שבילים זורמים, נופים מטורפים, בירה קרה ופיצה מושלמת. גם אם מדבר יהודה ואוגוסט לא תמיד הולכים ביחד ולמרות הספקות ההחלטה לרכוב את המקטעים החדשים של שביל ישראל באופניים מערד לים המלח, דווקא עכשיו, התבררה כמוצלחת במיוחד
מאת: שי יגל ויוג׳ין לויט
תמונות: יוג׳ין לויט
אי שם בתחילת שנות האלפיים חציתי חמוש בסנדלי שורש, עם מבט נחוש אך מעט מפוחד את הרחוב הסואן מלא בפיח המשאיות שפריד בין הטאמל (אזור התיירים של קטמנדו) לעיר עצמה. הימים היו ימי סוף נובמבר ואני נכנסתי לסוכנות הנסיעות החביבה על הישראלים כדי לארגן את הטרק שלי אל מחנה הבסיס של האוורסט. בעודי מחכה לתורי שותה תה מתוק מדי ולא חם מספיק, פונה אלי עם מבט של פז״ם בעינים ישראלי בתלבושת המטיילים האחידה של יוצאי נפאל והסביבה והתעניין מה בדיוק אני מתכנן לעשות. רגע אחרי שספרתי לו על התוכנית שלי זכיתי תשובה קצרה וחד משמעית כזו שלא ניתן לערער עליה – ״אחי זו לא העונה״.
אז ברגע אחד נחשפתי לקשר שלא ניתן לנתק שבין ישראלים ״לעונה״. מאז ליווה אותי הקשר הזה ברחבי העולם: ביום אחד של אביב ראיתי את רישיקש מתרוקנת מיושביה, את קוסקו הופכת בין לילה מישוב דובר עברית למחצה לעיירה פראונית למהדרין, וכך גם היה באותו סתיו בנפאל. עוד באותו טרק גילית שהעונה אינה גזירת גורל שאין מנוס ממנה אלא עוד גורם שיש להתייחס אליו בתכנון הטיול.
לא הייתי מופתע כשקבלתי את מבט ״אחי זו לא העונה״ שהצעתי לכמה מחברי להצטרף לרכיבת קיץ מערד אל ים המלח, בכל זאת מדובר באחד האזורים החמים ביותר בארץ ומהחמים בעולם.
לחצו פה לקבל את ערוץ BIKEPANEL בטלגרם – תוכן האופניים הטוב בישראל
יוג׳ין: מהצד השני של קו הגשם בדרום, אי שם במרכז, יערות בן שמן כבר יצאו לי מהנשמה עם הלחות העולה כבר בשעת 7 בבוקר, והתעצם הרצון למצוא פרצה של גיוון במשוואה. הייתי מוכן לכל וכמובן גם שכנעתי את מוחי להצעות הזויות שחורגות מכלל ה״לא בעונה״ להשתבץ אצלי הקיץ. נישקתי את הבנות ועפתי לשעתיים נסיעה לערד. הגעתי לנקודה קצת לפני כולם, וביציאה יזומה מהרכב למתוח את הגוף מהנסיעה קפצתי מיד חזרה פנימה: כל הוושט התייבשה תוך שניות ומבט חטוף אל המחוגים הפיל את הלסת: השעון הראה 38 מעלות חום.
שי: הרצון לצאת לשטח בכלל ולמדבר יהודה בפרט גבר על אינסטינקט העונה, וקצת לפני השעה שש אחה״צ פרקנו שלושה זוגות אופניים במצפור מואב שבקצה העיר הערד. רוח קלה של אחרי הצהרים במדבר הרגיעה אותנו לגבי מקטע הרכיבה הראשון: מערד אל כפר הנוקדים בתוספת סיבוב באזור בקעת קנאים.
