הקנונדייל סקלפל מציעים המון ייחוד ומקוריות: מזלג חד רגל שאין כמוהו לאף אחד אחר, מתלה שונה מהעדר, איכות קצה. גיא חלמיש קיבל אותם למבחן בגרסת ה 100מ"מ קרוס קאנטרי מרתון ומאפיין אותם עבור קוראי בייקפאנל:
קנונדייל שלפה את השפן הזה מהכובע שלה בקונטיקט בשנת 2021 כדגם 2022 ומאז שיצא הייתי סקרן לגביו: דגם לקרוס קאנטרי ומרתון 100 מ"מ שמציג מתלה אחר לגמרי מהסינגל פיווט שכמעט כל היצרנים האחרים עברו אליו לאחרונה תוך שהם מייצרים שיבוטים אחד של השני. זהו מתלה על בסיס הורסט לינק. איך הוא עובד? האם זה משנה? ובכלל – הסקלפל… היה לי זיכרון מעולה ממבחן וסרט שעשיתי לדגם קודם ב 2016 ורציתי ללמוד גם על הנוכחי.
הדברים החשובים לפי קנונדייל
בדגם הזה קנונדייל לא מנסים לאמר משהו אחר מ"רייסרי". מכונת XCO מהירה עם גיאומטריה אגרסיבית למהירות מהזינוק לסיום. גם להם יש גרסת SE של 120 (לא רוצה לאמר דאון קאנטרי, זה XCO 120 וככה צריך לקרוא לו בעיני…). אבל במבחן הפעם גרסת ה 100 שזו ההעדפה שלי בד"כ היות ורוב הרכיבות שלי עם אופניים כאלה הן רכיבות בסינגלים זורמים יחסית ודרכי ג'יפים. המסרים העיקריים שלהם:
שלדת קרבון עם פלקס-פיבוט– זו נקודת כיפוף בקרבון שמחליפה ציר אחד, כמו ברוב הקטגוריה הזו, אבל אצלם זה בתומכות השרשרת למטה ולא בתומכות האוכף כמו שמקובל.
Lefty Ocho fork – הלפטי שאי אפשר להתעלם ממנו באף חלק אחר… עיצוב, סיפור, רכיבה, אבזור, נוחות… הכל. עוד נדבר על זה.
קיט תיקון וגז משולב – מקום אינטגרלי בשלדה לקיט (שלא הגיע עם אופני המבחן)
AI- Asymetric Integration – השלדה מעוצבת כך שהסיטו החוצה מעט את מכלולי ההנעה, מה שנותן מקום לצמיגי 2.4 וכן לבניית לגלגל רחב- שבו השפיצים יורדים לבסיס רחב יותר והגלגל קשיח.
שני בקבוקים בשלדה (אבל זה כבר רגיל).
אבזור עיקרי: גלגלי Hollowgram קרבון (מותג האבזור של קנונדייל) ברוחב פנימי של 25 מ"מ, ועם XT ולפטי, עם Fox Float OPS מאחור.
צמיגים: Pirelli Scorpion XC RC – מותג מבית היבואן גלגלנוע אף הוא.
מחיר מחירון: 30,990
מצטרפים לעדכונים על כתבות מעולות רק כ3 פעמים בשבוע:
לקנייה מהיבואן בהנחה מיוחדת לקוראים
היבואן הסכים לתת הנחה מיוחדת לקוראי BIKEPANEL שימלאו את הטופס הזה, בחנויות היבואן בלבד: רוק אנד רוד לטרון, יוניסייקל ספיד אופן, אופני יקיר, אופניסים. מלאו את הטופס ויצרו איתכם קשר:
גיאומטרית השלדה
מידה מדיום נבחרה לפי המלצות היצרן ללא היסוס והיא היתה נכונה.
זווית הראש 68 מעלות שזה כבר לא נחשב נמוך במיוחד אבל סביר ועדכני.
