גיא חלמישחברת BMC השוויצרית תמיד היתה בחזית הטכנולוגיה והסצינה התחרותית בעולם. קיבלנו למבחן את אופני הכביש-אנדיוראנס שלה ושוב התעוררה השאלה: למה בעצם לבחור באופני כביש מקטגוריה אחרת?
כאשר קיבלתי את הBMC Roadmachine למבחן, החוויה הרגישה מיידית כמו משהו אחר מכל האופניים האחרונים שבחנתי. רכות ונוחות הרכיבה היו בקנה מידה אחר לגמרי ממה שהכרתי עד עתה. נסו לדמיין את האספלט הכי מושלם הכי חדש הכי חלק והכי נקי שחשבתם עליו אי פעם: ככה.
האופניים בתקציר:
- דגם: BMC RoadMachine
- ייעוד: כביש אנדיוראנס
- מערכת הילוכים ומעצורים: אולטגרה אלקטרוני
- צמיגים: Vittoria Rubino Graphene 2.0, רוחב: 28
- גלגלים: DT Swiss 1850 דיסק, רוחב 23.5 מ”מ חיצוני, 20 מ”מ פנימי.
- אוכף: פיזיק Taiga
- משקל: 8.1 ק”ג מוצהר יצרן (ללא פדלים וכלובי בקבוק)
- מחיר: 23,980 ₪ לחברי מועדון רוזן ומינץ
- עמוד המוצר לקניה באתר רוזן ומינץ
עיצוב
העיצוב של BMC מאוד מאפיין אותה. הם היו הראשונים שאני זוכר להוריד את תומכות השרשרת נמוך אל גובה הבקבוקים, משהו שכל עולם האופניים העתיק שנים ארוכות אחריהם. הקווים שלהם מאז ומעולם ישרים וחדים והאפיל- טכנולוגי. היום המראה הזה כבר לא נראה מיוחד כ”כ כמו שאפין אותם בצורה אחרת לגמרי פשוט כי התרגלנו לראות את התומכות הנמוכות האלה, אבל הם החלוצים בכך.
גם החיתוכים האחרים של צינורות הקרבון ממשיכים את הקו הגיאומטרי ובמיוחד הפרופיל המשושה משהו של הצינור התחתון, והזווית בחיבור צינור האוכף לצינור העליון שם מתחבא מנגנון הידוק מוט האוכף. התגובות בחוץ: חובבי ביגוד סטייליסטי של Rapha אישרו: זה נראה טוב, שקט, ומדויק.
טכנולוגיות
הם קוראים לזה TCC – קונספט השיכוך המכוונן של BMC הוא ביטוי המבטא את בניית השיכוך הורטיקלי ורמת הקשיחות הכללית של האופניים האלה. בדגם הזה המטרה היא לייצר נוחות עבור רכיבות ארוכות ולכן הכוונון הולך על יותר שיכוך וספיגה. לכל דגם של BMC יש רמת TCC שונה ופה היא המקסימלית מקרב דגמי הכביש.
חלק חשוב מהספיגה מתבצע בזכות מוט האוכף בחתך D – עגול מלפנים וישר מאחור, שזה גם אווירודינמי יחסית. גם תומכות השרשרת מקדמות את השיכוך בכך שהן מאריכות את מוט האוכף שסופג יותר ומציבות את התמיכה שלו נמוך יותר, כלומר יותר מקטע יכול לספוג. יש להם פה מתאם במזלג שקולט יפה את המעצור בממשק שטוח (flat mount) ובדגמים העליונים יותר – לא בזה שהגיע למבחן יש קוקפיט אינטגרטיבי שמוליך את הכבלים בפנים. פה הם דווקא בחוץ והסטם סטנדרטי. חבק מוט הכיסא משולב בתוך השלדה, אבל הגישה אליו מהצד התחתון של המוט העליון, קצת פחות נוח מגישה עליונה.