רגע לפני היציאה אני מתלבט בין בירה למים, ובצורה לא אופיינית בוחר במים, בכל זאת קיץ, מדבר, וכל זה. העובדה שיוג׳ין לא מתרעם על הבחירה המפתיעה גורמת לי לחשוב שזו כנראה באמת ההחלטה הנכונה. יוצאים לדרך, הרי בסופו של דבר באנו לרכוב. המקטע החדש של שביל ישראל באופניים יורד בסרפנטינות ארוכות ורחבות. יוג’ין וגיל-עד מפגינים יכולות טכניות מרשימות ומשאירים אותי באבק אחרי כמה שניות, זה היה צפוי אך מעט מדכדך, אספתי את שאריות האגו שלי ונהנתי מהנוף הנהדר.
שי: השביל רחב, ניכרת היטב העובדה שבנו אותו עם מיני באגר או כלי מכני אחר ובחלקים מסוימים שלו זה מרגיש כמו שביל מצעים ולא כמו סינגל מדברי. ללא ספק מקטע המדבר הכי נגיש שיש לנו בארץ היום, כל אחד יכול לרכב פה. את הגעגוע הנוסטלגי לסינגל רחף הקשוח שהיה פה רק לפני רגע, החליפה התלהבות מהמחשבה להביא לפה את הילדים לסינגל מדברי ראשון.
יוגי’ן: רכיבה מהירה, נופים נהדרים ושכחנו שזה קיץ פה, עוד שלוק של נוף מעל המעוק העליון של נחל רחף ואנחנו יורדים אל כפר הנוקדים. מצד שני זה גם כיף ונכון להתחיל בירידות מדבריות בסוג של לונה פארק כאשר איבוד הגובה בתחילת המסלול הוא לא רציני ונע על בסיס השלוחות המקיפות את ערד. לאט לאט עם הקרבה לכפר נוקדים הסינגל משנה את פניו וקצת מזכיר את התשתיות שעליו הוא נבנה. איזו התחלה לטיול! צועק אני לעבר שייקה. כבר 36 מעלות ותוך שעה ירדנו ללגום את הבירה הקרה שמחכה לנו בכפר. אבל המדבר מכה ולא רק בחום והסטירה הבאה מגיעה דווקא משי: “לא לא, בוא נמשיך עוד קצת הוא אומר ומצביע לעבר פיסטין באופק”.
שי: אנחנו חוצים את כביש ערד כפר הנוקדים, זה הזמן לקצת שבילי מדבר מהסוג האיטי במיוחד. אמנם השעה כבר 7 בערב אבל בלי רוח, ואנחנו ברכיבה איטית על שביל גמלים זרוע אבנים במגמת עליה. הקיץ ששכחנו שהוא פה… אז עכשיו אנחנו נזכרים בו. נוטפי זיעה אנחנו עוצרים על אוכף יפה בתחתית הר צפירה כמו צימוקים מיובשים ללא טיפת נוזלים פנימית, מכוסים בשכבת מלח אטלנטי שהספיק להתייבש מכל ההזעה בעליה תוך שניות ביובש מדברי. בדיוק כשאני מנסה להיזכר של מי בדיוק היה הרעיון לרכב במדבר באמצע הקיץ, עולה כמו מתוך סיפור שיירת גמלים ארוכה ארוכה, שמביאה איתה רוח מערבית קלילה וכל הספקות נעלמות ברגע. אני עוד מספיק לשבור שפיץ, לפני שאנחנו יורדים בשביל עתיק וקשוח בחזרה אל כפר הנוקדים הפעם כדי להישאר.
נכנסים לכפר, האוויר עומד. מסיבה שעד עכשיו אני לא מצליח לשחזר בחרנו לישון בסוכה עם מאוורר ולא בחדר ממוזג מפנק עם מקלחת צמודה, כנראה כוחו של הרגל. הגוף חם מהרכיבה ומסרב להתקרר, קפיצה קטנה למקלחת מתגלה כפתרון חלקי בלבד, המים פה לא באמת קרים, אבל זה יותר טוב מכלום. אני יוצא מהמקלחת ושילוב של קצת רוח עם מי המקלחת עושה עבודה, אני חוזר לטמפ׳ של אדם סביר. בירה קרה בשילוב עם פיצה מעולה של מסעדת כפרוצ׳קה בערד ואנחנו אנשים מאושרים.
