השאלה כמה להשקיע בקניית ציוד חדש ולאיזה רמת גימור או דגם אנו רוצים לשאוף, אף פעם לא פוסחת על מחשבותינו בכל קנייה של מוצר משמעותי עבורנו. בתור אחד שאוהב גם צילום, תמיד שאלתי אם אני צריך את המצלמה הכי קצה שיש לחברה להציע, למרות שאני בכלל לא מפרסם במגזינים נחשבים ואפילו לא מצלם חתונות. באותה מידה גם בקניית אופניים הדילמה שוות ערך, האם רוכב סופי שבוע באמת צריך את האופניים הכי קצה שיש לחברת בוטיק כזו או אחרת להציע?
זיכרון
לדעתי, האופניים שהכי זכורים לנו, הם הראשונים ששילמנו עליהם מכספינו. או כמו שקוראים להם בשפת העם – אופני כניסה. במקרה שלי, לפני אופני כניסה התחדשתי באופני תרום כניסה. זה חלק ממעגל למידה של טירון מתחיל שקונה אופניים לייעוד לא נכון. יותר משנה הייתי תופר עליהם קילומטרים על הכביש מבלי להבין שיש סוג של דיסוננס בין מה שאני עושה איתם לבין הייעוד המקורי של אותו טרקטור. רק בתום תקופה לא קצרה על כבישי הארץ, האיר בפני רוכב אחר את המהות של האספלט ומה נכון על מנת לגהצו כמו שצריך (לא אופני הרים).
לדעת פחות – זה יתרון
פעם קניית אופניים הייתה נעשית בלי פייסבוק, בלי שאלות בקבוצות וואטסאפ. היו רק כמה חנויות אופניים, רובן ברחוב החשמונאים בתל אביב ושם היה אפשר להתחדש. באחת מהן התחדשתי באופני כניסה הראשונות שלי לרכיבות כביש – טרק 5000 עם מערכת שימנו 105. כעבור כמה שנים של התנסות ברכיבת כביש, עקב מפגש עם רכב בתאונה קשה שהשביתה אותי במשך שמונה חודשים, נאלצתי לחפש זוג (בת זוג) חדש. החיפושים היו מאוד פשוטים, כל מה שעניין אותי באופניים בתקופה אז, זה אופניים שיהיו להם גלגלים לא שבורים. כי מה לעשות, הקודמים עדיין נצרבו בזיכרון.
שאלות כמו: אילו מערכות, כמות ההילוכים, אופני אירו או טיפוס, לא עלו אצלי בראש כרוכב צעיר ללא ידע. לא היה לי מושג שיש בכלל סוגים שונים לכל חלק של אופניים. הבחירה הייתה כיף טהור, כאשר לא עניינו אותי צבע, צורה, שלא לדבר על חברה. עכשיו, במבט לאחור כשאני חושב על זה, אני רואה בזה רק יתרון.
בהמלצת חבר הגעתי לבוטקיה ישראל. שם היו אופני בוטקיה מדגם סופרנובה SP9 במיתוג קבוצת Acqua Sapone שהתחרתה אז בטור דה פראנס. בלי לחשוב יותר מידי – באתי, ראיתי, אהבתי, קניתי. אלו כבר היו אופניים ברמה אחרת לגמרי. אופני אירו עם מערכת אולטגרה. היו יפים ונוחים בצורה מטריפה. בכל זאת, אופנים made in Italy.
פסיכולוגיה חברתית
פתאום, סביב גיל 40, מגיע משבר פסיכולוגי (אם לא היה לכם כבר אז עוד יהיה). כעבור כמה שנים על בוטקיה הרגשתי שמיציתי. רציתי משהו חדש, מיוחד, רציתי יד ראשונה ישר מהשקית. הפעם ידעתי כבר טיפה יותר על האופניים ולכן התחלתי את מרוץ החיפוש על בסיס בדיקות שכללו המון מועמדים.