BMC Roadmachine – גיאומטריה
האופניים שבמבחן במידה 51, עם ריץ’ של 382 וסטאק 541. אני בקצה העליון של טווח הגבהים המומלצים של BMC למידה הזו (166-174) והרגשתי בול. זה נובע מכך שמדובר באופני אנדיוראנס, שבהם תמיד אעדיף להיות על קצה הסקאלה ולא בתחילתה כדי להיות על שלדה יחסית קטנה. גם ככה היציבות הכיוונית וגובה הקוקפיט של השלדות האלה הם על הצד הגבוה ולכן לרוכב תחרותי יחסית, אפשר לאזן מעט עם בחירת מידה קטנה יותר משתי מידות אפשריות.
בסיס הגלגלים ארוך יחסית: 999 ואם משווים אותו למכונת קשיחות העליות התחרותית ביותר של BMC ה Teammachine הרי שמגלים פער קטן מה 986 שלה. זה מסביר עוד מהיציבות.
בד”כ גובה צינור הראש באופני כביש כאלה מעט ארוך יותר, וגם פה: הוא 139מ”מ לעומת 130 ב Teamachine. זה הפרש קטן יחסית ומבטא את העובדה שאלה אופני כביש תחרותיים בהחלט, ולא אופני נוחות מהסוג שהיה פעם עם צינורות ראש גבוהים מדי וכבדות כללית. אנחנו מדברים פה על איזון קטן מאופני התחרות הקשיחים והקיצוניים ביותר של BMC שמתאים בדיוק לכל מי שהוא Age Grouper, לטעמי ומתאמן ואפילו רוכב די חזק.
אבזור
באבזור המוצר הפעם כמה דברים עיקריים שעבדו היטב:
אולטגרה אלקטרוני – מה יש לאמר על המערכת המוכחת והמוצלחת הזו? אני עובר אליה ממערכת מכנית והמהירות והידידותיות שלה משובחות אם כי ידיות העברת ההילוכים קטנות וקרובות מדי זו לזו. כנראה זה החסרון היחיד שלה.
גלגלי די.טי 1850 – גלגלי “עבודה” מאלומיניום של DT Swiss שטוחי גובה, פשוטים אך יפים. מדבקה עדינה נכונה יחסית באפור על גבי שחור וכנראה גם להם היתה תרומה מסוימת לנוחות הרכיבה. הם לא קלים (1880 גרם) והם יהיו אחד הדברים הראשונים שהייתי ממליץ לשדרג או לקנות מראש בדרג גבוה יותר.
צמיגי 28 Vittoria Rubino – הפתעת המבחן! הצמיגים האלה נתנו תחושת רכיבה מדהימה, מאוד נעימה ומשלימה את הייעוד הכללי של האופניים. בחיפוש מפרט שלהם התקשתי היות ורואים בכל מקום רק את דגם הפרו שאני לא בטוח שיש לו נתונים דומים. אבל אני יכול לאמר שמבחינת תחושת רכיבה הם היו מעולים ורכים מאוד וכמובן שה 28מ”מ מאפשרים לנפח קצת פחות. אני שוקל 67 ורכבתי על 80PSI.
אוכף פיזיק Taiga – עוד הפתעה במבחן, לפחות עבורי היות וזו פעם ראשונה שלי על הטאיגה. הוא אוכף נהדר שנמצא בדיוק באמצע בין השטוחים ביותר לקמורים. אין לו שסע מרכזי אבל הוא היה נוח ואיזן יפה בין קיבוע האגן באמצעות המבנה והקשת לבין החופש היחסי של התמקמות שהוא אפשר.
הכידון קצת שטוח אבל לא אינטגרלי. זהו הקוקפיט פשוט מאלומיניום עם כבלים בחוץ. בדגמים היקרים יותר כאמור מקבלים אבזור הכולל את קוקפיט ה ICS שלהם שמוביל את הכבלים פנימית. אבל גם מה שסופק פה היה נוח לרכיבה למעט נגיעה מזדמנת של הכבלים בברכים בעמידה בעליה.
עוד נקודת ביקורת קטנה היא על מיקום החבק של מוט האוכף – יש חור עם גישה לאלן בתוך השלדה מלמטה באלכסון המחבר בין מוט האוכף לצינור העליון. לא נוח, לא רואים את הבורג כמעט, עדיף היה משהו נגיש יותר. מצד שני נקודת אור יפה בדמות טאצ’ קטן של מגן מנפילת שרשרת המסופק עם האופניים.