אחרי תדלוק מזין ורגע לפני שצוללים לישון מגיע גם לגוף להתפנק ואנחנו ישר הולכים לפינוק של המקום – סאונה איכותית עם בריכה מצננת ליד. כמו פינלנדים אמיתיים מתחילים בטקס שלושת התחנות: לגימה ארוכה של בירה, עוברים לחדר החם ומשם לבריכה. כמה פעמים כאלו והגוף נימוח, נקי ומוכן לשנת לילה אלוהית, או שלא.
כנראה שהתוכנית הזו הייתה עובדת נהדר ללא החטא הקדמון, סוכה במקום חדר. החום בשילוב עם כמה יתושים עקשנים במיוחד הביא אותנו ללילה בתצורת יויו על חד אופן, כלומר ללא שינה. היתרון הוא יקיצה טבעית על בסיס היתושים המזמזמים רגע לפני שהשעון המעורר נותן בצליליו בארבע לפנות בוקר. בכל זאת אנחנו מתכננים לרכוב כמעט חמישים ק״מ בשטח באחד המקומות החמים ביותר בכדור הארץ, בשיא הקיץ, כדאי לקום מוקדם.
04:15 האוויר נעים. הסוכה מתמלאת ריח נהדר של מים רותחים שעוברים דרך קפה טחון בעזרת פלאי הפיזיקה וההנדסה האיטלקית. עולים לאופניים ומטפסים אל עבר הר קנאים. רכיבת כביש קצרה לאור פנסים ואפילו יש קצת רוח. את ההרגשה הזו של יציאה אל הלא נודע ברגעים החשוכים לפני עלות השחר אני מכיר היטב מטיפוס הרים- היא כוללת קורטוב של חשש עם קצת התרגשות ומנה יפה של אדרנלין.
אל הסינגלים נכנסים עדיין בחושך מוחלט ולאט לאט מבינים איזה פלא מתאפשר כאשר יש איבוד גובה לא רע מרמה של הר קנאים לרמה של הר מצדה. השביל מנתב את עצמו בין אבני צור חומים כך שפס השביל די בולט תחת אור ירח כפס בהיר בים של חום. החלטנו לעצור רגע ולמלא קצת דלק גוף עם המתנה לאור ראשון, על מנת שנוכל להנות משבילים אלו ללא אור פנסים ולנצלם במהירות הנכונה עם נוף משכר. הבניה הזויה ואנחנו שועטים עם שביל מטמטם על נוף הרי מואב שנצבעים בצבעי פסטל של זריחת החמה.
השמש עולה ואנחנו יורדים אל מולה, פוגשים את התוואי המיתולוגי של מסלול ״גמל אדום״. ברגע של נוסטלגיה עוזבים את הבניה המושקעת של שביל ישראל באופניים ויורדים עם השביל ההיסטורי. אנחנו כעת בדרך הג׳יפים המחברת את מצדה בצד אחד ואת צוק תמרור וכביש ערד ים המלח בצד השני. כמה דקות של דאבלים מהירים ואנחנו שוב בערוצו של נחל רחף, זה שפגשנו אי שם ליד ערד. החציה של נחל רחף מבשרת את סוף מסיבת הירידות, מפה השביל נבנה לאורכו של מצוק העתקים מעל ים המלח – מצד אחד נופים עוצרי נשימה, כל תצפית חושפת את בקע ים המלח במלוא הדרו, ואפילו החום עדיין לא מכה בנו.