ללפטי שלהם יש אופסט של 55 מ"מ (לעומת 44 מ"מ ברוקשוקס המקביל) – כלומר ציר הגלגל יוצא מקו הבולם מעט קדימה יותר. זה מוסיף יציבות להיגוי.
כיסא 74.5 מעלות שזה מקובל וקדמי במידה טובה.
אורך צינור ראש של 10.5 במדיום- מאפשר לשים את הכידון נמוך מספיק
אורך תומכות שרשרת 43.6 קצר ומעיד על זריזות צפויה
הסטאק נמוך 59.1 והריץ' הוא 43.5 שזה לא ארוך.
בסיס הגלגלים: 115.1, ארוך.
גובה הציר המרכזי 31 ס"מ המייצרים 4 ס"מ של פער מצירי הגלגלים, טיפה גבוה.
אם לסכם את כל הנתונים האלה ההיפותיזה שאני מעלה לפני שאני מתחיל לרכוב מטר על האופניים היא של מכונת רייס בעלת שילובים מבלבלים בגיאומטריה. מצד אחד בסיס הגלגלים ארוך, מצד שני הסלאק קצר. בזווית הראש אין פרוגרסיביות סלאק אנד לונג לקצה כמו שרואים היום אצל חלק מהיצרנים האחרים (67 או פחות בזווית הראש בפורמטים שלקחו את הקרוס קאנטרי התחרותי לגיאומטריה של אופני שבילים כפי שהיו אלה עד לפני שלוש שנים). הנקודה המשמעותית ביותר מבחינתי היא גובה ה BB טיפה גבוה, ועוד נדבר על המשמעויות אחרי פרק ההתנסות ברכיבה:
עיצוב וסקסאפיל, מתלה ושלדה
השלדה שוקלת 1900 גרם בלבד שזה משקל מצוין, דומה למשל לטרק סופרקליבר. אופני המבחן עם האבזור של שימנו XT, גלגלי הולופוינט של קנונדייל עם צמיגי פירלי שקלו בסביבות ה 10.7 ועם התוספות שלי (פדלים, שני מחזיקי בקבוק, חומר בגלגלים) הגעתי ל 11.40. יש כמה דברים ספציפיים שאני אוהב באופניים האלה:
הצינור העליון המיוחד והרחב שלהם- יוצר כיסא לשבת עליו בהפסקות רכיבה ומלא עניין עיצובי.
כל מה שהם עשו שם עם המתלה והמשולש האחורי- האופן שבו הוא מתחבר למעין טרפז מסיבי במפגש תומכות השרשרת לצינור האוכף הוא מן חידה מוזרה ומהפנטת.
הלפטי הוא יציאת עיצוב דיס-הרמונית שעושה "נע-בעין". כולנו כבר רואים אותו שנים ארוכות ואי אפשר להתרגל.
הצביעה של אופני המבחן ובכלל רמת האבזור והדרג עושה לי נעים וכיף ואני כבר רוצה לצאת לתת איתם בראש!
אחת הסיבות שרציתי לרכוב איתם מרגע שיצאו, היא לבדוק כיצד מתלה ה"סוג של" הורסט לינק עובד. זה מתלה שהיה לפני המון שנים פטנט של ספשלייזד, תוקפו פג כפטנט ואחרים החלו להשתמש בו. במקור, המתלה היה בעל צירים אמיתיים על תומכות השרשרת. בנקודה הזו קנונדייל עשו Flex Pivot ואפשרו בכך כיפוף של הקרבון במקום ציר. אגב, גם ברעיון הפלקס פיווט הזה, שכולם משתמשים בו היום, קנונדייל היתה ממש חלוצית בכך בדגמים הראשונים של הסקלפל. אני אקפוץ פה לסוף ואומר שגיליתי מתלה שעובד די דומה לתחושה במתלי הסינגל פיווט ולא הצלחתי לשים אצבע על יתרון או חסרון משמעותי בגין ההורסט לינק. בתאוריה, לו היה אפשר, אני לא חושב שאם הייתי רוכב על אותם אופניים עם מתלה סינגל פיווט בעיניים עצומות, הייתי מצליח לזהות מי עם ההורסט ומי עם הסינגל פיווט. כלומר זה הופך להיות פרט טריוויה של אופניים בעיקר.
