השנה האירוע יתקיים על שישי שבת ב 12-13 בדצמבר 2014. 7 שנים אחרי היציאה המבריקה ההיא הוא חוזר. מהדורת 2014 החוגגת 20 שנים לאירוע האופניים הותיק והגדול בישראל, מביאה את “המסוע” מעט אחרת: טחון יותר (התווספו אי אלו ג’יפים למדבר מאז), קשה יותר, אבל תלול באותה מידה בלתי אפשרית של אז – עם שיפועים מטורפים שיביאו את הרוכבים להייק א בייק בכמה וכמה קטעים של 25% על 11 הק”מ האלה. חוויה שתתאים רק לקשוחים והמנוסים ביותר.
היינו שם לטעום את מסלול התחרות. היה מאוד קשה, בלתי נשכח, עם נוף יפהפה ולא מעט רכיבה מהנה מאוד, אדיר!
רק נדגיש ונאמר (לבקשת הממארגנים) – לרוכבי סוף השבוע, וכאלה שאינם מורגלים בעליות כאלה, ישנו מסלול תואם ביום שישי בן 35 ק”מ, גם הוא שווה ויפהפה שייקח אתכם לאותו אזור נפלא, אולם ידלג על קטע העלייה וההייק-א-בייק הקיצוני העליון. ועוד הדגשה מהרשויות: דתיים מוזמנים גם כן לשישי.
סובב סדום הופך לתחרות סטייג’ים דו יומית, ויש שם עוד המון דברים…
סובב סדום חוגג השנה 20 שנים, תחרות אופני ההרים הוותיקה בישראל, ולכבוד ה״אוקייז׳ן״ הפכו המארגנים את המקצה התחרותי לראשונה לתחרות דו יומית: שני סטייג׳ים, דירוג מצטבר לזוגות ועוד כל מיני ממתקים.
המסלול הנבחר לסטייג׳ הארוך של יום שישי הוא מסלול ״המסוע״ הקטלני, עליו כבר נערכה תחרות ב-2007 בה השתתפו כ-78 נבחרים…
במילה אחת המסלול הארוך לוקח כל רוכב הרים לקצה בכל היכולות שלו. הרוכב שיוכל למעלה (שלא לומר ינצח את תחרות ה-KOM/QOM היוקרתית הפנימית שתערך בתוך הסטייג׳ על מקטע המסוע) יהיה רוכב חזק מאוד, שמסוגל לדחוף לא רק וואטים לאורך זמן, אלא גם בעל טכניקת רכיבה גבוהה מאוד, הן בעלייה תלולה ומדורדרת והן בירידה מהירה ומדורדרת. פרט ליכולות פיזיות שלמות, עגולות וגבוהות, גם הציוד שלו ייבחן על הקצה.
מדובר באירוע האופניים והריצה הגדול בארץ:
האירוע כולו מפצל בין שתי רמות רכיבה במקצים התחרותיים – רוכבים מתקדמים וחזקים המורגלים בתחרויות אנדיוראנס קשות, וברמה השנייה רוכבים מיומנים (רוכבי סופ”ש) שמתאימים להם מסלולים בינוניים. לעממי יש טיולים – אולם לא מקצים תחרותיים. רוכבי סופ”ש מיומנים, אך לא מתחרים מיומנים יהנו ממסלול של 35 ק”מ יפהפה ומתאים לכל רוכבי האופניים שאין להם נסיון בתחרויות קיצוניות של מעל 60 ק”מ במדבר.
ואוליה דזרט צ’אלנג’ הוא פסטיבל ענק ומרשים של אופניים וריצה – עם כמות גדולה של אופציות המשלבות או לא משלבות בין שני אלה. קרוואנים ללינה, מתחם אוהלים ענק, תערוכת ציוד ושופינג… באמת מגניב שם!
ריצת הלילה המדברית היא משהו חוויתי שאם אתם רצים, אתם חייבים לטעום אותו.