לרגע הייתי משליך את החוויה לסוג של מאגר מידע שלא מספיק לשכתב את מה שראיתי לפני שניה ופתאום צץ עוד נוף עוד מראה שמעיף את הלסת. כל מפל כזה די מזכיר לך כמה קטן האדם אל מול הטבע האיתני. מצד שני תופרים כל ערוצון אפשרי ובאופן כללי המגמה היא כלפי מעלה. כבר קצת התרגלנו אבל בכל זאת אי אפשר שלא להסיר את הכובע על הבניה הסופר מושקעת, העליה אומנם ארוכה אבל בשיפועים מפנקים במיוחד.
בשעה 07:30 אני כבר מחכה שיפול עלינו החום הגדול, אבל השביל הזורם מאפשר לנו לרכוב בקצב שמייצר רוח המאפשרת להנות מהדרך ומהנופים הנפלאים. הכנסתי את שני הבקבוקים שלי לפריזר למשך הלילה, בתקווה שבשלב הזה של היום אתענג על מים קפואים עם שאריות קרח, אבל הקסם הזה הופרך די מהר והמים קיבלו את חום המדבר בטעם בקבוק שכבר מזמן צריך החלפה. לעומת זאת שקית שתיה של יוג׳ין שהתחבאה בתוך תיק עמוס, די שמרה על הקרירות וסיפקה סוג של הקלה שפויה יותר בסקאלת המעלות.
שמונה בבוקר ואנחנו כבר אחרי טיפוס של שעה מגיעים למורדות הסיום על בסיס מעלה זרון. מה שנקרא בז׳רגון של ארץ טרמפ – דיסנילנד זה כאן. סרפנטינות ירידה עם ברמים מצויינים שמורידים אותך לאט לאט בגובה מתחת לפני הים. כמאה מטר לפני סוף הירידה, הלונה גל נגמר והירידה נעשית טכנית בגלישת סלעים עטופים בדרדרת קלילה – זה הזמן להיזכר בסקי של החורף שאולי לא יהיה.
את הקילומטרים האחרונים לקראת השעה 8:30 דשדשנו לכיוון תחנת דלק של צומת צוהר על מנת לתת בוסט של בירה קרה לצנן את הגוף בהמתנה לאיסוף חזרה למעלה לערד. ללא ספק על אף החום הקיצוני זה משהו שהוא בר ביצוע, ממלא את הגוף במראות בלתי נשכחים שלא ממש עוברים בעדשת המצלמה ומסתכם כחוויה אחת גדולה. רק כדי לשנן את המספרים:
- רכיבת ערב של שעה או יותר לפי רצון
- אירוח תענוג אצל דני בכפר נוקדים
- רכיבת בוקר מוקדם של 4 שעות לבעלי כושר מצויין
- לפחות 5 ליטר מים ועדיף להשקות את הגוף עוד לפני (לטיפים נוספים על נוזלים ברכיבה)
והיום עוד צעיר לשלל פעילויות עם הפרעות קשב וריכוז אחרי חוויה כה עצומה.
רק תזכרו – זו לא העונה
צריך להיות מחושב ולהבין שזה לא מתאים לכל אחד. רק מי שבאמת מכיר את המדבר ורכיבה בו במיוחד במזג אוויר לא רגיל לגוף. רק בחישוב קל, חום גוף האדם צריך להיות באיזור 36. כך שאם תרכבו בחום 38 הגוף עובד מאוד חזק כדי לקרר אותו. למי שרוצה בדיוק את זה אבל קצת יותר רגוע, יש אפשרות לסיים את הרכיבה ביום שני במצדה במקום נווה זוהר, החלופה הזו מאפשרת גם למי שאינו רוכב מנוסה מאוד, או אם סתם מתאים לכם משהו יותר קל ורמת סיכון נמוכה, ליהנות מן המדבר גם בשיא הקיץ. תצאו, תהנו ותהיו זהירים.
חלופת מצדה:
להורדת הקבצים לניווט:
