בפרק הראשון נתנו לכם הכנה על מה שעומד להגיע מאופיר. הנה הפרק השני:
ב-2 העשורים האחרונים עלתה באופן ניכר המודעות ליתרונות הגלומים בשימוש בתוכניות אימון מבוססות הספק, להבדיל מתכניות האימון הישנות, מבוססות מדדי הדופק, המרחק והזמן שגמע הרוכב.
2 סיבות עיקריות הביאו אותנו לתחילתו של העשור השני בשנות ה-2000, כשמד הוואטים נמצא בראש סדר העדיפויות של כל מי שעוסק בתכניות אימון לרוכבי כביש, טריאתלון, איש ברזל ואופני הרים:
ראשית, השימוש הגורף בקרב המקצוענים. בכל מירוץ גדול ובכל ענף המשלב רכיבת אופניים, נחשף הקהל הרחב לשימוש שעושים ספורטאי הקצה במכשיר מדידת ההספק. ברגע שפריט ציוד אימוני או מכאני מוצא עצמו תחת שימוש שוטף של אירגונים מקצועיים, הוא תופס לעצמו את ה”בלטה” של אוטוריטה בתחומו. בטור דה פראנס של 2010, שידר ערוץ היורוספורט את משדריו היומיים כאשר נתוני הוואטים של הרוכבים מוצגים און ליין על גבי המסך בהצגת תכלית אשר חשפה את המעבר המוחלט של טובי הרוכבים והמאמנים לעולם הוואטים.
הנה סרט קצר מהטור של 2010 שמציג את השימוש במדי וואטים אצל המקצוענים:
כך התנהלו להן אליפויות העולם בשאר הדיסיפלינות הנזכרות מעלה. ייתרה מכך, יכולת שיפור מרכיבי הכושר הגופני בעזרת מדי הוואטים הנה כבר כל-כך מבוססת, שכעת ההתעסקות המסיבית היא במעטפת- באילו טכנולוגיות מוציא ומשדר מד הוואטים את הנתונים שלו? אילו נתונים יתקבלו מהמכשיר? (וואטים, דופק, עיוות,גובה, קדנס ועוד ועוד) ולאן ישודרו הנתונים? למחשב? לשעון ייעודי? לטלפון דור 3? יו ניים איט…
הסיבה השניה היא למעשה המחוללת את השימוש במדי וואטים אצל המקצוענים מלכתחילה, והיא הסיבה המקורית לכך ששיטות האימון המתקדמות, המתפתחות והאמינות ביותר הן אלה המושתתות על מדי הספק. הסיבה היא, כי זה באמת כך…
המחקרים והניסויים הביאו לידיעה מוחלטת כי שיפור ואימון מדויק ואפקטיבי יותר יתבצע רק בעזרת מדי ההספק. נבחרות לאומיות אולימפיות רכשו עבור רוכבי הסגלים שלהם את העזרים הללו, כתבו תכניות רב שנתיות לפיהם, והגשימו בדרך זו את המטרות ההישגיות שעמדו לנגד עיניהם.
ברגע שהמדע היה כה החלטי בעניין וברגע שהטופ העולמי עשה שימוש מוצלח בכלים הללו על- פני 2 עשורים, הגענו לנקודה בה אין עוררין על כך שכלי מדי הוואטים והתכניות שבגבו, הן דרך העבודה הנכונה. כמות הכתבות, הבלוגים, החברות שהוקמו לייצר מדים שכאלה ושאר השחקנים בשוק הפכה עם השנים למסה שיצרה את השינוי בתודעה ובהבנה בדבר נחיצות המכשיר.
מה אומר מדע הפיזיולוגיה המודרני בענין? טוב, לקרוא לו מודרני זו קצת הגזמה. בכל זאת הילד כבר בן יותר מ-20…מחקרי הפיזיולוגיה של מדעי האימון בסביבת הרכיבה על אופניים, טוענים כי האימון היעיל, האפקטיבי, המשמעותי והמדויק ביותר יעשה באמצעות מדידה של ההספק המגיע מרגלי הרוכב. לפי המחקרים הללו, אימוני ההספק מנטרלים את כל הרעות והמגבלות הקיימות באימונים לפי מדדים של דופק, מהירות, מרחק וזמן.
פיזיקלית, הספק הנו המדידה הישירה של העבודה המופקת על-ידי הרוכב. ההספק נקבע למעשה על-ידי מדידת הכוח המופק מרגלי הרוכב במשך זמן הפעולה. הכוח הזה, היוצא מרגלי הרוכב, ייתן אותותיו בכמה רכיבים במערכת ההינע של האופניים: השלדה תתעוות כתוצאה מהפידול וכך גם הפדלים, זרועות הפדל (קראנק) גלגלי השיניים הקדמיים, השרשת תימתח וציר הגלגל האחורי (נאבה) יתפטל אף הוא. העיוותפיתולהתארכות הזו הם למעשה ביטוי לכוחו של הרוכב. משך הזמן או הדרך שעושה הכוח הזה קלים מאוד למדידה. על פי רוב נעדיף בכל הקשור לאופניים לקשור מדדים אלה למהירות סיבוביי הרגליים של הרוכב – אל הקדנס הנמדד בסל”ד (סיבובים לדקה).
זהו למעשה מדד פיזיקלי שאינו תלוי בגורמים סביבתיים. כשעולים עליה ודוחפים חזק יותר, הנתונים יעלו בהתאם ובזמן אמת. כשהכוח המופעל על ידי הרוכב או מהירות סיבובי הרגליים (קדנס/סל”ד), משתנים, הנתונים יגיבו בהתאם.
הדבר החשוב שלדעתי מראה את העליונות של שיטת אימון זו על פני האחרות היא היכולת האמתית והמדידה לראות שיפור. אין ספק, כי בכל אחת מגישות האימון, השיפור מתרחש ככל שתכנית האימונים מתפתחת. באימון לפי הספק ניתן לראות זאת דרך מספרים ברורים, אשר יצביעו על ההתקדמות, כגון כמות הוואטים המקסימלית אשר רוכב יכול לספק בזמן נתון (וקצר), משך הזמן אותו בו יוכל להתמיד הרוכב בהספק ממוצע, ועוד ועוד דוגמאות.
באימון עם מדי וואטים ישנה תכלית ותוכן הניתנים למדידה. התכניות הללו הן מתקדמות ומתוחכמות, אך מה שיפה בכל העניין הוא שהן גם פשוטות מאוד. למרות זאת אצל חלק מהרוכבים שמרנות ורתיעה לעתים והם נעצרו במדי הדופק. ההתנגדות (אם ישנה) אינה לוגית ונובעת כמו כל חשש מקדמה מהצורך הבסיסי של חוסר רצון בשינויים. מה לעשות – החיים דינמיים, מתפתחים ומשתנים כל הזמן וזה מעולה! חוסר הרצון להתקדם לשיטות החדשות יכול להוביל את הספורטאי למקום בו אין שיפור ואין מימוש פוטנציאל. בפרק הבא נדון בבעייתיות של מדד הדופק.
מאת: אופיר גל-און