מדובר גם בחוויה משפחתית – מסלולים וטיולים קצרים, אטרקציות במתחם האירוע והפנינג שלא נפסק יומיים שלמים
דתיים ושומרי שבת – לראשונה יש לכם אופצייה להגיע לתחרות הזו ביום שישי בלבד…
הכרזה ראשונית ובלעדית – סקופ עיתונאי מטורף – על מקצה חדש, תחרות בתוך תחרות: Bergamont KOM – מלכי המסוע בחסות ברגמונט – שטיח כניסה וסיום יוצבו בתחילת המסוע והרוכב ורוכבת שיבצעו הכי מהר יקבלו 1500 ש”ח מתנה מ רשת Ronk n’Road היבואנית! (בקטע הזה בלבד מותר להתפצל מהזוגיות של תחרות הזוגות ולחבור זה לזה בסיומו).
אל תתעו לעדשת המצלמה הרחבה להטעות אתכם… מרחוק זה נראה רכיב. מקרוב מגלים שאיפשהו בקטע הצר יותר אין לכם סיכוי לרכוב את הפודרה התלולה הזו.
טיפים חשובים לאמיצים
כל הרוכבים באשר הם יתמודדו שם עם קושי קיצוני וחוסר יכולת להוריד דופק, מה שישפיע מהותית על המיקום שלהם בתחרות. הם יתמודדו גם פסיכולוגית עם מפגש חוזר עם הקירות האלה לאורך כ 11 ק”מ, בהם ירדו להייק-א-בייק פה ושם. בהערכות של הרוכבים (החזקים והמיומנים) שהיו איתי ברכיבת ההיכרות שמצולמת בכתבה מדובר על קטעי הליכה של בין 300 ל 500 מטרים – תלוי בכם… בדרדרת, בפודרה… זה יהיה מייאש, מתיש, ויכריח אתכם לבחור ברוב הזמן בין שתי אופציות: דופק מקסימלי או עצירה מוחלטת.
חוץ מהכנה נכונה של האופניים (ראו בהמשך הכתבה), חשוב לקצוב את הכוחות – להגביל דופק בתחילת העלייה עד כמה שניתן ולא להגרר לכל מני מתלהבים שינסו לנקות את הכל ולהשיג על הקיר הראשון שתתקלו בו (הסלול) – יבואו עוד הרבה קירות בהמשך, ומי שיקצוב מאמצים ירוויח בגדול אח”כ.
אם יהיה גשם לפני גם באיזור הזה, האחיזה תשתפר ויש מצב שיהיו כמה אלילי רכיבה בודדים בארץ שיצליחו לרכוב את כל המעלה ללא הורדת רגל – נחיה ונראה…
לכולם נמליץ עד מאוד: רכבו לפני התחרות 60 ק”מ במדבר. תרגישו את הצמיגים האבנים, הפודרות, החוויה, והמורכבות של תנאי הקרקע האלה ותגיעו הרבה יותר מוכנים. במיוחד מומלץ לרדת למסלול הזה בדיוק ולהכיר אותו. להכיר את המסוע בליינד דייט פעם ראשונה בתחרות זו בחירה אמיצה שלא לומר שגויה…
אם יש לכם ספק בחרו במסלול ה 35 ק”מ ליום שישי. המארגנים מדגישים שחילוצים מהמסוע יהיו רק לפציעות של ממש ולא לתקלות טכניות או רוכבים שפוכים. מי שמתכנן לנסות כוחו מול המסוע, במחשבה ש”אם יהיה קשה אעלה לרכב הליווי” עלול להיתקל בהפתעה לא-נעימה, והוא ימצא את עצמו מטפס בהליכה ארוכה את הקילומטרים האלה עד הק”מ ה 30 ורק שם יהיה אפשר לסייע לו.
