הסופה של השבוע האחרון תפסה את כולנו בהפתעה, לא מוכנים. הכבישים חסומים, וכל הערוצים בטלוויזיה מדווחים על הצפות, הפסקות חשמל ושלג כבד. הוצאתי את הטריינר מהארון, אבל אחרי דיווש של שעה, מצאתי את עצמי משועמם בטרוף. החלטתי ללבוש מעיל וכפפות, ויצאתי לבדוק איך זה לרכב בסופה של דצמבר 2013.
כשמדובר על רכיבה בשלג, האוויר יבש וקר כמעט כמו במקפיא הביתי, אם לא יותר, ולכן חשוב לשמור על חום הגוף. אחרי שהעמסתי את הרכב בחצי ארון, כשבחוץ הטמפרטורות צנחו לשתי מעלות, הרגשתי קצת יותר מוגן. כחמש שכבות של בידוד הגנו עלי מהקור והרטיבות. בפועל אחרי עשר דקות של רכיבה, הבנתי, שבשלג זה הכל עניין של שכבות. לבוש רב שכבתי ותיק על הגב, שאליו אפשר להכניס את הקליפות המיותרות, איפשרו לי להנות מהחוויה ולהימנע מרעד בלתי נשלט. האמת, פיספסתי בדבר אחד חשוב, היה לי קרררר ורטוב בכפות הרגלים. ברגע שנכנסים לאזור השלג והנעלים נרטבות, כבר מאוחר מידי, והקור מתחיל להשתכן ברגלים. זוג ערדליים איכותיים היו עושים את העבודה.
לאסקימואים יש 49 מילים שונות לשלג, כנראה בגלל שיש להם כל כך הרבה ממנו. לנו יש אותו למספר ימים מוגבל בשנה, וביום שרכבתי בו האסקימואים היו מתארים אותו כ"פאקינג סליפרי". זה מה שהוא היה. אחרי שהסופה שככה, והלילה הביא עמו טמפרטורה עוד יותר מכאיבה, פודרת השלג הפכה לקרח דחוס. האחיזה של הצמיגים שאפה לאפס מהצד התחתון של הסאקלה. הצמיגים פירפרו בעליות והחליקו בירידות. אז מה בכל זאת ניתן לעשות במצבים שכאלה? להוריד קצת אוויר מהגלגלים, אולי אפילו קצת הרבה.
לחץ אוויר הוא גורם מרכזי שיאפשר לנו לרכב בשלג ושניתן לשליטה בזמן רכיבה. כלל האצבע הוא שככול שהשלג רך יותר, כך לחץ אוויר נמוך יותר יהיה יותר אפקטיבי ויאפשר אחיזה טובה יותר. ממולץ להוריד את לחץ האוויר בצמיגים ל 15-20 PSI. במקרה של שלג עמוק ורך אפשר יותר… חשוב להתנסות ולבחון את מצב השביל ביחס ללחץ האוויר בצמיג.
לפני שעליתי על השלג עשיתי שעורי בית ולקחתי קורס בהתכתבות בכל הנוגע לטכניקת רכיבה בשלג. הרי אני לא רוצה למצוא את עצמי מרוח על ערמת קרח אחרי שלושה פידולים, או שבעצם אני כן רוצה?לל הראשון ברכיבה בשלג הוא לפדל באופן רציף וקבוע. יש לשחרר את פלג הגוף העליון בעיקר ברכיבה על קרח או שלג רך. כאשר האופניים מתחילים לגלוש לצדדים, יש לבצע תיקונים קטנים ולהימנע מלהגיע להיגוי יתר. ככלל, היגוי בעזרת מרכז הגוף והאגן יהיה יעיל יותר מאשר היגוי בעזרת הכידון. ניתן להתאמן על זה ברכיבה בקו ישר, כאשר התנאים והשביל מאפשרים על מנת לצבור ניסיון ושליטה. בתנאים קשים יותר, כמו ברכיבה על קרח או שלג עמוק, הניסיון שצברנו יקל עלינו מאוד.
ברכיבה בשלג רך רכיבה במהירות גבוהה קלה יותר מאשר רכיבה בקצב איטי. המהירות מאפשרת לצמיג להישאר על השלג וגורמת לו להתחפר פחות.
בירידה חשוב לשמור על הגלגל הקידמי "צף" מעל השלג ולדאוג שלא יתחפר. הורדה של משקל הגוף מהכידון ומהחלק הקידמי של האופניים במקביל להעברת המשקל מעל הגלגל האחורי, כיפוף הברכיים ושמירה על העקבים כלפי האדמה (בפלקס), יאפשרו לנו לשלוט באופניים ובנתיב ברכיבה מבלי לאבד אחיזה וכיוון.
הקורס המקיף לרכיבה בשלג התגלה כיעיל, למרות שאת מרבית הרכיבה עשיתי בדרכים רחבות מלאות במי שלגים ובוץ. האחיזה שם הייתה הרבה יותר טובה מהאחיזה על השלג הקפוא.
