לפני הרבה הרבה שנים בימים ששבילים לא היו רק תירוץ לצאת מהפלורסנטים, ואשכרה שימשו אנשים כדי להגיע ממקום למקום, הוקמה בארץ רשת של דרכים עתיקות. הדרכים הן מופת של קריאת שטח, הבנה לעומק של מרחב, ובניה מדויקת . העיקרון המנחה בבנית דרך כזו היה פשוט – הכי קצר והכי נוח, לא תאמינו הן נבנו בלי קורס של IMBA ואפילו בלי הסמכה של ווינגייט.
מאת: שי יגל, Trailze
צילום: גיאחה
חיבור ההר אל המדבר
ניצול נכון של השטח אפשר חצייה של אזורים טופוגרפיים מורכבים בקלות יחסית, וגם נדרשו עבודות תשתית הן נעשו בצורה מינימלית בלי מיני באגר או איזה ג׳בקה מכנית. קיר תמך פה ושם ולפעמים מדרגה חצובה בסלע, וכל זה בלי להזעיק את הצוות של סמר בייק. על השבילים הנהדרים שטו שיירות גמלים בדרך הבשמים, לגיונות הקיסר במעלה עקרבים, ונזירים סגפנים בדרך הסוכר. כדי לא להכניס את המערכת לדכאון כללי, לא נפרט כרגע על הדרכים הנפלאות שבשם “שמירת טבע” או “בטיחות” נגזלו מרוכבי האופנים, גם לשם עוד נגיע אסור לנו לוותר על כמה ממסלולי הרכיבה המדברים הטובים בעולם. נתרכז במעט הטוב שהסכסוך ארוך השנים עם הפלסטינים נתן לנו: מרחב פנוי מחוקים דרקונים שבין ירושלים לצפון ים המלח, עם היהלום שבכתר, דרך הנזירים הסגפנים, דרך הסוכר.
תוך כמה שנים הפכה הדרך הנשכחת שאפילו ערך ראוי בויקיפדיה אין לה, לשם נרדף לרכיבת אופניים במדבר, והיום נראה כאילו רוכבי האופניים היו שם שנים. במבט ראשון נראה המרחב הזה שיורד מההרים אל הקרירים אל בקעת יריחו הלוהטת לכמעט לא עביר בשטח, את מרכז השטח תופס כביש מספר 1 שמצדדיו הערוצים העמוקים של נחל אוג מצד אחד ונחל פרת מן הצד השני. מי שמכיר את השטח מקרוב מגלה רשת שלמה של דרכים נשכחות שבמשך אלפי שנים היו הקו המחבר שבין ההר למדבר.
הפריחה מחדש
הזמן עבר, הנזירים עברו לאוטובוסים, והולכי הרגל העדיפו את הסלעים ונקיקים, הדרכים העתיקות התחילו להיעלם חזרה אל תוך אדמת המדבר. ואז, באמצע שנות האלפיים התחיל המפנה בזכות שני מאורעות קוסמים, שהצילו את השבילים העתיקים מאובדן. אט אט באיחור אופנתי אחרי שאר העולם הנאור גם לישראל הגיעה בשורת אופני ההרים ובמקביל האינתיפדה השנייה שבמהלכה כמעט נעלמו המטיילים מצפון מדבר יהודה הגיעה אף היא לסיום. שני אלו הביאו את חלוצי הרוכבים אל צפון מדבר יהודה, בחיפוש אחר ״דרך הסוכר״, השביל המושלם מההר לבקעה.
עוד ועוד רוכבים חזרו נרגשים מסינגל הזורם שכמו נולד לרכיבת אופניים. השילוב בין קטעים יותר טכנים לירידה מתונה המוצאת את דרכה בין הערוצים המחורצים וכל זה ללא יד מכוונת, היה מרגש. השינוי לא בא ביום אחד, אבל עם הצמיחה המטאורית בכמות רוכבי האופניים יחד עם האינטרנט ומגמת הנגשת המידע, חזרה דרך הסוכר להיות נתיב חי, ויחד איתה קמו לתחיה שבילים אחרים אשר נראה היה שהם בדרך הבטוחה לבית הקברות לשבילים.
מלבד סינגלים נהדרים מציע האזור שפע של היסטוריה שחלקה חי ונושם עד היום. המפורסם ביותר הוא מנזר מרסבא המרשים, הנראה כאלו הוא חלק מן המצוק וצומח ממנו, עוד אפשר לציין את הר מונטר אותו מזהים ארכיאולגים עם הר עזאזל ממנו היו מקריבים גדי ביום הכיפורים, כפרה על חטאי ישראל. בחלקו הנמוך יותר של המסלול, באזור הנקרא “בקעת הורקניה” נמצאים עשרות שרידים ארכיולגים עדות לחשיבות האזור במשך אלפי שנים. ביר אל מלכי ומסגד נבי מוסא שעל דרך הסוכר עצמה גם הם אתרים מרתקים למי שרוצה לשלב קצת ידיעת הארץ בין סינגל לסינגל. מגוון האתרים כאמור אינו מקרי, וחושף עוד קצת מהפוטנציאל הגדול של מדבר נגיש כל כך וקרוב כל כך למרכז הארץ.
האזור רחוק ממיצוי הפוטנציאל הטיולי שלו
למרות ההצלחה, ועשרות ולפעמים אף מאות הרוכבים הגודשים בכל סופ״ש את האזור, נראה שהוא לגמרי לא ממצה את הפוטנציל שלו. לכאורה מדובר בתוואי שטח שממנו נרקמים חלומות, ועליו נבנות אימפריות של רכיבת אופניים, כאלו שבאים שעולים על מטוס בשבילים.