מקסים בורולצקי (אלוף הארץ ברכיבת כביש לשעבר, מכונאי מומחה לשעבר, נגר בהווה) מנסה בכל זאת להתמודד עם 25% בקטע הראשון הסלול…
שמחתי לחזור בפעם השנייה
אחת לכמה שנים אני מבקר בדזרט צ’אלנג’, ותמיד נהנה מהייחוד של האירוע הזה, אבל ל”מסוע” יש לי סנטימנט מיוחד: ב 2007 רכבתי את התחרות עם אייל צ’רניחובסקי, היום איש אופני הקסטום. פחות או יותר באותו זמן גם הקמנו את קומונת 4Epic בתפוז כדי לעודד את כל הרעיון הזה של רכיבת מרתון בישראל. גם אז חששתי מהרכיבה הזו, שב 2007 התמשכה על פני 80 ק”מ והיתה במתכונת Point to point: זה סביב המקסימום של המרחקים שאני רוכב בהם בשטח, וצ’רני היה אז קטר עוצמתי ורוכב טכני מעולה. אבל היינו בכושר לא רע מסתבר: תנאי הקרקע היו מעט טובים יותר מברכיבת הנסיון הנוכחית, ואיך שהוא אני זוכר פחות קטעי הליכה ודרדרת – או שזו הסנטימנטליות וחלוף הזמן שמשפרים מסלולים? נימי טוען שזה פשוט הגשם שירד שבועיים לפני התחרות ב-2007 על המסוע. אני תרמתי אי ויתורים בקטעים התלולים והפחתת קטעי הליכה למינימום הכרחי, מה שעזר לנו לדלג על כמויות מסחריות של רוכבים בתחרות והכתיב את המיקום המדהים שלנו בסוף, וצ’רני תרם את גבו הרחב וכשרון הטיימטריאל שלו בקטעי המישור. שנינו ניצלנו יכולת זרימה לא רעה בירידה הארוכה במורד מעלה עזגד – וכך ראינו לצידנו עוד כמויות לא מבוטלות של מתפנצ’רים לצד הדרך…
החלק הראשון לוקח אתכם במקטע הנחל המזרחי מהשניים – נחל סדום שבשנה שעברה עשינו אותו בכיוון ההפוך. ההתחלה מושלמת למירוץ כזה: מדובר בעלייה מתונה מאוד של כ 8.5 ק”מ שבאמצעה קטעי הנחל, ובהמשכה דרכי 4*4.
מהנחל תצאו למישור עמיעז היפהפה ותשובו למגמת מישור – ירידה מהירה בטירוף. מי שיצא מהנחל בלי הדבוקה שלו יגלה אותה בורחת הרחק הרחק, או שיאלץ להמתין מעט ולייצר דבוקה רודפת. מי שהצליח לשמור על הקשר עם החוד יחייך לעצמו בסיפוק – אך לא לאורך זמן…
החברה נהנים מנחל סדום. יפה, מוצל, מתון. זה עומד להשתנות בעוד כמה קילומטרים…
בין ק”מ 10 ל-14, אתם עוזבים את מישור עמיעז ויורדים ירידה שמתחילה אט אט להיות מהירה לכיוון מפעלי ים המלח. יש עוד מקטע ירידה מהירה ותלולה ממש לפני מפעלי ים המלח. בתוכה, בתלות במצב הגשמים לפני התחרות יכולים להיות קטעי קוליסים מחורצים ומסוכנים, ולא רק זאת – יש מצב שלא תראו אותם בגלל שפודרה רכה תכסה את המלכודות האלה. הזהרו פה.
מישור עמיעז
בין מפעלי ים המלח למסוע
פה מתחילה סדרה של גבעות קטנות ובהם קירות קצרים וירידות שיהוו בסיס לנסיונות שבירת הדבוקות שעוד הצליחו להגיע ביחד לפה בידי הרוכבים החזקים שירצו להגיע אל המסוע עם יתרון מקדים. מי שיגזים פה יגלה שהמחיר יגבה מהר מאוד. תוך זמן קצר החלק התלול של המסוע יגיע אליכם כמו שמשת רכב אל זבוב בכביש מהיר.
* את הקטע הזה יקבלו גם רוכבי המסלול הקצר של יום שישי, אולם ידלגו על העלייה הארוכה והקשה לרמת המדבר.
