חוץ מאצל שלומי חיימי, תחום ה-XCO במצב לא טוב: מעט מתחרים, מעט עניין. זה עצוב שאותו התחום שיוצר לנו נוכחות באולימפיאדה מרוקן כמעט מתפקוד בישראל. מדובר בכשל מתמשך לייצר עניין, עומק ונפח לתחרויות התחום הזה. במיוחד – אליפות ישראל ב XCO שהיא תחרות הדגל של התחום לא מצליחה להפוך להיות יעד בענף להמוני רוכבים שאינם מתחרים בד”כ. נדרש לתחרות הדגל הזו שינוי משמעותי.
** חשוב לי להוסיף הערה מראש: לא מדובר פה בביקורת אישית על קובי פורת מארגן התחרות אלא על הקונספט הכללי, מלמעלה, שלטעמי צריך להבחן ברמת האיגוד ולא ברמת מפיק התחרות. השאלה היא קונספטואלית – איפה ואיך צריכה להתנהל אליפות ישראל ב XCO. כולי הערכה למאמצים ולתרומה של קובי פורת שמפיק את זה כבר שנים במאמצים לא קטנים, ועם מאבק קשה ותמידי להשגת תקציבים, שבהחלט לא מגיעים בקלות.
מאת: גיאחה
צילום: אור דיין
הנה כתבת הוידאו שלנו מהתחרות:
ולמעשה יש פה סאב טקסט שלא נאמר בסרטון: שוב שלומי נתן מכת כח בהתחלה ומאותו רגע שעמום ספורטיבי כי אין דו קרב ומלחמה אמיתית כתף אל כתף כל התחרות עד סוף הקטע…
דיספלינה קשוחה – איך הופכים אותה למזמינה יותר?
זה לא חדש. זה נמשך כבר שנים: XCO בישראל היא קטגוריה מעט ריקה ממתחרים וריקה מקהל. וזה די מובן: להתחרות ב XCO זה קשה. לא שמרתון רב יומי זה קל, אבל זו חוויה אחרת שמאפשרת לשלוט בעוצמת הקושי שבה יותר בקלות. ב XCO אם אתה בא בשביל לשלוט בדופק – מיותר בכלל להגיע. אם אתה שם אתה צפוי לכאב חד, ומאמץ עצים בטירוף למשך 50 דקות עד שעה וחצי של חיפוש נואש אחר חמצן ורגעי הפוגה של מיקרו שניות לכאבי השרירים… גם ההכנות הן לא הטיולים שרכיבת מרתון מחייבת את הרוכב העממי שהחליט להצטרף לאירוע המטרה שסימן – פה מדובר במסגרת אימונים מלאה באינטרוולים מהגיהינום. הרבה יותר קשה לעשות את זה במסגרת חברתית, ויותר קשה למצוא את ה Fun הידידותי הזה שיש במרתון (וגם ברכיבת כביש).
על זה תוסיפו את דרגת הקושי הנוספת של חלק מהמסלולים בתחום שמצריכים רכיבה טכנית מאוד, אתגרית מאוד על מסלולים קשים שבחוב החמצן שנמצאים בתחרות כזו, קצת קשה לפעמים לדמיין איך עושים אותם. רמת הרכיבה הנדרשת היא פשוט גבוהה יותר ב XCO המודרני.
על רקע נקודת הפתיחה הזו, נשאלת השאלה: אם תחרות הדגל של התחום – אליפות ישראל ב XCP, היא במקום ובאופי הנכונים כדי לעודד רוכבים שיצטרפו לענף הזה כאורחים של התחרות הפתוחה החשובה ביותר בשנה? לטעמי התשובה שלילית.
הזינוק ב 12:30 בצהריים למירוץ אופניים במדינת ישראל בשיא הקיץ?
אתם בטוחים שרכיבה בקרוב ל 40 מעלות ו 100% לחות זו המתכונת לקהל שנהנה להסתובב לאורך המסלול במירוץ העלית ולמתחרים בריאים? ואיך בדיוק אתם מצפים שיהיה ריכוז של קהל בתחרויות האלה כשהן נמתכות מ 7 בבוקר ועד לצהריים המאוחרות? מי בדיוק אמור להשאר לפודיומים בצורה כזו?
