מחר חוזר שוב, כמדיי שנה בשבוע השני של אפריל, מרוץ אופני הכביש פריז-רובה, או בשמו המוכר “הגיהנום של הצפון”. המרוץ מסתיים ברובה סמוך לגבול צרפת בלגיה, אבל בניגוד לשמו לא מתחיל בפריז אלא בעיירה קומפיין, צפונית לפריז. אורכו הכולל של המרוץ כ-250 ק”מ (עם שינויים קלים מדיי שנה) כאשר 50-60 קילומטרים הם על ריצוף אבני הפאבה המפורסמות. יש כ-27 קטעי אבנים במרוץ, מדורגים מאחת עד חמש לפי הקושי, האורך ומצב האבנים.
השנה שוב אהיה במרוץ בצרפת, אחרי שלפני שנתיים ביקרתי במהדורה של 2013 אותה ניצח פביאן קאנצ’לרה במופע של קשיחות וניסיון. כשנמצאים “על הקרקע” קשה מאוד לעקוב אחרי המירוץ מזוית ספורטיבית אך מקבלים מנה גדושה של אווירה ומסורת, וזוית מיוחדת על הקושי הבילתי נסבל של המסלול. הנה קדימון למה שיקרה ביום ראשון, החל משעה 10:30 בבוקר בצרפת.
ללא טיפוס משמעותי, למה המרוץ הזה נחשב לכל כך קשה?
בדיקה של פרופיל המסלול לא מסגירה את הסיבה להכתרתו של המרוץ “כגיהנום” שנחשב בעיני רבים למרוץ הקלאסי, החד-יומי, הקשה ביותר בשנה. תוואי המסלול שטוח כמעט לחלוטין ולכאורה מדובר במירוץ לספרינטרים, בסגנון קטעי המעבר של הטור דה פראנס. אך המציאות רחוקה מכך. קטעי האבנים משולבים במרוץ בחוכמה (או באכזריות) ומכריחים את הרוכבים להאבק על מיקום בכניסה אליהם. המעבר מדרכים רחבות לנתיב הצר של אבני הפאבה מכתיב קצב רצחני כבר כמאה קילומטרים לסיום, עת הרוכבים נאבקים על מיקום בכניסה לקטעי הפאבה כמו זה שבארנברג (ראו בהמשך). מי שכבר הצליח להכנס לקטע המרוצף נאבק במרווחים ובהבדלי הגובה בין האבנים. האופנים משקשקות, רוקדות על האבנים, השרשרת נוטה ליפול, והרוכבים משתמשים בהילוכים “כבדים” כדי לנסות להימנע מהחלקה. כל סטיה קטנה מהנתיב גורמת לתאונת שרשרת ועשויה להשפיע על גורל המרוץ כולו.
אם זה לא מספיק, המוני הצופים גודשים את קטעי האבנים ומצרים אותם עוד יותר. רוכב שמתפתה לנתיב הנוח יותר בשולי הדרך פוגש לא אחת את מצלמתו של אחד הצופים ומשם הדרך למפגש עם האבנים קצר ביותר. התוצאה של כל זה היא מרוץ אכזרי, מלווה בשינויי קצב קיצוניים. הנסיון לחזור לדבוקה ביציאה מקטע הפאבה הופך מיד למאבק על מיקום לקראת הקטע הבא. הקושי הטכני עצום והרוכבים צריכים הרבה מזל כדי להשאר יציבים על האופנים ולא לחטוף פאנצ’ר בנקודה לא נוחה מבחינתם. לא בכדי רוכבים מקצוענים רבים מעדיפים לדלג על המרוץ הזה ואף מסתייגים מרמת הסיכון הגבוהה הכרוכה בהתמודדות על ניצחון.
קצת היסטוריה…
יזמי המרוץ לפני יותר ממאה שנה רצו בסך הכל לקדם את הוולודרום שנבנה בעיר רובה. באותה תקופה המירוצים היו מתחילים ומסתיימים בפריז, והם הבינו כי כדי לעניין רוכבים בהגעה לעיירה פרובנציאלית כמו רובה יש צורך במסלול מיוחד. המסלול המאתגר שמסתיים בשני סיבובים בתוך הוולודרום הפך עם השנים לסמל של המרוץ, אך כינויו “הגיהנום של הצפון” הוצמד לו רק לאחר מלחמת העולם הראשונה. האזור כולו ספג פגיעות רבות ונחרב כמעט לחלוטין עד שכנראה הזכיר תמונות מהגיהנום. לאחר המלחמה (בה לא התקיימו מירוצים) היה צורך לשקם את האזור כולו, וחידוש המרוץ היה סמל נוסף לכך.
קטעי הפאבה נבחרים בקפידה ומתוחזקים על ידי מועדני מתנדבים מקומיים. המתנדבים דואגים לתקן את הדרך ולמנוע סיכונים מיותרים מהרוכבים, אבל הם לא מיישרים את האבנים ושומרים על האוטנטיות של השביל. מדיי פעם נמצא קטע מסוים מסוכן מדיי ונפסל לשימוש על ידי המארגנים, והמועצה המקומית עומלת זמן רב על מציאת המימון לשיפוצו מחדש והחזרתו למסלול.
