ה- Specialized Roubaix הגדירו קטגוריה חדשה באופני הכביש: אופני מירוץ נוחות או Sportive בלעז – להבדיל מ- Race. השם מעיד על ההשראה: התחרות הקלאסית מפריז לרוביי שידועה בדרכי הפאבה שלה – אבני הכבישים מטרטרות העצמות באירופה. גרסאות קאסטום של Roubaix שימשו את תום בונן כשניצח את התחרות הזו, כך שמקור ההשראה הוא לא אופני טורינג אלא אופניים תחרותיים שהדגש בתכנון שלהם הוא על הפחתת ויברציות וספיגה, והתאמה לרכיבות על משטחים גרועים. בנוסף הם מתאימים במיוחד לרוכבי סופ"ש, לרוכבים מבוגרים יותר שהגב שלהם כבר פחות סלחני מבעבר, ולרכיבות ארוכות. עוד כשטעמנו מהטארמק, כבר רצינו לרכב על Specialized Roubaix משום שהם חשובים ומשפיעים כמו מעט מאוד דגמים אחרים בתעשיה. הם חשובים לא רק בגלל שהם יצרו קטגוריה חדשה, אלא גם משום שהשפעתם יצרה מגמת נוחות שמחלחלת מהקטגוריה הזו אל דגמי ה- Race התחרותיים ביותר. ב- 2010 כל היצרנים מתאמצים לשדרג את שלדותיהם מהמסר הכפול קשיחות+משקל, למסר המשולש: קשיחות+משקל+נוחות, ודומה כי Specialized מצליחה בכך מעט יותר מאחרים. אחרי שרכבנו גם על הטארמק SL3 וגם על הרוביי גילינו לא מעט דמיון ביניהם בנוחות ובדיוק בסיבובים ובירידות. מרגישים ברכיבה שהם מאותה סדנה, וזאת למרות שה- SL3 היה מקצוות ה- S-Works וה-Roubaix Elite הוא הדגם הבסיסי ביותר.
משקל האופניים המלא (כולל שני מחזיקי בקבוק וללא פדלים) הוא 9.0 קילו, ומחיר המחירון שלהם במצמן-מירוץ הוא 9,900 שקלים.
שלדה ומזלג
האופניים האלה הם בית ספר לתכנון מוכוון מטרה. וכשהבריף השיווקי מדויק כ"כ, מחלקת ההנדסה של Specialized ידעה בדיוק מה היא עושה – עוד ועוד פיצ'רים שתורמים לנוחות וקשיחות צידית. חתכי הצינורות מתוחכמים ומשתנים בכל נקודה: מרובעים באיזור הציר המרכזי ואובליים במקומות אחרים. למשל צינור הכיסא: שמתחיל בקוטר עגול של 27.2 בחלקו העליון (לטובת ספיגת זעזועים) ומשתנה למרובע מאסיבי בתחתיתו (לטובת קשיחות צידית). הצינור העליון משתנה מרחב ושטוח בחלקו האחורי לאובלי באיזור ההד-סט.
תומכות הכיסא ("המזלג" האחורי) הן יצירת אומנות: מפוסלות במבנה של "שעון חול", ומתחברות בקו רציף ומקומר אל הצינור העליון. במקום נקודת חיבור ישרה לתוך צינור הכיסא נוצר קו מתמשך בין תומכות האוכף לצינור העליון לטובת פיזור וספיגה של מכות מהגלגלים לאורך כל האופניים, ולא לתוך מוט הכיסא ולעכוז הרוכב. נקודת המפגש הזו היא בצורת משולש דק ורחב – דקיקותו מאפשרת גמישות אנכית ורוחבו מגביר קשיחות צידית. קימורי ספיגה קיימים גם בתומכות עצמן ובמזלג הקדמי (הבנוי בחתך אווירודינמי), ולתוכם הוכנסו אלסטומרים (מ"זרץ") לטיפול בויברציות בתדירות גבוהה.
בסיס גלגלים נדיב של 99 ס"מ, ומבנה המזלג תורמים ליציבות כיוונית והתמודדות טובה יותר עם אספלט רע. הסטירר בעל קוטר משתנה מ 1-1/8 אינטש למעלה ל1-3/8 למטה תורם לאיזור קדמי רחב וקשיח במיוחד ותחושה של רכיבה על מסילה גם בהשכבות ופניות מהירות במיוחד.
