את משפחת בוזגלו אני מכיר כבר הרבה שנים, יש להם חנות אופניים מיתולוגית בחדרה, שם פגשתי את אלברט בוזגלו ושני בניו יוסי ועופר.
בתחילת דרכי בפעילות מוזיאון האופניים, עסקתי בין היתר בהדרכות ופעילות אופניים לילדי פנימיות ונוער בסיכון. הם עזרו לי להכין את אופני ההרים הראשונים בעגלת האופניים הראשונה שרכשתי. בהמשך הם תרמו לי למוזיאון את אופניו של אלברט תוצרת lejeune, בתוספת תעודות ותמונות. אלברט שייך לדור הולך ונעלם של רוכבי עבר ואחד האחרונים שאפשר לספר את סיפורם, לכן ביקשתי ממנו שיספר על עצמו.
תרבות האופניים שהחלה במרוקו
נולדתי במרוקו בשנת 1937 מספר אלברט בוזגלו. “כבר מגיל קטן אהבתי לרכב על אופנים. בגיל 15 לערך רכשתי אופנים מיד שניה של ברטין (Bertin) והתחלתי להתאמן ברכיבה למרחקים. על מנת לממן את אימוני הרכיבה ואת האופניים עבדתי במפעל אופניים מקומי ובחנות אופניים מקומית. בשלב מסויים גילה אותי מפקד תחנת משטרה מקומית שהיה גם מאמן אופנים במקצועו והחל לאמן אותי, מייד הגעתי לתחרויות בין ערים במרוקו. איתי התחרו גם בן דוד, קדוש והנרי אוחיון ועוד מתחרים לא יהודים. צברתי הישגים מרשימים לנער בן 17 ואף הרווחתי מזה המון כסף.
בייקפאנל גם בטלגרם – הציצו בזה פה!
בשנת 1956 עליתי ארצה באוניה ולא שכחתי להביא איתי את האופנים שלי. פה בארץ חזרתי להתאמן וגם להשתתף במרוצים, ביניהם מרוץ 100 קמ חיפה תל אביב שבו שברתי שיא של קודמי והגעתי במקום ראשון. כמובן שהיו עוד מרוצים עם הישגים מרשימים כמו מקום ראשון באליפות הארצית של הפועל בשנת 1957. באותה התקופה הגיעו הרבה רוכבי אופניים מוכשרים ממרוקו אשר קידמו לא מעט את ענף האופניים בארץ והיו מחלוצי רוכבי האופניים בארץ. דוגמת משפחות אוחיון ובן דוד.
תחביב שהופך למקצוע
לימים הפכתי את האופנים למקצוע העיקרי ופתחתי שתי חנויות אופנים שההתמקדות היתה אופני כביש. התחלתי ליבא דגמים פשוטים של Pioneer ובהמשך את המותג הצרפתי Lejene. בתחילת שנות ה 80 אף הקמתי קבוצת נוער שהתאמנה והגיעה להישגים מרשימים בתקציב נמוך. כמו כן באותה תקופה התחלתי להתפרסם בתחום אופני הכביש. הגיעו אליי מכל הארץ על מנת להתייעץ איתי בנוגע לרכיבה ובנוגע לאימון וכמובן הגיעו לחנות האופניים שלי בשביל תיקון, כיוון ותחזוקת אופניים.
בין לבין אף אירגנתי מרוצי אופנים סובב חדרה ותחרויות אופניים בסבב הארצי כשמכל הארץ הגיעו טובי הרוכבים. אני עצמי רכבתי עד גיל 73, לצערי תאונת פגע וברח בכביש 4 השאירה אותי עם מגבלת רכיבה. עד היום אני חי ונושם אופניים.
אלברט בוזגלו האב: הבית חי ונשם אופנים
ביקשתי מהבנים יוסי ועופר שיספרו לי על הילדות שלהם לצד אבא אלוף רכיבה באופניים ובעל חנות אופניים. הם מספרים: “בבית היו תמיד אופניים יקרים שמחוץ לתחום שלנו, והבית חי ונשם אופניים. זוכרים את ההתעוררות בבוקר לאחר שאבא חזר מרכיבת בוקר ורעש הקליטים בנעל העירו אותנו ואת כל הרחוב. בשבת ההתעוררות הייתה מורגשת יותר כי אהבנו לישון ואבא בסביבות 8 בבוקר כבר חזר מרכיבה של 100 ק”מ, ודאג (בהומור כמובן) שנשמע אותו .
לימים כשגדלנו וכבר חלקנו הוצאנו רישיון נהיגה, נהגנו ללוות אותו בכבישים ואף למרוצים במקומות שונים בארץ, זכורה לנו נסיעה לבקעת הירדן שבגלל פקקים הוא הגיע לפנינו לכפר רופין, ועוד נסיעה מדימונה לאילת כשאנחנו בנהיגה התעייפנו יותר. לצערנו ולצערו של אבי, לא ממש היה לו דור המשך למעט עופר שהיה מאוד קרוב לאליפיות שונות ורוכב עד היום להנאתו. כיף לגדול לצד של אבא כזה. הזכרונות והחוויות השאירו טעמים טובים עד היום.
האופניים של אלברט במוזיאון האופניים.
האופניים של אלברט בוזגלו
חברת Lejeune הוקמה בצרפת בשנת 1947 ע״י האחים התאומים רוג’ר ומרסל לג’ונה, שני רוכבי אופניים מנוסים. בשנת 1950 הם קונים יצרן אופניים קטן בשם Sauvage ומתחילים לשווק את שתי החברות. בסוף שנות ה60 מכיוון שהסמל והלוגו של חברת Sauvage היה פרא, חלק מהאנשים נפגעו או נעלבו מכך. לכן השם Sauveage הוסר ונשאר רק Lejeune. החברה החלה לתת חסות לקבוצות מקצועיות. מתחילת שנות השישים ועד אמצע שנות השמונים.
לא נשארו הרבה רוכבים מאותו דור ואותה תקופה
חשוב לנו לספר את הסיפור שלהם למען הדורות הבאים, סיפור של עולים חדשים שעל אף הקשיים נקלטו בארץ הקימו משפחות לתפארת והמשיכו את מסורת רכיבת האופניים, התאמנו, התחרו והגיעו להישגים.
