המהדורה ה2 של מרוץ האיילה הציגה בפני הרוכבים מסלול מאתגר, הפנינג לכל המשפחה, ארגון מצוין שכלל אוכל טעים ובריא ומעל הכל תחושה של הרתמות כללית למען מטרה חשובה. המפעל הזה הוקם והופק על ידי הדס וייס, אחותה של איילה, בסיוע המועצה האזורית מגידו וגורמים רבים נוספים שעשו זאת בהתנדבות מוחלטת.
כתב: אור דיין
צילום: לימור מלינוף, Dan Goshen – Photography Beyond Imagination
יוני רייש והדס תכננו מסלול מרתון אופני הרים מאתגר וקשה:
כינוס וזינוק ברמות מנשה ירידה מהירה דרך הישוב והמשך בשטח בשבילי רחבים עד הר חורשן, מגרש המשחקים של היום. אורכה של ההקפה כ- 28 ק”מ וכ-500 מטר טיפוס מצטבר, מתחרי הספורט/מאסטרס עשו 2 הקפות ואילו הפרו ועילית ביצעו 3 הקפות – 84 ק”מ לא פשוטים בכלל עם רוח חזקה אבל במז”א נעים ופריחת האביב. בהתאם למגמה לאחרונה, התחרויות בארץ מיישרות לאט לאט קו עם שאר העולם ומסלולי המרתון כוללים הרבה סינגלים יחסית (עברנו בסינגל “אהוד” ועוד כמה) ותוואי לא מישורי ודי אגרסיבי שכלל לא פחות מ-7 מעברי מים, 2 מהם כללו טבילה עמוקה של הרוכב והאופניים על מנת לחצות- מצד אחד זה היה מרענן, מצד שני המיסבים בשלדה לא אוהבים בוץ ומים, כנראה שתהיה הרבה עבודה לחנויות אופניים השבוע.
השילוט היה בסטנדרט גבוה מאוד: סימון ורוד לאורך רוב הדרך על העצים, סס”לים בקטעים בעייתים, לפני כל פניה חץ שמתריע עליה וחץ בפניה עצמה ו- 3 חצים אדומים לקראת אלמנט טכני – זה נותן לרוכב את היכולת להתרכז ברכיבה ולהוציא את המקסימום כמו שאני אוהב! מגמה חיובית נוספת היא חלוקת צ׳יפים למתחרים כמו בתחרויות כביש ובניגוד לרישום הידני המסורבל שנהוג בתחרויות אופני הרים.
אוכל טעים ובכמויות!
זה התחיל בכך שכבר בנקודת הזינוק/סיום היה פידינג זון שכלל מים, איזוטוני, בננות, תמרים ובייגלה עם ילדות חמודות ונמרצות שחילקו לכל רוכב מותש. בנוסף פידינג זון זהה מוקם גם בק”מ ה-19 וסיפק מענה לכל מי שנגמרה לו האנרגיה או סתם עף לו בקבוק באחת הירידות המטלטלות לכיוון יער חורשן. מי שהחזיר בסיום את המספר והצ’יפ קיבל בזריזות וללא תור סנדוויץ’ לבחירתו. בית הקפה מיקנעם השכנה “הרפת של דויד” סיפק לרוכבים בופה בריאותי להתאוששות לאחר המירוץ, והייתה אפילו פינת קפה ועוגות ביתיות, הכל בחינם והכל טעים… אני אישית התרשמתי- זה לא מובן מאליו.
לפני הפדיומים ושמחת המנצחים נרשם הרגע העצוב והמרגש של האירוע: אמא של איילה והדס, סימה, סיפרה על אסון השריפה בכרמל בו איילה נספתה כאשר הייתה עסוקה בלחלץ אסירים מהכלא והזכירה לכל הנוכחים את מהות האירוע.
שאלנו את הדס וייס מארגנת ומנהלת המרוץ וקבוצת הרכיבה “בשביל האיילה”:
מה כרוך בהרמת אירוע כזה? “אי אפשר להרים כזה ארוע לבד, למזלי ולשמחתי לאורך כל הדרך ליוו אותי אנשים מדהימים, עם ראש גדול ולב רחב עם הרבה תשוקה לאופניים ו/או רצון גדול שהאירוע יצליח. כולם עבדו בתכנון ובביצוע ימים ולילות והכל בהתנדבות, בשמחה ואהבה. בנוסף, האזור הנפלא שמסביבנו, שלא משנה לאיזה כיוון אתה יוצא, יש לך מסלול מדהים לרכיבה.”
