הטור קיים כבר 100 שנים, גורר סביבו המון עניין ובלגן של המדיה והרוכבים, ואנחנו בטוחים שכבר 100 שנים לפחות, בכל שנה מחדש, מוכתר הטור כ"מצ'עמם". כשהיו שנות שליטה ללא עוררין של כוכב על מחוזק בצורה על טבעית כולם אמרו – משעמם כי אין באמת תחרות. כשיש תחרות בין כמה שחקנים והכל פתוח אז הרוב מביעים עניין פחות כי אין כוכב ענק להזדהות איתו. כל שנה והסיפור שלה – הטור מצ'עמם, הטור לא מצ'עמם, כן, לא, כן, לא… לדעתנו ולדעת דני אסקרוב לא משעמם בכלל, ויש לנו שפע של הוכחות:
שלב 17 – לסובב את הסכין
לטעמי, אחד השלבים הגדולים בטור השנה. כולם נתנו הכל למעט כריס פרום מסקיי (נחזור לזה מאוחר יותר).
אלחנדרו וולורדה הספרדי של קבוצת מוביסטאר רואה בעצמו שנים מועמד לנצחון בטור דה פראנס. מאז נצחונו בוואלטה ב 2009 מנסה וולורדה לעשות את זה על הבמה הכי גדולה. אחרי ההשעיה של שנתיים בעקבות חלקו בפרשת פוארטו חזר השנה והתחיל את השנה יפה מאד. בחודשי האביב ירד למחתרת אימונים וחזר בטור השוויצרי. היו לו שאיפות לטור אבל כמו רבים אחרים הם נעלמו בכאוס של השבוע הראשון. נפילות ותאונות גררו אבדן זמן והמרוץ השתנה מבחינתו. אבל כמו אלופים אמיתיים, ווולורדה בהחלט ברמה הזאת, לא מוותרים אף פעם. הוא רכב את עצמו לכושר תוך כדי הטור והיום היה היום שלו. וולורדה יחד עם בן קבוצתו קוסטה היו החזקים והנחושים בבריחה וכשקוסטה נגמר בעליה הלפני אחרונה יצא אלחנדרו למסע של 30 ק״מ עם יתרון של 2:30 דקות. זה הספיק ממש בקושי, אבל זה הספיק. אחד הווינרים הגדולים בספורט יוצא מהטור עם נצחון בקטע עבור עצמו וקבוצתו. וולורדה היה גם זה ששיכנע את וינצ'נזו ניבאלי מקבוצת ליקוויגז האיטלקית, שתקף בירידה הראשונה והצטרף לבריחה, לחזור לפלוטון בידיעה שאם המדורג 3 נמצא בבריחה אין סיכוי שסקיי והפלוטון יתנו לבריחה ללכת. יפה לראות בשלבים האחרונים את הרוכבים החזקים, המנוסים והמעיזים (פינו, ווקלר, רולנד, לואיס ליאון ומילר) מנצחים מתוך בריחות.
תומס ווקלר הצרפתי של יורופקאר וקסייקוף, השבדי של קבוצת אסטנה שהתגלה בטור הזה דרך המאבק על החולצה המנוקדת, נאבקו על הנקודות האדומות (דרוג מלך ההרים). בנקודות מסוימות ההתקפות ביניהם לא נפלו מאלו של הדרוג הכללי. ווקלר היה חזק יותר ונעל את הזכיה בחולצה המנוקדת. ההישג הנפלא של ווקךר כלל שבע פסגות ביןמיים אותם חלף ווקלר ראשון מבין רוכבי הטור. מאחור התנהל המרוץ על הדרוג הכללי באופן מעט שונה ממה שהורגלנו אליו. ליקוויגז, קבוצתו של ניבאלי, רצו את השלב, ורכבו מקדימה תוך שהם קובעים את הקצב. דומיניק נרז ואח״כ איבן באסו, השלימו מהלך קבוצתי מרשים והכתיבו קצב שהלך והתגבר ככל שדבוקת החולצה הצהובה התקרבה לסיום. הנוכחות של באסו בשבוע האחרון של הטור נפלאה. כנראה שהוא כבר לא יכול לפרק את המובילים אבל האיש מטפס אומן. מעטים החזיקו מעמד. ברייקוביץ (אסטנה), אוונס (BMC), זובלדיה (רדיושק-ניסאן) ורוג׳רס (סקיי) נשרו וריצ'י פורט (סקיי) הפך לא אפקטיבי. שוב היו אלו וויגינס וכריס פרום נגד שאר העולם.