יש מושג בפסיכולוגיה חברתית – “רגל בדלת”: רוכשים אופני טרום כניסה במחיר זניח של 2000 ש”ח. ברגע זה חל שינוי בתפיסה העצמית ואנו כבר רואים את עצמנו באור חיובי המקל על היענות גם לרכישה הבאה, שהיא גדולה יותר – אופני כניסה ב 4500 ש”ח. ואז מגיעה יפיופה איטלקיה, ואני משלם כבר 12000 ש”ח, פה זה לא נגמר והעקומה בכלל לא לינארית. אז כבר מתחילים לחפש באזור 30000 ש”ח… וזה רק האמצע. דבר אחד מרגיע אותי, מכאן בהמשך הקפיצות במחיר יהיו קטנות יותר.
הפעם כשהגעתי לשלב של שדרוג, העלתי רשימה של הנבחרים ובסוג של משחק ריאליטי בוחרתי את האחת. כל הזוגות היו אירו עם מערכת אולטגרה, עם פלוס מינוס אותו מחיר, אך אופני DE ROSA, שבדיוק השיקו דגם SK של המעצב Pininfarina, הכי משכו אותי. התחושות היו עצומות ודי מהר מצאתי את עצמי במציאות חדשה: רציתי ללכת לישון מהר מהר, כדי שיגיע כבר בוקר ואוכל לעלות על האופניים עם ההרגשה של שכרון חושים.
שירות ואחריות רק אצל גדולות?
בנובמבר 2020, לאחר עשרות אלפי קילומטרים והמון שעות אוכף, התחלתי לחפש משהו חדש. עדיין לא הייתי סגור אם אני רוצה ללכת לכיוון פלח שוק של בלמי דיסק או להיות נאמן לדעות של חברים קרובים, ולהישאר עם בלמי V. התלבטות קשה הייתה גם בין מערכות סראם או שימנו di2. האם יש צורך במד וואטים, ואם כן, של איזו חברה? כידון אינטגרלי – זה must, כי כבלים מפוזרים סביב כידון היו הטריגר להתחיל לחפש אופניים חדשים.
די מהר נסגרתי שאני הולך על TREK. שירות ואחריות מעולים וזה נשמע מכל אחד שרכש אצלם אופניים. לא מכיר מישהו, שנשאר לא מרוצה מהמותג. מצד שני דה רוסה שאצלי גם קיבלו שירות יפה וכשהיה צריך החליפו לי את השלדה. גם שירות בבוטקיה היה מצוין ועל האופניים שלי עבדו שני מכונאים שאני מעריך – רפי וסשה. אז למה לא להמשיך עם דה רוסה? אולי ההד על כל חברה ובמיוחד על טרק, מגיע בגלל שיש המון לקוחות ואז שומעים אותם יותר? יכול להיות שגם לאחרים יש שירות ואחריות טובים?
קיבלתי המון מידע והתחלתי להתכתב עם הרבה חברים שחידשו וסיפרו לי על יבואנים נוספים, על דגמי אופניים שונים, מערכות וגלגלים. הייתה לי רשימת יבואנים שאצלם “חובה לבקר” וכמה חנויות שעדיף שלא. מבחינת יופי ואיכות, אופניים של פינרלו, BMC, אורבאה, ביאנקי, גיאנט, מרידה ועוד, נכנסו פתאום למשוואה. הבלעדיות שהייתה קיימת אצלי בראש לטרק, הלכה והתרחקה. ושוב הרשימה – הפעם שדרוג 2020:
שוב כאב ראש, שוב יתרונות וחסרונות, שוב ביקורים בחנויות. להערכתי ככל שהחברה גדולה יותר, יותר קל להתנהל מולה מבחינת אחריות. כמובן שיש גם יבואנים קטנים שמצליחים לספק את אותה רמת שירות. ומצד שני יש כמה גדולים, שהאחריות שלהם נגמרת ברגע שכרטיס האשראי שלכם מגוהץ.
אם כבר ציינתי את כרטיס האשראי, בואו נדבר באמת על עלויות וכמובן נחזור לצמד המילים – חברות קצה. מי מאיתנו לא חלם על דגמי קצה של חברות בוטיק. מערכות דורה אייס, סראם רד או קומפוניולו – לא עלינו, היושבות על דוגמה F12, מדון SLR9 או על טארמק SL7. אנשים בדרך כלל לא קונים את מה שחולמים עליו, כי אז יצטרכו לחיות ללא חלום שאפשר לשאוף אליו? אני לא קניתי את החלום מסיבה יותר פשוטה: כסף. ״אין באמת הצדקה למחירים האלה״ אמר לי אחד החברים. אם אפשר לקנות אופניים מצוינים של ג’יאנט או מרידה, למה לשלם 50k פלוס על אותו מפרט עם מדבקה שונה?
