במהלך העונות שלי במורזין נחשפתי לזן נדיר של נשים, כאלו שרוכבות דאונהיל ונהנות מכל רגע. הן עושות את זה בדיוק כמו כולם ולפעמים אף טוב יותר, עם חיוך גדול על הפנים והרבה מאוד גישה חיובית לנושא. כשתראו אותן ברחוב לא תוכלו לנחש לרגע שאלו הבחורות שמעדיפות לשים קסדת פולפייס על הראש בכל רגע פנוי שיש להן, וללכת לקרוע את המסלולים בכל רחבי אירופה.
מאת: אלדר נוימן
נכיר הפעם שלוש רוכבות שנמצאות במיקום שונה מאוד על סקאלת רוכבות הדאונהיל במורזין – שלוש נשים עם ראיית עולם שונה מאוד האחת מהשניה, שלכולן התמכרות אחת משותפת שמתחילה ונגמרת במהירות, זמן אוויר, השכבת האופניים, וכל מה שנמצא בין לבין: קים שרק התחילה העונה להתייחס לנושא ברצינות, קרולין שמשתדלת לעשות כמה שיותר כייף ברכיבה ועדיין יודעת “לתת בראש”, ולבסוף מג, חיית דאונהיל הארדקור שמודדת את עצמה באלפיות השניה לאורך כל ראן ומקווה להניח את הגלגלים שלה על קו הזינוק של אליפות העולם כבר בעונה הקרובה.
“זה מסוכן”, או “זה מפחיד”, ולחלופין “מספיק לי מה שאני עושה עכשיו”… כמה פעמים שמעתם את התשובה הזו מרוכבות שטח שחוששות לעשות את הצעד הבא ולנסות דאונהיל? משלושת הבחורות האלו ועוד רוכבות רבות אחרות, תשמעו את התשובה הזו הרבה פחות, אם בכלל. רק אל תקראו להן “מותק” או תידחפו בתחילת המסלול לפניהן, כי סביר להניח שהן יהיו מהירות יותר מרובכם…
לאייטם הראשון משלושה בסדרה: קים
מימין: קרולין, קים, מג. בנות רוכבות דאונהיל!
קרולין (Caroline Lefevre)
קרולין היא מוכרת באחת מחנויות האופניים המוכרות במורזין. נכנסתי לחפש צמיג בחנות, ודיברנו על בחירת צמיגים לפי התוואי ועונות השנה. כאשר רכבתי עם קרולין רחשתי לה כבוד גדול עוד יותר – היא לא רק מבינה בחלקי אופניים אלא גם יודעת להשתמש בהם כמו שצריך! היא רוכבת מקומית שנחשבת מהירה, אך עוד לא עשתה את הקפיצה הגדולה לכיוון התחרותי של הדאונהיל אלא נשארת בתחום בעיקר בשביל הכייף, והרבה ממנו.
קרולין מגיעה במקור מגבול גרמניה צרפת, ותמיד חיבבה את ההרים התלולים של האלפים. בתחילה זה היה סנובורד, ואז כאשר הזמינו אותה לנסות דאונהיל במסלולים המקומיים, היא נתנה לזה צ’אנס – והתאהבה. בתחילת דרכה ליוו אותה מורווד איזימו, שנטו להתקלקל אחרי כל יום של רכיבה, או אז פינו את מקומם לאופני הפוליגון שיש ברשותה עכשיו. מהר מאוד היא נכנסה לתיאורי הקאשימה בבולם הקדמי שלה וגלגלי הדימקס, ושם כבר היא שבתה את ליבי. היא בהחלט מכירה את החומר, חיה ונושמת אותו נון סטופ. כיום היא אף מוכנה להצהיר בקול רם שהיא מעדיפה דאונהיל על פני סנובורד, ומהסיבה הזו היא החליטה להעתיק את מקום מגוריה למורזין במקום להישאר בעיירת מולדתה שבה יש רק בייקפארק אחד קטן.
מה היא מרגישה כאשר היא רוכבת?
“אי אפשר להסביר” היא אומרת, אבל המשיכה ודיברה על תחושת המהירות אשר משולבת בתחושה של חופש, והסבירה שהיא מרגישה שהיא ממש הולכת באויר בזמן שהיא קופצת דברים גבוהים. מבחינתה, הריכוז המקסימלי שנדרש ממנה כרוכבת מאתגר אותה, ובעוד שבסנובורד יש לך זמן להתעסק עם דברים אחרים במוח, בדאונהיל זה פשוט לא קיים. היא ציינה כי המלחמה הכי גדולה שלה זה הפחד מקפיצות גדולות, למרות שגם בתחום הזה – היא קופצת כמה דברים גדולים למדי בכל סטנדרט ישראלי שאנחנו מכירים…
פחדים
אחד הרגעים הכי מפחידים שהיו לה העונה היה בשביל פיראטי ותלול שיורד מרכבל השבאן לכיוון לה ז’ה. בתוך אותו שביל יש קפיצה מעל לנהר שחייבים “לנקות” אותה, אחרת זה ייגמר רע מאוד. בד”כ, כאשר היא רואה רוכבים אחרים שקופצים מיד, היא גם עושה את זה בלי לחשוב על זה יותר מדי, אך שם משהו קרה, ובמשך דקות ארוכות היא נעמדה שם ללא יכולת להחליט האם לקפוץ או לוותר על זה. בסופו של דבר היא קפצה את הקפיצה, אך לדבריה אפילו הטייבל הגדול בסופר מורזין לא הפחיד אותה כמו מה שהיא חוותה באותו היום.
