ירנין פלד מעשיר אותנו בידע על המערכות האלקטרוניות. הפרק הראשון ייחד מקום לשאלה האם צריך את זה בכלל ומה משמעות השינוי? ההמשך – מספר על ההתפתחות של המערכות האלה עד היום.
ההיסטוריה
שימנו היא כנראה לא החברה הראשונה שהוציאה מערכת אלקטרונית לשוק אולם היא הראשונה להוציא מערכת בשלה, איכותית ואולי הכי חשוב: היא עשתה זאת בתזמון מושלם. נכון שעם צאת המערכת לשוק יצאו אליו גם כל המקטרגים. כמו כל שינוי משמעותי גם הפעם הם היו רק קולות רקע לתחילתה של דרך חדשה. מדד לבשלות ואיכות המערכת היא העובדה שהביקורת העיקרית היתה, ועודנה, המחיר… בין המקטרגים כמעט ולא נשמע קולם של אנשי התעשייה אלא בעיקר של משתמשים שטרם ניסו את המערכת או כאלו שהתקשו לאמץ את החדשנות שבחיבור הטכנולוגיה החדשה הזו לאופניים. הביקורות של רוכבים פרטיים שהתנסו במערכת ביקורות חיוביות מאוד בד”כ. הנה כתבת התנסות של גיאחה במערכת זמן קצר אחרי שהושקה בישראל.
אגב, ההסטוריה של “מי היה ראשון” מעט עמומה ומאוד תלויה במה מודדים – את ההשלמת האב טיפוס? את ההשקה לקבוצה מקצוענית? או את ההשקה לשוק?
גם Mavic היתה במשחק כשהשיקה 16 שנים לפני שימנו את מערכת ה Zap שלה – מערכת שאין ספק שהקדימה את זמנה. היו שראו ביכולותיה פתרון שאינו מספק את דרישות הרוכבים ושיווקה הופסק לאחר גרסת המוצר השנייה (Mektronic).
דווקא קמפניולו הקדימה את שימנו בהרבה בתחום המערכות האלקטרוניות. הסיפור של המערכת הראשונה של קמפניולו מאז הגרסה הראשונה ועד היום הוא סיפור מתח מרתק שצריך להילמד כ Case Study על ידי על מי שעוסק בפיתוח מוצרים: עיכוב לא יאמן של מערכת למשך 20 שנה. ולולא האופי והפרפקציוניזם של ואלנטינו קמפניולו עצמו שלא היה מוכן להוציא מערכת שאינה מושלמת – כנראה לא היינו תופשים את שימנו כמובילת תחום המערכות האלקטרוניות באופניים אלא דווקא את החברה המוערכת הזו מאיטליה. קמפניולו פשוט סרב להוציא מוצר לא מושלם בשם החדשנות. המערכת הראשונה שלה פותחה כבר לפני 20 שנה! זו הייתה מערכת שפותחה עם פרופסור מגניפיקו (תודו שזה נהדר, לא?) ב 1992 והיתה בעלת 8 הילוכים אולם היא סבלה מבעיות של דיוק ואטימות למים. מערכת שנייה ב 1994 פתרה את בעיות הדיוק על ידי איתור מיקום המעביר באמצעות LED (דמיינו את נורת עכבר המחשב יושבת לכם על הקסטה ומסבירה למערכת איפה נמצא הסמן…), אולם בעיות באספקת החשמל במערכת דחו את השקתה.
תכנון המערכת הבאה התבססה על קבוצת 9 ההילוכים של קמפי מ 1997 וההשקה תוכננה ל 2000, אולם עד ההשקה התרחש שינוי אחר: מעבר למערכות של 10 הילוכים, מה שמחייב טיפול חדש בכל המערכת האלקטרונית, וכך נולדה דחייה נוספת!