צינור הראש הרחב הוא כורסא מושלמת כשאתם מחכים לחבר
הלפטי – הבידול הכי משמעותי בענף
קנונדייל כל כך מאמינים בו כבר שנים ונאחזת בו. השוק קצת פחות: עבור הרבה רוכבים הוא פשוט אנרכיסטי מדי (אומרים שבן גביר מטפס על הקירות של טיקטוק כשהוא רואה אותו תוך כדי שהוא מחפש מצלמה באזור). זה דיון מעניין: מצד אחד קנונדייל מחזיקה אס של בידול שמאוד קשה להשיג היום. אבל בגלל השמרנות של הקונה הממוצע, לא בטוח שזה מהלך מסחרי נכון ומשתלם עבורה. בכל מקרה כדאי לדעת שבגרסת ה 120 כבר מגיע מזלג סטנדרטי ולא הלפטי.
מנגנון פירוק גלגל מעולה
דבר בולט ומשמעותי שגילתי הפעם הוא את ההתקדמות שלהם בפירוק והרכבה קלים של הגלגל. בלפטי עד היום זה היה קשה- כי צריך היה לפרק גם את בית הברקס מהלפטי. עד כדי כך זה היה אישיו, שקנונדייל החזיקו איזה בחור שהסתובב בעולם והדריך אנשים איך לעשות את זה. אני זוכר שפגשתי אותו ובהדרכה הוא היה עושה תחרויות של פירוק והרכבה מהירים, ונותן T-shirt של "הצלחתי לפרק לפטי" למי שהצליח… אני לא פעם מתעצל להוציא את מנשא האופניים שלי, ופשוט מפרק גלגל ומכניס לרכב ולכן זה חשוב לי.
אבל קנונדייל שיחקו אותה בדור הזה ופיצחו פה בהנדסה מאוד יפה ומרשימה את האפשרות לפרק את מנגנון המעצור ואת הגלגל בקלות. כעת לא צריך שום כלי שם וזה קל מאוד ועובד מדהים. גם ההחזרה קלה מאוד, ואין שום עניינים עם מרכוז של הברקס. יש שלושה פינים שאליהם מכניסים את מנגנון המעצור כשמצמידים אותו ללפטי והם דואגים שזה יקובע. במקום הברגות יש מנוף שהוא מעין קוויק-רליס לברקס והוא סוגר אותו בול במקום. גם חיבור הגלגל פה מגניב- עם מפתח אלן כמו כל צירי הגלגלים אבל אין ציר שיוצא החוצה (ומאבדים אותו): הציר נשאר בלפטי ונכנס לנאבה.
ככה עושים את זה (מבט מימין- להרכבת הגלגל, מבט משמאל כמו המספור לפירוק גלגל):
כדי להביא את לחץ האוויר ב"מזלג" לרמה הנכונה, מתחילים מטבלת לחץ האוויר של היצרן. לוקח לי זמן והוצאת די הרבה אוויר מהמומלץ כדי להגיע לסאג הגיוני וקצת יותר שיכוך נכון. ללפטי יש חוגת ריבאונד בחלק התחתון וחוגת קומפרשן (low speed) בחלק העליון. הכיוון קל ויוצאים לדרך…
ירדנו לשטח
רכיבה ראשונה בסינגל גבעת המורה. רק כדי להסביר את המקום הזה: יש פה ירידה ארוכה, ועליה ארוכה ומעט יחסית מקטעים של בין לבין. לאורך כל הירידה והעליה לא טרחה קק"ל לתחזק את הסינגל הזה למידה הנדרשת לנו. הוא הפך למסלול מבחן מזלגות קיצוני זרוע אבנים וסלעים הקרויים בעגה "בייבי הדס". הלפטי נזרק ברכיבה הראשונה לאחד המסלולים המאתגרים ביותר לקשיחות הצידית של מזלג שאפשר, ורבותיי, הם לא טוענים סתם שם בקנונדייל! הוא מדהים בתנאים האלה והרכיבה היתה מהירה במיוחד בירידה.