כמו תמיד הפוליטיקה חזקה מהקראנק, ולמרות שמדובר באזור רכיבה ייחודי בנוף העולמי, המשלב מדבר נהדר, מנזרים עתיקים, רועי צאן, סינגלים נפלאים, וכל זה מרחק 40 דקות משדה התעופה הקרוב, ורבע שעה ממרכז ירושלים, לא השוקע פה אפילו שקל אחד. אלה אחד מאותם המקומות שמתקיימים ומצליחים למרות המדינה ולא בזכותה. אפשר רק לדמין מה יכול היה להיות פה עם השקעה בתשתיות רכיבה, תשתיות שבילים, ועם כל הכבוד למקפיצן אבו פאדי, כמה פתרונות תחבורה מוצלחים יותר ממה שיש היום.
למרות כל זה גם היום יכול כל אחד לבוא לטעום מאחד מאזורי הרכיבה הכי טובים שיש לנו, שהאגדה מספרת שהוא ״תמיד רכיב״. במרחב המגוון יכול כל אחד למצוא את מה שמתאים לו, אז כמיטב המסורת (הקצרה) רקחנו לכם שלושה מסלולים, הקלאסי – זה שאתם פשוט חייבים לנסות, המשולב – שגם אותו אסור לפספס והפראי – שאחרי שני הראשונים אין מצב שלא תחזרו גם אליו.
ועכשיו למסלולים:
הקלאסי: קידר – מונטאר – סוכר
המסלול שנחשב בעייני רבים כאחד היפים ביותר בארץ, ובכלל לאחד השבילים המדבריים הכי שווים שיש לא רק בגבולות הארץ. שילוב מנצח של סינגלים קשוחים מצד אחד אבל זורמים ורכיבים מהצד השני. רוכבים טכניים ואמיצים יוכלו לרכב את כל הדבר בלי להוריד רגל, רוכבים אחרים ירדו פה ושם מהאופניים. לא משנה אם אתה רוכב מנוסה יותר או פחות, מהמסלול הזה אתה חוזר עם חיוך על הפנים. ההתחלה כוללת עליה בסידרה של דאבלים אל הר מונטאר האגדי, חימום טוב ככה שמגיעים מוכנים למנה העיקרית:
כמו מנה עיקרית במסעדת שף גם פה מגיעה מנה מאוזנת שנותנת תמורה סינרגטית במיוחד, כאשר כלל המרכבים יוצרים יחד חוויה הגדולה מסכום כל החלקים בנפרד. חלקו העיקרי של המסלול כולל ירידה מהר המונטר לכיוון נחל אוג, על מה שנקרא ״סינגל רוכב״, מנחל אוג מוביל טיפוס קצר אל דרך הסוכר, ומכאן אל צומת אלמוג.
להורדת קובץ הקלאסי
משולב: מצפה יריחו – דרך הסוכר
המסלול הזה שונה ממה שרובנו מכירים כסוכר הקלאסי וצופן בתוכו כמה יתרונות. ראשית, אם אתם רוצים לחסוך לוגיסטיקה מסובכת, מצפה יריחו נמצאת רק 5 דקות מצומת אלמוג. שנית, המסלול עובר באחד הקטעים היפים ביותר של המדבר שמגליו בקבוצת אופקורס נתנו לו את השם “הירח” הן בגלל צורת חצי הסהר שלו והן בגלל הנוף, שגם למי שמורגל במדבר נראה מופלא בכל פעם מחדש.
זהו מדף סלע התלוי באמצע רכס. המסלול מתחיל בכחצי שעה של עליות בדאבלים נידחים מדרום לכביש 1 אך במקום לרדת בשביל הולכי הרגל (המסומן ירוק) בראס משהד, נמשיך לטבאק קוטוף. המילה טבאק מציינת מדף סלע, מעין הר שטוח ואכן הנוף הטבעי והיפה נשקף מכאן עד הרי מואב. חבל שהצבא השחית את המקום בחפירות בונקרים ומחפורות. מכאן נרד בזהירות, מי ברכיבה ומי ברגל בשביל תלול מאוד אל ה”ירח”. שימו לב בעיקר בקטע הסלעי בחלקו התחתון של השביל. גם אתם תלכו לאיבוד כאן ברכיבה לאורך “הירח” ובסיומו שביל ירידה מהיר של כ300 מ’ יביא אתכם לדרך הסוכר הקלאסית מעל ביר א-מלאקי. מכאן ההמשך כרגיל, על דרך הסוכר לאלמוג.
להורדת קובץ המשולב
הפראי: הסוכר הדרומי
זה סיפור אחר לגמרי ממה שאתם מכירים בסוכר הקלאסי: קטעי בר בשטח, הייק א-בייק מעל מפלים, ועליות קטלניות, בהחלט לא לבעלי לב חלש. מסלול מבית היוצר של קבוצת אופקורס המתמחה ברכיבות מדבר מאתגרות במיוחד, וזו אכן עונה להגדרה של ״רכיבה מאתגרת במיוחד״. תשכחו מהקוליאסים הברורים ומסינגלים המהודקים, חשבונות זמן כמו 13-14 ק״מ לשעה הם לחלוטין לא רלוונטים, קחו מרווחי זמן גדולים, התכוננו לתקלות לא צפויות. הטיפוס להר חרמון והירידה ממנו הם ללא ספק אחד השיאים של מרחב הסוכר, יחד עם קניון הדוככין הניסתר יוצרים הרפתקה מדברית מיוחדת במינה.
להורדת קובץ הפראי
אהבת? תוריד את האפליקציה שלנו:
