Campagnolo – איזה שם היסטורי. גיאחה קיבל על אופני ה Titicci גם את מערכת ההילוכים החדשה של קמפניולו: סופר רקורד EPS אלחוטית. וואו – זה מבחן מסקרן!
עד להוצאת להופעת המערכת האלקטרונית של שימנו היתה Campagnolo המתחרה העיקרית של שימנו בכביש. חברת הרכיבים האיטלקית נחשבה לאליטיסטית מהשתיים, שם נלווה ליוקרה וסטייל איטלקי, לעומת ה”מהנדסיות” היפנית חסרת הנשמה. היא ייצגה רומנטיקה ויופי, וגם הייתה יקרה יותר ונפוצה פחות. בעידן האלקטרוני ההשוואה המתבקשת היא דווקא לסראם, היות וקמפי הלכה על הכיוון האלחוטי המלא.
בעידן המכני לקמפי תמיד היה אופי אחר, עם ידיות העברת הילוכים לבוהן בצד הפנימי של ה-Hoods ועיצוב המאפשר החלפת מרכיבים ספציפיים במקרה של תיקון – במקום החלפה של כל המכלול. בישראל היו מעט מאוד מכונאים שידעו לטפל בה ועם הזמן הם פחתו עד שזה הפך להיות בעייתי להחזיק אותה. מגוון סיבות גרמו לה להפוך למותג איזוטרי: העדר מכונאים, הופעת ה-Di2, עיכוב ממושך של קמפי בהוצאת מערכת חשמלית מתחרה, לצד התחזקותה של סראם. אבל לקמפניולו יש את מועדון האוהדים שלה, והיא ממשיכה ושורדת, ובתחום המכני עדיין נחשבת לחברה מצוינת.
היא מייצרת גם את מותג הגלגלים Bora המצוין שממשיך להיות רלבנטי ועם קהל אוהד של חישורים במנח ייחודי. המערכת שנכנסה הפעם למבחן היא מערכת חדשה שהושקה ממש לאחרונה – האלחוטית העליונה והיקרה ביותר בקו המוצרים של קמפניולו. היא הגיעה כראוי על אופני בוטיק Titici. היבואן Unisport קיבל את ה-Campagnolo הזה וינסה להרים אותו מחדש בישראל. הוכשרו שני מכונאים עיקריים במרכז ובשרון, ועובדים על הכשרות של מכונאי קמפניולו נוספים.
Campagnolo Super Record EPS
קמפניולו סופר רקורד אלחוטי
הקמפי Super Record EPS היא המערכת האלקטרונית האלחוטית של קמפניולו והיא יצירת המופת העליונה של חברת הקומפוננטות האיטלקית. היא שונה משימנו ודומה לסראם בכך שהיא אלחוטית על מלא. היא מתבססת על שתי סוללות קטנות במעבירים בדומה לסראם, רק שפה הסוללות שונות זו מזו. לא ניתן להחליף ביניהן אם נגמרה לך מאחור וזו מלפנים עוד עובדת. יש שתי גרסאות להסבר: הגרסה הרשמית של קמפניולו זה משום שהצרכים החשמליים של כל מעביר שונים. לפי גורם אחר בע”פ זה משום שלסראם יש פטנט שחסם אותם.
המשקלים המוצהרים של סראם וקמפניולו דומים: זה של קמפי הוא 2520 גרם – כמעט זהה לסראם רד (2518 בלי מד וואטים בתוכו ו-2554 עם מד הוואטים).
מחירם של הגלגלים מדגם Bora Ultra WTO הוא 17,000 ש”ח, והמערכת כולה מדגם Campagnolo WRL עולה 22,000 ש״ח. הם נבחנו על ה-Titici, וכמובן כשקונים אופניים שלמים מאוניספורט היבואנית, המחירים הם ברי הנחה.
הטעינה מתבצעת בעזרת שני כבלים בעלי ממשק שטוח מגנטי שמתחברים למעבירים מלמטה – יתרון גדול לקמפניולו כי לא צריך לנתק את הסוללות מהאופניים. הכבלים ארוכים ופשוט מגיעים עד למעבירים. הסוללה נטענת במלואה בתוך כשעה.
ניסיתי בהתחלה להתחכם ולהסיר את הסוללות להטענה על השולחן, אבל אז גיליתי שההחזרה שלהם היא מאבק קטן בקליק שמסרב “להתלקלק”- פרשנות איטלקית לחלקים משתלבים (הפעלת לחץ איטלקי אסרטיבי, וזה נתפס).