מפגעי הקורונה
נובמבר זה חודש של תחילת מבצעי סוף השנה, זה חודש של בלאק פריידי, חודש של הרווקים הסינים ובקיצור חודש בו שווה לרכוש אופניים. רק חבל שזו היתה שנה ראשונה של קורונה. כמובן, ברגע שאתה מתחיל לחפש ולדבר על האופניים, בכל הזדמנות פייסבוק מכניס לך את הפרסומות של התחום בהתאם. פתאום במחיר מציאה יש את ג’יאנט עם יופי של צביעה, גלגלי DT, מחיר – התמורה הטובה ביותר לכסף. ישר מקפיץ את עצמי לחנות המותג בבית שמש של איציק מור. אבל הקורונה לא מאכזבת וחלשה גם פה. דגם שרציתי לא זמין כרגע, צבע שהיה בפרסום כבר לא במלאי.
קופץ לרמת השרון לראות את רידלי. זיו זהבי מציע לי רכיבת מבחן, אך המלאי יגיע עוד כמה חודשים. חצי קילומטר משם, אופני טרק אצל עופר ורד והצפי? שנה הבאה. ביקרתי בבייק מי, אצל שניר עובדיה – אופני אורבאה. בהחלט יש על מה לדבר ומחיר טוב, אבל אולי במאי יגיע מלאי שהוזמן לפני חודש, אז לא היה ממש על מה לדבר.
אני מוצא את עצמי במציאות חדשה. רוצה ומוכן לקנות אבל אין מלאי קרוב באף חנות. פתאום מישהו מזכיר לי חברות בקניה ישירה כמו CANYON. שמעתי עליהם, אך לא באמת שקלתי אי פעם לנסות לקנות. לא התיישב לי עם התוכנית האסטרטגית של לחפש שירות ואחריות, ולקנות אופניים ללא יבואן מקומי. התנגדתי, עד שראיתי את התמונה, בעצם את הדמיון בין התמונות:
ימני הקניון ושמאלי הדה רוסה שלי. איך אומרים, אחרי שבני זוג מתגרשים ועוברים למערכת יחסים הבאה, בתת מודע בוחרים מישהו מאוד דומה לזה שלפני רגע נפרדתם. התאהבתי בקניון. נכנס לאתר, מסמן דגם הכי חדש שהושק השנה – CFR, בוחר מידה, צבע, לוחץ על הזמנה, בום! – coming soon. משנה פרמטרים, לוחץ על הזמנה – coming soon. במשך כמה חודשים מתכתב איתם ואין צפי, אך מבטיחים שבקרוב. בינתיים המחיר עולה מ 9000$ ל 10400$. עדיין משתלם, אבל הזמן עובר והמלאי לא מגיע – ויתרתי גם על קניון. עכשיו מושג לקנות אופניים חדשים באינטרנט כבר לא שיקסע. אני עולה שלב בתחום ובעצם מתהפך 180 מעלות ביחס לאותו מקס שהכרתי בתחילת המסע.
קניית אופניים סינים – זו לא מילה גסה
העולם כולו מתחלק לשניים – חלק אחד מיוצר בסין כחיקוי זול וחלק שני מיוצר בסין, כי הכל מיוצר בסין. בהמלצת חבר, שמתי לב על אחת השלדות של חברת Winspace שקיבלה חותמת UCI. חותמת זה אומר שהיא קיבלה חותמת על הגיאומטריה שהיא תקנית לפי דרישות ה UCI. זו לא חותמת איכות ייצור או בטיחות של המוצר.