ון דן ברוק תקף ראשוןכ 8 ק"מ לסיום. ניבאלי, שהיה צריך לשמור על המקום השלישי יחד עם סקיי סגרו את הבריחה. ניבאלי ישלם על הקטע הזה מאוחר יותר. מנצ׳וב איבד מגע ואז טיבו פינו (FDJ) הנהדר תקף גם כן. 5 ק"מ לסיום וניבאלי הדליק אורות מצוקה. בירידה הקצרה לפני הלחיצה האחרונה כולם לקחו אויר…
3 ק״מ לסיום, וויגינס מכתיב קצב רצחני ומושך את כולם. פרום עולה קדימה ומגביר. ון דן ברוק (לוטו) תוקף שוב … הורנר (רדיושק-ניסאן), ניבאלי, ון גרדרן (BMC) מאבדים מגע, איזה קרב נפלא, איזה מתח, קשה לנשום.
אחרי שניערו רבים, החל המהלך המדובר בין פרום לוויגינס. פרום מביט לאחור ואומר לוויגינס שהוא רוצה את הנצחון בשלב. וויגינס מאשר. יחד הם מסובבים את הסכין ברגליים של כולם ובורחים. וויגינס מביט לאחור ורואה שהם לבד. הוא מבקש מפרום להאט. פרום רוצה את הקטע אך נאמן לוויגינס ולקבוצה. מה עושים עם דילמה כזאת כאשר מליונים בעולם צופים והדופק בשמיים? זהו, שפרום לא ממש החליט. מה שיצא היה מספר 2 (כריס פרום), חזק בצורה מדהימה שדוחק בקפטן שלו, שמחזיק בחולצה הצהובה לבוא איתו. וויגינס לא יכל ופרום האט ודחק בוויגינס שוב ושוב. העובדה שפרום לא היה שלם עם עצמו, לא הלך לבד וגם לא נשאר פועל נאמן יצרה מצב לא נעים. כולם ראו. נכון היו עושים סקיי לדעתי, אם היו נותנים לפרום ללכת לבד בסיום ולהשאיר הכרעה ספורטיבית לנג״ש. מנגד יש חוזים וקבוצתיות. לכולם יש תפקיד ופרום הוא לשמחתו או לא, דומסטיק על. המכונה של סקיי לא חרקה, אבל ברור שגלגל אחד היה חזק יותר, בפרט היום, ובהרים בכלל.
כריס פרום רוכב מדהים אבל, וזה אבל גדול, עוד לא לקח על עצמו את התפקיד של רוכב המוביל קבוצה (פרום היה הראשון להודות בכך אחרי סיום הטור). מבחינה מנטלית, אין דמיון בין הובלה של קבוצה והיותך מספר 2 חזק. האחריות …
אבל, הנה מתאבן לשנה הבאה (מהדורה 100 של הטור) – וויגינס, פרום, אוונס, קונטדור, ניבאלי, ון דן ברוק ואנדי שלק. עם קבוצות הבנויות נכון צפוי לנו טור מהאגדות. לפחות בהרים. כולם, מלבד שלק, גם שענים ברמה הגבוהה ביותר.
קטנות – שני רוכבי BMC נדרסו ע״י רכב הרופאים, הרופאים התנצלו, לרוכבים שלום … קאוונדיש שבר זוג אופניים כשדגל של אוהד נתפס בכידונו … כריס אנקר סורנסן (סקסו-טינקוף) חתך את ידו לאחר שתחב אותה לגלגל תוך כדי רכיבה ונפצע. לא לנסות בבית … יאן גיסלינק מקופידיס לקח לפאראר את המקום האחרון אחרי שאישרו לו לזנק לשלב 17 למרות שסיים את 16 באיחור של 4 שניות מזמן הגג …
שלב 18 – מרוץ ההכנה לאולימפיאדה
״לא עשיתי כלום בטור הזה אז בבוקר התחננתי בפני הקבוצה שיעזרו לי שיהיה ספרינט״ – מארק קאוונדיש בסיום השלב אותו ניצח.
לרוב הרוכבים נצחון בקטע ושותפות בקבוצה ששולטת במרוץ באופן מוחלט היו מספיקים. אך למי שהתרגל לנצח 5 ויותר קטעים בטור, נצחון בקטע אחד רחוק מלהספיק.