הקפה מאתגרת מאוד, מדוע שיניתם את המסלול משנה שעברה? “שינינו את המסלול בשביל שלא ישעמם לרוכבים שהיו שנה שעברה ובעיקר בשביל להגיע לסינגל אהוד 1 ו-2 שאהובים עלי במיוחד. יוני רייש, יד ימיני ואחראי על המסלול נדלק על הרעיון ושנינו זרמנו אפילו שהיה צריך להוסיף כ-2 ק”מ להקפה.”
יש תכניות לארגן עוד מירוצים בסגנון? ומה בתפריט לשנה הבאה? “בשביל שלא יזרקו אותי מהבית והעבודה, כדאי לי להתמקד במרוץ אחד בשנה. יש כל מיני רעיונות לשנה הבאה, אני בעד להישאר במתכונת דומה, להסיק מסקנות מהשנה ולנסות לשפר ולתקן עד שיהיה לנו מרוץ סופר מושלם.”
יובל דולין אלוף ישראל באופני כביש ב2013, והיום בעיקר סטודנט להנדסה, השתתף:
“למעשה התחלתי בשטח ועשיתי הרבה תחרויות עד שהגעתי לקטגוריית הנוער שם החלטתי להתמקד בכביש והורדתי משמעותית את רכיבות השטח. קשה לי להגיד בוודאות אם אני מעדיף שטח או כביש, בכל אחד מהם אני מוצא דברים שונים שאני מאוד נהנה מהם והשילוב של שניהם הוא מנצח.”
“הייתה היום תחרות מאוד מאתגרת מבחינתי. המסלול דרש עבודה וריכוז ללא הפסקה. כבר הרבה זמן שלא הבאתי את עצמי לעבוד באינטנסיביות כזאת ועוד בתנוחת אופני הרים ככה שלא היה לי פשוט. אני כרגע סטודנט והמטרה העיקרית שלי היא להצליח בלימודים. אני משלב גם עבודה ובזמן שנותר רוכב.”
יובל פרידמן השלים הקפה ראשונה עם שבר בעצם הבריח!
כבר בתדריך הזהירו מפני הזינוק המהיר והשותף שלי לאפיק, גיל שיכנע אותי שנזנק באחורי הדבוקה. בתדריך הסבירו שיש אופנוען שמוביל את הזינוק המהיר בירידה עד קטע מסוים. הפתיחה הייתה חזקה מאוד במהירויות שלא היו מביישות אופני כביש, ולצערי קיבלנו גם התרסקות לא נעימה בפלוטון הדוהר. דיברנו עם יובל פרידמן שנפצע בהתרסקות מספר דקות מהזינוק.
אז מה קרה שם בעצם? ראיתי שניסית להמשיך לרכוב, מתי הבנת שמשהו לא בסדר? “זינוק ל 3 הקפות. כולם מזנקים ביחד. בנים, בנות, עלית ומסטרס. זינוק מהיר מאוד בירידה מדורדרת (אולי היה מקום לזינוק מתגלגל עד סוף הירידה?) ומלחמה כאילו עוד שניה הולכים להיכנס לסינגל. לקראת סוף הירידה תפס אותי ברקס חזק מאוד של הקבוצה לפניי וכנראה תגובה מאוחרת מדי שלי גרמה לנעילת הגלגל הקדמי, לאיבוד אחיזה ונפילה כואבת במהירות גבוהה על צד ימין. קמתי מהר וסידרתי את הכסא שהתעקם, אספתי בקבוק שנפל ובדקתי שאני שלם. חזרתי לרכב והתחלתי ללחוץ חזק בשביל להדביק את הראשונים שהספיקו לברוח ולהיעלם. עליתי את החורשן עם דופק ואדרנלין גבוה שכנראה השכיח את הכאבים קצת. איך שהדופק ירד ונכנסתי לסינגל אהוד בירידה, הבנתי שאני בקושי יכול להחזיק את הכידון. הורדתי קצב והחלטתי שאין טעם להמשיך לרכב עם כאבים כאלה ובחרתי להמשיך להתגלגל בזהירות עד לסיום ההקפה הראשונה.”