במפרט טכני שלה מדובר על סוג קרבון מסדרה Toray T800, T700 ממנו עושים את שלדות הקצה של כמה חברות ידועות. יש אחריות, יש באינטרנט מבחנים לשלדה, יש מלאי ומידות. אפשר להזמין גלגלי קרבון, שגם להם יש כמובן אחריות, מבחנים ופרופילים שונים והתאמה לסוגי ברקסים שונים. יש כידון אינטגרלי, וכמובן מחיר מאוד מזמין. זה ששלדה מיוצרת בסין, לא בהכרח אומר שעלות שלה תהיה סביב 100$, אבל לקנות שלדה וגלגלים ברמה זו בכ-11500 ש”ח, בהחלט עושה רושם לעסקה מצוינת. תוך 5 ימים מרגע שלחצתי על “תשלום”, הקופסאות אצלי בבית. רק נשאר לקנות איפשהו מערכת חשמלית של שימנו ואני על הגל. בארץ אין מלאים ורוב מוחלט של האתרים, גם אם במקרה יש להם מלאי, לא שולחים לישראל. עוד קצת חיפושים ברשת ונמצא אתר אנגלי ששולח את המערכת המבוקשת של שימנו אלינו. תוך כמה זמן המערכות בבית? זה כבר תלוי בדואר ישראל והמכס, לשמחתי המשלוח יצא דרך DHL והגיע תוך ימים ספורים.
מקס החדש, בעל העקרונות על ציוד קצה והכי טוב שיש, דרישות של שירות ואחריות מקומית הופך להיות אנטי תזה של עצמו עם זוג אופניים סיני:
הזמנת אופניים מחו”ל – כמה זה באמת עולה
את הסכום הגדול משלמים על שלדה וגלגלים (לא לשכוח לכלול 17% מע”מ וכ-500 ש”ח מסים משונים ל- Fedex). בנוסף נפרדנו מכ-8500 ש”ח על מערכת שימנו חשמלית (כולל אותם 17% למדינה ועוד כ 500 ש”ח ל DHL). האם כאן נגמרות ההוצאות? לא!
למשוואה נכנסים: סרט כידון, אוכף, צמיגים, הרכבה, מחשבון חדש, נצנצים ובקבוקים. כל הפינוקים הקטנים צוברים כוח ויכולים להוסיף עוד כ-5000 ש”ח. בחישוב כולל מגיעים לאזור של 25,000 ויש לכם אופניים עם שלדה וגלגלים ברמה גבוהה מאוד עם מערכת di2 אולטגרה ושאר האביזרים לפי רמה שבחרתם בעצמכם. מנגד, בארץ רק את מרידה או ג’יאנט ברמה די בסיסית ניתן לקנות באותו הסכום, וזה כמובן בתנאי שיהיו במלאי.
אם מקודם החלטתי מראש להיפרד מלפחות 35,000 ש”ח, עכשיו נשארתי עם עודף פסיכולוגי. ללא שום מחשבה של חיסכון, שלחתי את הזוג הישן למתיחות פנים של צביעה ושדרוגים. שורה תחתונה – באותו סכום שרציתם להשקיע על זוג אחד, מקבלים שני זוגות ברמה מאוד גבוהה. למה צריך שני זוגות תשאלו? נדבר על זה בהמשך…
בכל זאת, Made in China
חברים רבים המליצו לי לא לקחת סיכון ולא להיכנס להרפתקה הסינית. היו כאלו שאמרו שהן ישברו אחרי הקילומטר הראשון, כאלו שאמרו בירידה ב-60 קמ”ש, או בעלייה של 10%. כל המומחים הגדולים דיברו דיבורים, אך האופניים היו מאוד נוחים, מאוד מהירים למישור ומאוד קלים (7 קילו) לעליות. 6722 ק”מ של חוויה בלתי פוסקת – זו כמות הק״מ שהספקתי להנות מהם, עד שמערבל בטון תלש ממני את הגלגל האחורי, ריסק אותו לרסיסים והשאיר את ליבי לדמם על אובדן של האופניים שלא הספיקו עוד להכיר הרבה כבישים ובעצם עוד לא הספיקו כלום. היו בני חודשיים במותם.
לסיכום
לסיכום אכתוב רק שני משפטים:
- זו אחת הסיבות, למה צריך בבית שני זוגות אופניים.
- האופניים הבאים שאקנה, יהיו אופני Winspace.
מאת: מקס ביכובסקי
