“למה לקנות שלדה מסדנא של אדם יחיד, שעדיין מייצר בעבודת יד, בשיטות בנייה מסורתיות?
כי טכנולוגיה לבדה, היא תחליף עלוב לניסיון”. ריצ’ארד סאקס.
למי שלא מכיר, ריצ’ארד סאקס הוא שם דבר בענף בוני השלדות, בארה”ב, ובכלל. נכון להיום, הוא מתכונן לפרוש מהעסק בעוד כ-8 שנים. רשימת ההמתנה לשלדה ממנו, מלאה עד לאותו יום.
הוא מתגאה בכך שהוא בונה מ-1972, לבד לגמרי, ללא כל אסיסטנטים או מתלמדים. הוא מתגאה בעובדה שהוא מייצר את אותן שלדות, באותה גיאומטריה, עם אותם חומרים ובאותה “טכנולגיה”, מאז ועד היום. הוא מעיד על עצמו שהוא “כוח העבודה”, במפעל שלו. הוא גם זה שעונה לטלפונים, למיילים, הוא המעצב והרתך. ככה זה כשאתה הצגה של איש אחד. לשיטתו, רק בדרכו הזאת הוא יכול הבטיח איכות עילאית – בזכות המחויבות העמוקה שלו למותג שהפך להיות.
למרות, ובזכות, אותו וותק ומעמד שלו, יש לו זמן לתחזק בלוג ואתר פעיל, דרכו הוא מטיף את דיעותיו הנחרצות, בכל נושא ובעיקר על אופניים. לא סתם האייקון איתו הוא מזוהה, ודואג לדחוף בכל הזדמנות, הוא הקיצור ATMO (קיצור ל- According To My Opinion), אותו הספיק להפוך למותג גם כן (ניתן להשיג על חולצה, גרב או כובע…). כמו כל אדם ששמו מתנוסס על שלדת אופניים, גם ריצ’ארד סאקס עשה את צעדיו הראשונים בענף, כרייסר מן המניין. במהלך אותה תקופה, הוא לא יכל שלא להתלהב מהציוד עליו רכבו האתלטים הגדולים של זמנו. במקביל לקריירת המירוצים, החל לחלום על חיים כבונה שלדות. הדבר הוביל אותו לבלות שנת התמחות בלונדון, ב- Witcomb Lightweight Cycles, שם רכש את כישורי היסוד, אותם שיכלל במרוצת הקריירה הארוכה שלו. לאורכה, ייצב את קצב הייצור שלו ל-5 עד 6 שלדות בחודש, מייצר ליין של לאגים (LUGS – למעשה, החלקים בשלדת פלדה שמחברים את הצינורות יחד), אותו הוא מציע למכירה באתר, תומך בקבוצת סייקלוקרוס עם טובי הרוכבים ולא שוכח לפרגן לבוני שלדות אחרים, שלטעמו, מכבדים את המסורת והדרך לייצור שלדות מופת. בשיטוטיי בנבכי האתר מצאתי את הקטע הבא, וחשבתי שיש לו נגיעה אל חובבי הז’אנר. גם אם אתם לא נמנים עליהם, גם אם אתם “ראשי-קרבון” (כפי שהוא מכנה אנשים מהדור “החדש”), הוא מעלה כאן כמה נקודות מעניינות על הענף הנדיר הזה. הקטע הוא אסופה של פניות שנעשו אליו לאורך השנים והתגובות שהגיב אליהן. מקווה שתיהנו. תודה לריצ’רד, על ההיענות.
אני מקבל את הרושם, שאנשים כבר לא מתייחסים לבניית שלדות, כפי שהתייחסו לפני כמה שנים. נדמה שהם חושבים שאפשר ללמוד איך לבנות, ומיד להפוך את העיסוק לפרנסה שלהם. אבל מי יודע?
לפי דעתי, הם לא. (פה הוא נותן שורה של ביטויים שמשמעותם – “הבועה התנפצה”) הנישה התבגרה. היקום כבר אינו מתרחב. אבל, שמעתי שמחול מודרני הולך חזק היום.
