באמצע אוגוסט 2024 קיבלתי הודעה מדני זית באלה המילים: “אני שוקל בקרוב לתרום את החולצות של האליפויות, האופניים והביגוד של אותה תקופה למוזיאון האופניים.” מיד התקשרתי לדני להודות לו ולתאם איסוף מביתו בשרון. את דני פגשתי לראשונה לפני כ-15 שנה במפגש ותיקי ענף האופניים שהתקיים במוזיאון האופניים. בהמשך, נפגשנו באירועים נוספים של רוכבי העבר. דני הוא בחור נחמד וחברותי, שמתחת לחזות הצנועה והשקטה, מסתתר אחד מרוכבי העבר החזקים ביותר שהיו פה. ביקשתי מדני שיספר לי איך החל הקשר שלו לרכיבת אופניים.
הכניסו מייל וקבלו אחת לשבוע כתבות אופניים איכותיות מבייקפאנל:
דני סיפר: “בגיל 12, כשאני מתבונן על חייו של נער המגיע לגיל בר מצווה, אני זוכר שיחה אחת משמעותית עם אבי. ביקשתי ממנו בביטחון שהמתנה לרגל המאורע המיוחד תהיה מערכת תופים, אך הוא, בתבונתו, טען כי עם המרץ הרב שטמון בי, עדיף שאקבל אופניים. ‘אתה תהפוך לאלוף,’ הוא הדגיש, ואני, שנפעם מהחזון שלו, קיבלתי את המתנה המפתיעה.
מאותו יום, יצאתי למסעות רכיבה בכל רחבי הארץ. בשבתות, הייתי מטייל בין קריית גת לתל אביב, לנתניה ולירושלים. שנה לאחר מכן, במהלך אחד מטיולי הרכיבה שלי, חלפה על פנינו קבוצת רוכבי אופניים במהירות רבה בדרכם לרמלה. התרגשותי עלתה, ואמרתי לחבר שלי, עופר: ‘ראית את מה שאני רואה? נראה כמו תחרות!’ עם רוח התחרות בעורקינו, מיהרנו לרדוף אחרי הקבוצה עד לצומת נשר.
שם, פגשתי את דוד קדוש ז”ל, רוכב אופניים מוערך שהבין את תשוקתי לספורט. שיתפתי אותו באהבתי לרכיבה ובחלום שלי להתחרות. דוד הבטיח לשלוח לי תוכנית אימונים בדואר, וכעבור חודש, קיבלתי את ההזמנה המיוחלת לתחרות אופניים. התחרות התקיימה מצומת פלוגות לבאר שבע, וההתרגשות שלי הייתה בשיאה. הייתי מוכן, מחכה לרגע המיוחד. לבסוף, לאחר מאמצים רבים, הגעתי למקום השלישי בתחרות, כשאני מפגר רק במעט אחרי הראשון. מהרגע ההוא, הכל הפך להיסטוריה. סיפור זה לא רק מסביר את המסע שלי בעולם האופניים, אלא גם מדגיש את הכוח שבחלומות, התמדה ותמיכה משפחתית. אני מתכוון להמשיך לרכב, ולחלום על הישגים נוספים בעתיד.”
מכיוון שדני מכיר את כל רוכבי העבר ונמצא בקשר איתם, אם צריך לארגן אירוע או כנס לרוכבים הוותיקים, אליו פונים. ואכן, בעבר הוא אירגן בשוהם טקס הוקרה לחמי וולוצקי ואישים נוספים שתרמו לענף האופניים, בשיתוף איגוד האופניים.
חמי וולוצקי חבר ורוכב אלוף מספר לי על דני:
חמי וולוצקי, חבר ורוכב אלוף, מספר לי על דני: “מדובר ברוכב מוכשר, עקשן ומתמיד. היה הרבה משותף בינינו; דני רוכב בודד מהדרום ואני מהצפון. התחרינו נגד הקבוצות הגדולות עם מאמנים, לנו לא היה מאמן. זכור לי מרוץ קריטריום בקיסריה: שנינו היינו בודדים נגד הקבוצות הגדולות, ולכן ‘עבדנו’ ביחד. בשלב מסוים, אחרי ספרינט, ברחנו ביחד ועקפנו את כל הדבוקה בסיבוב. לשופטים לקח קצת זמן להבין מה קרה. דני ממשיך גם היום להיות ממובילי הענף. זכינו באדם יקר!”
