לכבוד המהדורה ה-111 של המרוץ הגדול בעולם, יותם ייבין מביא חמישה רגעים גדולים נוספים שהפכו את המרוץ למה שהוא היום. החלק השני מתמקד בהיסטוריה המודרנית של הטור דה פראנס עם רגעים בלתי נשכחים ומיוחדים:
לחלק ראשון: 5 הרגעים מההיסטוריה הרחוקה
מי ינצח בניס ביום ה-21 והאחרון, פוגצ’אר או וינגגור? האם אחד הרוכבים, כגון רוגליץ’ או אוונפול, יכול להדהים? אני מניח שכבר קראתם על כך הררי ניתוחים כאן ובמקומות אחרים. עכשיו אפשר לספר על כמה רגעים היסטוריים שהפכו את המרוץ למה שהוא היום, והפעם בתקופה המודרנית של הטור.
קרב על המקום האחרון
את מי זוכרים בסוף הטור? על פי רוכב העבר הבלגי ווים ונסוונן אין בכלל שאלה, זה תמיד את הראשון ואת האחרון. את התובנה הזו אותה הוא יישם בחייו המקצועיים. להתקרב לניצחון היה מעל יכולתו, אז את המקום האחרון הוא התאמץ לקחת שלוש פעמים ברציפות בין 2006 ל-2008. הוא לא היחיד, ולאורך ההיסטוריה היו עשרות רוכבים שעשו מאמצים כבירים כדי לזכות בכבוד.
מעל 15,000 כבר נרשמו לפאנלים ומקבלים פעם בשבוע תוכן מעולה- הצטרפו גם לניוזלטר:
בשנת 1997 פיליפ גומון זייף מחלה בשביל לנשור לאחור, ובין 2002 ל-2005 זכו שני האחים הספרדים איקר ואיגור פלורס לסיים שניהם במקום האחרון. אך מכולם הגדיל לעשות כנראה הרוכב הצרפתי אנדרה וילהלם, שהתחבא בשנת 1969 בשדה תירס בשביל לאבד זמן ולוודא שהרוכב לפני האחרון, פייר מטיניון, לא “עוקף” אותו בדרך למקום האחרון.
בסרטון: מאורי ונסוונן, בנו של ווים וגם הוא רוכב מקצועי כיום בקבוצת סודל-קוויק סטפ. מאורי, בניגוד לאביו, עדיין לא זכה להשתתף בטור.
הניצחון השישי האבוד של אדי מרקס
אין עוררין כמעט על כך שהרוכב הגדול בהיסטוריה של הענף הוא הבלגי אדי מרקס. בשנת 1975 הוא היה בדרך לניצחון השישי שלו בדירוג הכללי בטור דה פראנס, כאשר הוביל והיה נראה טוב בטיפוס לפוי דה דום בשלב ה-14. אז התרחש האירוע שאולי שינה את מהלך ההיסטוריה של הענף, כאשר צרפתי אלמוני בן 55 בשם נלו ברטון התנפל עליו ונתן לו אגרוף בבטן. מרקס ההמום הצליח להתאושש לאחר כמה רגעים ולהמשיך, אך משם הטור שלו דעך עד שהצרפתי ברנר טבנה עקף אותו וחתום על סיומו של עידן “הקניבל” הבלגי.
בהמשך טען מרקס שהמכה שקיבל גזלה ממנו את הכוח והזמן שהיו חסרים לו בשביל לזכות בתואר השישי שלו. מה היה קורה אילולא האגרוף לא נדע לעולם, אך לניצחון השישי בטור מרקס כבר לא התקרב לאחר שנה זו.
בסרטון: אדי מרקס בטור 1975 והאגרוף אותו קיבל (בשנייה ה-15 של הסרטון).