קמפניולו מראים לעולם באתר ההיסטוריה שלהם – שהם דווקא היו לפני שימנו בעניין הזה:
ב 2005 כבר היתה להם מערכת מתפקדת על אופני מקצוענים (Saeco – זוכרים?) וכמעט מוכנה להשקה. אז הם גילו בדרך מקרה שהמערכת לא אטומה ב 110% למים – למרות שזה היה בתנאים מחמירים בהרבה מאלה שברכיבה. חדרו קצת מים כשהאופניים והמערכות הועברו במהירות של יותר מ 100 קמ”ש על גג מכונית בג’ירו בסערת גשם כבד. המשמעות היתה קשה: החזון של המערכת להיות היקרה בשפיץ של קו המוצרים של קמפניולו פוספס. ההמתנה גררה אותם לפספס את חלון ההזדמנויות להשקה על מערכת ה 10 הילוכים, וצריך שוב לחזור לשולחן השרטוט כדי לפתח מערכת של 11 הילוכים. הם פשוט לא היו מוכנים להשיק שתי מערכות מקבילות, כשהאלקטרונית משויכת לדור ההילוכים הקודם. זו אגב הסיבה שמערכת הראשונה שהושקה על ידי Campagnolo מתויגת על ידם כמערכת מדור שישי! האם זה פרפקציוניזם ושאיפה לשלמות מוצרית מהסוג שאנחנו צריכים להעריץ או האם זה עודף של נינוחות אירופאית? בכל מקרה ברור מהסיפור הזה שקשה להתחרות בעידן המודרני עם מחזורי הפיתוח וה Time to market הקצרים.
בכל הזמן הזה שימנו עבדה בשקט ובסודיות על הפיתוחים שלה. מי שהופתע מהמהירות הם כל אלו שלו מודעים לכך ששימנו מייצרת גם ציוד דייג, וכבר לפני שנים יצאה עם מערכות דייג מבוססות מנוע:
יכול להיות שעם שינוי הטכנולוגיה עוד חברות ינסו להצטרף למשחק. חברה אחת שכבר בדרך היא TISO האיטלקית שהציגה מערכת עם 12 הילוכים וכוונתה היא לצאת עם מערכת אלחוטית.
יתכן שעוד כמה שנים ולא רבות, נתקשה מאוד להשיג אופניים עם מערכות הילוכים מכניות. למעשה אנו נביט לאחור ונגיד לעצמנו “איך יכולנו…?” ועוד לפני שנספיק לגמור את כל הדיונים על למה מכני עדיף, יתכן שכבר לא יישאר ציוד מכני ברמות אופניים מסוימות ומעלה.
השינויים לא מורידים מאיתנו כהוא זה מהצורך בפידול, מהכאב בשרירים, מפעימות הלב הגוברות עם הגברת המהירות וניסיון הגוף לתת מענה לעצמו. לא תשתנה ולו במעט הרגשת העילוי שאנו מרגישים עם כיבוש עוד פיסגה ועוד הישג לא משנה באיזו מערכת הילוכים אנו נשתמש. אז מה בכל זאת ישתנה? אולי היכולת שלנו להעביר הילוכים גם כשקשה לנו וכואב, בלי לתת לזה את דעתנו.
כנראה שישתנה גם האופן בו נכוון הילוכים, ותהיה יותר אפשרות לצרכן להרכיב לבד את האופניים שלו. אולי זה יהיה היתרון הגדול ביותר של המערכות האלקטרוניות? הפוטנציאל הוא לייצר מוצר שההתקנה שלו פשוטה מאוד והכיוון והתחזוקה שלו קלים. העתיד, לפי השמועות ההולכות וגוברות, הוא שהמערכות יהפכו לאלחוטיות כך שההרכבה והתחזוקה יהפכו לקלים עוד יותר. אולי בעתיד המאוד קרוב הרכבת מערכת הילוכים לא תהיה הרבה יותר מסובכת מהרכבה וכיוון ספידומטר. כל שיידרש הוא “לאמר” למערכות את נקודות הקצה והן תעשנה את השאר לבד.
Dura-Ace Di2
המערכת יצאה בשנת 2008. היא שוקלת 60 גרם יותר מהמערכת המכנית. ידיות ההילוכים הן למעשה ידיות מעצור בלבד עם כפתורים להעברת ההילוכים כך שהן הרבה יותר קלות מהידיות של המערכת המכנית. אין מוליכי כבלים ואין את הכבלים עצמם. רוב המשקל הנוסף נובע מהסוללה והמנועים הצמודים אל המעבירים. יתר החלקים זהים בין המערכת המכנית לאלקטרונית: קראנק, שרשרת, קסטה וברקסים. מוח המערכת נמצא מחובר למעביר הקדמי. החיווט מתרכז אל תחתית הציר המרכזי, מה שהיה פעם הצומת ממנו הכבלים עברו, האחד אל המעביר הקידמי והשני ממשיך אל המעביר האחורי.
סוללה מלאה מספיקה בין 1000 ל-2000 ק”מ תלוי בתוואי השטח ואופי העברת ההילוכים. למערכת מנגנון להגנה מפני נפילות כך שבמקרה נפילה המנוע במעביר האחורי מנתק עצמו מהשפעה על המעביר ולאחר מכן ניתן לשלבו בחזרה ולהמשיך לרכב. קופסה קטנה המחוברת לכבל הברקס הקדמי משמשת לכיוון הילוכים, שילוב המעביר לאחר נפילה ואינדיקציה למצב הסוללה.