לעומת פוקס וסראם, רק עם המעבר שלהם ל-34 מ"מ ברגליים הם אולי קצת מתקרבים לקשיחות הצדית של הלפטי. גם במבחן הזה מצאתי את הקשיחות הצדית הטובה בתעשייה. הלפטי מתנהג כמו "גבר של פעם": חזק, קשוח, ופחות מעודן בחווית השיכוך שלו מהרמות הגבוהות של המתחרים. פחות מפנק ורגיש לתנודות עדינות וכדי להביא אותו לשקיעה צריך שהסינגל יתן סיבה חזקה, אפילו בלחץ אוויר נמוך מהמומלץ. זה כיוון הגיוני לאופני רייסרים וגם אם לא נעלתם את הבולמים תהייה לכם חוויה מאוד יעילה ברכיבה.
חווית הסינגל
האופניים מרגישים מאוד חזקים. הקשיחות הצידית של כל השלדה המסיבית והרחבה, צינור הראש האימתני ותרומת הלפטי לסיפור מורגשת. זה נותן תחושת איכות כללי כזו שתעמוד בהתעללות לא קטנה. את החוויה הזו של איכות תכנון וייצור גבוהה נעים להרגיש. זה מה שמגיע לכם לקבל כשאתם קונים מוצר יקר שחסכתם עבורו.
זה גם בא לידי ביטוי במהירות: איכות הקצת קשוחה של השיכוך, השלדה והגלגלים, הקנו לי מהירות אדירה במקומת שבהם הסלעים בד"כ מכריעים אותי. גם בגינות הסלעים הידועות לשמצה של פארק קנדה, הקשיחות התגלתה כנכס המאפשר לדייק את הקווים ולהיות מהיר יותר. הוא היה מדויק ואפקטיבי וחשוב מכך: הקנה לי בטחון אדיר גם מול מקטעים שאני לא מכיר ב100%. ידעתי שהלפטי יוציא אותי מהצרות, אם אכנס אליהן. סמכתי עליו הרבה יותר מאשר על ה SID Ultimate שעל האופניים הפרטיים שלי.
ההיגוי הרגיש קלאסי עבור מרתון ו-XCO, אולי קצת קלאסי מדי. בניגוד למתחרים שלהם שחלקם הלכו לקיצון עם מעבר ל 120 מ"מ בלבד וזוויות של 66-67 מלפנים, אפילו ב XCO. זווית הראש פה היא 68 מעלות. בגרסת ה SE של הסקלפל שמגיעה אף היא עם 120 מ"מ ומזלג רגיל מלפנים הזווית 67 (ויש דרופר).
האופניים קצרים יחסית עם ציר מרכזי גבוה של 33.1 ס"מ שאמנם עוזר נגד פגיעת פדל בסלעים אבל מפחית הדבקות לקרקע בסיבובים. לשם השוואה ב KTM Scarp הציר נמוך בכ 5 מ"מ, ובטרק סופרקליבר גובה הציר המרכזי נמוך ב 11 מ"מ והוא 32 – זה המון! התוצאה היא שהרגשתי הרבה יותר "מעל" האופניים מאשר "בתוך" לעומת שלי. לראשונה חשתי געגוע לדרופר טוב, ויותר שליטה בירידות וסיבובים וזה לא מאפיין אותי בכלל… השילוב של היגוי זריז והגובה של כל הפלטפורמה מצריכים ריכוז ויותר תנועת גוף מוקפדת יותר בסיבובים.