המערכת רדומה כשהאופניים נייחים, וכך שאם תנסו להעביר הילוך באופניים העומדים במקום, זה לא יעבוד. המערכת מתעוררת עם גלאי תזוזה, אורות מהבהבים מכל חלקיה משל המסיבה מתחילה, ואחרי כמה שניות אפשר להזיז את ההילוכים. המטרה של זה היא לחסוך את הסוללות, שלא יתרוקנו סתם ויש כפתור קטן בידיות שמאפשר לכבות אותן, עבור שלב הנסיעה ברכב למשל, ולהדליק רק לפני הרכיבה באמת.
מעבירים עם סוללות קטנות
ידיות וכפתורי הילוכים
לשם בדיקה יסודית יצאתי לרכיבה במושב שלי, בשעת העומס. ברכיבה הזאת יש הכל מהכל: אספלט טוב, אספלט גרוע, באמפים, פניות, עליות וירידות, סיבובי פרסה, כך שהמעבירים עובדים קשה. מבחינת המאמץ על מערכת ההילוכים רכיבה אחת כזאת שקולה לכארבע רכיבות כביש רגילות.
אם אופניים מעניינים אתכם, הצטרפו לניוזלטר שלנו:
המערכת מגיבה יפה ומהר. שני הכפתורים נוחים מאוד וללחיצה עליהם יש אפקט ברור ומיידי. גישת ההפעלה דומה לשימנו ושונה מזו של סראם: בידית ימין שולטים במעביר האחורי ובידית שמאל בקדמי, כמו שצריך ונכון. אני אישית פחות מתחבר לגישת סראם של פיצול בין ימין לשמאל בהורדה והעלאה. ובמיוחד לא אוהב את ההעברה לפלאטה עם שימוש בו זמנית בידית ימין ושמאל. אז בקטע הזה קאמפי בצד של שימנו.
שני כפתורי הילוכים ברורים אחד מעל השני
מיקום שני הכפתורים / ידיות ההעברה שונה משל שימנו: אחת למעלה ואחת למטה ולא אחת קרוב לרוכב ואחת רחוק יותר (או פנימי וחיצוני). ההפרדה ברורה ואי אפשר להתבלבל או ללחוץ בטעות. לשימנו לקח שנים לשפר את הבידול בין שני הכפתורים האלה, שתמיד הרגישו כמו כפתורי עכבר לא מובחנים זה מזה (היום זה כבר סבבה). בקמפי פשוט שמו אותם נפרדים מהתחלה והתחושה שלהם חד משמעית.
האפליקציה
האפליקציה מאפשרת גם לראות מה מצב הסוללות שלכם, וגם לקסטם את ההילוכים.
האופניים הגיעו עם הילוכים הפוכים: אתה לוחץ להוריד הילוך והוא עולה. אתה מוריד פלטה, היא יורדת. זה חירפן אותי! חבר שרכב איתי טען שזה מצוין כי זה ישפר לי את תפקוד המוח, אבל לצערי ההסתגלות הזו לא התרחשה, היא רק הניעה אצלי דחף אדיר לחפור אל נבכי האפליקציה של הגדרת המערכת כדי לתקן את המטרד הזה. ובכלל אני כבר לא בונה על שיפור המוח שלי, רק על הפחת ההידרדרות שלו. הסתבר שיש יותר מאפליקציה אחת לקמפניולו והרלבנטית היא MyCampi3.0.
כדי להשתמש באפליקציה חייבים להזין לתוכה מספרים שנמצאים על האופניים: על המעבירים יש מדבקות קטנות עם מספר אותו מכניסים בצימוד לאפליקציה. אני ממש ממליץ לכם לצלם את המדבקות האלה בקניה ולשמור את התמונה, למקרה שיפלו כי בלי זה אבוד לכם ואם המוח שלכם לא ישתפר – אכלתם אותה מכל הכיוונים. אז אפשר לראות בדיוק מה מצב הסוללות, וגם לסדר את הגדרת ההילוכים שיהיו כמו שאתם רגילים. יכול להיות שהשארת ההילוכים במצב הפוך היתה משפרת לי את המוח, אבל התיקון שלהם שמר על השפיות שלי.
מעביר קדמי וסוללה עם ממשק הטעינה על האופניים
ההילוכים – המערכת פה ושומעים אותה!