הנה כתבת התנסות של גיאחה במערכת זמן קצר אחרי שהושקה בישראל. והנה עוד סקירה מאוד מעניינת של בחור שבדק את המערכת לעומק. ממש לעומק הבוץ בתחרויות CX, וגם בכביש.
כיום ניתן לרכוש סט כבלים המיועדים לחיווט פנימי מלא או חלקי ואין צורך לאלתר כפי שעשה הבחור הזה. עוד חידוש מדליק לגמרי למערכת המגיע מקלפי (Calfee) הוא סוללה הנמצאת במוט המושב ונטענת דרך כבל המעביר האחורי או הקדמי.
כמערכת הוותיקה ביותר בשוק היא גם המאובזרת ביותר- יש לחצנים ייעודיים לכל סוגי הרוכבים: לחצנים לספרינטרים הממוקמים ממש ליד האגודל כשאוחזים את הכידון למטה. לחצנים למטפסים הנמצאים ליד הסטם מצד ימין כך שלא צריך להזיז את הידים כשרוכבים בעליה עם ידיים בחלקו העליון של הכידון. יש גם סט מעבירים ייעודי לאופני נג”ש / טריאטלון למיקום על האירובר.
למערכת גם מחשבון רכיבה משולב המציג בין היתר את מצב הסוללה, את ההילוך וכמובן את הנתונים הרגילים כולל דופק ועוד נתונים רבים. פרוט מלא על תכונותיו ניתן לקרוא כאן. במקרה של תקלה יש מכשיר המתחבר לכל חלק במערכת ובודק את תיפקודו כך שניתן לבודד את הרכיב הבעיתי ולהחליף או לתקן רק אותו. בנוסף לכך מכשיר הבדיקה מאפשר תכנות של הכפתורים – כגון החלפה בין הכפתור שמעלה והכפתור שמוריד הילוך, וכמובן עדכון תוכנה (firmware).
לאחרונה הכריזה שימנו על מערכת חדשה, דור שני, בעלת 11 הילוכים. המערכת החדשה נותנת תשובה לכמה מהבקשות שעלו מהרוכבים והמכונאים: העברת כמה הhלוכים ברצף בעת לחיצה רציפה על הכפתור, שיפור ארגונומיות והפרדה ברורה בין שני כפתורי ההילוכים. יש כעת שני סוגי סוללות: חיצונית ופנימית בתוך מוט הכסא. הטענת הבטריה נעשית ע”י חיבור המטען לקופסת המחברים בעלת 5 יציאות. יש גם קופסת מחברים בעלת 3 יציאות אבל זו עם 5 היציאות מאפשרת הרבה יותר גמישות וחיבור כפתורים נוספים למערכת. באמצעות +ANT ניתן לעדכן קושחה, לקבל מידע לגבי הבטריה, לבצע תיכנות כפתורים ועוד.
הרוכבים ביקשו תאימות בין החיבורים של הדורא-איס ובין אלו של האולטגרא והחיווט עכשיו הוא יותר פשוט ונקי. יש רק שתי רתמות ואין זה משנה איך מחברים את המחברים – המערכת כבר תזהה לבד את הרכיב המחובר לכל קצה.
לגבי מערכת אלקטרונית לשטח – השמועות מדברות על 2014 או 2015. שימנו עד היום לא השיקו שתי מערכות חדשות באותה שנה. ניתן לראות את שני הפרויקטים הבאים: בחנות אמריקאית בשם FairWheel המתמחה בחלקי קצה ושיפור ושינוי של אופניים הרכיבו מערכת Di2 לעל אופני טיטוס וגם הרכיבו מוח חדש למערכת. הפרויקט השני הוא הסבת מערכת Di2 למערכת שטח לכל דבר כולל יצירת כלוב מיוחד להתאמה לגלגל שיניים אחרי עם 36 שיניים של חברת K-Edge.
