“המייסדים” היא סדרת התוכן של BIKEPANEL על האנשים שיזמו והקימו יש מאין בענף האופניים הישראלי. הדינמיקה בקבוצת הפייסבוק הגדולה BikeTalk מעניינת: סערות באו וחלפו, יוזרים באו והוסרו, קבוצות התפצלו ונעלמו… ישבנו על בירה ובשר עם המייסדים – שלישיית זקני השבט המנהלים את הקבוצה: גיא רדר, מנחם זיבצנר וגיא דהן והם אומרים: “זה לא דמוקרטיה” וגם “זה בסה”כ קבוצת פייסבוק – בואו נכנס לפרופורציות”.
הקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ, כנסו לראות את זה:
מי אתם, מייסדי BikeTalk?
מנחם זיבצנר – “אקטיביסט מ 2003, מנהל פורומים ואכפת לי מהקהילה הזו ואני אוהב אותה, למרות שיש תופעות שכבר מעייפות אותי”. מוזיקאי הרבה שנים, איש הייטק שיווק ופיתוח עסקי, עם רקע טכנולוגי ופיננסי. “כתבתי כמעט בכל המגזינים באופניים, ארגנתי אירועים כמו הסופר D ועוד, ו”הוודאות היחידה היא חוסר וודאות” הוא הסלוגן שלי בחיים.”
גיא דהן – “רוכב מ 2009, איש הייטק בתחומי אבטחת מידע, אוהב את האופניים (בסגנון אול-מאונטיין) ואת התחום, וגם מה שאני יכול לבוא ולתת ולתרום אני עושה את זה”
גיא רדר – “כנראה שאני פה אחד מהרוכבים הוותיקים – מ-1996 באופני הרים. התחריתי ועשיתי הרבה דברים בתחום. תמיד דאגתי לשלב את הפאן שלי עם החלק הרציני יותר בתחומי הדרכות. אני בוגר וינגייט בתחום מובילי קבוצות אופניים, עבדתי ב”בוץ הרפתקאות”, ואני עושה את זה בשביל הכיף. חוץ מזה בעברי הרחוק כתבתי ב-MBA ובמגזין אדרנלין. אני מאוד אוהב לכתוב, וכל הקטע של הקהילה הוא מבחינתי בשביל הכייף – ובחיים המקצועיים: סוכן ביטוח”.
מימין: גיא דהן, מנחם זיבצנר, גיא רדר
“בנינו מודל פיננסי, שהוכח כבלתי סביר”…
גיא רדר – “תכלס, הכל התחיל מימי תפוז העליזים, בקומונת all mountain שבזמנו הייתה הקומונה הגדולה ברשת עם 350 חברים שהיו בטוחים שהם מרכז העולם. למעשה נראה לי שהיינו 300 איש כשלמעשה היו 60 איש עם 5 “ניק ניימס” טרוליים לכל אחד מהם. הייתה בעיה מאוד רצינית עם הטרולים ומאוד התרגשנו מזה – לא היינו ישנים לילות בגלל הקטעים שהלכו שם: ריבים, אינטריגות…”
מנחם – “היו קמפיינים מאחורי הקלעים, השמצות טוקבקיסטיות ברמה הכי נמוכה. היו כמה גולשים שניצלו את זה לבריונות מקלדת לשמה, גם בפרטי. מאוד לא נעים. איבדנו לילות. אז פתחנו את All Mountain Bikes שהפכה ל BikeTalk. במקביל כל עניין המובייל התחזק, ותפוז לא היה שם.”
“היה אירוע במנרה ואני ועוד כמה חברה הקמנו בן לילה קבוצת פייסבוק של 2500 איש (שהפכה להיות פורום דאונהיל). שם הבנו את העוצמה של הפייסבוק וגם תפוז בחנו את המקרה הזה מקרוב והיו מודאגים מכך.