רולינג הילס בחלק התחתון של המסוע – בין מפעלי ים המלח לתחילת מצוק ההעתקים והזוויות המוטרפות
עליית המסוע
העלייה הקשה מתחילה בק״מ 18.7 של ההקפה ומסתיימת בק״מ 30. מדובר בקצת פחות מ-600 מטרים אנכיים בהם עולים הרבה, יורדים קצת, עולים הרבה, יורדים קצת וחוזר חלילה. שיפועים שיהממו לכם את התחת ואת חוש האמונה בעצמכם וביכולתכם להתגבר על זה, ויוציאו מכם קללות ואיחולים חדשים לנמרוד כהן, שתכנן את המסלול… תפגשו פה מקטעי דשדש ודרדרת שמחייבים טכניקת עליות מעולה ולא רק כוח, בחירת צמיגים נבונה (רחבים, מדבר אמיתי), לחצי אוויר (לא גבוהים, הצמיג חייב לייצר אחיזה על דרדרת. גם לא נמוכים: תחטפו צביטות בדרך למטה…), ומיקוד במטרה על פני על 11 ק״מ.
שלושת הקילומטרים הראשונים הם הכי קשים. אחרי כן נהייה מעט יותר קל. באמצע העלייה ימתין פרמדיק שהמארגנים מקווים שיישאר מובטל. מי שיגיע לקילומטר ה 30 מתחילת התחרות יידע שהחלק הכי קשה מאחוריו. ושם תחכה לו גם תחנת רענון מפנקת ומצוידת כהלכה.
רמת המדבר
בק”מ 30 פונים ימינה (וצפונה) ומתחילים מישורים מהירים שלא רכבתם בהם בחיים, שהופכים אט אט לירידה. זה המקום בו הכי תהנו מהמדבר אי פעם – לא רק בגלל הנוף המהמם, והטמפרטורה המאווררת סוף סוף לעומת מקטע המסוע, אלא גם כי זו תהייה אנחת רווחה אירובית ולבבית אחרי “המסוע”: סוף סוף מגמת מישור שבו אתם מחליטים מה יהיה הדופק שלכם, ולא המסלול מחליט עבורכם. או לחילופין – אחד הקטעים האחרונים בהם הרוכבים הכבדים והחזקים יותר יוכלו לסגור על הציפלונים והקלילים שברחו להם במסוע…
הקילומטר ה 30 – הנקודה אליה כולכם תרצו להגיע כבר וממנה מגמת מישור וירידה עד הסיום
הירידה במעלה עזגד
תקשיבו טוב: הירידה הופכת למהירה (ק״מ 41 עד 43.5), ואז לאט לאט הופכת למהירה לאללה ואתגרית. החלק החוזר מזרחה למטה הוא מסוכן לא בצחוק ולא בהומור: זו ירידה עם פוטנציאל למהירות אדירה שיכולה לעוור את השכל לתחרותיים.
מקטעי כורכר תלולים ומהירים עם חריץ בוגדני פה ושם. רוכב מיומן אך לא מדויק יסתכן בפיצוץ או קריעת צמיג. רוכב לא מיומן יסתכן בהתרסקות במהירות גבוהה, אז stay alert, שילטו במהירות שלכם ולא להיפך. אני ממליץ לקחת מרחק מהרוכב שלפניכם כדי לראות את השטח למרחוק, וכמובן לשלוט במהירות ולא להיפך, בהתאם לרמת השליטה שלכם. המדבר בלתי צפוי: אבן גדולה יותר ממה שתכננתם או חריץ מפתיע, דרדרת עמוקה יותר שמסיטה את הגלגל – כל אלה יבואו אליכם בירידה הזו במהירויות אדירות, ויכולים לסכן אתכם סיכון אמיתי.
הקטע נגמר בסלאלום של כמה סרפנטינות (פניות S) מגניבות, שמביאות אתכם עד לתחנת השאיבה של מקורות בק״מ 49, ומשם חוברים חזרה לנחל פרצים.
מעלה עזגד – אותו נרד, מזמן רכיבה מהירה מאוד, שיכולה להיות מסוכנת. שימו לב.