לשנת הדגם הזו הוציאה שימנו את האולטגרה עם מערכת אלקטרונית. כך ניתן כיום למצוא בחנויות אופניים מאובזרות מערכת אלקטרונית במחיר נהדר (קניון אלומיניום למשל במחיר של כ 10,000 שקלים). האולטגרה נבדלת מאחותה הבכירה (הדורא-אייס) בכמה מאפיינים אבל לא בתפקוד ואיכות העברת ההילוכים. ההבדל הברור ביותר הוא אי התאימות של החיבורים בין אולטגרה לדורא-אייס, כלומר לא ניתן לערב בין חלקי המערכות האלקטרוניות. שימנו כנראה ניסו ליצור מערכת נוחה יותר לחיווט פנימי והרבה יותר קלה להרכבה. החיבורים הם קטנים יותר, ישנם רק 3 חוטים במקום ה 4 בדורא-אייס ואין צורך בהלחמת חוטים אלא יש חיבורים יעודיים בכל קצה חוט. כך בעצם ניתן לחווט בייתר קלות כמו גם להחליף בעת הצורך. מבחינת הייצרנים או בעלי שלדה קיימת הרוצים חיווט פנימי, מדובר בחור קטן יותר מזה הדרוש בדורא-אייס.
באולטגרה שימנו משתמשים במנועי סרבו המסופקים ע”י ספק חיצוני ולא במנועים קטנים וקלים המיוצרים ע”י שימנו עצמה. זה נועד כנראה להוזיל את המוצר הסופי. המעביר האחורי מתאים לגלגל שיניים בעל 28 שיניים לעומת 27 בדורא-אייס. בסך בכל האולטגרה מעט יותר כבדה (סך הרכיבים האלקטרונים שוקלים כ-200 גרם יותר מאלו של הדורא-אייס) אבל מספקת ביצועים דומים בעלות הרבה יותר נמוכה.
מחיר המערכת היה כנראה יעד מאוד משמעותי בפיתוח האולטגרה לאחר הביקורות הקשות על מחיר הדורא-אייס. אם לשפוט לפי תג המחיר וכמות היצרנים ומחירי האופניים היוצאים משערי המפעלים, שימנו – כמו שימנו – הצליחו לעשות את זה הייטב. מחיר מערכת אולטגרה אלקטרונית נמוך יותר מדורא-אייס מכני. זה עדיין לא מחיר נמוך אבל בהחלט לא כה גבוהה Dura-Ace Di2.
קמפניולו יצאו השנה עם מערכת אלקטרונית חדשה. למעשה הם יצאו עם שתי מערכות: ספינת הדגל הסופר רקורד והבאה אחריה הרקורד. ב 2013 תושק גם סידרת אטנה אלקטרונית, עם פחות קרבון ופחות אלומיניום. ההבדלים בין שתי המערכות הוא בכמות הבלינג בעיקר: עוד קרבון וטיטניום. מלבד זאת שתי המערכות זהות ולכן אתייחס לכל הטכנולוגיה ובכלל למערכת בהכללה ללא פרוט ההבדלים בין הרקורד לסופר. את המערכת הזו ניתן היה לראות במהלך השנה האחרונה על אופני קבוצת Movistar הספרדית. עכשיו לאחר כל השיפורים ושינויים שבאו בעקבות הפידבקים מהרוכבים יצאה המערכת המוגמרת.
בשונה מאוד משימנו, קמפניולו שמרו על הארגונומיות והפילוסופיה של ידיות ההילוכים: גם בגישה המשמרת את התחושה והמיקום של הידיות המכניות, וגם בגישה להעברת הילוכים רבים ברציפות:
בקמפי יש ידית נפרדת לכל פעולה (הורדה והעלאה). ידיות ההלוכים נמצאות באותו מקום בדיוק כפי שהן בידיות המכניות עם שיפורים בארגונומיות. יתרה מכך, קמפניולו שמרו גם כאן על התחושה הברורה של הלחיצה ע”י שיטה בשם Multi Dome Technology שזה כפתור המורכב מכמה שכבות מתכת שמעניק את התחושה הזו של הלחיצה ממש כמו בידיות המכניות. לקמפניולו היה חשוב לשמור על האופצה של העברת כמה הילוכים בלחיצה אחת בדומה למערכת המכנית. כדי להעביר כמה הלוכים במערכת האלקטרונית יש להמשיך ללחוץ לחיצה רצופה על ידית ההלוכים עד להעברת מספר ההילוכים הרצוי. מעבר מלא של כל ההילוכים מקצה קסטה לקצה השני הוא שניה וחצי. לדברי מהנדסי קמפניולו ורוכבי מוביסטאר לאחר תירגול קצר הרוכב רוכש את התחושה של כמה ללחוץ כדי להעביר כמה הילוכים, ויוצא שאין צורך כמעט בתקופת הסתגלות במעבר למערכת האלקטרונית.