מבט על צינורות המשולש המרכזי המעובים, על הקראנק וההד-סט הענקיים, ועל מפגש תומכות השרשרת במשולש רחב עם הצינור העליון ומוט הכיסא מעיד שהתכנון הזה לא מתכוון לתת לטיפה מהאנרגיה שלכם להתבזבז על גמישות צידית. צינור המזלג הקדמי (Head Tube) מוארך ומציב את הרוכב בתנוחה זקופה יותר מהתנוחה התחרותית הקלאסית. זה אחד ההבדלים הבולטים מדגם ה- Tarmac התחרותי יותר.
הערה בנושא המידות: ב- Specialized נוטים לבנות אופניים בעלי צינור עליון ארוך יחסית למידה. אופהי המבחן היו במידה 52 או Small, אולם הם בעלי צינור עליון (אפקטיבי) של 53.7 ס"מ – שאצל אחרים בד"כ יתוייג Medium. בייחוד ב- Spesh בידקו גם את המידה הקטנה מבין השתיים שכנראה מתאימות לכם, על מנת שלא תמצאו עצמכם עם אופניים גדולים מדי.
חלקי אבזור עיקריים
זו הגרסה הזולה ביותר של ה- Roubaix קארבון, והאבזור בסיסי ביותר. חלקי השימנו המזוהים היחידים הם ידיות המעצורים ומעבירי ההילוכים מסדרת 105. הקראנק מסדרה לא ממותגת (נמוכה מ- 105), והמעצורים אף הם לא משהו לספר עליו (Arch Design אם אתם חייבים).
שאר האבזור מגיע מבית Specialized: אוכף Avatar Gel, מוט כיסא (מקרבון, עם אלסטומר זרץ בתוכו), סטם וכידון אלומיניום. הכידון מבית Specialized במבנה שטוח (Shallow) וקצר. הגלגלים עם נאבות של Specialized וחשוקי Mavic CXP 22 עם 32 חישורים מאחור, ו- 28 מקדימה.
תכונות בולטות ברכיבה
שיכוך ויברציות מושלם – המטרה העיקרית לשמה נבנו האופניים האלה היא נוחות, ושיכוך ויברציות ופגעי כביש הם היישום החשוב ביותר של המטרה הזו. אני עוד לא נתקלתי ברמת ספיגה כזו כמו של ה- Roubaix באף אופני כביש שרכבתי עליהם – לא בקרבון ולא בטיטניום. רכבתי איתם על אבנים משתלבות, על אספלט מגורד, על אספלט ישן וגרוע, על אבנים קטנות במפגשי אספלט ודרכי עפר… אין תחרות לאופניים האלה בתחום הזה!
יציבות כיוונית – נוחות משמעותה גם היכולת לרכב במהירות תוך תחושת יציבות ושליטה – גם בסיבובים. זה מאפשר גם לרוכבים מתחילים להרגיש נינוחים במקומות שקודם לכן פחדו. קל יותר לעזוב יד אחת מהכידון ולהוציא בקבוק או חטיף מכיס החולצה האחורי. ההבדל ניכר במיוחד בירידות מהירות ובפניות מהירות ומפחידות. רוכבים מתקדמים יותר לא יאהבו את זה, אבל למתחילים זה טוב.
קשיחות תחת עומס – השלדה נותנת תחושה מצוינת של מאסיביות הן בחלק האחורי והן בחלק הקדמי. המשמעות: דיוק מוחלט בהיגוי ובעקיבה אחר הקו הנבחר בסיבובים (תרומת החלק הקדמי), ופחות אובדן אנרגיה מהשלדה גם תחת עומס מקסימלי בספרינט ועליות (תרומת החלק האחורי). ישיבה זקופה – אני רואה לא מעט רוכבים ששמים המון ספייסרים כדי להגביה את הכידון שלהם. זה גם מכוער, גם מגדיל את המנוף על המזלג, וגם מעיד שהשלדה שלהם אולי לא מתאימה להם. ה- Roubaix בעלי צינור מזלג מוגבה שמאפשר לוותר על הספייסרים, והכידון נמצא גם בלעדיהם בדיוק במקום שמתאים לרוב רוכבי הסופ"ש (וגם סופ"ש פלוס…)
זאת ועוד: הכידון המקורי של Specialized נוח במיוחד. הוא שטוח מעט בחלקו העליון למנח כף יד נעים, קצר יותר במרחק אל הקרניים, ולא עמוק – כלומר הדרופים פחות נמוכים מבכידון תחרותי קלאסי. המשמעות היא שמי שהתקשה עד היום לרכב לאורך זמן על הדרופים (עקב צוואר כואב, או מגבלת גמישות) יוכל סוף סוף להשתמש ממש ולאורך זמן בתנוחת הרכיבה הנוספת בזכות הכידון וצינור המזלג המותאמים.