השנה (בדומה לשנה שעברה) יעבור מסלול הטור-דה-פראנס על כמה קטעי אבנים המשותפים לפריז-רובה.
יום לפני המרוץ בעיירה קומפיין
לעיירת הזינוק חלק נכבד בהיסטוריה של צרפת. הסכם שביתת הנשק עם גרמניה נחתם כאן בסוף מלחמת העולם הראשונה, וכך גם הסכם הכניעה של צרפת לגרמניה במהלך מלחמת העולם השניה. לפי דרישתו של היטלר, ההסכם נחתם בדיוק באותו מקום, אבל בהיפוך מקומות הישיבה… בקרבת העיירה קיים מוזיאון קטן שמנציח את שני האירועים הללו.
יממה לפני המרוץ נכנסת העיירה לסדרה של אירועים מקדימים, שבשיאם טקס הצגת הקבוצות והרוכבים. בניגוד למה שניתן אולי לצפות, האירועים נושאים אופי מקומי, מסורתי משהו, ואין זכר למסחור בסגנון הטור-דה-פראנס. בקושי ניתן למצוא דוכני מזכרות ומשתתפי הארועים רובם ככולם מקומיים.
במקום למסחר את המרוץ, מעדיפים כאן לפתוח את אחד מאולמות העיריה ולקיים בו שוק מציאות שבו ניתן למצוא מכל הבא ליד: חולצות של קבוצות עבר, כובעים, דגמים של רוכבים ואופנים, ספרי תמונות וספרים המתארים את ההיסטוריה של המסלול, ואפילו בקבוקים שנזרקו על המסלול במירוצים קודמים… הכל למכירה במחירי שוק.
בינתיים בכיכר מופעל מסלול לילדים, בו ניתן לשאול אופנים ולהתנסות בסידרה של באמפרים לקול צהלות ההורים מסביב. הכל בחינם כמובן.
בשעות הצהרים העיירה מתחילה להתמלא ברכבי המרוץ הכוללים רכבי שיפוט, ארגון (של הגוף המארגן ASO), המכוניות הצהובות הנייטרליות של מאביק וכמובן רכבי הקבוצות. לכל רכב תפקיד אחר בלוגיסטיקה המשופשפת של המרוץ. וזה עוד לפני שהזכרנו עשרות אופנועים, רכבי שידור וכארבעה מסוקים.
כתבות האופניים במגזינים והאתרים הרבים בעולם יסקרו צילומי ריגול של האבזור החדש של הקבוצות והיצרנים, שמתמשים באירוע ככלי לחשיפת פיתוחים מתקדמים לספיגת זעזועים באופני כביש. דיונים אינסופיים על רוחב הצמיגים ההולך ומתעבה (מתקרבים ל 30), ומספר שכבות סרט הכידון שמשתמשים בו הכוכבים ימלאו את האינטרנט. זו חגיגה גם לאוהבי הציוד וגם לחובבי התרבות.
ברחובות הקטנים מסביב לכיכר הזינוק ניתן לצפות באוטובוסים של הקבוצות ובהם המכונאים מכינים את האופנים ומלבישים את הצמיגים המחוזקים הנושאים את הסימון של פריז-רובה.
בשעות אחרי הצהרים מתחיל טקס הצגת הרוכבים, לפי קבוצות. למעט סוללת הצלמים שעומדת בשורה הראשונה, מורכב הקהל רובו ככולו ממקומיים שבאים להנות מההצגה ולפרגן לרוכבים הצרפתים. זמר שנסונים מקומי מנעים את הזמן בקול באס כאשר הקבוצות מתחלפות. הרוכבים ספק משועממים ספק משועשעים עולים ויורדים בביגוד קבוצתי והמנחה מוצא את הזמן לראיין את חביב הקהל, הרוכב הצרפתי סילביאן שבאנל. לא ממש מועמד לניצחון, אבל זה לא ממש משנה למקומיים.
איך צופים במירוץ?
בישראל מועבר המירוץ בשדור ישיר בערוץ יורוספורט החל משעות הצהרים, כמו כל מירוצי האופנים החשובים. מי שלא מחובר לכבלים יכול להשתמש באפליקציה של יורוספורט פלייר, על המחשב או על הטלפון הנייד בעלות סימלית. שידורים חינמיים קיימים גם כן, באיכות מעט נמוכה יותר. המקור הטוב ביותר לשידורים אלה הוא דרך הפורטל steephill.tv.
את המירוץ ניתן לנצח בדרכים רבות והוא מפתיע כל שנה מחדש. בריחות יחיד, צמדים או שלישיות, קבוצות בינוניות או גדולות. מיאוץ רב משתתפים של כל הפלטון לא צפוי, אבל הכל יכול לקרות. למרות שהמהלך המכריע יכול לקרות במקומות רבים, שני קטעים נחשבים מכריעים במיוחד, בנוסף לסיום בתוך הוולדרום.