בנוסף למעבירי ההילוכים ישנו כפתור מאחורי ידית ההילוכים הפנימית, זו המופעלת ע”י האגודל. כפתורים אלו נועדו לכיוון הילוכים, בדיקת הבטריה וכיוונים עדינים למעבירים גם תוך כדי מרוץ. הסוללה של קמפניולו ממוקמת כרגע מתחת למתקן הבקבוק על הצינור התחתון. מארז זה הוא מרכז המערכת: כאן חבוי המוח של המערכת ואתו כל מה שצריך כדי לאפשר את פעילות המערכת והחיוויים שלה. המוח לא רק מפעיל את המערכת אלא גם מבצע דיאגנוזה שלה ומצביע על מקור הבעיה במקרה וישנה כזו. בטריה טעונה במלואה תספיק לכ-2000 ק”מ. ללא שימוש בטריה מלאה יכולה להספיק ל-6 חודשים. למערכת מנגנונים מיוחדים כדי לשמור על הבטריה מפני נזק ופריקה מלאה. אין אפשרות לפרק את הבטריה לצורך הטעינה אלא יש להביא את החשמל אל האופניים. יש אפשרות לעדכון קושחה במקרה הצורך דרך אותו שקע דרכו מטעינים את הבטריה ומבצעים את הדיאגנוסטיקה למערכת.
המעביר הקדמי – בנוי כך שהוא יוכל לאפשר כל הצלבה אפשרית ועדיין להבטיח ביצועים מעולים. לשם כך יש למעביר אפשרות לבצע שני תיקונים כשהוא על הפלטה הגדולה ושניים כשהוא על הפלטה הקטנה. כיוון המעביר נעשה ע”י הגדרת טווח. כלומר מגדירים למעביר את הקצה החיצוני ביותר כשהוא על הפלטה הגדולה ואת המיקום הפנימי ביותר כשהוא על הפלטה הקטנה ובזה סימנו. הכיוון נשאר קבוע ולא משתנה מרגע שהסתיים הכיוון. מערכת מיוחדת דואגת לשמור על מיקום המעביר בכל תנאי הדרך ע”י בידוד המערכת מזעזועי הדרך.
מעביר אחורי – מבוסס על המעביר המכני עם כמה התאמות. המקבילית חוזקה והוקשחה כדי להעלות את העמידות והדיוק. כמו במכני גם המעביר האלקטרוני ניתן לכיוון אופטימלי ביחס לשלדה ע”י שני ברגים. בורג מגביל ובורג המכוון את המרחק של הפולי העליון לגלגל השיניים. למעביר האחורי נוסף קפיץ שנועד לבטל תזוזות ולשמור על דיוק המעביר.
למעביר יש מנגנון מיוחד המאפשר, במקרה שהסוללה התרוקנה, לכוון את המעביר ידנית להלוך שרוצים ולרכוב חזרה הביתה. יש לזכור לשלב את המעביר חזרה למצב אוטומטי ולהטעין את הסוללה כשמגיעים הביתה. המערכת של קמפניולו היא מערכת אמינה וטובה מאוד. משולבים בה הרבה רעיונות וגישות נהדרות. הרבה טכנולוגיה עכשווית ופטרונות נהדרים לבעיות שאולי אפילו לא חשבנו שאפשריות. זו מערכת שכל רוכב ישמח למצוא על אופניו.
לסיכום
אם נבחן את שתי המערכות: של קמפי מול זו של שימנו, נמצא שתי מערכות הילוכים טובות מאוד. כל חברה שמרה על האופי המאפיין אותה במעבר הזה מהמערכות המכניות. אם בקמפי שמרו על תחושה של העברת הלוכים ברורה, לחיצה נותנת פידבק ברור וכן גם צליל קליק ממש כפי שהיתם מצפים מידית הילוכים מכנית, הרי שבשימנו שמרו על העברת הילוכים חלקה, וכמעט בלתי מורגשת. לחיצה על הכפתור היא לחיצה עדינה ורכה.
כל חברה בחרה גישה לפיתוח המערכת וכך היא פיתחה אותה. מתוך פילוסופיה מסויימת. אין נכון או לא נכון. האחת שונה מהשנייה. מי טובה יותר? נצטרך מבחן משווה אצלנו באורווה כדי לשפוט. שתי המערכות מעולות ומתפקדות בצורה ורמה מאוד גבוהה. למעשה הן מתפקדות בצורה הטובה ביותר בה מערכת הילוכים תפקדה אי פעם. יש לנו תחושה שהויכוח האינסופי בין חובבי Shimano לבין חובבי Campagnolo לא יפסק דווקא עם הוצאת הדור האלקטרוני.