פייסבוק נראתה אז כמקום שבו נושא האנונימיות פתור בה, מה שלא קורה היום. עניין החונטות לא היה קיים בה. זה היה בשנת 2010 והבנו שפה זה אמיתי – פה אני יודע מי מדבר איתי. זה הרקע לייסוד הקבוצה: רצינו לפתוח קו נקי על עקרונות של תרבות דיון”.
הניוזלטר הסודי של בייקפאנל, הצטרפו פה:
יש (מעט) כללים, וניהול מינימליסטי
מנחם – “הקמנו את הקבוצה כמשהו אגנוסטי – לא נישתי: אנחנו מדברים עם כולם ואין סגנון מסוים של רכיבה. המקום מושתת על 4 כללים שהתפתחו מעט עד היום (סביב תרבות דיון, איסור פרסום וכו’), אבל שמרנו עליהם בקנאות.”
גיא רדר – ” יש כללים. מי שלא אוהב אותם יכול לפתוח קבוצות אחרות או לעשות מה שהוא רוצה, אבל אנחנו לא דמוקרטיה. לטעמנו זו אחת הסיבות לכך שהאול מאונטיין התרסק – היו בחירות, תקנון, עניינים… פה לא. אנחנו אוכפים תרבות דיון – אין טוקבקיסטים וכל מי שלא מדבר יפה מוצא את עצמו בחוץ בלי הנד עפעף.
בנושא הפרסום – רצינו פיד נקי. אין לפרסם שלא באישור המנהלים ויש לתת הטבה ייחודית לחברי הקבוצה. בפייס כל אחד הרגיש שהקיר שלך זה הרכוש שלו. קבוצות שלא נוהלו איבדו את העניין. למרות שלפעמים נכנסים לפינות, עדיין החברה מעריכים את זה”.
מנחם – “כשאתה מתעסק במסה – אם אתה פונה לכל אחד שפרסם ומבקש ממנו להוריד וכו’, אזי אין לך חיים – כל היום תתעסק עם זה ואתה גם מגלה ש 90% מהם הם ציניים – לא אכפת להם ממך. אז הפכנו את זה. הבנו שאנחנו לא יכולים להתמודד עם זה פרטנית. מסירים אנשים – ואז קורה אחד מהשניים: או שלא שומעים ממנו או שהוא פונה, ואז זה כבר מסדיר את העניינים. גם מול עסקים – יש כאלה שהוסרו, פונים ואנחנו עוזרים להם ומכווינים אותם איך לעשות את זה נכון.
על מה לא נסלח? פרסום ציני של אנשים שנחסמו, ומכניסים פוסטים מיידית עם הכנסתם לקבוצה. את אלה חוסמים.
לאחרונה הכנסנו מנגנון חדש של פייסבוק בכניסה לקבוצה: אפשרות לשלוש שאלות “האם אתה רוכב אופניים פעיל או רוצה להיכנס לתחום, האם אתה גורם מסחרי (לא דבר רע אבל אנחנו רוצים לדעת), והאם קראת את כללי הקבוצה”. מי שלא עונה תוך 24 שעות לא מאשרים. מ 150 מצטרפים לשבוע, ירדנו ל 30-40 והאחוזים גדלים, אבל איכות הפיד משתפרת.
יודעים לנווט את הקשר עם הסביבה בצורה מאוזנת
יש עוד שכבה שאתם לא אומרים אותה, אולי מצניעות: זו לא דמוקרטיה אבל זו דיקטטורה נאורה… יש תחושה שאתם באים בתום לב ואין hidden agenda, וזה מאפשר הרבה מהדבר.
גיא רדר – “מה שאמרת עכשיו (דיקטטורה נאורה) זה המושג הכי נכון שיכול להיות”.
מנחם – “אנחנו באמת לא גורמים מסחריים…אנחנו אנשים פרטיים. עשינו שיתופי פעולה – למשל עם הליגה של עירא, עם מגזינים ושיתופי תוכן. גם אם יש אצלם פרסום – זה לא מעניין אותנו כי הם נותנים Value לקהל הרוכבים.
