כרוכבי אופניים יש לנו עניין מסוים בתופעת הסמים בספורט… ענף האופניים הצליח להיות לאורך השנים מזוהה עם הבעיה אבל ברור שהיא רחבה יותר מאופניים. בגלל הקשר, וההזדמנות להציץ בהתרחשות הזו בענף אחר נחרוג הפעם ונעסוק בסמים בספורט, והפעם – הטניס כמשל.
כתבת אורח – העמדה של צביקה עינב
מאז ומתמיד הייתי חובב ספורט מושבע. טניס, כדורסל ומה לא, וכמובן גם אופניים. כילד ראיתי את מראדונה הגדול באיצטדיון רמת גן. בגיל 23 טסתי עד טורונטו בכדי לראות את ג’ורדן הענק בעונתו האחרונה כאלוף במדי השוורים משיקגו. בגיל 31 נסעתי עד דרום צרפת בכדי ללוות את 8 הסטייג’ים האחרונים של הטור של 2006 בתקווה ‘לגעת’ באלילי האופניים של אותה תקופה. כן, אותו טור מפורסם עם הזכייה הפסולה של לאנדיס, ובכלל עידן בו הספורט עדיין נשלט על ידי חבורה של ‘דופרים’ (נוטלי סמים) מיתולוגיים. וכן, הדופר הגדול מכולם מטקסס גם היה שם כשלא אחת אני מוצא את עצמי מטרים ספורים ממנו בקמפוס הנייד של הטור.
הנה קיבלנו עוד פרק במסכת השקרים הבלתי פוסקת של הספורט המקצועני – מסיבת העיתונאים של מריה שראפובה היתה עוד אירוע מקומם בסאגה העצובה והבלתי נגמרת הזאת.
קודם כל, מאכזב לראות שהתקשורת ממהרת לאכול את הלוקשים ששראפובה מנסה להאכיל את כולנו. כמו הסיפורים המצחיקים של לאנס על משחה לפריחה במפשעה והסיפורים הגרוטסקיים של קונטדור על סטייק נגוע. אנחנו רוכבי האופניים קצת פחות תמימים בעניין. או לפחות חלקינו. עכשיו שראפובה מנסה להסביר לנו שהיא לקחה תרופה שמשפרת את זרימת הדם (!!!) כי יש לה במשפחה נטייה לסוכרת? את צוחקת? ועוד מציינת שהיא נוטלת את התרופה באופן קבוע כבר עשר שנים כטיעון מחזק כביכול ל’כשרות’ התרופה. את שוב צוחקת, נכון?
בקצת עובדות על מלדוניאום (הסם בו השתמשה שראפובה) ובכלל:
- מלדוניאום היא תרופה המשפרת את זרימת הדם – ולכל מי שחדש בתחום, הובלה משופרת של דם יכולה לאפשר לכל אדם, ובפרט ספורטאי, להוביל יותר חמצן לשרירים ובכך לשפר בצורה משמעותית את ביצועי הגוף ובפחות מאמץ.
- במקרה הזה היא משמשת כנראה בעיקר לשיפור ההתאוששות ולכן מאפשרת לספורטאי להתאמן יותר ולהתחזק יותר ממה שהגוף היה יכול לעשות בצורה טבעית.
- אין לתרופה שום קשר לסוכרת. ושראפובה לא סיפקה שום הסבר ברור מדוע בכלל לקחה את התרופה.
- מדובר בתרופה מפוקפקת שמיוצרת בלטביה, נמצאת בשימוש במדינות ספורות בלבד (בעיקר מדינות ברה”מ לשעבר)
- זו תרופה שמאז ומתמיד נאסרה לשימוש בארה”ב (ללא קשר לסמים בספורט).
- שראפובה היא אזרחית אמריקאית, ארה”ב היא ביתה הראשי ואין לה שום קשר ללטביה (היא במקור מרוסיה, שזה לא לטביה למי שלא יודע, ותושבת ארה”ב מגיל 6).
- בארה”ב יש תרופות חלופיות למלדוניאום (כמובן, במידה ויש צידוק רפואי אמיתי לקחת אותן).
- הספורטאים, מנהליהם, מאמניהם וכו, מקבלים התראות רבות על כל שינוי ב’סל’ התרופות האסור. מוזר שפספסו בצוות שלה התראות אלה. בטח לא ספורטאית מקצוענית ברמתה של שראפובה שמתנהל סביבה עסק שמגלגל עשרות מיליוני דולרים בשנה. וגם כאן, שראפובה לא סיפקה קצה של הסבר איך בדיוק חמק המידע מידיה ומידי צוותה הנאמן.