חווית הרכיבה
בשורה התחתונה- מאוד נהנתי לרכוב איתם ומאוד אהבתי את האופניים האלה.
אם מסתכלים על רוב הרוכבים בישראל הרי שהאופניים האלה בול בשבילם. אם אתם לא רוכבי עלית צעירים שמתחרים בכל סופ”ש, והרכיבות שלכם הן רכיבות חברתיות הרי שהדגש צריך לעבור לנוחות, לחוויה. מה שבונה את הרכיבה זה הכיף של החברה האנושית שבה, השיחות והקפה. אתם לא בתחרות, נכון? אז עדיף בהרבה לרכוב על אופניים שתומכים ברכיבה כזו כמו שצריך.
אל תבינו לא נכון – בהשקעה באבזור קליל וכושר טוב אתם תהיו באותה המהירות שתגיעו אליה גם עם ה Teammachine כנראה. זו החוויה שתרגיש שונה ומעט פחות חדה ויותר נעימה וידידותית. קצת פחות בקטע של התקפות קיצוניות בעליות וואטים מקסימליים ויותר בקטע של רכיבה רציפה.
והרווח? גדול: יש הפחתה משמעותית בטרטור מהאספלט. אפילו במקטעים של כביש מגורד בסלילה, כמעט ולא חשתי שזה מאט אותי (במיוחד כל עוד נשארתי לשבת על האוכף). ה BMC האלה נותנים תחושת חוסר מאמץ מתמשכת ונעימה. ההיגוי זורם ונעים, היציבות מושלמת, הרכיבה לא מתאמצת. בירידות – תחושת ה”על מסילה” נכנסת לתמונה, ואפשר לשחרר חלק גוף עליון ולהתמזג עם העקומות בלי תחושות רעות של רצון עצמאי של האופניים לזרוק אתכם מקו הסיבוב שבחרתם. זה מייצר בטחון, נוחות ובעיקר משאיר אתכם עם הרבה פחות סטרס שיש לו מחיר אנרגטי לא קטן ברכיבה ארוכה והררית. גם זו תרומה למהירות, ועוד יותר מכך: לחוויה.
Roadmachine – לסיכום
לא רכבתי בסביבת אספלט מושלם אלא בד”כ בסביבת מושבים עם אספלט שבור, מלא באבנים, סדקים וכל חולי תחזוקת כבישים הישראלית. למרות זאת הרגשתי כאילו אין מכל הרע הזה במסלול שלי. עם ה BMC Roadmachine הרכיבה הופכת חלקה.
יש כמה דברים שאפשר לשפר: ניקיון בקוקפיט, יותר אווירודינמיות ובעידן הדיסקים כמובן בעיקר את המשקל. הייתי עושה את זה באמצעות שדרוג הגלגלים, אבל זה יעלה את המחיר שהוא לא נמוך גם ככה.
תמיד אחרי רכיבה על דגמי האנדיוראנס של החברות המובילות, ועם הדגם הזה עוד יותר מאחרים אני נמצא בדיסוננס: מצד אחד אני רוצה להיות ספורטיבי ותחרותי, מצד שני זה “דגם האנדיוראנס”. אבל הפעם בתחושה וברכיבה התגלה דגם אופני כביש תחרותי, עם חזית נמוכה למדי, רק שהוא נוח יותר ועם היגוי מצוין. אנחנו רוצים להיות פרו, קונים אופני פרו, אבל מה שבאמת אנחנו צריכים זה את הדגמים האלה בדיוק: BMC Roadmachine עדיף ל90% מהרוכבים שאני רוכב איתם מאשר אופני האווירודינמיות או העליות של חברות האופניים. מתישהו אהיה אמיץ ואמיתי יותר עם עצמי ואעז לעבור לכאלה אופניים בדיוק.
יתרונות
- נוחות עילאית
- גיאומטריה מעולה, יציבה אך לא יותר מדי
- אולטגרה Di2
- אנדיוראנס- המוצר הנכון לרוב הרוכבים
חסרונות
- גישה פחות נוחה לחבק מוט אוכף
- כבלים בחוץ
- גלגלים כבדים
- מחיר פרימיום
