ביקור סקסו בנק מגיע לסיומו, אבל נשארה מזכרת מצוינת:
אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מהביקור הזה. לצד המון התלהבות ושמחה, ואנשים שעלו במיוחד לגליל (ודיווחו על רכיבה מדהימה ומאורגנת למופת), ולירושליים – רבים מאיתנו לא יצאו מגדרם לקראת בואם של האורחים האלה. אבל למה בעצם? למה לא לשמוח מאוד על בואה של קבוצה מקצוענית לישראל, על רכיבות חינם מאורגנות בגליל, על הופעת אופניים בירושליים?
ובכן – אי אפשר להתעלם מהעננה האדירה שיושבת מעל לראשו של קונטדור. האיש שנתפס עם כמויות מזעריות אמנם של חומר אסור בטור דה פראנס, ביחד עם אינדיקציות לשימוש בעירויי דם – (לפי החשד שעוד לא התברר כאשמה). את הטור הזה הוא ניצח בהפרש לא אדיר – כזה שכל יתרון לא חוקי היה משפיע עליו כנראה. האיש ששחרר תירוץ שנשמע כמו בדיחה. האיש שהשיג יתרון מנצח בטור לאחר תקרית שרשרת שנכנסה לפנתיאון הויכוחים הבלתי נגמרים האם ראוי או לא ראוי היה להתקיף את שלק בנקודה הפגיעה שלו. האיש שניצל כנראה מהשעייה מיידית באמצעות מה שדווח באינטרנט כהתערבות פוליטית של ראש הממשלה של מדינתו. קונטדור הוא לא רוכב שקל להזדהות איתו. קונטדור, גם אם הוא נערץ על יכולותיו הפיזיות כרוכב הגראנד טורס הטוב בעולם, אינו דמות אהודה בעולם האופניים. הוא ספג בוז פומבי ומביש מהקהל בג’ירו, והוא ממש, אבל ממש מתקשה לחייך.
כשביארן ריס לקח את קונטדור לקבוצה שלו הוא לקח הימור אדיר. יתכן מאוד שבעוד חודש יאסר על קונטדור להתחרות לאיזה שנה או שנתיים, והקבוצה תעמוד בפני שוקת שבורה. אחרי שבקושי הצליחו להתרומם ולגייס חסויות לשנה הזו, ועמדו כנראה בפני סגירה עד לרגע האחרון והמותח בו הצליחו לבסוף להתבסס, זה הדבר האחרון שקבוצת האופניים הזו צריכה. ביארן ריס גם ידע שהוא לוקח רוכב עם עננה והוא ידע הייטב שהוא יצטרך להתמודד עם לא מעט גישות שליליות באירופה – שחלקן חלחלו גם לפה.
הגישה השלילית הזו כלפי סקסו בנק היא אם כן משהו שאפשר להסביר אותו בקלות רבה, וגם להבין אותו.
חזרה לפרובינציה:
אנחנו, בארץ המדברית והבעייתית הזו (מנקודת ראותם של רוב אזרחי המערב) לא סובלים מעודף של תרבות אופניים בינלאומית. יש כמה וכמה אנשים שמנסים להרים פה פעילות עסקית קבועה שתביא תיירות חורף-אופניים לארץ במקום למאיורקה, דרום ספרד, או לאיים הקנריים (איים באוקיאנוס האטלנטי אל מול מרוקו והסהרה) – וזה לא קל. הביקור הזה מצליח לגרד פה ושם את העניין של התקשורת הבינלאומית, וסיקור אחד בלה גאזטה, שאומר שקבוצת טור מקצוענית בחרה בישראל כיעד למחנה האימונים שלה בחורף, יעשה טוב יותר לתיירות ולתדמית של ישראל מהרבה מאמצים אחרים.
עוד לא ביקרה פה מעולם קבוצת פרו טור, וביקור כזה עושה רק טוב לענף. אט אט, עם התקדמות הביקור אצלי לפחות השתנתה הגישה. כמות ה PRים שעפה מכל עבר עשתה לי טוב: סקסו פה, סקסו שם, סקסו עשו את זה, סקסו עשו את זאת… בקיצור המון הודעות שהעידו על נגיעות חיוביות של הקבוצה במקומות שונים בארץ ואצל אנשים רבים – חלקם חשובים ומקבלי החלטות כמו צמרת המשטרה, הנשיא, ראש עריית ירושליים, ועוד, אבל בעיקר – איפשרו להרבה מעריצים ורוכבים להתקרב אליהם, היו נגישים יחסית והשתדלו להתחבר למקום בו הם מבקרים.
גם אופיר גלאון חזר מבסוט מהכנס שערכה ווינגייט. וגם יותם קאופמן נהנה למרות שנשאר סרקסטי כהרגלו (ובגלל זה הוא מעניין אותנו על אופניים…).
בשורה התחתונה למדנו שגם אם יש סיבות להשאר מסוייגים אפשר להתעלם מהן טיפה, ולראות את חצי הכוס המלאה. כל מי שסייע להבאת הקבוצה הזו לארץ ראוי לתודה גדולה. במיוחד תודה לרעיה שטראוס שמימנה את זה, ולרן מרגליות, שאי אפשר שלא להסיר את הכובע בפניו: כל הכבוד לא רק על הכניסה לקבוצת פרו טור והגשמת חלום אישי, אלא גם על המימוש האדיר הזה של החלום פה בארץ, ליד כל החברים והמשפחה שלך בצורה שהיא פשוט לא תיאמן.
סחטיין!
מאת גיא חלמיש