עוד דוגמה: אירוע של שיפ עם Giant-Focus: פנו אלינו, עשינו דיון בקרב המנהלים על סדנת בולמים לקהילה. הם לוקחים רק 20 ש”ח על הבירות – יש פה אמנם גוף כלכלי מסחרי שעומד מאחורי הסיפור, אבל זה בהחלט משהו שתורם לקהילה, ואנחנו תומכים בו.”
כן אבל נורא קל להיגרר לאיזו הטבה, לקרבה ליבואן שנותן לך דיל… אתם היום בפוזיציה שאתם יכולים למנף, ויש אנשים שימנפו.
מנחם – “אבל זו לא המטרה. הפרסומות והמבצעים זה כאב ראש. זה רע הכרחי מבחינתנו. מצידנו שלא יפנו אלינו, יש להם אלף צורות להגיע לקהל חוץ מאיתנו. מצאנו את עצמנו שאנחנו גם אגנוסטיים לענף, לא משתתפים במבצעים האלה. זה לא כזה ביג דיל: אתה צריך משהו, אתה קונה… העולם הוא היום כלכלה גלובלית. אני עם חינוך של הרבה שנים בהייטק על ניגודי עניינים וכו’ – אם יש דברים רגישים אנחנו נמנעים מהם.
הסערות
מנחם: “עברנו כמה סערות שהופתענו שלא באו קודם. תחשוב רגע: החברה שיושבים פה, גם עופר עברי (הצלם של BIKEPANEL) – יוצאי פורום טיולי אופניים, שעברו לקומונת אול-מאונטיין שעברו לקומונת אול-מאונטיין בייקס, שעברו לבייקטוק. מה אתה חושב, שחשבנו שנהייה חסינים מהתפצלויות? לא – ואנחנו מסתכלים על זה בשוויון נפש. הסערה שלכאורה אתה חושב שהייתה, הייתה על רקע הכללים שלנו.
הענף הזה הוא ענף שאנשים נלחמים על הפרנסה שלהם ולוקחים את זה קשה. היה מקרה שהעבירו “דחקות” על מותג אופניים שנשבר. התקשר היבואן, ודבר בצורה מכובדת לא מתלהמת מדם לבו, וזה אדם שאפשר לדבר איתו. אמרתי לו שישבו על זה ויעבירו דחקה נגדית. אחרי יומיים הם עשו את זה, צחקו עלי ועל בדיחות הרשת שהיו עליהם (“ממים”- סאטירות עם תמונה ומשפט מצחיק עליהן). מעז יצא מתוק: הם יצאו גדולים, ונהייתה חגיגת צחוקים, והזמינו את כולם לחנות שלהם, ועשו רכיבה משותפת. זה אירוע מכונן – כי אנשים הבינו שלא צריך להיעלב – בואו שחררו…”
גיא רדר: “בסיכומו של דבר, כולה קבוצת פייסבוק. לא יותר לא פחות. אתה מדבר על תפוז שהיו שם אמוציות. היום אנחנו עם הרבה יותר פרופורציות לדבר הזה. אז ניסו עלינו שיווק גרילה, ניסו עוד פעם למשוך לקבוצה אחרת… זה לא מעניין! חברה שרוצים להיות איתנו יהיו ואלה שלא לא יהיו – מקסימום פחות כאב ראש. כולה קבוצת פייסבוק לא יותר ולא פחות.
פעם בשנה יש לנו את הנעלב התורן – אחד שחושב שהקיר שלו, שלא חושב שהוא צריך לבקש רשות, והוא החליט וזו האמת שלו, שמותר לו הכל והוא בטוח שזו דמוקרטיה וזו קבוצה של כולם. אז הוא לא ביקש רשות ועבר על הכללים, כמו הזמנה לסדנה בחנות שלו בלי לבקש, ואנחנו מורידים אותו. אז זה מדרדר לטלפונים ואיומים “לא יראו אתכם בענף יותר וכו'” אבל אנחנו לא תלויים בענף וזה לא מעניין אותנו – כולה רוצים שיהיה כיף. “אבל זה קבוצה של כולם…” הוא אומר. לא – זה לא קבוצה של כולם זו קבוצה פרטית!
רכיבה זה פאן. זה לא צריך להיות עם אגו, זה לא צריך להיות עם אמוציות. ברור שיש מחנאות וכל אחד שחושב שהאופניים שלו הכי טובים, אבל בסיכומו של דבר רוכבים בשביל הכיף, לא בשביל שום דבר אחר”
נכון, אבל מתי הדברים מפסיקים להיות פאן: כשמגזימים בניהול. אתם יודעים לעשות סלאלום עדין שנובע מהבנת אינטרנט, וכשלא מבינים אינטרנט ולא את הסביבה הענפית שבה פועלים – זה מפסיק להיות פאן.
מנחם – “זה נכון. בהתייחס למה שקרה ב 4Epic – הרי ששם לעומתנו יש זהות יחידה מאוד ברורה, וב 1500 איש היא עוברת משבר זהות. ראיתי את ה HLC שזו קבוצה שהצטרפנו אליה כדי לצפות, אז הקבוצות עוברות אבולוציה. בייקטוק לעומתם אגנוסטית לז’אנרים.
אתה מכיר את קבוצת “שאלות ותשובות של סטארטאפים”? זו קבוצה מנוהלת בצורה אינטנסיבית – אני הצטרפתי כשהם היו 3000 הם 14,000 כעת. הם מנהלים בכניסה: מאשרים כל פוסט. זה לעבוד בזה! הם הוציאו בקשות לתייג כל פוסט, ועכשיו הם גם החלו לדרוש פורמט לפוסטים כיוון שזה צריך להיות שאלות ותשובות. זה ניהול דומיננטי מדי ואנשים אומרים להם – שחררו…
אנחנו מראש הבנו את זה – שאנחנו יוצאים לדרך חדשה שבה אנחנו נשחק בכללים של חוכמת או טיפשות ההמונים, ואנחנו נלמד תוך כדי ונגדל. ניצמד לכללים שלנו ונדאג שהפיד יישאר איכותי. כל מה שאתה שומע והפיקנטריה אלה התנגשויות על הדבר הזה – אותה קבוצה שלכאורה הייתה מולה סערה – דיברנו אתם חודשים בפניות מנומסות, אמרנו להם דברו איתנו, תשאלו אותנו… פעמיים בחודש יוצאת קבוצה חדשה שאנחנו מפרסמים. יש המון קבוצות. מי שרוצה לנהל יעשה את זה, ואם הוא ייתן תוכן טוב אנשים יהיו אצלו. אתה יכול לדאוג רק לריבוע שלך, וזה מה שמנחה אותנו.”
גיא רדר – “אנחנו לא מרגישים מאוימים, אנחנו לא שם… אנחנו לא באגו. כמו שאמרנו כל אחד יהיה איפה שטוב לו. אם טוב לו יהיה אצלנו ואם לא זה גם בסדר. תוכן איכותי זה כמה שיותר רוכבים מכל הסגנונות
אבל כביש, אין ב BikeTalk בכלל…
גיא רדר – “יש מעט: כ 10% מרוכבים, ויש גם נוספים: טריאתלטים, רצים ועוד. כתוב קבוצת שטח בכותרת אבל זו החלטה של הגולשים. אם יבואו רוכבים וידברו על כביש, בכיף! הכותרת זה ‘פטפוטי אופניים’.”
מנחם – “אגב אבולוציה: פעם בגלגל אתה למטה ופעם למטה. אם אתה מאוד פעיל בקבוצה, צריך לזכור שהדברים מתחלפים. תמיד יש חבורה פעילה, ויש איזה מישהו שמתלונן או דורש דברים שיהיו אחרים, אבל אחרי חצי שנה יש כבר חבורה אחרת. אנחנו מבינים את זה ואפשר לראות שהגרעין הפעיל כל הזמן מתחלף.”
גיא דהן – “אורך החיים של פוסטים מדגים כיצד דברים מעניינים נשארים למעלה ודברים לא מעניינים נעלמים.
משמאל: גיא רדר וגיא חלמיש
הסערה של קק”ל
מנחם – “קבוצת גמדים בנתה מערך של סינגלים מתוקתקים ברמה בינלאומית. הם בנו שם גם אלמנט בצד באמת ברמה מדהימה, והחברה בהתלהבות צלמו עצמם קופצים. הקבוצה הוצפה ברמה מאוד חזקה, וקיבלנו פניות נואשות מאנשים שחששו שקק”ל תוריד את זה, שנוריד את זה. החלטנו שלא מורידים. ההתפוצצות סביב קק”ל ובן שמן החלה שבוע לפני עד לרמה של טלפונים, אנשים מתקשרים בשישי ושבת בערב… “
גיא רדר – “גם פה יש איזה משהו שהוא מהעולם של: “too highly rated” – אנחנו בסה”כ קבוצת פייסבוק. בקק”ל יודעים היטב מה קורה ביער, יש להם יערנים שמסתובבים. הם לא צריכים אותנו בשביל לדעת מי בונה מה ואיפה. יש אבולוציה וזה בסדר: בונים, הורסים, בונים הורסים… כמה פעמים הרסו את “יוני פרנקלין”? בסופו של דבר בקבוצה של 8000 איש גם אם יש קבוצה של שליליים הם נעלמים כי הוייב דוחף אותך קדימה כל הזמן.”
גיא דהן – “אנחנו מגבילים את רמת המעורבות שלנו – לא כל אחד שנכנס אנחנו “מנהלים” אותו – נותנים לאנשים ליצור את התוכן בעצמם. אנחנו מוחקים רק אם זה עובר על כללי הקבוצה. הנקודה של העדר האנונימיות גם היא מאוד חשובה כי ברגע שטרול מדבר עם בנאדם הוא מרשה לעצמו יותר, אבל ברגע שאין אנונימיות ואנשים מדברים עם אנשים זה נראה אחרת.”
מנחם – “נאלצנו להכניס הודעה לאנשים – “תפתרו את זה בעצמכם כקהילה, אנחנו לא מתערבים – תדברו ביניכם. מפריע לך? פנה לזה ששם את הפוסט, מה אתה רוצה ממני (כמנהל)”. מה שקרה אז שקק”ל לא יכלה להתעלם מהפומביות של העניין והרסו את האלמנטים, אגב זה בקטנה – אנשים נורא מתלהמים… זה לא עזב את הכותרות איזה שבוע. אז מה נתערב? לא רוצה!
אתה כבר רואה את התגובות של הגולשים שעושים ניהול עבור הקבוצה. יש “נאמני כללים” בקבוצה – חברה שהבינו את התועלת ואכפת להם שהפיד יהיה נקי. הם מדווחים לנו, לא בהתלהמות. גם בקטעים הסוערים יחסית – אנחנו מסתכלים, לא מתערבים יותר מדי, רק רוצים שהשפה תהייה תקינה.”
מה העתיד – איך אתם רואים את BikeTalk מחר?
“אותו דבר. אין שאיפה להתרחבות, אין רעב למיתוג והפקת אירועים. לא יהיה פרנצ’ייז לרשת חנויות BikeTalk, לא יהיה ליין מסיבות וביגוד, ולא בירות עם תוויות של הקבוצה… זה לא הולך לשם. הבנו שזה לא ה DNA שלנו, ויש גם משהו בגודל שמונע את האינטימיות הזו. ב 94-96 כשהתחלנו לרכוב כולם הכירו את כולם ורכבו עם כולם. אין את האינטימיות הזו היום. זה בסדר שהקבוצה שלנו מהווה גג ובתוכו יש מלא מלא חדרים של אנשים שמתחברים ביחד, ורוכבים ביחד. יש איים של אינטימיות. אם אתה רוצה אינטימיות – פתח whatsapp או טלגרם או קבוצה של 200 איש – יש לך את האפשרות.
ההצלחה שאנחנו יכולים להתגאות בה היא שאני חושב שהקהל אצלנו הטמיע את העניין של תרבות הדיון.”