נחל פרצים
נחל פרצים הוא הנחל שבו החלה ההקפה בשנה שעברה, והפעם כאמור אנחנו עושים אותו בכיוון הירידה שלו, וגם בו יש כמה נקודות בעייתיות שיכולות לגרום לתאונות. אנחנו עברנו שם אחרי גשם מזדמן שגרם לנחל להיות זרוע אבנים, ולבורות מסוכנים להופיע בדיוק במקומות שהייתם רוצים בהם איזה ברם מהנה… ההתחלה צרה יותר וההמשך הוא בנחל מתרחב ובדרכי ג’יפים – פה וחוזרים לטקטיקות/עבודה קבוצתית כנגד הרוח עם מי שהגיע עמכם עד הלום.
המלצות כיול אופניים וצמיגים
הביאו עמכם ציוד לתיקון תקרים: רכיבה מדברית על דרכים אלימות, נא לא לקמץ! כל רוכב עם פנימית אחת לפחות , כל רוכב או כל זוג רוכבים עם תולעים, להביא משאבה ולא רק בלונים.
תצטרכו לחשוב מעט על כיול האופניים שלכם – מנח סטם/כידון (להנמיך), מתלים: בעליית המסוע לא לרכוב עם מתלה נעול, אלא עם מתלה אקטיבי או אקטיבי למחצה, אחרת אין אחיזה באחורי. בעלי ספשלייזד אפיק: לפתוח בבריין 3-4 קליקים לפחות. בעלי זנב קשיח – אפשרי, אבל הרבה פחות מהיר במדבר והעדר הספיגה יגדיל אף הוא את הסיכוי להתפנצ’ר במורדות המהירים על פני שטח משונן.
זה לא מסלול לצמיגי תחרות צרים, קלילים ועדינים. צמיג קלאסי יהיה ברוחב 2.1-2.2, עם שיניים בריאות ומיגון דפנות כלשהו כנגד קרעים. במישלן ה RaceR ברוחב 2.25 Tubeless Ready יעשה את העבודה. במקסיס לדוגמא ללכת על אייקון 2.2 TR בגרסת ה-EXO (ללא מיגון ה-EXO הצמיג עדין מדי). בשוואלבה ללכת על רייסינג ראלף 2.25 (ולא על ה-2.1 הצר מדי) בגרסת הטיובלס איזי סנייקסקין (שוב, ללא מיגון הסנייקסקין הצמיג רגיש מדי לצביטות וקרעים). זו הלוגיקה גם במותגים אחרים.
לחצי אוויר חייבים לספק לכם אחיזה על קרקע מדורדרת/דשדש/אבנים צפות בעליית המסוע, לכן אסור לנפח צמיג עד שהוא קשה מדי (כמו אבן…) ולא מגיב לתנאי השטח ומייצר אחיזה. מאידך בירידות בחזרה למטה יש מלא מקומות לצבוט צמיג או לקרוע אותו ולכן אסור לרכוב עם לחץ אוויר נמוך מדי…
מחשבות על המסוע, ו “קושי” בתחרויות אופניים
בעודנו מתמודדים בקושי על השארת נשמתנו באפנו במהלך העלייה ב”המסוע”, לא יכולנו שלא לחשוב על מהות הקושי – ולהשוות מעט ל”קיה אפיק ישראל” שהיה השנה קשה במיוחד. הרכיבה שעשינו ב”מסוע” היתה גם היא הדגמה לקושי קיצוני. אבל לכל מסלול ולכל מקום יש לו קושי אחר: החוויה ב”מסוע” היא של קושי ממוקד יותר, תחום בזמן ובקילומטרים. בעוד שבאפיק ישראל הקושי פוגש אותך בצורה רפטטיבית לאורך הסטייג’, שוב ושוב עוד עלייה קורעת חמש, עשר, חמש עשרה פעמים… כפול שלושה ימים…
פה, בסופו של דבר כמה שלא תקללו (וחברים, אתם תקללו, חזק!), עדיין תקנן בכם הידיעה שעוד צעד ועוד צעד, עוד מקטע Hike A Bike אחרון ובתוך הדופק המקסימלי, יביאו אתכם בסופו של דבר טיפה קרוב יותר אל קו הסיום, או לפחות אל הקילומטר ה-30 המיוחל.
