פריז המופלאה: עיר שהצדיקה בטיול הזה את כל ההבטחה להיות העיר היפה באירופה. אבל הדרך להנות ממנה באמת היא כמובן… על אופניים! גיאחה לקח את יהלי בתו בת ה11 ויחד יצאו לטיול אופניים עירוני מודרך ומומלץ לפינות הנסתרות של פריז:
הכירו את Le-Peloton: קפה אופניים בפריז
כריסטיאן אוסבורן הגיע לפריז מצפון אמריקה ללמוד מנהל עסקים. כסטודנט, יחד עם חברה החלו להדריך תיירים על אופניים ב 2006. אחרי שנטמעו בעיר, החליטו לפתוח מקום מפגש קהילתי לרוכבי כביש כמו קפה-אופניים מובילים אחרים בעולם. כך נולד ב 2016 בית הקפה: “הפלטון”. המקום מהווה את בסיס היציאה שלהם לכל ההדרכות לתיירים, שבאים ויושבים על איזה מאפה וקפה לפני הטיול, עליו נספר מייד.
רכיבות מועדון מפריז
מכיוון שהם רוכבי כביש, הם רצו ליצור קהילה מחבקת של חברים רוכבים. בעוד שתיירים באים לקפה קצר לפני הסיור, הרי שהרוכבים של ה Club rides יושבים לקפה אחרי הרכיבה המשותפת. בדיוק כמיטב המסורת בכל מקום בעולם בו יש כבישונים. רכיבות המועדון פתוחות, בחינם ואם אתם רציניים ובפריז, יש להם כ-20 זוגות קניון כביש שאפשר לשכור. לרכיבות מגיעים כ 200 חבר’ה שרוכבים פה בפריז ויוצאים יחד, בשלוש קבוצות / רמות.
המקום חמוד מאוד, עם WiFi חופשי. על הקירות חולצות יפות של המקום מאת חברת הביגוד הצרפתית Le Cole שהבעלים שלה חבר שלהם, וגם עשו אירוע יחד. רציתי לקנות, אבל היו רק חולצות ללא ביב תואם. היות ועל שחור זה פחות התאים לי, הבלונדה האמריקאית שבקופה גילתה אמפתיה: התאמת צבעים זה חשוב ברכיבה, הנידה ראשה בהבנה, ומיד הרגשתי שהגעתי למקום שמבין אותי.
הגענו דרך האתר ונרשמנו לסיור
לא היה לי שום מושג שמדובר בחברה שמאחוריה רוכבים רציניים שמפעילים את המועדון הכבישוני המעניין הזה, עם קפה וכו’. הגעתי מחיפוש בגוגל אחר טיולי אופניים בפריז. רציתי סיור שיתאים לרכיבה עם ילדה, שיספק את האופניים לשנינו ושפשוט יתאים. באתרים לא לגמרי ברור אם יש אופניים לילדים לחברות ההשכרה השונות, אז שלחתי אימייל, והם ענו מהר ושירותי: “כן בטח שיש לנו אופניים לילדים, ונשמח לראותכם”. הזמנתי, פה: Bike About Tours.com.
עוד אינדיקציה לשירות ולגמישות הלא צרפתית שלהם היתה בכך שהתברר לי שטעיתי בתאריך הטיול ביום. התקשרתי אליהם והם הגיבו בנימוס והזמינו אותי לצאת לטיול של היום. שום בעיה, הכל רגוע. וכך היה.
בלב רובע המארה
הקפה ונקודת היציאה נמצאים ברובע המארה, קרוב מאוד לנוטרדאם. זה אחד הרובעים היפים של פריז, עם המון חנויות, תיירים ומקומות לאכול. הטיול החל ב 14:30 וב 14:15 נפגשנו כל המטיילים המיועדים לקבוצה על המדרכה מול הקפה. היו שם משפחה אמריקאית אחת, בריטית שעובדת בהייטק מכל מקום, צרפתיה מדרום צרפת מורה להיסטוריה בתיכון (שלא יודעת אנגלית), ושני ישראלים… אנחנו. המדריכה מנסה להכיר את כולם וכולנו מציגים את עצמנו בפניה. היא גם מורה בעברה, חייתה בניו זינלנד בארבע שנים האחרונות והאנגלית שלה מצוינת.