כשחושבים על אומנות בניית האופניים, מצטיירת בדמיוננו תמונה, של אדם בודד, בסדנא שלו, משתמש בידע ובכלים שרכש במהלך השנים, כדי ליצור במו ידיו, שלדה מיוחדת במינה. זוהי התמחות וזוהי אומנות, וכל שלדה מוגמרת, היא חתימת יד ייחודית של האדם שבנה אותה. אבל זאת רק דרך אחת לעשות את זה.
לא ניסיתי להיות בונה שלדות. אפילו לא חשבתי על בניית שלדות. אך עם הזמן, נעשיתי כזה. הקטע עם בנאדם אחד-שלדה אחת, כבר כל כך שחוק ומאוס, שזה די מעצבן. אותו המודל שהפך למוכר, של בנאדם – אחרי שנים של עבודה, שגרה ושעמום מעיסוקו – עוזב הכל ומתחיל משהו חדש, שהוא ההיפך המוחלט ממה שהוא עזב. בניית שלדות נמצאת בקצה הימני הרחוק ביותר, של קו הזמן ההתפתחותי. כשחלק גדול מהקו הזה, מורכב מניסיון ומחזרתיות, ומהעיסוק הנלווה הכרוך בהם. כל זה מתרחש, לא בסדנא של בונה שלדות, אלא על רצפת הייצור, במפעל. ככה לומדים. וככה כל עניין בונה השלדות הבודד הזה, התפתח – ככל שחלף הזמן, יותר ויותר חבר’ה, שהיו חלק מהתעשייה, החליטו שנמאס להם. אני לא חושב שאתה יכול ללכת לבי”ס לבניית שלדות (UBI ודומיו), להרהר בסוגיה, לבנות שם כמה שלדות, לרכוש מקינטה, ואז לשקול את זה כקריירה. אני לא חושב אפילו, שאתה יכול להיות עוזר רתך בתעשייה, ולעזוב כדי להקים סדנא משל עצמך. הקריירה שתשיג, היא תשלום עבור כל שנות הניסיון, מאות, אם לא אלפי מפרקים שהרכבת, צינורות שחתכת, פגזים שירית, סנדוויצ’ים שהכנת, ושל בחינה וחזרה של כל פעולה יחידה, פעם אחר פעם, עד שממש ממש נמאס לך לבוא ולעבוד בשביל מישהו אחר. עם עומק כזה של ניסיון, אפשר לעזוב הכל ולפתוח עסק משלך. מי שלא עומד בתנאי הזה – שיחשוב שנית. לפי הבנתי, פחות מ- 2% מהאנשים שחלפו ויצאו מבעד לדלתות ה-UBI, הם בוני שלדות עכשיו. המידע הזה צריך להילקח בחשבון.
אני לא חושב שאף אחד מהנושאים האלה, ייחודי לבוני שלדות. אפילו היום אנחנו אומה מאוד אמידה, בה לאנשים יש חירות לעשות מה שהם אוהבים, לעומת מה שהם צריכים לעשות כדי לשרוד. זה נמצא בסיפור הקריירה שלי. לריצ’רד סאקס יש דיעות חזקות, מקובעות ורהוטות, על איך אדם צריך להתקדם בתעשייה הזאת. אך אני תוהה האם אנו לא עדים לאנטי-תיזה לקו הזמן הזה, של רכישת ידע. רק היום קראתי כתבה, על זוג מהעיר, שלקח את כל כספו והקים חווה אורגנית. לאן שלא אסתכל, אראה את אותו הדבר. בסופו של דבר, כמו בכל עסק, צריך עבודה קשה, כשרון, בגרות, הגיון פשוט וכמה כפיות של מזל, כדי להצליח.
אופניים הם כלי תחבורה, ולא פריט אומנות. נראה שבימינו, אפשר להוריד אפליקציה, כמעט לכל דבר. אך אני חושב, שהנושאים הקשורים לנקודת הראות שלי, הולכים יד ביד עם השימוש הסופי של המוצר המוגמר. כל אחד מאיתנו, שאי פעם עזר, עודד, פרסם מדריך “איך לעשות” וצילם עמודים – הוא “מאפשר”. לאורך זמן, הייתי מאפשר פרו-אקטיבי, עד שהבנתי את כמות האנשים שקראו, ואז ניסו לשחזר משהו, שלקח המון המון זמן, רק לכוונן. כשעיכלתי את כל זה לבסוף, החלטתי שלעיתים קרובות יותר, תווית אזהרה צריכה ללוות את כל טוב הלב הזה.
