתחרים, מה שגם יצר מתח לא קטן אצל המארגנים- איך מנהלים 370 איש בו זמנית על מסלול תחרות בבטחה, ואיך מוודאים שהקהל ישאר בצדדים ולא יחצה את הכביש בדיוק ברגע הקריטי.

שיתוף הפעולה המשולש של BIKEPANEL עם איגוד האופניים בניהולו של ירון דור שהקפיץ מדרגה את תפקוד האיגוד, הכניסה של רשת Rockn’Road יבואנית Ridley כנותנת חסות ראשית לאליפויות ישראל, והארגון של נמרוד הנגבי נתן תוצאות: סיקור משמעותי יותר של האירועים, הזמנות לקהל ולמתחרים להגיע, ושידרוג של מתחמי הסיום והאקספו לעומת שנים קודמות עם סדרנים, מוסיקה, הצללות, מחסומים רבים יותר ועליהם באנרים עם מותגי אופניים ונותני חסות…

דיברנו עם נמרוד הנגבי, מארגן התחרות:

״אני חושב שהארוע היה שונה לטובה יחסית לארועים קודמים. לדעתי יש לכך 3 סיבות:

הראשונה – שיתוף הפעולה לו זכיתי מצד איגוד האופניים היה טוב מבעבר. אם בעבר הייתי אומר שדרושים סדרנים התשובה היתה שצריך להסתדר בלי. הפעם היה גיבוי ואמון וניתנה לי האפשרות להפיק את הארוע על פי הבנתי ונסיוני״.

״השניה – שיתוף הפעולה עם המעטפת – משטרה ומועצות מקומיות. אם בשנה שעברה הפעלנו מוזיקה בבוקר והיתה ביקורת מצד התושבים על הרעש, השנה זה לא היה. אם המשטרה מבקשת לא להוציא גוף מהרכבים תוך כדי נהיגה, אז אנחנו קשובים ומקיימים את הבקשות האלו. האמון ומערכת היחסים שנבנים עם הגופים שחולקים איתנו את הארוע הם קריטים להצלחה. הפעם היה שיתוף פעולה טוב. גם מול מנהל היער – אנחנו נשארים עד מאוחר ומנקים על מנת שלא יזכרו לנו את זה שהשארנו יער מלוכלך בעוזבנו. כל אלו יעזרו גם לפעם הבאה״.

״השלישית – רוקאנרואד. שיתוף הפעולה היה יוצא דופן. בא נותן חסות ולא הציג דרישות אלא שאל אותי כמפיק הארוע איך אפשר לעזור לי. כשבאים בגישה שכזו אז אין סיכוי שזה לא יעבוד!״. לשאלה האם זה שווה את זה היה נמרוד חד משמעי – ״אם אתה לא אוהב את הספורט אין לך מה לחפש כאן. זה לא עסק וגם אם נשאר משהו בסוף זה כל כך קצת שרק מי שאוהב את זה יעשה את זה גם בפעם הבאה.

נקודות לשיפור? ״ברור שעם 370 רוכבים וקהל הסיום הקלאסי בבית גוברין מגיע לקצה גבול הקיבולת שלו. אנחנו צריכים מגרש חניה גדול יותר ויותר נגישות לקהל וצופים. אין המון אופציות אבל צריכים לחשוב על זה״.

ירדן גזית מאיגוד האופניים:

״איגוד האופניים שמח על קיום עוד אליפות מוצלחת. שמחנו על מספר המשתתפים הגבוה מצד אחד, אך הדבר הציב בפנינו אתגרים ארגוניים מורכבים מצד שני. אנו שמחים שבסופו של דבר התקיימה האליפות באופן ספורטיבי ובטיחותי לרוכבים ומהנה לקהל. בנוסף, האליפות סיפקה דרמה ספורטיבית וביצועים איכותיים במרבית המקצים ובמיוחד במקצי העילית. ביום רביעי הקרוב נקיים פגישת תחקיר בה נדון בדרכים לשפר את רמת ההפקה לשנה הבאה.