אחד הדברים המיוחדים בשלג הוא שהלבן הרך והקסום שהופך את קווי המיתאר של ההרים והגאיות למעוגלים, זורמים וקסומים, מצליח להוציא מכל רוכב את האינפנטיליות החבויה בו. אפילו הרציני ברוכבים לא יוכל שלא להשתעשע בידוי כדורי שלג אל או קפיצה אל תוך גבעת שלג מזמינה. זה הזמן להנות ממראות חדשים, מההוויה של הרכיבה, ולא לתת בראש. מובטח לכם שגם אם תנסו לתת בראש – לא ממש תצליחו.
אם תכננתם לגנוב KOM חדש בסטראווה, אז יום מושלג הוא לא הבחירה הטבעית. הרכיבה בשלג תהיה איטית וקשה יותר. אל תצפו לגמוע אותם מרחקים כביום רכיבה רגיל או לרכב במהירות המיטבית. בשלג מהירות של 16 קמ"ש היא מכובדת מאוד, אם כי סביר להניח, שתרכבו יותר בכיוון של 12 קמ"ש וגם רכיבה במהירות של 4 קמש היא עניין שבשיגרה. הכל בהתאם לתנאי הדרך ועומק השלג.
קחו בחשבון שהלבן הקסום והנקי יכול מהר מאוד להפוך לביצבוץ אחד גדול. אחרי שכל הדרכים לכיוון ירושלים נחסמו והסערה שכחה, רן גנור הזמין אותי להצטרף אליו לרכיבת פתיחת צירים לכיוון ירושלים. נפגשנו ביער הקדושים וטיפסנו לכיוון צובה דרך נחל כיסלון. בתחילה הדרך התגלתה כבוצית מאוד. בוץ כזה שמלכלך לכם את השילדה, מחסל את המעבירים וסותם את הבולמים.
כשהגענו לגובה של 500 מטר התחיל השלג להיערם, ובקיבוץ צובה כבר הכל היה חסום ומופלא כמו בעיירה שווצרית קטנה. מדהים, אבל לא זכור לי שתכננתי חופשת סקי באירופה השנה.
תתרגלו לרעיון שתצטרכו גם ללכת ברגל
אם אתם רוכבים שיעשו הכל כדי לא להוריד רגל במהלך הרכיבה, אז צפויה לכם אכזבה. ברכיבה בשלג מרבית הסיכויים שתצטרכו גם ללכת. אם אתם לא מיומנים, תמצאו את עצמכם לעיתים מאבדים את האחיזה או מחליקים לצידי הדרך. יהיו מצבים בהם עומק ודחיסות השלג ישתנו וידרשו מכם לרדת מהאופניים ולדחוף אותם, עד שתעברו את המכשול, או לחלופין, תמצאו נתיב מתאים יותר.
בהקשר הזה מומלץ לוותר על הקליטים ולרכב עם פדלים שטוחים. תוכלו לבחור נעלים חמות יותר ומותאמות לשלג ויהיה לכם קל יותר להתנתק ולהתחבר מחדש. אזורים עם בוץ יהיו קלים יותר למעבר והרכיבה תיהיה זורמת יותר.
האופנים האולטימטיבים לשלג
לצערנו, אין לנו הרבה ימים עם שלג, אבל אם לא חסר לכם מקום במחסן ומתאים לכם להתנסות בקונספט חדש של רכיבה, אז יכול להיות שה"פאט בייק" הם הדבר בשבילכם. פאט בייק הם אופנים לכל דבר ועניין רק מה, הם מיועדים בעיקר למסלולי רכיבה בשלג עם צמיגים רחבים מאוד ושילדה יעודית, המותאמת לרוחב צמיגים גדול. הצמיגים נעים בין 40 מ"מ עד ל 160 מ"מ. עם רוחב שכזה מובטחת לכם אחיזה מעולה, בייחוד בתנאי מזג אוויר של שלג ומסלולים חלקים. האופנים יוכלו לשמש אותכם גם בימי קיץ ובשבילים מדורדרים. מה שבטוח הוא כשתהיו רכובים עליהם, לא תוכלו לחלוף ללא מבטי השתאות ופליאה.
לסיכום
החורף רק התחיל והסערה האחרונה בהחלט צבעה את השבילים המוכרים לנו בלבן. אם יתמזל מזלנו, יהיו לנו מספר ימים נוספים בחורף, שיאפשרו לנו לצאת ולהתנסות ברכיבת שלג. זה הזמן לוותר על הטריינר המשעמם, להתלבש חם, לא להקשיב לקול השפוי מהכתף הימנית שאומר לנו להשאר מכורבלים מתחת לשמיכה, או לחילופין, לכל הדודים והדודות שמאיימים עלינו שנתקרר. בואו ונעשה מה שטוב בשבילנו, גם אם אנחנו לא בדיוק משוכנעים בכך. כשנחזור מיום רכיבה לבנה, נדע בדיוק למה יצאנו, גם אם קפאו לנו הרגליים או נפלה לנו האוזן. הרי אחרי הכל זה ברור שאנחנו יותר שפויים מהלא שפויים שנשארים בבית.
צילום: יוגין לוויט, רן גנור, שי הר-זהב
שי הר-זהב, אבא לשלושה ילדים שמנסה לשמור על השפיות דעתו ברכיבות שטח. מייצר בירה ביתית עם בני המשפחה, בירה גלבוע. כשהוא לא רוכב או שותה שי מוצא את פרנסתו כמהנדס תוכנה.