הגלגלים קשיחים ואיכותיים. הצמיגים לא הרגישו לי אוחזים מספיק לטעמי בסיבובים והם מוטי מהירות עם קוביות קטנות וצפופות יחסית גם בצדדים.
פיזור משקל אופקי מזמין קפיצות
האופן שבו הקנונדייל האלה ממקמים אותך במרכז הוא מושלם. חשתי שפיזור המשקל בין החלק האחורי לקדמי הכי מדויק שראיתי כבר זמן רב. פתאום התחלתי לקפוץ הרבה יותר, לשחרר ולעוף באוויר כי הנחיתות שלי היו תמיד מושלמות בזכות כך עם נחיתה אחידה על שני הגלגלים. גם זה לא דבר שמאפיין אותי על האופניים הפרטיים שלי: אני לא מחפש לנתק גלגלים מהקרקע, אבל מתברר שלאופניים יש חלק גדול בכך. קיבלתי הרבה יותר ביטחון במסלולי ירידה סלעיים ומהירים. בזכות פיזור המשקל, רוחב הכידון הענק, האיכות הכללית והקשיחות של הפלטפורמה כולה החוויה סופר יעילה ומהירה, והמהירויות שהרשתי לעצמי לקחת עלו מדרגה עם האופניים האלה.
חווית המרתון וגראבל
השלדה, המזלג והגלגלים קשיחים בטירוף ומגיבים מעולה. זו תשתית מאוד יציבה לעבוד מולה ולהפעיל עליה כח במיוחד בחלק הקדמי. הכידון נפלא ומרגיש בול: רחב, חזק, והריפוד הנעים והעבה של ידיות ה ESI נוח מאוד.
בדרכי ג'יפים כאלה אני רוב הזמן על מצב נעול של הבולמים – פה שני הבולמים ננעלים עם כפתור אחד שהוא קשה יחסית, אבל אולי זה משום שקיבלתי את האופניים למבחן ממש מהניילונים. הנעילה אגב אינה הרמטית וזה מצוין כדי לרכוב יותר במצב נעול אבל יכול קצת להפריע ביציאה לעמידה על אספלט. היצרנים לא אוהבים לנעול לגמרי כדי להגן על הבולם ולאפשר ספיגה מסוימת אם שכחתם לפתוח ונתקלתם במשהו.
התנוחה הממורכזת על האופניים בזכות זווית ה 74.5 מעלות של צינור הכיסא הרגישה מעולה לא רק בקפיצות ובירידה, אלא גם נכונה ואפקטיבית בעליות.מתלה ה 4 bar ידוע היה תמיד כמתלה רך יחסית, מגיב ונעים ופה הוא מתגלה כמכויל ליעילות ולא סובל מנדנוד יתר. האופניים סופר תחרותיים ומהירים ובעיקר נוסחי ביטחון וכשאין יותר מדי סיבובים כל היבט מרכז הכובד משחק פחות תפקיד. יש לציין לטובה את התגובתיות לפידול, ואת איכות השיכוך במקומות בהן דרכי הג'יפים חרושות ומצריכות שילוב של שיכוך ופידול. ברכיבות כושר של סינגלים בסביבה מישורית יחסית עם גבעות עדינות האופניים זרחו.
נקודות נוספות על האבזור
קשה לבוא בתלונות לשימנו XT. ההעברת ההילוכים רכה ומהירה. כשהוא יצא מהשקית הוא עדיין היה עם נטיה לנעול לי גלגל אחורי אבל זה השתפר עם התקדמות המבחן והשימוש.
הגלגלים ממותג הבית של קנונדייל (הולוגרם) שוקלים כ 1690 גרם של קרבון והיו טובים. ברוחב של 25 מ"מ הם כבר לא נחשבים רחבים, לעומת הנטייה הנוכחית לעוד ועוד רוחב.