תפקוד במתארי רכיבה:
מישורים: בזכות הנוחות, היציבות, והרוגע שלהם הם מכונת מישורים ומרחקים מעולה שלא הייתי מהסס להעדיף לרכיבות הנפח של תחילת העונה. למעשה זה המתאר העיקרי עבורם והמתאים להם ביותר. בגלל התנוחה הגבוהה מי שאוהב לרכב עם הידיים על החלק העליון של הכידון גם בקטעי "עבודה" או על הקרניים יפסיד מעט אירודינמיות (בהנחה שלא היה מציב בכל מקרה את הכידון שלו בגובה זהה עם ספייסרים…), אולם באופן פארדוקסלי דווקא השילוב של מיקום הכידון ומבנהו השטוח מזמין שימוש אמיתי ולאורך זמן ברכיבה על הדרופים – מה שבסופו של דבר שם אתכם יותר זמן בתנוחה יותר אוירודינמית… גם משקל הגלגלים תורם לשימור המהירות אחת שהגעתם אליה אם כי הוא גבוה יחסית, ולכן שינויי מהירות תכופים זה לא מה שהאופניים האלה מעודדים.
ירידות וסיבובים: נקודת הצטיינות נוספת של ה- Roubaix. חלומו של כל מי שחושש מירידות וסיבובים מהירים. אני לא תופס מעצמי דיסנדר, אני אפילו די פחדן (או אחראי… כל אחד והפרשנות שלו), אבל האופניים האלה (וגם צמיגי ה- All condition העמידים של Specialized) כל כך מקני בטחון ויציבים בירידות ובסיבובים, עד שמצאתי את עצמי רוכב בירידות במהירויות גבוהות בהרבה מאלה שאני מעז להגיע אליהן עם אופניים אחרים. כמו בתחום הנוחות: אני עוד לא רכבתי על אופניים טובים מהם בתחום הזה.
עליות: ביצועים סבירים יחסית לעובדה שהם כבדים ויציבים מדי בכדי ממש להצטיין בגזרה הזו. תרגישו מעט מסורבלים עקב תכונת היציבות הכיוונית שלהם ועקב גובה הכידון – שפחות מעודדים רכיבה בעמידה. מצד שני הקשיחות הצידית של השלדה משפרת את אפקטיביות הפעלת הכוח בעליות.
ספרינטים: גם פה לא משהו… תחושת העברת האנרגיה טובה מאוד גם בספרינט כוחני שבד"כ מעוות את השלדה בדרך קדימה, ובסיס הגלגלים הרחב מסייע לשמור על כיוון ולנטוע את שני הגלגלים חזק באספלט. מאידך ישנה עמימות בתחושה, והאופניים לא ששים לנוע מצד לצד במהירות לסיוע דחיפת הדוושות כנגד השלדה. המשקל הכללי ובמיוחד זה של הגלגלים מקשה על שינוי מהירות מהיר.
חסרונות
למרות ההתלהבות הבלתי מוסתרת, יש חסרונות לאופניים האלה כי טרייד-אוף יש בכל דבר: היגוי יציב ורגוע הוא יתרון לרוב הרוכבים אולם זה יכול להפריע לרוכבים מתקדמים שאוהבים היגוי חי ומגיב יותר. לא בטוח שדווקא את ה- Roubaix הייתי לוקח לאימון קריטריום וספרינטים עצבני מרובה פניות חדות ויציאות לעמידה מהאוכף… זה פשוט לא הקטע שלהם. אם אתם רוצים מכונה זריזה ועצבנית לא תאהבו את ההרגשה היציבה הזו.
