מדי פעם עולה בי זכרון, מזמנו של מיקי בר-אור כעורך מגזין “אופניים”, בימים שהיה רק מגזין ישראלי אחד… באחד ממאמרי המערכת שלו, כתב מיקי איך לדעתו יש להתנהג בחנות אופניים, כלקוח. מאותו רגע, לא יכולתי להכניס את אופניי לטיפול, מבלי לקנות קודם איזו חבילת עוגיות או שישיית בירה. לרווחת העובדים, כמובן. אז, כמחווה לחנויות האופניים של אז ושל היום, אביא מבחר טיפים להתנהגות – מצוות חנות אופניים תלת אופן:
(קישור לפרקים הקודמים בסדרה: הראשון, השני, השלישי, הרביעי והחמישי. אגב, אם אתם אוהבים את יואב, כמונו, תוכלו למצוא את שמו באיזור התגים למטה – גם מעמוד הבית. לחיצה תמיין לכם את BIKEPANEL כך שכל הכתבות שלו יוצגו לכם באחת. מדהים!)
וביום השישי – בין אם אתה רוכב ותיק ומנוסה, או שאת עושה את צעדייך הראשונים בתחביב הזה, רשמו לפניכם: יום שישי – יום קצר! אחרי שעברו בארצנו לעבוד רק 5 ימים בשבוע, מנצלים רבים את יום שישי לרביצה בבתי קפה, ספורט מים ו…ביקור בחנות האופניים. מן הסתם, הדבר יוצר עומס רב בחנויות ביום הספציפי הזה. כל חנויות האופניים נכנסות לכוננות ספיגה – קסדות על הראש, בכוח אדם מתוגבר, על מנת לנסות ולהתמודד עם התופעה. זה לא סוד שביום הזה יחס שעות העבודה/שקלים בקופה גבוה מאוד, יחסית לשאר השבוע. בין השאר כי ביום הזה מתבצעות רכישות רבות של אופניים חדשים. לעזאזל, בימים שכאלה, אפילו המכונאים הופכים למוכרנים. אתם באמת חושבים שיהיה למישהו זמן להחליף לכם שרשרת או לעשות בלידינג לברקס שלכם? ואם אקח את זה עוד צעד קדימה – אם לא באתם לקנות, אל תיכנסו לחנות ביום שישי! וברצינות עכשיו, רוצים לרכוב בסופ”ש? הפקידו את אופניכם ברביעי בבוקר, ואספו אותם בחמישי בערב, אחרי שקיבלו את מלוא היחס ותשומת הלב הראויה – וכולם יוצאים מרוצים. סגרנו?
הסדנא ואתה – אי שם בעומק החנות, שוכנת לה הסדנא. שם מקבלים אופניכם טיפול מסור והרבה אהבה. גם אם לא מגודרת בתיל, חסומה בקרשים או בעלת גבולות ברורים – הסדנא היא טריטוריה עצמאית. מדינה עם שליט (לפחות בעיני עצמו). רודן, אם תרצו. וכמו בכל מדינה, גם לסדנא צריך לקבל אישורי כניסה…(-; לא סתם במוסכי רכבים אין כניסה לשטח הטיפולים. זה לא כל כך נעים לראות את רכבך מלמטה, רגע אחרי שירד לך ליפט על הראש…למרות שגם לקבל פטיש ברגל ו/או שבב לעין, זה לא נעים.
מעבר לפן הבטיחותי, אף אחד לא אוהב לעבוד כשמישהו “יושב לו על הראש”. תארו לכם שאתם מול המחשב או המחברת, מנסים לפתור בעיה סבוכה בטריגונומטריה, חדו”א או שקר כלשהו. עכשיו תארו שמישהו עומד מאחוריכם, מציץ מעבר לכתף, על מה אתם עושים. בהתחלה הוא רק נושם. ונושף. אחרי כמה דקות הוא מתחיל לשאול שאלות: “תגיד, מה אתה עושה?”, “צריך בדר”כ להעביר אגפים משמאל לימין, או ההיפך?”, “אתה צריך אולי עזרה?”. מדבריי נדמה כי רוב המכונאים מאוד טריטוריאליים ו/או לא נחמדים במיוחד (ואולי יש מקרים שאכן כך הדבר), אבל אני בטוח שתוכלו לקבל יחס חם ותשובות לכל השאלות, אם רק תנהגו עימם בנימוס ובכבוד. למשל, לבקש רשות להיכנס או לשאול שאלה, לשבת בדלפק הסמוך לסדנא ולצפות בתהליך העבודה, ולא להתבייש לומר מילה טובה בתום רכיבה שלאחר הכיוון/טיפול. במקומות מסוימים, נהוג אף לתת טיפ כלשהו, עבור שירות טוב. למרות שתמיד אפשר לפנק גם בתופינים, רקיקים ומיני מגדנות. או סתם בבירה.