בקיצור, ספורטאית אמריקאית, שנוטלת תרופה מפוקפקת להאצת זרימת הדם ושיפור ביצועים ללא שום הסבר רציני, המיוצרת בכלל בלטביה ושללא קשר לספורט, מאז ומתמיד היתה אסורה לשימוש בארה”ב, ולאחרונה גם אסורה על ידי איגוד האנטי-דופינג העולמי. נו באמת… אתם עדיין מאמינים לה?
ואגב, למבולבלים מאיתנו, האמנה הבין-לאומית לאנטי-דופינג קובעת שכל שימוש בחומר שמשפר ביצועים בצורה מלאכותית הוא אסור, ללא קשר אם מדובר בחומר מוכר או לא. כלומר זה שמלדוניאום נכנס לרשימה האסורה רק השנה, לא אומר שבעצם כל שימוש בו גם בעבר שלא היה למטרות רפואיות אלא לשיפור מלאכותי של ביצועים, הנו חוקי. או במלים אחרות, גם לפני 2015, השימוש בו אם היה למטרות שיפור ביצועים מלאכותי היה לא חוקי.
אובדן התמימות
אבל בשנים האחרונות אני חושב שרבים מאתנו החלו לאבד קצת את התמימות שהיה כל כך נעים להיות כלוא בתוכה. הסמים מהווים כבר עשרות שנים חלק מהותי מהספורט והם נמצאים בענפים רבים. אופניים, אתלטיקה, בייסבול, פוטבול, טניס… יו ניים איט. והכי מקומם שמספרים לנו סיפורים שהספורט מתנקה. כל הזמן מספרים לנו את זה. אבל הסיפור האחרון של שראפובה, ויש מידי חודש רבים אחרים כאלה בכל העולם, רק מראה שלא בדיוק כך הדבר. מדובר במשחק אין-סופי של חתול ועכבר, כאשר ידי הספורטאים וצוותיהם הרפואיים, תמיד על העליונה. תרופה אחת נאסרת אז מוצאים אחת אחרת. גם מלטביה. ו’רצים’ על התרופה החדשה אפילו עשר שנים עד שמישהו בארגון האנטי סמים העולמי בכלל עולה על ה’טריק’ החדש, ואז פשוט עוברים לתרופה או לטכניקה הבאה. עירויי דם, מיקרו-דופינג (שווה קריאה לכל מי שלא מכיר) וכו. כשיש כל כך הרבה כסף, יש ליותר מידי אנשים אינטרסים לעזור לספורטאים לפלרטט עם התחום האפור, והרבה פעמים השחור, עד כמה שניתן. תרופות אסורות מלטביה, סיפורים על סוכרת במשפחה שלא קשורים לכלום… הכל כשר. העיקר לשמור על החוזה עם נייקי ולהמשיך לגלגל מילונים בקריירה הכל כך קצרה ולפעמים אכזרית של הספורטאי המקצועני.
אני עדיין חובב ספורט מושבע, ובשנים האחרונות עוקב אחרי אופניים יותר מכל. אי אפשר שלא לאהוב את פרומי הביישן, ניבלי ההרואי, קינטנה הצימוק בעל כוחות העל וחבריהם. אין ספורטאים חזקים מהם (וואט לקילו) ביקום. אבל מצד שני, יש בעולם הזה הרבה צביעות, הרבה כסף, הרבה שקרים, הרבה רופאים מעולים, ובעיקר הרבה עיתונות שלא באמת יורדת לפרטים והרי למה לה… מדוע שתכרות את הענף שגם עליו היא יושבת. לאף אחד אין באמת אינטרס לנקות את הספורט מהגועל הזה.
ואנחנו נמשיך לשבת ולהלל רוכבי אופניים שמטפסים את האלפ-דואז האימתני בעשרים קמ”ש, שחקני טניס שיורים סרבים במהירות של טיל כתף, ושחקני פוטבול שיכולים לנצח משאית קטנה בקרב משיכת חבל.
ואל תשכחו… יש לה במשפחה נטייה לסוכרת… איך אמרו הגשש… יו דונט סיי. שלום ותודה לך מריה. אני לא אתגעגע. נקסט.