ואיזה ספרינט זה היה, עם ליד אאוט של וויגינס, בחולצה הצהובה, בכבודו ובעצמו ובואסון-האגן, קאוונדיש סיפק את הסחורה בפעם המי יודע כמה ובהפרש עצום ממתחריו. למעשה לא היו לו מתחרים. כמו נורה מלוע של תותח, קאוונדיש סגר את המטרים האחרונים של שרידי הבריחה במהירות מסחררת וחצה את קו הסיום בהפרש עצום ממתחריו. ספרינט לפנתיאון, מהגדולים שנראו.
״לא היו הרבה ספרינטים בטור אז יצאתי מוקדם לספרינט״, הסביר.
קאוונדיש הקריב עבור וויגינס והקבוצה לאורך כל הטור, והיום התחילה החזרת החוב, שתושלם, אם הכל ילך כשורה הוא במדלית זהב אולימפית במרוץ הכביש בשבת 28 ביולי במרכז לונדון. וויגינס היה כבר היום האיש הלפני אחרון של קאוונדיש, מכבד את החולצה הצהובה ומפגין מנהיגות מיוחדת במינה. בשבוע הבא נבחרת אנגליה למרוץ הכביש באולימפיאדה (בעצם סקיי, עם וויגינס, פרום, סטאנארד וקאוונדיש, מחוזקת בדיוויד מילר) בראשותו, תילחם בכל נבחרות העולם להביא את האיש שלה לזהב האולימפי. וויגינס, כפי שעשה באליפות העולם בדנמרק, יהיה שם בשביל הספרינטר שעבד בשבילו באלפים, וויתר עבורו על הזדמנויות לנצח שלבים בטור. הכל מתוכנן ומנוהל. ריקוד המכונה של סקיי ואנגליה.
השלב לא היה פשוט, עם בריחה חזקה שנתפסה 100 מטרים לקו הסיום והרבה עליות קצרות. סקיי שראו שקבוצות הספרינט לא מושכות, הכניסו את בואסון-האגן לבריחה אולם ליקוויגז וגרמין שהתגייסו לבסוף עבר סאגאן וטיילר פאראר (גארמין) שסיימו 3 ו 5 בהתאמה, עזרו להביא את ההכרעה לכדי ספרינט. בסוף היו אלה כאמור בואסון-האגן ווויגינס שלקחו את קאוונדיש הכי רחוק שאפשר.
בקטנות … כלב גדול ושחור גרם לתאונה בדבוקה, פיליפ ג׳ילבר ודניס מנצ׳וב בין הנפגעים. ג׳ילבר כמעט והיכה את בעל הכלב, רק באופניים … הנשיא הצרפתי רולנד, ליווה את השלב מרכב המארגנים, ביבי, בוא ללוות את טור התפוח הבא … יאני ברייקוביץ (אסטנה) הצליח ליפול גם היום, חזק, יהיה נג"ש כואב … ריצ'י פורט (סקיי) נפל אתמול על פציעות שזה עתה החלימו, אאוץ׳ …
שלב 19 – Signed, sealed, delivered
זהו זה. אין שאלות, אין תהיות. לא מעניין מה היה אם וכאשר היו נותנים למישהו לעשות משהו.
בטור של 100 ק״מ נג״ש ועם יכולת כמו של וויגינס נגד השעון ובעליות לא היה יכול להיות סוף אחר. וויגינס חתם את הסיפור באופן חד וברור. זה הטור שלו וזהו זה.
השליטה של וויגינס היום היתה גדולה יותר משלבי הנגש הקודמים כמעט מול כולם. כריס פרום שמר על יחס דומה, האחרים (קאדל אוונס ודיויד מילר מגארמין למשל) התעייפו יותר או שכבר לא היתה להם סיבה למות שעה על האופניים בנג״ש ארוך כל כך. שאר השענים המומחים מזמן בבית נחים ומתאמנים לאולימפיאדה.
וויגינס יהיה שם, הייתם מהמרים נגדו?
ון גארדרן (החולצה הלבנה מ BMC), הראה עתיד גדול. למעט קטע חלש בשלב ההרים הראשון, TJ רכב טור מדהים. בהחלט יכול להתפתח רוכב גרנד טורס אמריקאי חדש וחזק מאד. עכשיו כבר יהיו ציפיות. זה שונה, גם תום דניאלסון (גארמין) היה במצב הזה ולא הצליח להגשים את הציפיות הגבוהות.