היועץ המקצועי שלך – בכל ענף היום יש יועצים. כל מנכ”ל פורש הופך ליועץ עסקי, כל אלוף פורש הופך ליועץ בטחוני. ואצלנו? גם אצלנו יש יועצים. והם הסיוט של כל מוכר אופניים. נאמר והחלטת לקנות את אופניך הראשונים. חפרת ונברת באתרים ובפורומים השונים, ולא הצלחת להבין כלום. מה זה חישוק כפול? מה זה ברקס הידראולי ומה הכוונה לעזאזל בבולמי אוויר? רצה הגורל, ובהפסקת הצהריים פגשת את ש’. מסתבר שהוא רוכב “רציני”. מה זה רציני? מקצוען. סיפרת לו על התכנית שלך לקנות אופניים, בערך ב-2,000 שקל, וכמו כל יהודי טוב, הוא מציע לך את עצתו. אחרי חצי שעה ושתי כוסות קפה, הוא מבין שהמצב שלך באמת גרוע ומציע להתלוות אליך לביקור בחנות האופניים. וכך, בשישי הקרוב, אתם מתייצבים שם ומביעים עניין. המוכר שואל שאלות הכוונה, עליהם ש’ עונה לפני שהספקת בכלל להבין אותן. המוכר מתחיל להראות לכם דגמים, וש’ מתקיף אותו בשאלות-נגד, בטון ידעני, ואתה שמח על הרגע שפגשת אותו במקרה. המוכר, מצד שני, נראה קצת פחות שמח ולבבי. הוא מנסה לדבר אליך, ולעניין אותך בסיבוב על אחד מהדגמים שהראה לכם, אבל ש’ שוב הודף אותו ודוחף לך זוג אופניים שלדעתו, הם “אופניים פצצה”. אתה יוצא לסיבוב קצר בחנייה, בו אתה לא מצליח להבין מה עושים עם ההילוכים, מה עושה הכפתור הימני העליון ואיזה ברקס הוא האחורי. אתה חוזר וש’ כבר סגר את העסקה ואף שכנע את המוכר לשים לך חומר בגלגלים, חינם! האופניים מוכנסים לסדנא וש’ מזרז אותך לשלם לבחור, תוך טפיחה חזקה מדי על כתפך, מלווה בקריאה “אופניים פצצה, אני אומר לך!”, אתה שולף את כרטיס האשראי שלך, ורואה את הסכום 6,000 ש”ח על צג הקופה, בעוד המוכר מחייך אליך ושואל “תשלום אחד, נכון..?”
שלא תבינו לא נכון – מותר, כדאי וחובה להתייעץ. בטח לפני החלטה גורלית כמו קניית אופניים. אבל יש דרכים יותר נעימות, מהדוגמה ה”מעט” קיצונית שלעיל. אפשר למשל, לבקש הכוונה ממישהו מנוסה, ולבוא עם ‘רשימת קניות’ ובה דרישות הסף לאופניים חדשים. אפשר למשל, לחזור הביתה מהביקור בחנות עם מפרטים ו/או כתובות אתרים, ולהתייעץ עם חבר מבין או לשאול בפורום כזה או אחר. ואפשר נגיד, לסמוך על המוכר בחנות האופניים. הרי זה המקצוע שלו, ובמסגרתו הוא מכר כבר כמה עשרות של זוגות אופניים, לאנשים כמוך בדיוק. אז למה לא לפרגן לו?
המודד הקניין – עם צירופה של ישראל לכפר הגלובאלי, אנו עדים יותר ויותר לתופעות הלוואי של מגיפת האינטרנט. כך לדוגמא, אדם נכנס לחנות ומתעניין בנעליים. המוכר מציג לו כמה דגמים והוא מבקש למדוד אחד מהם. המידה לא מתאימה והוא מבקש מידה אחת גדולה יותר. “זה מתאים בול”, הוא אומר בעודו מהלך בחנות כשנעל אחת לרגלו. המוכר הנלהב בתגובה שואל: “להרכיב לך קליטים?”, והוא מתיישב, חולץ את הנעל ומפטיר: “אה, לא, אני רק מודד”. נועל את נעליו, מודה למוכר ויוצא. שבוע לאחר מכן, ואותו אדם חוזר לחנות עם שקית, שולף ממנה זוג זהה לאלה שמדד, ולעיניו המשתאות של המוכר, מבקש להרכיב עליהם קליטים. “אה, כן, חבר הביא לי מחו”ל, רק לא הייתי סגור על המידה…”
מקרה דומה קורה גם עם ציוד אחר ואף עם שלדות אופניים, כשאדם לוקח מחנות אופני מבחן לנסיון, וחוזר עם שלדה בקרטון ומבקש לפרק עליה את אופניו. תגידו שאין בכך פסול, שזה המצב ושזאת תחרות הוגנת, תגידו שבחו”ל זול יותר, שהיבואנים בארץ דופקים קופה וש”צריך לזמבר אותם כהוגן”, ותגידו עוד הרבה דברים כדי להרגיש טוב עם עצמכם. ואני אומר (לסיכום עתידי של שרשור התגובות שיתפתח כאן למטה…) שהנוהג הזה פוגם במרקם העדין של יחסים בין בני אדם. הרי בסוף היום, חנות האופניים שלכם מורכבת מאנשים, והם הסיבה בגללה אתם שבים וחוזרים אליה, לא? אז חסכתם 20 דולר, 100, 300 דולר, היה שווה?