אוספים את האופניים, ילדים עם קסדות
מכיוון האופניים נמצאים במתחם סגור בתוך חניון יוקרתי ברחוב ליד, הולכים דקה ואוספים אותם. ילדים מתחת גיל 12 חייבים בקסדה בצרפת ויהלי קיבלה קסדה של המקום. האופניים שלה הם אופני הרים לילדים והיו שם אופניים בכמה גדלים. ראיתי אפילו אופני הורים לקטנטנים שמאפשרים להרכיב שני פעוטות על האופניים, ואופניים עם נגררים להרכבת ילד אחד מעט גדול יותר. אבל כולנו לקחנו את אופני העיר הצהובים. סל נוח מקדימה, 3 הילוכי “גריפשיפט” וקדימה. יוצאים לטור את פריז.
קב’ הווטסאפ של בייקפאנל, כנסו:
השקעה מדהימה בתשתית האופניים
הקורונה נתנה בוסט אדיר לאופניים. גם פריז הבינה שזה הכלי האולטימטיבי עבורה וממש במאי האחרון הכריז שר התחבורה הצרפתי על השקעה של 2 מיליארד אירו (!) בתשתיות אופניים שיכפילו את מספרהשבילים בה ב 2027. בהתאמה כבר היום פריז פשוט מרושתת בצורה מדהימה במסלולי אופניים מעולים.
אם פעם זה היה ברור שהתניידות בפריז שייכת למטרו הרי שהיום ברור לי שאופניים הם הכלי המושלם. יש שירותי השכרה בכל מקום (בד”כ כלים חשמליים), תחושת הביטחון ברכיבה גבוהה. הרבה מהרחובות הם חד סטריים, ויש בהם בגישה מעניינת וחכמה, שביל אופניים נגד כיוון תנועת המכוניות. במקומות הרחבים יותר יש כמובן “אוטוסטרדות” אופניים דו כיווניות.
מי רוצה לרדת למטרו הלא נעים הזה, להתעסק במעברים בין רכבות כמו חולד מתחת לאדמה, כשהרחובות כ”כ יפים שם למעלה?
המהפכות הצרפתיות
סיור כזה הוא הזדמנות לקבל את ההיסטוריה בתקציר קליל ולא מחייב. אפשר לקרוא את כל זה גם לבד בוויקיפדיה*, אבל ביננו: קראתם בטיול האחרון שלכם?
כשעצרנו מול פיסת נדל”ן עתיקה באמצע העיר, שהיתה שייכת לאיזה בישופ בתקופת המהפכה הצרפתית, למדנו על שתי המהפכות הצרפתיות. מסתבר שהייתה יותר מאחת. גם יותר מקיסרות של נפוליאון אחד, וגם שהמהפכה הצרפתית הובילה תקופה קשה וארוכה של חוסר יציבות.
הבית ספגכדור תותח שנשאר בחזיתו מתנה מהמהפכנים שלא אהבו את הדתיים. מעניין שכבר אז כמו היום הרודנים והדתיים חברו יחד לשמר את הכוח והכסף שהם גבו מהאזרחים היצרניים למימון שיפוץ מטוסים פרטיים/ארמונות/מנזרים/טירות והתנחלויות במקומות יפים עם טירות וצבא.
איפה הגיליוטינה?
שינוי חוקי המשחק הממשליים הבסיסיים, הם לא דבר נעים בהיסטוריה העולמית. צרפת הדגימה זאת יפה בתקופות בהן כל מי שנחשד כצד השני הוכרז בקלות כבוגד, ונשלח לבדוק את הגליוטינה מקרוב. כמויות הראשים המתגלגלים בכיכרות היתה כה גדולה שהיו צריכים להחליף כיכר כל כמה זמן בגלל כמויות הדם והסירחון. אפילו הסוסים סירבו לרכוב שם.
המהפכה הראשונה לא הביאה חירות, שוויון ואחווה בצורה מיידית, וגם לא ביטלה את השליט היחיד אלא רק החליפה סוג אחד באחר (מלך, בשלטון מהפכני, ואז קיסר וחוזר חלילה עד שהתייצבו). אבל היא חיזקה את השאיפה לדמוקרטיה בהיסטוריה העולמית. הלקח כואב: שום דבר לא נפתר במהירות ומתוך רצון טוב בלבד בתקופות כאלה. יש שימוש בכוח, הסתה, אלימות, שנאה, המון חוסר צדק ועוולות… לא משהו. אבל בסוף זה הצליח להם. נוסדה הרפובליקה, ואחת הדמוקרטיות החילוניות החזקות בעולם. נקווה שלא נצטרך לצעוד בדרך הזו לטובת שמירה על ישראל כדמוקרטיה ליברלית.
המדריכה מסתכלת נכוחה אל ההיסטוריה הצרפתית המודחקת, ומספרת שהיא חיפשה ולא מצאה מוזיאון עם גליוטינה מקורית בצרפת. אולי היא מתחבאת איפשהו. כלי ההוצאה להורג הזה, כמו שלטון וישי (שגם אותו הזכירה המדריכה בצער): אף אחד לא מתגאה בו. בעיר עם מוזיאון בכל רחוב שני, אין ולו מוזיאון אחד המציג את סמל המהפכה, שגלגלה לא מעט ראשים אל העפר למרגלותיה.
אגב, עריפת הראש האחרונה בצרפת הופעלה ב-1977, ועונש המוות בוטל סופית ב 1981. הנקודה היהודית והאקטואלית? ב Ynet כתבו על המשפטן שתרם לביטולו: רוברט בדנטר היה ראש המקבילה לבית המשפט העליון הישראלי. זה מה שיש לו לאמר: “המהפכה בישראל היא סכנה לחופש והזכויות של האזרחים”.
גרפיטי עירוני
שיעורי ההיסטוריה המרתקת הזו לא ניתנו כהרצאה ארוכה ומתישה, אלא פוזרו להן ב 4 שעות של כיף בתוכן שבו היו גם מבטים אחרים לגמרי. כמו למשל על ציורי הרחוב המגניבים שיש בעיר. כמו זה שעל הבית של ג’ימי מוריסון (הדלתות) שנזהרים לא לרכוב בחזיתו כי בעלת הדירה הנוכחית מתעצבנת.
עברנו גם ליד החומה העתיקה של פריס שנבנתה בתקופת המלך פיליפ השני (סביב 1200 לספירה). אחת הסיבות לבניית חומות, חוץ מלהגן על העיר, היתה כלכלית: כשיש שער, ושומרים, אפשר לגבות מסים מסוחרים שמגיעים למכור בה. היום היא משולבת בבניינים שונים והצצנו אליה מבעד גדר כשהיא תוחמת מגרש ספורט ומסלול ריצה במה שנראה כבית ספר:
Place des Vosges
עוד מקום יפה ופיסה נדלנ”ית משובחת מתברר: זו חצר של כיכר שהפכה לפארק וסביבה מבנים במרובע אדמדם. במרכז פסל של אחד המלכים בהיסטוריה המגוונת והעשירה הזו, ובצדדים – דירות יוקרה, חלקן משקיפות לחצרות פנימיות קטנות ירוקות ויפות. המדריכה מספרת שהדירה היקרה ביותר בפריז נמכרה פה ב 30 מליון אירו! הקפנו את המקום בלי להבין למה כדאי למיליונרים לקנות בסביבה צפופה ודי רועשת כזו, עם פארק עמוס תיירים ואנשים צמוד לחלון שלהם, והמשכנו לנקודה הבאה. אולי פרט לאוגוסט קצת יותר רגוע פה.
התעלה של סן מרטין
רוכבים בפריז, עיר ענקית בנויה ויפה. ובה לא מעט הפתעות. פתאום מגיעים למעגן סירות באמצע העיר. תעלת סן מרטין אותה בנה נפוליאון. התירוץ הרשמי- כדי לבנות נתיב שיט חשוב. ההסבר הלא פורמלי: כדי להרחיק את החלק העשיר של העיר ולהפרידו מהחלק העני.
הגן של הפרחים
ממשיכים לרכוב ברחובות פריז היפה. המון אנשים ברחובות, בבתי הקפה, ועל אופניים. אנחנו מגיעים אל אזור הגן של הפרחים הצמוד למוזיאון הטבע. במקרה היינו במוזיאון הזה כבר הבוקר, לפני סיור. לידו גינה יפהפיה עם אוסף אדיר ומקוטלג של פרחים. גם המוזיאון עצמו, שאינו חלק מהסיור מומלץ ומדגים את האבולוציה ומאות סוגי חיות (מפוחלצות). הוא גם נמצא במבנה מרהיב.
הגלידה ברובע הלטיני
ממשיכים ברכיבה קצרה אל הפסקה של חצי שעה וגלידה, בכיכר יפה ברובע הלטיני. התור בכניסה לגלידריה המומלצת מעיד שזה מוסד רציני. הילדה מנוסה בהשוואה לגולדה אומרת שזה מחזיק רמה. אבל בדבר אחד מכה הגלידה הצרפתית את זו הישראלית: בהשקעה שלהם ביצירת פיסול למופת של הגלידה בצורת פרח מקסים. הבחור לוקח פיסות ומדביק אותן אחת אחת כעלי כותרת. הוא פרפקציוניסט, וכשחיתוך הגלידה לא מוציא לו “עלה” מושלם הוא מנסה שוב עד שזה מצליח. אז מה אם יש תור ארוך מאחורינו, “הצילחות לפני הכל!”
מהרובע הלטיני עוברים דרך המסגד של פריז, מוסד חריג שבנתה המדינה שהתעקשה תמיד על הפרדה קשוחה של דת ומדינה. הסיפור: הוקרה ללוחמים המוסלמים בצבא הצרפתי. סיפור נוסף של המדריכה הוא על הצלת יהודים בידי המוסלמים דרך המסגד בתקופת הכיבוש הנאצי והברחתם דרכו מפריז. היא מספרת את זה כמשהו המסמל את האפשרות לדו קיום והרמוניה בין דתות שונות. נו טוב… כאידיאל זה נשמע נחמד אני אומר לעצמי בקול פנימי, אבל לא משתף את הקבוצה בסקפטיות המזרח תיכונית הזו. ממשיכים לעוד פינות חמד כמו אל הארנה הרומית העתיקה שם שיחקו כמה חבר’ה את הפטאנק. חייבים לראות גם את זה בפריז, לא?
ממשיכים לפנתיאון, המקום אליו מעבירים את גדולי האומה, ופעם אלה היו רק גברים ש”נכנסו לפנתיאון”. היום כבר קבורות פה 6 נשים, ונראה שנצטרך אפליה מתקנת ארוכת שנים כדי לאזן את זה.
אנחנו עוברים באחת הנקודות החשובות ביותר בפריז. העיר לא היתה קיימת עד ליצירת המקום הזה, נקודת עליה לרגל חשובה במיוחד: הדירה של אמילי בפריז, ובית הקפה האהוב עליה. לא ראיתי את הסדרה מעבר להצצה בכמה דקות בודדות שהספיקו לי לברוח. לא מבזבז על זה זמן כשיש בנטפליקס את “האלפיניסט”, “נקודת שבירה”, “טור דה פראנס”, “מארק קבנדיש”, “ג’ורדן”, ועוד ועוד סרטי תעודה ספורטיביםת מעולים. אבל הכיכר בה צילמו את זה היא כמו כל נקודה אקראית בפריז: מקסימה.
אופניים בפריז- זה מושלם
תמיד יש את החוויות האלה בנסיעות לחו”ל שבהן אתה אומר לעצמך: לו רק ידעתי על זה קודם! לו רק התנסתי בטיול הזה בתחילת השבוע שלנו בפריז, הייתי משנה לא מעט. הייתי מזמין את כל סיורי ההמשך שאפשר ועושה גם את סיור המונומנטים הגדולים שלהם ולא רק את סיור המקומות החבויים של פריז. בטיול הבא שלי לשם אני לא טורח ללכת ברגל יותר, אני רק בסיורים כאלה לצד האופניים הציבוריים. עברו עלינו 4 שעות מופלאות וכייפיות, מרגעי השיא של שבוע שלם בעיר מדהימה. אין על אופניים, הכלי האולטימטיבי בפריז.