במשקל של 9.3 קילו (עם פדלים) הם גם לא מכונת עליות, ובמיוחד בעייתי הוא המשקל הזה ביחס למחיר. משקל באופניים הוא פונקציה של תקציב. אם אתם רוכבים במתארים הרריים ומעוניינים באופניים האלה תנו מבט גם ברמות המחיר הנוספות של ה- Roubaix: הם מוצעים החל מהדגם הנבחן כאן ועד רמת S-Works – היא רמת הקצה הקלילה והיקרה ביותר של Specialized.
רפיון מסוים התגלה לאחר כמה רכיבות בגלגל הקדמי תחת הפעלת כוח בעמידה בעליות, מה שבא לידי ביטי בצלילי מחאה מצד החישורים.
השימנו 105 הוא מכונה יעילה שאי אפשר לטעות בה, אבל הידיות (כשמחזיקים למעלה מהקרניים) עבות מדי, והכבלים היוצאים מהידיות חיצוניים ולא עוברים כולם בתוך סרט הכידון כמו ברמות השימנו הגבוהות יותר (אגב, גם בשימנו יודעים את זה, ולכן ב- 2011 העיצוב של ה- 105 יהיה דומה בהרבה לדורה-אייס ולאולטגרה).
הכי מאכזב הוא דווקא העיצוב. בשבילי עיצוב זה דבר מרכזי באופניים, וזה של ה- Roubiax Elite מ-ש-ע-מ-ם! הצבע לבן מבריק וסתמי, וחסרה סכימת צבעים משלימה שתתן עניין או מתח כלשהו. זה מאכזב היות ול- Specialized דווקא יש עיצובים מגניבים למדי באופני ההרים, ובמיוחד במחלקת האבזור שלהם.
סיכום: על שכלתנות ורגש
מבט מהיר על אופני הכביש בישראל מגלה דיסונסס משמעותי בין כמות אדירה של מכונות קצה סופר תחרותית למול כמות זעירה יחסית של רוכבי קצה סופר תחרותיים… נשאלת השאלה: מה לקנות – מה שאני צריך או מה שאני רוצה? האם אנחנו צריכים אופניים שיתאימו למה שאנחנו רוצים להיות; או למה שאנחנו? אלה אופניים שצריכים לגרום לכל Wanna be כבישוני שחולם שהוא קונטדור בלילה, להסתכל במראה ולבחון את הנחות היסוד שלו, והאם הוא מסוגל לקבל בחירה ראציונאלית באשר לקניית אופניים. אם אתה רוכב בעיקר במישורים ובגבעות מתונות – האם באמת אתה צריך אופניים קלילים מתחת מגבלת המשקל של ה- UCI? אם אתה מגביה את הכידון ביותר משלושה ספייסרים – האם באמת מתאימה לך השלדה התחרותית שקנית? אם אתה צריך לעצור בצד כל פעם שאתה מוציא חטיף מהכיס האחורי ואתה לא מצליח לפתוח אותו תוך כדי רכיבה, אולי כדאי שתעבור לאופניים יציבים יותר ממה שיש לך?
לי אישית בכל זאת חשובות יכולות הטיפוס והזריזות, אבל מי שישתחרר מקבלת החלטות רגשית ולא ראציונאלית יוכל להנות לחלוטין מחופש הבחירה, ולקנות את האופניים המתאימים ביותר עבורו, וה- Roubaix הם אופניים שפשוט מתאימים הרבה יותר – להרבה יותר מהרוכבים שם בחוץ. Specialized Roubaix כל כך מוצלחים, פורצי דרך ומשפיעים שפשוט אי אפשר להתעלם מהם. האופניים האלה יכולים להוות מד מידה בהיבט הנוחות, הקשיחות הצידית והקנית בטחון בירידות, תוך פשרה סבירה בעליות ובספרינטים.
נתונים: Specialized Roubaix Elite
הילוכים ומעבירים: Shimano 105
מעצורים: Arch Design
כידון וסטם: Specialized Comp אלומיניום
מוט כיסא: Specialized Carbon
הד-סט: Cane Creek
חישוקים: Mavic CXP22
נאבות: Specialized
צמיגים: Specialized All Condition
אוכף: Specialized Avatar Gel
משקל: 9.3 ק"ג (עם פדלים ועם שני מחזיקי בקבוק מאלומיניום).
מחיר: 9,900
יבואן: מצמן את מירוץ