רייסר מרוכז בעצמו – אתה רייסר-על. רגליים מגולחות, 3% שומן, פולאר על יד שמאל, משקפי רודי פרוג’קט הייפרמאסק. אתה רוכב 6 ימים בשבוע ויש לך זוג אופני הרים וזוג אופני כביש, שניהם “קצה”, שניהם “מהספונסר”, כמובן. בעצם, את הכל קיבלת מהספונסר. אתה צריך את החנות אך ורק לצורך טיפולים בסדנא. אז למה לעזאזל אתה מגיע בשישי בצהריים וזועק: “דחוף! יש לי תחרות מחר!”
אם אתם מתחרים על בסיס שבועי או מתכוננים לאיירונמן של חייכם, לעולם אל תדחו את תחזוקת האופניים לדקה האחרונה. למה להוסיף לחץ נוסף, ללחץ הטבעי של לפני תחרות? דאגו לתחזק את אופניכם באופן שוטף, במיוחד באופניים כמו אלה, שזוכים לבלאי גבוה מהרגיל. הכניסו אותם לטיפול לקראת תחרות, כשבוע עד יומיים לפניה. ממילא אתם בשבוע נטול מאמצי רכיבה משמעותיים. כך לחנות יהיו יכולת וזמן לטפל בהם, בלי לחץ. ולכם תהיה הזדמנות לצאת לרכיבה קלה, לפני התחרות, על מנת לוודא שהכל תקין. לא תרצו לגלות, דקה אחרי הזינוק, שהשרשרת קופצת כי החלפתם כבל או שרשרת, יום לפני. אם סדר יומכם מוכתב על ידי תכנית אימון בקובץ אקסל, כמה קשה יהיה לפנות בה משבצת לביקור בסדנא?
סיוט ברחוב החשמונאים 4 – דמיינו לכם רגע נתון, במרקם האנושי הגדול והצפוף בישראל – מטרופולין תל-אביב. זום-אין על רחוב החשמונאים – הרחוב עם המקבץ הגדול ביותר של חנויות אופניים. יום שישי היום, ובחנות נתונה מתקיים הכל מהכל: מישהו עם קסדה על הראש מנסה לשדל מכונאי לטפל לו באופניים על המקום, אחר מתלונן באוזני עובד על רעשים בזמן פידול, צמד אנשים מתעניין באופני כניסה – אחד מהם מאוד שתלטן ואסרטיבי…אדם נוסף גורס שבחנות השכנה, הציעו לו דגם דומה ב-500 ש”ח פחות. בפינת הביגוד מישהי צועקת מתא ההלבשה: “זה גדול עליי! תביא לי כזאת ב-SMALL!”, כשלפתע מישהו צנום במיוחד, אופניים לכתפו, מתפרץ מבעד לדלת תוך צווחות “דחווווווווף! יש לי תחרות מחר…”
בינתיים, מנהל אותה חנות פותח פורום אופניים כלשהו, רק כדי לגלות שמישהו עם הכינוי “משה של הפורום”, כתב שנכנס לחנות שלו ולא זכה ליחס הולם. הוא אף ממשיך ומספר לקוראים כמה לא כדאי להיכנס לשם, תוך שהוא נשבע לא לדרוך רגל במקום, כל עוד נשמתו באפו!!!!!1 ובאותו רגע…המנהל מתעורר, שטוף זיעה, מסתכל לימינו ורואה את אשתו מתעוררת: “מותק, לא תאמיני איזה סיוט היה לי…”
אז מה רציתי לומר? בשורה התחתונה, הכל חוזר לאותו עניין של יחסי אנוש. מהצד של החנות מדובר בעבודה, פרנסה. מהצד של הלקוחות מדובר בתחביב, בהנאה, ומשני הצדדים מדובר במערכת יחסים לכל דבר. כמו בכל מערכת שכזאת, גם כאן פועל עקרון ההדדיות – תן כבוד ותקבל כבוד בחזרה, חיה ותן לחיות וכיו”ב. אז טיפ כללי, לסיכום: פשוט תהיו בני-אדם.
מאת יואב מאור