באליפויות הכביש נעשה לראשונה שימוש במערכת מדידת זמנים חדשה הנמצאת בשלבי הרצה והטמעה באיגוד. אנו מאמינים שבסיום התהליך נוכל להציע לרוכבים מדידת זמנים אמינה ומדויקת ברמה גבוהה יותר ממה שיכולנו לעשות עד כה.

אנו מודים לרוקנרוד ובייקפאנל על מעורבותם ששידרגה באופן משמעותי את האווירה והעניין מסביב לאליפויות הכביש, לפאנקייר על חולצות האלוף האיכותיות, לחברת תאוצה על ההפקה, ולצוות השופטים והמודדים על ניהול הפן הספורטיבי של האליפות.

ב-17 ביולי תתקיים בבית היערן אליפות ישראל באופני הרים XCO, ואנו מזמינים את כולם מוזמנים להשתתף בה, כמתחרים או כצופים״.

ארז צארום מנצח את קטגורית הפרו

עילית נשים – אלופת ישראל היא רותם גפינוביץ מ IGP

הפתעה גדולה נרשמה במרוץ הנשים כשהמועמדת הודאית לנצחון, פז בש, סיימה במקום השלישי. רותם גפינוביץ, חברתה של פז לנבחרת ישראל וקבוצת IGP ויריבה ספורטיבית מרה, ניצחה וזכתה בתואר האליפות. עומר שפירא השלימה יום מצוין ל CCC עם מקום שני מצוין.

הסיפור במרוץ הנשים הוא העובדה שמספר רוכבות בדבוקת הנשים הגיעו כשהן מחויבות לנצחון. לעשות כל מה שצריך ואפשר מבחינה ספורטיבית על מנת שהמרוץ ישאר פתוח. בלשון פחות עדינה – לא מוכנות להפסיד שוב! ״החברות שנולדה בין בנות מקבוצות שונות כתוצר של האימונים והתחרויות של הנבחרת יצרה שיתוף פעולה ספורטיבי. החלטנו שאנחנו רוכבות יחד על מנת למקסם את הסיכויים שלנו לנצח ולהשאר במרוץ״ מספרת מרים בר-און. ההתקפות של בש המטפסת טוב משאר הבנות נסגרו בעבודה משותפת במישורים והבנות המשיכו ותקפו כאשר בש נדרשת לבצע מאמצים רבים נגד יותר מרוכבת אחת ומקבוצות שונות. בסיום, הצליחה גפינוביץ׳ לנצח את ספרינט הסיום בעליה אחרי 4 הקפות של המסלול. התוכנית עבדה.

רותם גפינוביץ – מנצחת נשים עלית

רותם גפינוביץ. איך ההרגשה להיות אלופת ישראל?

״הלוואי והיו לי מילים. זו שנה ראשונה שאני אלופת ישראל- כבר כמעט עשר שנים. למדתי והצלחתי ליישם את כל השנים האחרונות וחיכיתי לנקודה שידעתי שאני יותר חזקה בה, והצליח לי!״

חשבת שזה מה שיקרה, למרות שכולם ידעו שפז בש חזקה ועשתה הופעה יפה בבאקו?

״זה מה שתכננתי. ידעתי שאם נגיע קרוב לסיום ביחד אני אהיה חזקה ממנה. בספרינטים הקצרים אני חושבת שאני עדיין יותר חזקה״.

רוב המירוץ הייתם יחד? ״שתי הקפות אחרונות – לפני הפנייה של עגור פז התקיפה והתנתקנו עומר פז ואני, אולם העבודה של הבנות מאחור והעדר העבודה המספקת שלנו מקדימה החזירה אותנו. בהקפה השלישית היינו יחד. בהקפה רביעית בפנייה ימינה לעגור עומר התחילה להתקיף. בעליית המים נשארנו נועה, עומר ופז, הגבירו קצת קצב, ובסוף עליית המים היינו פז ואני, ואז עומר סגרה בירידה. ישבנו עליה טיפה, ולקראת הסיום אני יצאתי”.