יובל מספר שבמיון אובחן שבר בעצם הבריח, והוא צפוי להחלים תוך 6 שבועות… כמו בונן וקאנצ’לארה (רוכבי פרו טור ידועים) את עונת הקלאסיקות שלו הוא סיים מוקדם מן הצפוי.
אביב יחזקאל המנצח הכללי בקטגוריית עילית דיבר איתנו וסיפר על מהלך המירוץ מנקודת מבטו:
“המרוץ התחיל חזק. זינוק מהיר. בעליה הראשונה זסלר הוביל בקצב חזק שנתן סינון גדול, והשאיר את קבוצת החוד (זסלר, גיא שגיב, דשא, בנימין שמידט ואני). ביציאה מהחורשן לכיוון רמות מנשה בנימין התקיף. זסלר לא רצה לעזור לנו במרדף אז יצאתי לגישור. המהלך של בנימין וההחלטה של זסלר שיחקו לידיים שלנו. אני יושב על בנימין ולא עובד ברוח, דשא מגשר אלי, ושגיב מחכה לעליה התלולה כדי לנער את זסלר.
נכנסו להקפה השניה, שם בעליה בנימין נשר עם פנצ׳ר ושגיב בגלל פציעה. איתמר (דשא) ואני השלמנו את ההקפה השניה המאוד חזקה, כשמדווח פער של 3 דק’ אחורה. בגלל זה הופתענו לראות את רונן (אליס) מגיע אלינו במהלך השלישית, בגלל שאפילו במהלכי הפתיחה של המרוץ הוא לא היה מעורב. אבל הגיע…
מכאן זה משחק אחר. הוא כמעט ניער את איתמר אבל בסוף יצאנו שלושתנו לדרכים הפתוחות ביחד. איתמר היה עייף מאוד ואני רציתי להיות חסכוני כמה שיותר, ומצד שני שרונן יתעייף. ידעתי שבעליות הוא עלול לנער אותי. בסוף הגענו לעליות ורונן התקיף אותי מספר פעמים. באמת שהייתי מילימטר מלהתפרק. אבל הכל עניין מנטלי בשלב הזה. כבר מעבר לרגליים, ומעבר לוואט לקילו. ואני מניח שזה היתרון שיש לי על אחרים. אני תופס מעצמי חזק מנטלית, וגם מקבל פידבקים כאלה כל הזמן. בעליה האחרונה לפיניש, רונן נתן את כולו. הרגשתי את זה. אני מכיר אותו משנים עברו וידעתי שאולי אצליך לשבור אותו אם אתקיף מספיק חזק. זה עבד. התגלגלתי לפיניש, גמור, סחוט (לא מהמעברי מים), רטוב, אך עם כל זאת, מרוצה.
במהלך התחרות רונן זרק לנו הערה בגלל שלא רצינו לעבוד איתו מול הרוח. “זה לא אליפות ישראל”. הוא צודק. אבל זה מירוץ. עם קו סיום. ובסוף, אתה רוצה להתייחס לכל המירוצים שלך באותה רצינות, כמו לאליפות ישראל. כמובן בהתאם למטרת המירוץ שלך, ושל הדירקטור שלך”.
לסיכום, אירוע מרשים על מסלול מאתגר ואפילו הרוחות החזקות לא העיבו על האווירה, אני ממליץ לכל מי שרוצה לחוות את המיטב של שבילי האזור להגיע שנה הבאה ולתמוך במרוץ, פורמאט ההקפות מאפשר לכל אחד בין אם משפחה, לוחם סופ”ש או מתחרה עילית לטייל, להתאמן ולהתחרות- ההנאה והסבל מובטחים.
עיקר התוצאות:
עילית גברים
1. אביב יחזקאל CCC
2. רונן אליס אקו טים
3. איתמר דשא CCC
עילית נשים
1. עומר שפירא
קדטים
1. תומר זלצמן
2. יותם ויסמן
3. גילי גונן
קדטיות
1. עומר זילברמן
ג’וניורס
1. גל שרף
2. זוהר כוכבי
3. איתם יצחק
ג’וניורס בנות
1. נעמה נוימן
פרו 19-29
1. אור דיין
2. גיל קליש CCC
3. יותם נוביק
פרו 30+
1. דביר אלמוג CCC
2. אמיר לזרוס
3. עודד אלגרבלי CCC
פרו 40+
1. גל צחור
2. דן זיגמונד
3. שביט כוכבי
פרו 50+
1. עמוס גרי CCC
2. אריק ברגר