גם חברו רוכב העבר עופר גל מספר:
גם חברו, רוכב העבר עופר גל, מספר: “את דני זית הכרתי כשהייתי בן 15 והוא היה בן 17. דני זית בשבילי היה תמיד דוגמה ומופת לספורטאי מצטיין שגר בדרום, בקריית גת, בלי קבוצה גדולה. אולי עם חבר או שניים, אבל בחור מאוד מסודר, מאורגן ורציני. אוהב מאוד את ענף האופניים, אוהב מאוד את הרכיבה התחרותית, נעזר באבא שלו ובעופר לוי שהיה חברו הטוב. דני ואני התחברנו מהיום הראשון ונהיינו חברים בלב ונפש. דני מאוד התחבר לקבוצה שלנו ולעקיבא, שהיה גם מאמן נבחרת ישראל. היו לי ולדני הרבה בריחות משותפות וקשר בליבו של המאמץ התחרותי. לא היינו באותו דירוג: אני הייתי בנוער ב’, הוא היה בנוער א’. כשאני הייתי בנוער א’, הוא עבר לבוגרים ואז אני התגייסתי לצה”ל, כך שלא יצא לנו לרכוב יחד כבוגרים. המירוץ שבאמת ראוי לציון הוא מירוץ שדני ואני ברחנו יחד באליפות הפועל. מירוץ של 125 קילומטר שיצא מנצרת לפוריה, ירד לצמח, בית שאן, עפולה ונצרת. זה היה מרוץ מאוד קשה במזג אוויר חם מאוד. אני נשארתי מאחור עם פנצ’ר, ואחרי 56 קילומטרים הצלחתי להדביק את הפלטון. בעליות לכיוון נצרת, דני ואני ברחנו והגענו יחד לקו הסיום, אשר היה ליד בית הנוער המרכזי בנצרת עילית. היו שם אלפי אנשים, הייתה התרגשות גדולה ולמעשה, לניצחון לא הייתה משמעות, אלא לחברות בינינו. אני אז זכיתי באליפות הפועל, אבל דני זכור לי כפרטנר בלתי רגיל וספורטאי אמיתי וחבר אמיתי.
מצטרפים לווצאפ של בייקפאנל:
אחרי הרבה שנים שלא רכבנו יחד ולא התראינו, הזמנתי את דני לרכיבה על אופני הרים ביער בן שמן. דני הגיע עם אופניים שהוא קנה בתחנת הדלק, לא בדיוק מתאימות לרמה וליכולת, אבל דני רכב כמו שד, כשהוא מעל גיל 50. לשמחתי, זה מה שהחזיר אותו שוב לענף האופניים. עד היום אנחנו נפגשים יחד, רוכבים יחד ומעודדים אחד את השני להמשיך עם הספורט הנפלא הזה. אנחנו מיודדים וחברים גם עם המשפחות. זכור לי מאוד אביו של דני, שתמך בו לאורך כל הדרך והיה גם דוגמה ומופת, סוג של מורה דרך גם עבורי.”
האיסוף
הגעתי לביתו של דני, שם חיכו לי ארגזים על גבי ארגזים עם ארכיון שלם: מסמכים מתחרויות, טפסים, חולצות, נעליים, כובעים, ועשרות גביעים, מדליות, וגם קאפה – לוח המרכז את כל הכתבות עליו.
האופניים
ללא ספק, גולת הכותרת היו אופני ALAN איטלקיים, קמפניולו סופר רקורד, מדהימים, שנבנו לפי מידותיו והורכבו בחנות בבוורלי הילס. משם עשו עלייה לארץ.
חברת ALAN נוסדה בשנת 1972 על ידי פלקוני לודוביקו באזור Veggiano שבאיטליה. מקור השם הוא צירוף שמות בניו: אלברטו (AL) ואנמרייה (AN). החברה התמחתה בבניית שילדות מצינורות אלומיניום עם מחברים – לגים ייחודיים, ובשיטות חיבור שונות, כולל שימוש בדבק תעשייתי הלקוח מענף התעופה.
הישגים וניצחונות במהלך הקריירה
- אלוף ישראל סיקלוקרוס נוער פעם אחת, בוגרים 3 פעמים.
- זכיה באליפות הפועל, שלוש שנים ברציפות.
- הישראלי שהגיע ראשון במירוץ ששת הימים בכינוס הפועל שנת 76. ועוד זכיות בעשרות תחרויות.
ביקשתי מדני שיספר על ניצחון מיוחד? הוא סיפר בגאווה שניצח את אלוף ברלין, בתחרות בינלאומית בארץ.
לסיכום
ללא ספק דני זית הוא אחד מרוכבי ואלופי העבר הבולטים בענף ועל כך מעידים חבריו לרכיבה ואוסף הגביעים, מדליות, תעודות, חולצות, כתבות ומסמכים הרבים שתרם למוזיאון האופניים, יחד עם אופניו. ועל כך אני רוצה להודות לו. אופניו וכל התרומות הועברו לארכיון ולתצוגת מחלקת האלופים. אני רוצה להזמין את כולכם להגיע, לראות ולתת כבוד.
מאת: אלון וולף
הצטרפו לערוצי הטלגרם שלנו פה:
- ריצה – https://t.me/RUNPANEL
- אופניים – https://t.me/BIKEPANEL
- טיולים – https://t.me/OUTPANEL