עומר שפירא, איך את מסבירה את זה שפז לא לקחה הפעם, או את? רותם רכבה טוב, חכם בעיקר, לא עבדה בכלל, ואני כל העלייה מהפנייה ימינה התחלתי ללחוץ והתעייפתי מוקדם מדי. באיזה שהוא שלב הם פתחו עלי 20 שניות בערך ובירידה הגעתי אליהם כי הם הפסיקו ללחוץ. נכנסתי לעלייה של הפיניש ראשונה, אבל כנראה מוקדם מדי התחלתי ללחוץ, וזהו- זה מה שהיה ברגליים”.

מסטרס פרו – אלוף ישראל הוא ארז ״אני מטפס היום לאוורסט״ צארום מ IGP

״לא חשבתי שאנצח היום: זה היה שבוע מאוד קשה. התחלתי ביום ראשון את האוורסטינג שלי בחרמון ולא הצלחתי להשלים את זה בגלל כניסה לחושך. עשיתי 5 עליות, 7500 מטרים מצטברים, בקצב טוב של שעתיים לעלייה, וגם לקחתי מקום שלישי בחרמון. באתי לפה בלי ציפיות, עד אתמול עדיין לא הרגשתי שאני מתאושש מזה. התאוששתי ברגליים אבל “הראש עוד לא היה במקום”… צחי (בויגן, המאמן ד.א) אמר לי ביום ראשון כשירדנו באוטו מהחרמון שהוא חושב שיש לי סיכוי לנצח. עד היום לא עשיתי אימוני עצימות למעט יום אחד באיטליה במחנה אימונים.

זה התחיל בבריחה בהקפה הראשונה שבה צחי ברח. היינו ולאדי מאלי, בוריס מדינמו, אמריקאי אחד, גיל צביק (גם הוא מ IGP), עוד כמה, וראינו שאין דינמיקה טובה. ברחתי בעליית המים ואף אחד לא בא איתי. האמריקאי ובוריס מדינמו מגשרים אלי פה, וכל ההקפה האחרונה עבדנו ביחד. אני כבר מכווץ בטירוף. לא מזמן עשינו פה בעלייה אינטרוולים ביחד עם חן שרייבר (פאנליסט בבייקפאנל ורוכב עלית ב IGP – ד.א). עשינו פה את העליה כמה פעמים וידעתי בדיוק באיזה נקודה על איזה הילוכים אני צריך להיות. ואז בדיוק כמו באימונים יצאתי לספרינט, הידיים שלי התכווצו על הכידון! לקחתי את זה!”

מקצה הספורט – אלוף ישראל בקטגורית 50+ סטיב שומאכר מרוכבי אשכולות

“אני חושב שזה היה הפלאטון הכי גדול שהיה אי פעם באליפות הארץ, ואם אני לא טועה היו בו מעל 100 רוכבים מעל 19+ ועד 50+, גברים ונשים. שלושה סיבובים שהתאפיינו בסיבוב ראשון של גישושים ומציאת כל אחד את מקומו, ואז נוצר חוד של שליש קדמי של מובילים חזקים ומנוסים, וצעירים חזקים ופחות מנוסים. לאורך הסיבוב השני כבר נשרו לא מעט רוכבים, והפלטון הלך והצטמצם כל הזמן. בריחות התקשו לצאת, למרות שהיו כמה נסיונות שלא צלחו.