במקומות הקשוחים, הטכניים והמטרטרים הייתה תרומה לכידון הקשתי והרחב מאוד והמצוין (760 מ"מ, מאוד רחב). גם ריפוד הסיליקון של ידיות הכידון מאת ESI הוא עבה ומפנק. זה היה כל כך מוצלח שוואלה, עשה לי חשק לשדרג כידון גם אצלי לכידון הזה.
חתימת השטח של האוכף Prologo הקצרצר קטנה. הוא בעל אף מעוגל כלפי מטה קטנה שמקל על חזרה לאוכף ואלה דברים קטנים שמשפרים את החוויה בסינגלים. הוא היה מצוין ולא היתה לי בעיה להתמקם עליו.
צמיגי הפירלי סקורפיון 2.2 מ"מ שוקלים כ 660 גרם שזה משקל מצוין (השוואלבה רייסינג ראלף וריי שהיו במבחן שקלו קצת יותר, והבונטרגר XR3 שאצלי שוקלים פחות). לתחושתי הם אולי מקצים יותר דגש על מהירות מאשר על אחיזה. יש להם קוביות קטנות וצפופות יחסית גם בצדדים, שמשפיעות על פחות שיכוך ויותר גלגול לרכיבת מרתון וקילומטרז' גבוה. אישית אני מעדיף את הרכות והאחיזה בקוביות מעט גדולות ומרווחות יותר במיוחד בצדדים, אבל זה באמת עניין של העדפה אישית.
קנונדייל סקלפל קרבון 2 – סיכום
הסקלפל הם אופניים מיוחדים, עם שיכוך מיוחד הן מלפנים והן מאחור. הם יתאימו לרוכבים נון-קונפורמיסטים בעלי נטייה טכנולוגית. הלפטי בדור הזה מרשים, וההנדסה שפתרה את הסרת הגלגל והתקנתו מחדש היא לא פחות מגאונית בביצוע מושלם. הקשיחות הצידית שלו היא באמת הכי טובה בתעשייה ב 100 מ"מ, אולם הוא טיפה פחות מפנק בניעות הקטנות. הלפטי, ביחד עם הכידון הרחב והקשיחות הצדית של השלדה תרמו תרומה משמעותית להיותי מהיר בהרבה במקטעים הכי גסים וסלעיים שיש ממה שאני בד"כ. מיקום הרוחב המושלם, הכידון הרחב והעוצמה של הפלטפורמה גרמו לי לקפוץ עם האופניים ומאושר ללא הפסקה בכל הזדמנות.
מאחור אודה שלא הצלחתי לשים אצבע על הבדל משמעותי בתחושות מתלה ה 4Bar למול הסינגל פיווטים המודרניים. היתרון הגדול ביותר שלהם בעיני הוא באיכות והקשיחות: הם מרגישים כמו אופניים שיחזיקו בקלות ממש רוכבים גבוהים, גדולים, כבדים וחזקים בהרבה ממני (מקס' 175 ס"מ על 67 קילו ביום רע). הם יכולים לספוג יצרני וואטים מוגזמים של וולודרום בלי למצמץ ולייצר מהירויות אדירות ותגובתיות. הם זרחו במקטעים טכניים בקווים ישרים יחסית, וטיפה פחות בסינגלים הדוקים ומרובי סיבובים. זה לא שהם לא יהיו מהירים מאוד במקומות האלה, הם יהיו. אבל התחושה היא קצת גבוהה וקצרה יותר. אני הייתי משנה את האבזור במעמד הקנייה למוט אוכף דרופר וצמיגים יותר רחבים ואוחזים בהשכבות.
לפני שמסיימים: הצטרפו לדיוור שלנו, פעם בשבוע ולא מציק:
יתרונות
יהיו טובים גם לצפלונים אבל גילו התאמה מיוחדת בענף לרוכבים גדולים וחזקים.