התרסקויות
האבולוציה הישירה של שיחה שנודדת לכיוון פחדים ברכיבה היא להמשיך להתרסקויות, החלק שכולם נמנעים מלשוחח עליו. קרולין עברה כבר מספר התרסקויות כאשר החמורה מביניהן הייתה בעונה שעברה: במהלך ראן מהיר במסלול פיראטי תלול במיוחד. לפתע המהירות שהיא הגיעה אליה הבהילה אותה, וכך ללא סיבה היא החליטה לבלום, פשוט בגלל התקף חרדה רגעי. האופניים נעצרו במקום והבולם הקדמי נסגר לחלוטין, וכאשר הוא נפתח – הוא פגע בבית החזה שלה ושבר את העצם. היא התגלגלה מהאופניים למטה והושבתה בגלל זה לפרק זמן של מספר שבועות. מאז היא למדה שהטלת ספק באמצע הרכיבה אינה רעיון טוב, ואם הכל מתנהל כשורה, המהירות לכשעצמה לא צריכה להיות גורם מטריד. לרוב, היא גם מצליחה ליישם את התובנה הזו…
תחרויות
בעונה שעברה היא התחילה להתחרות בשביל הכייף במספר תחרויות מקומיות, אך לדבריה כאשר היא במירוץ, הוא לא מצליח להוציא את המיטב שבה: כאשר היא רוכבת עם חברים שמהירים ממנה, היא תמיד מנסה לעמוד בקצב. לעומת זאת, במירוץ אין לה הכתבת קצב מחד, ויש לה תמיד את החשש לעשות טעות ולאבד זמן מאידך, כך שהרכיבה הופכת להיות שקולה יותר, ולצערה גם מהירה פחות.
היא מוסיפה גם שמאחר והיא מבוגרת מדי להתחיל להתאמן עבור תחרויות של וורלד קאפ, היא משאירה את התחום כולו בשביל הכייף, כולל את התחרויות, ולאן שהיא מגיעה בדירוג הכללי – היא מרוצה. בינינו… גיליתי שזה לא מדויק, כיוון שבתחרות האחרונה שלנו במורזין ביחד, היא רצה לבדוק את הזמנים והדירוג שלה יותר מכולנו ביחד, אך כנראה שזה ממש השתלם, משום שהיא הגיעה ראשונה בקטגוריית הנשים, אז סחתיין עליה.
חובבת פיראטיים!
היא אוהבת מסלולי “פרירייד” כהגדרתה, כאשר הכוונה היא למסלולים פיראטיים תלולים שנחפרו על ידי המקומיים. ההר החביב עליה נמצא בעיירה מורז’אן בשוויץ (כרגע זה גם ההר החביב עלי), או לחלופין מסלולים כדוגמת “מורג” בסופר מורזין, מסלול פיראטי תלול במיוחד שמשלב מהירות גבוהה עם ריבוי קווים בתוכו. בתוך אחד המסלולים האלו שמוכרים לה היטב, היא חוותה לא מזמן חוויה מאירת עיניים, כאשר יצאה לרכיבה עם מישהו שמתחרה בוורלד קאפ (את שמו היא שמרה לעצמה), והוא בלי להכיר את המסלול – נעלם לה תוך שניות ספורות הרחק למטה באופק, ואז היא הבינה, שיש לה עוד הרבה לאן לשאוף…
המסלול שהשאיר עליה את חותמו הוא מסלול הוורלד קאפ בשמפרי, שוויץ, שאותו היא מתארת בתור המסלול הכי מפחיד שהיא רכבה בו עד היום, זה היה השלב בו הנהנתי לאות הסכמה והזדהות עמוקה.
הטיפ של קרוליין לרוכבות דאונהיל
הכיוון שלה לשנה הבאה, הוא שיפור הקפיצות הגדולות. היא עדיין לא מרגישה מחויבת מספיק למהירות הגבוהה שנדרשת כדי לקפוץ את הקפיצות הגדולות באמת, אלו שכולנו רואים את ניקו וינק וחבריו קופצים על בסיס יומי. היא יודעת שיש לה את הטכניקה, אך חסרה את הביטחון להגיע במהירויות כאלו לדברים כל כך עצומים. מה שהיא למדה בעיקר העונה ובעונה שעברה זה שכדי לרכוב במסלול מהר ונכון, עלייך להתמקד במסלול אחד ולעשות אותו שוב ושוב כדי שהכל יישב בראש כמו שצריך, ולא כמנהגם של רוכבים רבים אשר עושים בכל ראן מסלול אחר. זה גם הטיפ שהיא הייתה רוצה להעביר לשאר הרוכבים שיקראו את הכתבה הזו: חזרה על אותו המסלול היא מה שתשפר אתכם הכי הרבה על פי קרולין.
מאת: אלדר נוימן
בכתבה הבאה: מג!