ביער ארנברג – אחד המקטעים המפורסמים והמצולמים ביותר במירוץ
יער ארנברג – קטע פאבה 18
באזור שבו היו בעבר מכרות ענק, עובר קטע אבני הפאבה הקשה ביותר במרוץ – יער ארנברג. שוב, הצצה בפרופיל הקטע לא תגלה דבר על הקושי העצום. הקטע הממוקם כ-80 קילומטרים מקוו הסיום שטוח כמעט, וללא פניות. הקושי נובע מאורכו – מעל שני קילומטרים, ממצב אבני הפאבה, ממגמת עליה קלה בחלקו השני, ומעל הכל, ממשפך הכניסה הצר בכניסה אליו.
המעבר מהכביש הרחב יחסית אל תוך קטע האבנים מאיט את כל מי שלא נמצא בראש הדבוקה. בנוסף, המקום מועד לתאונות שנובעות מהמשפך ומהמעבר מאספלט לאבנים במהירות של כ-50 קמ”ש. כמה מהתאונות הקשות ביותר ארעו בדיוק בנקודה זו. ביציאה יצטרך מי שנכנס מאוחר מדיי לעבוד קשה כדי לחזור לדבוקה המתרחקת. הלחץ ממיקום לא טוב בכניסה ליער ארנברג מורגש לפעמים גם 10 ו-20 קילומטרים לפני הכניסה, כאשר הקבוצות מנסות לשלוט בקצב הדבוקה ולהתמקם בראשה. הלחץ גובר כ-1-2 קילומטרים לפני המעבר ומגיע לשיא בפתח הקטע המרוצף. מי שהצליח להתמקם בראש הדבוקה, יעשה כל שביכולתו להאיץ בתוך הקטע המרוצף, כדי להפעיל עוד לחץ על אלו שמאחור.
הפופולריות של יער ארנברג מושכת אליו אלפי צופים מהאזור, כולל אוהדים בלגים רבים שמנצלים את הקירבה לאזור המירוץ כדי לצפות ברוכבים הבלגים המתמחים ברכיבה על אבני הפאבה. הקהל בנוי מכל הגילאים ומכל המינים. מי שמצפה למצוא קהל של רוכבי אופנים בבגדי לייקרה צפוי להתאכזב.
שוב נעדרים מהמקום דוכני מזכרות או מסחר, וההתרחשות היא על טהרת הקהל המקומי שפשוט סגרו לו את הכביש ביום ראשון והוא מעדיף להתמקד בבירה הנשפכת במים, ובנקניקיות בלחמניה.
קרפור דה-ארב – קטע פאבה מספר 4
כ-15 קילמטרים לסיום המרוץ ממוקם עוד קטע בדרגת קושי גבוהה. הריצוף בקטע זה לא אחיד, ובמקומות מסוימים כולל בורות ומרווחים מפחידים למראה. אפילו מכוניות הליווי עוברות במקום תוך שיפשוף הגחון על האבנים.
אם לא דיי בכך, באמצע הקטע ממוקם סיבוב של 90 מעלות, שגם בו הריצוף במצב גרוע, וכולל קטעי עפר קטנים, לא מרוצפים. בלהט המרוץ ולאחר יותר מ-200 קילומטר של סבל, אפילו טובי הרוכבים צריכים מזל כדי לעבור את הסיבוב הזה בשלום. בקטע זה פגש את הקרקע תור הושווד בנפילה מפורסמת במיוחד.
בתמונה הבאה צילמתי את ספ וואנמרק, פביאן קאנצ’לרה וזדנק שטיבר יוצאים מהסיבוב במהדורה של 2013. מי שעבר את הסיבוב הזה בשלום ובמרחק מה מהרודפים אחריו צפוי להתחרות על הניצחון בתוך הוולדרום:
אז מה מצפה לנו ביום ראשון?
נכון לכתיבת שורות אלו תחזית מזג האויר מצביעה על יום בהיר ושימשי. המשמעות עבור הרוכבים היא מרוץ מהיר יותר עם סיכון מעט נמוך יותר. בניגוד למירוצים שהתקיימו בגשם ותוך סכנת החלקה, במזג אויר יבש מרימים הרוכבים הראשונים ענן של אבק והדבר מקשה על הרוכבים מאחור שנאלצים לנשום אבק ומתקשים לראות את תוואי הקרקע.
מירוצים מוקדמים יותר שנערכו בבלגיה בחודש מרץ ואפריל השאירו סימני שאלה רבים לגבי הפייבוריטים לנצחון. בהעדרם של שני כוכבי העבר הפצועים – בונן וקאנצ’לרה – המרוץ פתוח עבור מספר רב של רוכבים, מה שהופך אותו למעניין אפילו יותר.
נשוב ונביא לכם תמונות מהשטח לאחר המירוץ כאן בבייקפאנל!