מחר חגיגה של סקיי לתוך פריז. מגיע להם. הם רכבו טור מושלם.
שלב 20 – חגיגה בשדרה
ברדלי וויגינס וסקיי השלימו טור חלומי. וויגינס חצה את קו הגמר בצהוב.
בכדי להראות, קבל עם ועולם, כמה מיוחדת קבוצת סקיי וכמה חזק וויגינס, היה זה שלב הכביש השני ברציפות שוויגינס שימש מוביל לפני אחרון ברכבת של קאוונדיש לניצחון.
מחזה שכזה, בו החולצה הצהובה מבצעת ליד אאוט לספרינטר של הקבוצה אינו שכיח. הוא מעיד על חוסנה של סקיי, החברות בין ספורטאיה, אך יותר מהכל הוא מעיד על המנהיגות של וויגינס עצמו ושל בריילספורד וייטס מנהלי הקבוצה. לא מדברים הרבה על מנהלי הקבוצות אולם מנהלי סקיי הנ"ל ראויים לכל שבח. הם בנו קבוצה לתפארת.
מה ניתן עוד לומר על מארק קאוונדיש? האמת שיש משהו…
בשני הספרינטים האחרונים הראה קאוונדיש יכולת נוספת שמבדלת אותו מיריביו והאיץ למשך זמן ארוך יותר מהם. לבד מהעובדה שיש לקאוונדיש את היציאה הכי חזקה מהמקום, בשלבים 18 ו 20 הוא האיץ לכ 300-350 מטרים בניגוד ל 200 המקובלים. למרות זאת ולמרות שמתיאו גוס (גרינאדג') וסאגאן (ליקוויגז) היו על הגלגל שלו לאורך המאוצים הארוכים, לא היה ביכולתם לעבור אותו. השילוב הזה של עוצמה ואורך נשימה כה גדולים מייצר אצל קאוונדיש מימד חדש שלא ראינו קודם.
מקובל לומר על ספורטאים גדולים שהם תמיד מביאים יכולות חדשות. וויגינס תמיד היה שען טוב והביא את המשקל החדש, יכולת הטיפוס והעקביות על מנת להפוך את עצמו למנצח גרנד טור. לקאוונדיש תמיד היתה היציאה הכי חזקה מהמקום ועכשיו הוא גם מחזיק אותה הכי הרבה זמן.
האם היכולות החדשות יעזרו להשיג 2 מדליות זהב בלונדון? מליון איש יחכו איתנו לראות את התוצאות בשבת.
תם הטור.
סיכום
יש הרבה דברים להנות מהם בספורט. סליחה מראש על ההתפלספות, אבל הקסם בספורט, אינו תמיד תולדה של יריבות צמודה וזיקוקין דינור. לפעמים אפשר להנות מאסטרטגיה ומהוצאתה המושלמת לפועל, מהאסתטיקה של הספורט, מהקבוצתיות והנחישות ומהסיפורים הקטנים שהופכים ספורט להיות מה שהוא – מיקרו קוסמוס של החיים עצמם.
כשברצלונה משחקת כדורגל ומנצחת כמעט כל הזמן ובהפרש גבוה, עדיין אפשר לראות שהם משחקים את הספורט באופן שונה מהיריב. בבטחון ועליונות אדירים. בסגנון משל עצמם. מביאים את יתרונותיהם לידי ביטוי. הם תמיד באים לעבודה. אף פעם לא מרפים, גם כשהמשחק לכאורה גמור. והם גם עושים את זה יפה, אסתטי. סקיי רכבו השנה את הטור כמו שברצלונה משחקת כדורגל. שירה בתנועה.
נכון שקונטדור ושלק לא היו. נכון שלא היה ספקטקל של שינויי קצב והתקפות בהרים. בטור שכמו נתפר למידותיו החדשות של וויגינס, סקיי בנו קבוצה שלא טעתה כל הטור, שכל יום הגיעה לעבודה, שכולם בה ידעו מה המטרות ופעלו להשגתם יחד. זו המהות של מצוינות. המהות של ספורט. וויגינס לא נשאר לבד אפילו פעם אחת. כשזה כמעט קרה פרום מיד חזר. הם רכבו עליות כל כך מהר שאף התקפה לא החזיקה. גם קאוונדיש לא נשאר לבד. ולמרות ההתמקדות הטוטאלית בוויגינס הצליח לנצח את רוב הספרינטים בהם נטל חלק.