בסיבוב השני היה משבר מאוד גדול: רכב הליווי והשיפוט של הקדטים והתחיל לצעוק עלינו לזוז הצידה כדי לאפשר לקדטים לעבור אותנו, וממש האט אותנו בדרישה אגרסיבית מאוד שנאט ולא נפרוץ ולא נברח. נוצר מצב מאוד מתסכל בחצי השני של הסיבוב השני. למעשה הוא העביר את פלטון הקדטים לפנינו, ויצר חציצה ביננו לבינם, אולם ברגע שהם עברו אותנו הם גם האטו (פסיכולוגית כשאתה רואה מישהו מלפנים אתה רוכב חזק יותר אבל המעבר קדימה גרם להם להאט…) וחברה שלנו שרצו לתת בראש ולצאת הוא איים עליהם שהוא יפסול אותם. שניים החליטו בכל זאת לפרוץ ועברו את פלטון הקדטים, ואז השופט רדף אחריהם עם רכב הליווי ואיים עליהם שיפסול אותם אם הם לא יעצרו או יחכו בצד לפלטון שלהם”.

היתה התמרמרות חזקה: “זה היה ברמה כזו שחברה רצו לעשות שביתה ולעצור, ואחרים רצו לעקוף כולם ביחד את הקדטים כי הם ממש האטו אותנו, ואנחנו יושבים מאחורה, כשכל הפלטון התארגן מחדש, אחרי שכבר היו התפצלויות ונפילות אחורה מהדבוקה. אנשים עלו לרכב, באו לחלון, וניהלו ויכוחים עם השופטים שהורסים לנו את התחרות- אנחנו הפלטון הכי גדול, הכי משמעותי, והוא דופק לנו את התחרות. זה לא עזר, הוא דרש מאיתנו להאט, ולאט לאט הקדטים תפסו מרחק מאיתנו, ובסיבוב השלישי נפתחה התחרות מחדש, והסיבוב השלישי היה הכי אגרסיבי ומהיר מבין שלושת הסיבובים. ואז שוב- החזקים נשארים מקדימה, החלשים נושרים מאחור…”

“הפיניש מעניין ומעלה תהיות גם הוא מבחינת האופי של הפלטון – והיו תהיות בעיקר אצל רוכבים מבוגרים יותר- במקום הראשון זכה ילד בן 25 שנולד ב 1990 שמתחרה איתי, בן 51 שיכול להיות אבא שלו. אני מכבד את זה, אבל יש איזה תחושה שמשהו לא הגיוני. אני מרוצה, קיבלתי מקום ראשון ואלוף הקטגוריה אבל להבדיל משנה שעברה, את החולצה והגביע נתנו רק לראשון במקצה. מה שקרה הוא שבן 25 במקום ראשון ושלישי, מקום שני ב 40+ ומקום רביעי ב 50+… משאיר טיפה חמצמצות, אבל לא נורא – אנחנו יודעים את מקומנו והכל סבבה.”

שאלנו את ירדן גזית על המקרה והוא הסביר: “ניהול תחרות עם כמות כה גדולה של רוכבים ומקצים (כ-370 רוכבים ב-9 מקצים) המתחרים על המסלול בו זמנית באופן בטוח וספורטיבי היא אתגר ארגוני מורכב.

אליפות ישראל היא תחרות חשובה עבור כלל הרוכבים וראוי שהתואר בה ייקבע על פי היכולת הספורטיבית של כל רוכב אל מול הרוכבים האחרים באותו מקצה. כאשר מקצה אחד עומד לתפוס מקצה אחר, על השופטים לעשות ככל יכולתם על מנת להפריד בין המקצים ולשמור על הספורטיביות של התחרות. מטבע הדברים ניתנת עדיפות למקצה העוקף, מה שמחייב את המקצה הנעקף להאט לזמן מה.”

בסופו של דבר באירוע המדובר ההפרדה בוצעה על ידי צוות השופטים בהצלחה מבלי לפגוע בספורטיביות של התחרות, והניצחון בכל מקצה הושג בזכות יכולות ספורטיביות על הכביש.”

שומכר אומר שבכל זאת “היתה השפעה מסוימת להתערבות השופט, מאחר ושלוש הקפות רצופות ואגרסיביות טובות יותר למבוגרים מאשר לצעירים, ששמרו כוחות לסיום ובמתפרצת חזקה וקצרה יש יתרון לפיזיולוגיה של הצעירים. …מעבר לכך היה כיף, יפה וטוב. היה סבבה.”