הוא בכלל לא התכוון לנצח
במהדורת 2006 המועמדים הברורים לניצחון היו האמריקאים פלויד לנדיס ולוי ליפהיימר, האוסטרלי קדל אוונס, והספרדי אלחנדרו ולוורדה. השלב ה-13, יום שטוח וארוך, היה יום מושלם לנמנום של הדבוקה וניצחון של קבוצת בריחה חסרת חשיבות בדירוג הכללי. עם זאת, טעות חישוב של הדבוקה הביאה לפער אסטרונומי של חצי שעה. הגרמני יינס ווייט ניצח את השלב, והספרדי אוסקר פריירו הגיע שני ועלה מהמקום ה-46 היישר למקום בו לובשים צהוב.
פריירו הנדהם, עד אותו היום רוכב חביב שאף אחד לא לקח ברצינות יותר מדי, נלחם כאריה בימים לאחר מכן. הוא הצליח להחזיק במקום הראשון עד השלב לפני האחרון, אז עקף אותו לנדיס בנג”ש. האמריקאי נפסל מאוחר יותר בשל שימוש בחומרים אסורים, ואילו פריירו זכה בניצחון הגדול ביותר בקריירה שלו. כמה חד פעמי היה המופע של פריירו תעיד העובדה שהוא מעולם לא ניצח שוב בקריירה עד שפרש ארבע שנים מאוחר יותר.
בסרטון: יינס ווייט מנצח, ופריירו זוכה בחולצה הצהובה:
יריבים מרים בעבר, חברים קרובים בהווה
שנות האלפיים המוקדמות נצבעו במידה רבה ביריבות המרה בין האמריקאי לאנס ארמסטרונג והגרמני יאן אולריך, שנים לפני ששניהם נפסלו בשל השימוש בחומרים אסורים. בין אינספור הקרבות ביניהם אפשר למנות את השלב ה-15 בשנת 2003, אז ארמסטרונג התרסק בטיפוס המכריע בפירנאים, אך הצליח לחזור ועקף את הגרמני בדרך לניצחון. בשביל מיליוני צופים היה זה מעין שיחזור של קרבות מלחמת העולם השנייה בין גרמניה לארה”ב על אדמת צרפת. לכן מפתיע היה לשמוע מפיו של אולריך כיום כיצד יריבו המר בעבר הציל את חייו בהווה.
הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווצאפ. לחצו פה:
אולריך סיפר שהתמכרות מתמשכת לסמים כמעט הביאה למותו, עד ששוחח עם ארמסטרונג. האמריקאי שמע על מצבו של אולריך ומיד הגיע לאירופה, שם הצטרף ליריבו בעבר ונעמד לצידו עד שמצבו התייצב. לפי אולריך, החברות הצילה את חייו. לפי ארמסטרונג, ההתאוששות של אולריך מאז אותו מפגש היא הקאמבק הגדול ביותר שראה בחייו.
בסרטון: ארמסטרונג מתרסק אך מביס את אולריך במהלך הטור של 2003:
הטור האלטרנטיבי של לצ’לאן מורטון.
הרוכב האמריקאי לצ’לאן מורטון לא נבחר על-ידי קבוצתו דאז להשתתף בטור דה פראנס בשנת 2021. מורטון היה ידוע כבר אז באופי ההרפתקני שלו והחליט שהוא לא מוותר על חוויית הטור. הוא יצא לבדו לטור אלטרנטיבי בסגנון בייק-פאקינג. הוא עשה את המסלול כולו, כולל המעברים באוטובוס, ללא סיוע כלשהו כשכל הציוד נמצא על האופניים, והלינה נעשית באוהל בצדי הדרך. בכך קיווה, לדבריו, למצוא ולהתחבר לרוח המקורית של הטור דה פראנס בתחילת הדרך. לאחר יותר מ-5000 קילומטרים, מעט יותר משבועיים וסנדלים על רגליו הפצועות הגיע מורטון לפריס, כשבדרך הוא מגייס סכום נאה לארגון הסיוע הבינלאומי Word Bicycle Relief.
בסרטון: סרט שהוציאה חברת Rapha על הטור האלטרנטיבי של מורטון.
מאת: יותם ייבין
לתגובות- עקבו והגיבו בבייקפאנל באינסטגרם