למי שאוהב ספורט ומתרגש מביצוע ברמה הגבוהה ביותר, הטור היה מרתק.עם פחות ק״מ נג״ש ויותר שלבית המסתיימים בפיסגה היינו מקבלים אולי מאבק יותר יפה לעין אבל לא בטוח שהתוצאה היתה שונה. סקיי לא היו רק הכי חזקים, כשהיה צריך הם לחצו יד לניבאלי על קו הגמר וחיכו לאוונס שהתפנצ'ר. מחזקים את הכבוד והמסורת ומוסיפים מימד חיובי נוסף לפן המקצועי.
ניבאלי וון דן ברוק היו הרוכבים ה׳מעניינים׳ ביותר. שניסו תמיד, שוב ושוב, עד שהבינו שעל החולצה הצהובה השנה היה כתוב – ׳אלוף בריטי ראשון בטור׳.
תומא ווקלר (יורופקאר) הרשים בהרים וקיבל בצדק את הזכות לעלות לבמה בשדרה עם החולצה המנוקדת של מלך ההרים. פיצוי מסוים על המקום הרביעי בשנה שעברה.
אצל הצעירים, ון גארדרן הראה עתיד לענף האופניים בארה״ב וזכה בחולצה הלבנה. פייר רולנד (יורופקאר, מקום כללי 8) המשיך לפרוח ומצא שותף ליכולת הטיפוס שלו בדמותו של טיבו פינו (FDJ, מקום 10 כללי).
השאלה המענינת מה יעשה פרום בשנה הבאה תישאר פתוחה לזמן מה, אבל ברור לכל שהוא מוכן למדרגה הבאה. אולי כבר בוואלטה נזכה לראות אותו ראש בראש עם קונטדור ושלק הרעבים.
פיטר סאגאן הכריע את הירוקה ללא תנאי. יכולתו להגיע ולנצח ספרינטים, שספרינטרים אחרים לא חולמים להגיע אליהם, יכולה לסגור את החולצה הירוקה ללא מעט שנים.
קבוצת רדיושק-ניסן, השלם הקטן מסכום חלקיו, זכתה בדרוג הקבוצתי בזכות העובדה שברשותה רוכבים חזקים כל כך.
היה טור מעניין ומרתק. מהיר ואגרסיבי. המסלול הנבחר יצר את אופיו של הטור וקבע כי בעידן החדש, כשכבר לא לוקחים או מאבדים דקות ארוכות בהרים, המקצים נגד השעון הם אלו שהכריעו. וויגינס וסקיי באו מוכנים וניצחו.
בשנה הבאה, משחק חדש…
לקראת המרוץ האולימפי בשבת
מרוץ הכביש האולימפי יערך בלונדון וסביבתה. הזינוק בשעה 12 שעון ישראל.
המסלול, 250 ק״מ אורכו, יוצא מלונדון דרום מערבה. הרוכבים ישלימו 9 הקפות של מסלול שטוח ברובו למעט Box Hill – גבעה של 2.8 ק״מ עם 4% שיפוע ממוצע ו 6% מקסימום. את מסלול Box Hill יבצעו 9 פעמים בשליש אחרון של המרוץ. שם יקרו מרבית המהלכים המשמעותיים. השידור צפוי להתחיל תוך כדי ההקפות של Box Hill.
למעשה, קיים דמיון בין מסלול אליפות העולם האחרונה בדנמרק לבין המסלול האולימפי. מכיוון שגם מדובר באותם רוכבים ניתן ללמוד הרבה ממה שהיה באליפות העולם האחרונה שם אנגליה וקאוונדיש ניצחו.
אנגליה מגיעה כפייבוריטית ברורה. במגרשה הביתי, עם מנצח הטור דה פראנס, סגנו והספרינטר המהיר בעולם, הבריטים מציגים את הנבחרת המושלמת לתחרות. העובדה שארבע מחברי הנבחרת רוכבים עבור טים סקיי וארבעה מהחמישה מגיעים אחרי נצחונות בקטעי הטור ובכושר נפלא מחזקת את העובדה שהכדורגל הבריטי צריך למצוא מהר דרך לחקות את מה שנעשה באופניים. החשיפה למרוצי כביש עולה כל הזמן ויחד עם קבוצת מסלול אימתנית שהיתה ספקית המדליות הבולטת של הנבחרת הבריטית בביג׳ינג (יחד עם השייט) יש מה ללמוד מאיגוד האופניים הבריטי, מאמניו והספורטאים.