מעקף קטן באמצע המסוע יוריד אתכם לערוץ נחל בתלילות ויחזיר אתכם חזרה אל המסוע בתלילות לא פחותה רק בכיוון העלייה מייד אח”כ
זו תהייה כנראה העלייה הקשה ביותר שעשיתם בתחרות ישראלית. העליה הכי תלולה שמארגני מירוץ מעיזים להביא אליה רוכבים, והיא גם לא קצרה. המשמעות של רכיבה במקום כזה היא אחת: אין אפשרות לבחור את רמת המאמץ. אין בחירה בקאדנס המתאים ולא בהילוך – במקומות שתצליחו לפדל בהם זה יהיה ההילוך הקל , ובמקומות שלא – זו תהייה דחיפה של האופניים בהליכה איטית. הדופק במצבים האלה פשוט לא יורד. כדי להרגיע מעט תהיה לכם ברוב המקרים אופציה אחת בלבד ( עצירה מוחלטת), ואז תראו בעיניים כלות את אלה שעוקפים אתכם בזכות טקטיקה של מאמץ יציב ונמשך, גם בתוך הסל”ד השחור.
בתוך ההייק-א-דופק-מקסימלי הזה, כשאתם מנסים למצוא נקודת אחיזה לרגל לדחוף את הגוף והאופניים מעלה בזווית של 25%, כשהזיעה תתפטף לכם עם פסי מלח על המשקפיים, כשסוף סוף תגיעו לקטעים שנראים ברי “ניקוי” ברכיבה אבל אלה יתגלו כפטה מורגנה עקב האבנים והדרדרת המשוחררת, כשימאס לכם כבר לראות את החיתוך האלים הזה של המסוע התעשייתי באדמת המדבר היפה… בכל אותם רגעים אתם מאוד מאוד תרצו להגיע אל סוף חלק המסוע. אל אותה פנייה גואלת ימינה וצפונה, שמסמנת את החזרה לשליטה בדופק. בקצב. ברמת הקושי.
למחרת – ההזנקה ליום השני, אתם תרגישו את כל הגוף. את הגב שעבד קשה במוד הדחיפה שהקילומטרים שצברתם עד היום על האופניים לא תרמו לו ואת היבלות ברגליים שאינן מורגלות בהליכה בתוך נעלי רכיבה (ממליץ לכם להתארגן מראש על פלסטרים ליום השני).
לסיכום: אייקוני, קשה, יפהפה – לרוכבים מתקדמים
זה אחד המסלולים המהנים ביותר שאני מכיר במדבר אבל האורך מטעה – שימו לב זה לא מסלול לרוכבי סוף שבוע בעיקר בגלל רמות הדופק הגבוהות מאוד שהוא מאלץ אתכם לשהות בהם למשכי זמן ארוכים מהרגיל. רוכבים שאינם במסגרות תחרותיות או שכבר עשו אפיק ישראל, ומרתונים קשים במקצים הארוכים – אנחנו ממליצים להם להרשם לאופציית ה 35 ק”מ. רוכבים מיומנים מאוד (ואלה היחידים שאנחנו ממליצים להם לשקול השתתפות פה) יעשו את זה בין 4-6 שעות, והטובים בארץ והראשונים כנראה בכשלוש שעות או אולי טיפה יותר.
למרות הקושי הקיצוני ואולי המוגזם של “המסוע” זה מסלול מעולה – מכיון שהוא מגוון מאוד, מביא אתכם לשני הנחלים היפים של האיזור (נחל פרצים ונחל סדום), אל רמת המדבר, ואל הנופים המדהימים שמזמנת אליכם הרכיבה מזרחה עם הרי אדום באופק, ובריכות האידוי למטה. המרחק מהקילומטר ה 30 ועד לסיום הסטייג’ (34 ק”מ) מספיק בשביל להשאיר לכם רק טעם טוב ולהשכיח את השנאה הרבה שתחושו כלפי המארגנים בהיותכם בתוך העלייה האייקונית – “המסוע”.
וחוץ מזה – יש מסביב את הפסטיבל הגדול הזה שקוראים לו “ואוליה דזרט צ’אלנג'”. פעם בשנה, אסור לפספס.