כן, אבל הרבה אנשים מתחילים עם כשרון או מוצר, ואז מנסים להפוך את זה לעסק. זה די נדיר לעשות את ההיפך הגמור.
כאן, במטה של עולם האינטרנט, האבחנה שלי היא שבמהלך האופנה האחרונה, אנשים התחילו עם חלום או בלוג, ואז ניסו להפוך אותו לעסק. באמצע שנות ה-70 קרה דבר דומה. עד סוף העשור, כשכל המידע כבר הופץ (לא היה לנו אינטרנט במהירות גבוהה, אז לקח יותר זמן לזהות טרנדים…), יכולת לראות ברשימות, בסוף כל מגזין אופניים (או בספרי הידע הטכני מאותה תקופה), שישנם לפחות 100 אנשים בארה”ב, שכביכול עוסקים בבניית שלדות בהזמנה. כמה מהם באמת יצרו יותר מקומץ, וכמה מאומנים היו אותם יצרנים, וכמה כסף הם עשו מזה – שאלות אלה כנראה נענות בעובדה, שרוב האנשים מהרשימות האלה, הפסיקו לייצר כעבור מעט שנים. אני חושב שזה מצב מקביל למה שקורה עכשיו.
אני לא יכול לספר, כמה אנשים שעבדתי איתם לאורך השנים, עזבו את הג’וב הניהולי שלהם, לקחו את הכסף והלכו, לא יודע, לגדל לאמות או לטפח זן מיוחד של בצלים.
מצחיק. קיבלתי לא מזמן אימייל, מאדם בפנסיה, שעכשיו יש לו את הזמן והמשאבים להגשים את חלומו הישן – לבנות שלדות כביש אלגנטיות. מייל כזה הפך להיות די שכיח בשנים האחרונות.
ומה החבר’ה האלה רוצים או מצפים ממך? האם אתה אומר להם, במילים אחרות – “אני עובד פה”?
יש לי תיקייה, עם כרטיסיות מוכנות מראש (מצטער, שאלת ואני חייב להיות כנה), שמהן אני בוחר תשובות, על סמך האימייל והשאלות שעלו בו. עיקר התגובה כולל את הסעיפים:
1. אתה יכול להתקיים לא רע מבניית שלדות, אם אתה מאומן, בעל ניסיון, יכול להיות ייחודי, ובעל כושר התמדה.
2. בניית שלדות היא לא אומנות. זה מקצוע. אין בזה שום אומנות, למרות שאופניים יכולים להיות חפץ מאוד יפה.
3. באקלים הנוכחי, הערך של שלדת קאסטום הולך ומתמעט, בעקבות העובדה שאופניים המגיעים מהיצרנים הגדולים, הם כל כך איכותיים, מתומחרים בצורה תחרותית, מעוצבים טוב, וזוכים להכרה על סמך ההצלחות במירוצים. כך שהצורך של צרכן באופני קאסטום גם הוא לא מה שהיה פעם.
4. אני מציע שתיקח תקופת זמן, של 5 שנים, מינימום, לצורכי אימון. ברגע שתמצא מקום לרכוש בו ניסיון (רצפת מפעל, סדנת ייצור וכדומה), ותצבור כזה, אולי תוכל לשקול לקחת את הכלים שלך ולפתוח מקום משלך.
אכן, זה חלק מהיופי שבדבר. הריצ’ארד סאקס הבא, ככל הנראה עושה את זה עכשיו איפשהו, לא מודע לעובדה שאנחנו דנים באינטרנט על כמה קשה לעשות את זה היום.
בהחלט. ואני חושב שבעתיד הוא ייצר את השלדות שלו מדברים וחומרים אחרים. זאת לא תהיה הגזמה לחשוב שהחלק שלו יסתיים בעיצוב. שהוא יגיש את הקובץ שלו למישהו שמתמחה בייצור, כדי שיבצע. בניית שלדות פוגשת קונספציה…
טיפ טוב לקריירה, אם מישהו ייקח אותו…
קישור לאתר: http://www.richardsachs.com
זרק מילה לריצ’רד ותרגם: יואב מאור