קאוונדיש בעצמו, ווויגינס העלו את המודעות לענף האופניים בצורה משמעותית. השבוע זכה וויגינס בשער במגזין האובסרבר, מחזה שאינו שכיח בממלכה. קאוונדיש נחשב ווינר אולטימטיבי שמספק תוצאות באופן עקבי תחת לחץ. אנגליה מכירה בעובדות האלו בדיוק כשם שהיא מבכה את העובדה שאין לה כדורגלנים כאלו…
במרוץ האולימפי כל נבחרת מקבלת הקצאה לרוכבים על פי נקודות ה UCI שצברו הרוכבים שלה במרוצי הסבבים השונים. מקסימום הרוכבים הוא 5. לנבחרות הקטנות יהיה רוכב בודד.
רוב הנבחרות בחרו להגיע עם ספרינטר ורולר אחד חזקים, על מנת שיובילו את שתי האופציות המרכזיות לניצחון, ולידם פועלים שיעזרו להגיע לתוצאה הרצויה.
המרוץ צפוי להיות קרב בין אנגליה לשאר העולם מהסיבה הפשוטה – אנגליה רוצה ספרינט ואף אחד אחר לא רוצה ספרינט נגד קאוונדיש. מכיוון שאופניים זה קודם כל ספורט של אינטרסים צפוי מרוץ אגרסיבי ומעניין בו בלגיה (בונן וג׳ילבר), איטליה (פינוטי, מודולו, ניבאלי), גרמניה (מרטין וגרייפל),שוויץ (קנצ׳לארה ואלבסיני), אוסטרליה (אוונס, רוג'רס, ג’ראנס, אוגריידי וגוס) והנבחרות האחרות (ארה"ב, ספרד הפצועה, הולנד, דנמרק, צרפת ועוד) יעשו הכל לייצר בריחה מנצחת שקאונדיש לא נמצא בה. אנגליה תרדוף עם כח האש האדיר של וויגינס, פרום, סטאנארד ומילר אחרי כולם ותבלה שעות מקדימה שומרת כל מאמץ בריחה תחת שליטה. היכולת של הבריטים לגייס בעלי אינטרסים משותפים תוך כדי מרוץ, למשל נבחרות, שברגע נתון אין להן יצוג בבריחה, תהיה משמעותית מאד. הנבחרות לא ימהרו לעלות ולעזור שכן הם יודעים את כוחה של אנגליה בסיום.
המועמדים הבולטים (יש עוד הרבה): פיליפ ג׳ילבר (בלגיה, אופצית בריחה) ירצה לנצח על מנת לחפר על עונה חלשה בסטנדרטים שלו. טום בונן (בלגיה, ספרינט) הא אולי היריב החזק ביותר של קאוונדיש אך נפצע בפולין ונראה באיזה כושר יגיע. קנצ׳לארה, נסיך שוויץ, ינסה להיות שם בסיום כמו תמיד ולהצליח לברוח למרות היותו מסומן נצחי, בואסון-האגן (נורבגיה, כמו קנצ'לארה או ספרינט) ינסה לנצל את הכושר המעולה מהטור ולגבור על יריביו/חבריו לקבוצת סקיי. האוסטרלים, עם נבחרת חזקה ומנוסה ינסו להביא את מתיאו גוס לספרינט או את סיימון ג’ראנס (בריחה מנצחת בגבעות) לבריחה ותסמכו על פיטר סאגאן (סלובקיה) שאם למישהו יפול פני מהיד הוא יהיה שם לאסוף אותו ולהפוך אותו לזהב. באופניים, אולי יותר מבכל ספורט אחר, יש תמיד אפשרות לסוס שחור שיפתיע.
מרוצים חד יומיים (כמו המרוץ האולימפי) הם בעלי אופי שונה מטורים. לא צריך לשמור כלום ליום המחר והאורך (250 ק"מ) נותן אותותיו בכולם.
שידור ישיר ביורוספורט ביום שבת החל ב 16:15 שעון ישראל.
תהנו.
צילום: Scott Mitchell TeamSky.com