עברה לי בראש לרגע קצר איזה מחשבה להצטרף ולהתחרות בצורה חד פעמית כמו שעשיתי באליפות ישראל בכביש. היא עברה מהר: מיקום רחוק מהמרכז, זינוקים בשעות מאוחרות, מסלול לא משהו… חבל, כי הפתיחה של תחרות כמו אליפות ישראל לרוכבים רבים, והפיכתה לאטרקטיבית יותר – עבור אורחים לרגע ועבור המתחרים הקבועים, היא אחד הכלים שיש לענף לגרום לתחום ה XCO להתפתח ולהתרחב. חלק מהמתחרים האלה ידבקו בחיידק, ואולי יגיעו לעוד כמה תחרויות.
הגיע הזמן להוציא את בית היערן לגמלאות!
הסינגלים בבית היערן הם תוצרים של תקופה מוקדמת באופני ההרים בישראל: מהמקומות הראשונים בהם גילו הרוכבים את האפשרות הזו לרכוב ב”סינגלים”. זה אחד המקומות בהם התחיל הענף, והיו בו בהובלת הרוכבים מחיפה כמה מהתחרויות המגניבות ביותר בישראל. לצד הוקרה והערכה למקומו של בית היערן בתרבות האופניים המקומית – יש לאמר: הגיע הזמן להוציא את המקום הזה לגמלאות. מדובר בסינגלים שהם אולד סקול במובן הרע של המילה: מסלולים מיושנים וגרועים בחלקים רבים שלהם, שסובלים מתכסית לא כייפית לרכיבה במיוחד בשיא הקיץ – התאריך בו מתקיימת שם אליפות ישראל.
רכבתי שם יותר מפעם אחת, ואני לא מכיר הרבה רוכבים שאינם גרים בחיפה שמגיעים לשם כבר כיעד לרכיבה. אין פלא, כי המסלול, לטעמי לפחות, פשוט לא כייפי:
- שיפועי צד שליליים (הפוך מברם) זה לא מגניב – רכיבה בברמים שמעודדים אותך לקחת את הסיבובים מהר ובהשכבות זה הרבה יותר מגניב.
- דרדרת? לא מגניב – מסלולים שיש בהם אלמנטים ברורים, טכניים, אבל פחות בקטע של אמבטיות אבנים והחלקות זה הרבה יותר נכון עבור הנאה מהמסלול.
- פודרה? בית היערן סובל מכמות מרשימה של האבק המבאס הזה, שאתה נכנס אליו ולא יודע מה יש מתחתיו. הוא ממלא את השרשרת וגורם לך לרכוב הקפות שלמות עם רעש של פיחסה מהאופניים. לא כיף.
היעד הבא לאליפות ישראל ב XCO – פנטזיה?
אני באמת לא יודע אם זה אפשרי, ומהם החסמים, אבל אני מפנטז על המטרה הבאה בהקשר לאליפות ישראל ב XCO 2017:
- התחרות עוברת לשישי בבן שמן. מקום אליו מגיע קהל של מאות רוכבי אופניים בכל סופ”ש גם בלי תחרות. מקום בו המסלולים הרבה יותר מודרניים, מדויקים ונכונים לתחרות כזו, שגם נוכל להנות ממנה.
- תנו לי לפנטז רגע: מתחם אקספו מגניב בבן שמן, שנמצא בדיוק בין שני מסלולים שונים למקצים שונים, אליהם יוזנקו שני מקצים בכל רגע כמעט במקביל. דמיינו את הקהל צועד לעודד לצד כמה נקודות בתחרות מקצה הפרו, ואז מדלג אל הג’וניורס במסלול השני.
- התחרות כולה נמשכת חצי מהזמן הנוכחי – כי יש שני מסלולים והזנקות במקביל, והיא מתחילה ב 7:00 בבוקר – כשעוד טיפה נעים וכיף יותר לרכוב.
- הפנטזיה ממשיכה גם אל הסיום ומשתתפים, ובה קהל שלא היה בתחרות עצמה, ופשוט הגיע לבן שמן לרכוב בשישי, מסיים את הרכיבה ב 11:00 ומגיע למתחם לשתות בירה ולמחוא כפיים לאלופי ישראל הטריים.
מאת: גיאחה
צילום: אור דיין