אי אפשר לפספס שאתם על הילוכים חשמליים, וישמעו את זה גם סביבכם בדבוקה. כל העברה משמיעה את רעש המנוע המוכר “בזזזת בזזזזת…”. אבל לא רק זאת – גם ההעברה עצמה היא חזקה. מעבר השרשרת מהילוך אחד לשני אינו רך ושקט כמו בשימנו. אנחנו באיטליה, ופה רוצים להרגיש את ההילוכים עוברים, רוצים תחושה רגשית בצבעים חזקים. באיטליה מכונית היא מכונית, סטייל הוא מובהק ומוחצן, קפה הוא חזק… את השקט לכו חפשו בצפון אירופה.
פה רבותי, מעבירים הילוכים! אופי ההעברה קליקי וברור וזה די כיף למי שמתחבר לגישה הזו אבל השקט המדויק והמהירות של שימנו בכל זאת נותנים תחושת איכות, מהירות ודיוק טובים יותר.
הצטרפו אלינו בקב’ הווצאפ השקטה של בייקפאנל:
העברת ההילוכים
בסה”כ המערכת עובדת טוב ומעבירה מהר ומדויק ברוב המקרים, אם כי לא בטוח שהכי מדויק בתעשיה. ברכיבה השנייה – האינטנסיבית של השעה, זו עם המון ההעברות, חשתי שהגעתי למגבלות המערכת: המעביר הקדמי הפיל פעמיים את השרשרת (החזרה תוך כדי רכיבה החזירה אותה, לא היה צריך לגעת בשרשרת), ומאחור היו מקרים של רעשים עקב חוסר דיוק. קליק נוסף מסדר את זה מייד – מבלי להעביר הילוך, הקליק הבא יעביר. הבנתי שחשוב לחזור חזרה ליבואן אחרי הרכיבות הראשונות לסיבוב דיוקים של כיוון ההילוכים כמקובל בכל אופניים שיצאו מהניילונים. אחרי הביקור לכיוון מחדש אכן היה שיפור מסוים, פחות נפילות שרשרת, אולם עדיין – זה קצת פחות מדויק משימנו האלקטרוני שעברתי אליו Back to back מהמערכת הזו ברכיבה באיטליה, וחזרה אליה מיד אחרי כן. ההעברה אכן מעט איטית יותר במעביר הקדמי.
לא להיבהל: יחסי העברה אחרים
המספרים פה מעט שונים משל האחרים, אבל כמו בסראם – הם מציעים קסטות שמתחילות ב-10 שיניים בלבד (ולא 11, כמו בשימנו). הם רצו להקפיד על רציפות בקדנס לאורך העברת ההילוכים ומציעים את הגישה הבאה:
קראנק: 45/29 / 48/32 / 50/34
קסטה: 10-25 / 10-27 / 10-29
מי שלא סתם מרפרף על הטקסטים שלנו, ישים לב שהקסטה ה”גדולה” ביותר היא 10-29 “בלבד” – לעומת המספרים הגדולים של שימנו זה יכול להפחיד: אין 32 ו-34? ומה נעשה בעליות? לשם השוואה, הגדולה של סראם מגיעה ל-33 מאחור. הרגעו: מה שחשוב זה יחסי העברה, וכך בשילוב של 50/34 עם 10-29 (הכי מתאים לטיפוס, ולרוכבים חובבים, שזה הרוב המכריע של הרוכבים בישראל) יחסי ההעברה יקנו טווח דומה מאוד לשל סראם ומספיק לגמרי. קמפי נמצאים מטר מהאלפים, וגם הם רוצים למכור לאיטלקים עשירים שכבר לא מתחרים בג’וניורס.
ידיות המעצור
החלק העליון שלהן גבוה ודק יחסית – יש שם בהחלט תחושה נעימה. הידיות עצמן ישרות יחסית, ויש להן שיפוע מגניב במגע מהצד, מהכיוון של מגע האצבעות. במנח הנמוך מהדרופים הארגונומיה טובה. אבל לא היתה להן הרמוניה טובה עם כידון ה-Deda: העיצוב של הכידון משפיע מאוד על הגישה של הרוכב לידיות. לפי המיקום על הכידון תקבע הנוחות שלכם במנח עליון על ההודס ויקבע גם המרחק של הידיות מהכידון בדרופים.
עם הכידון הזה, כדי להניח את הידיות במרחק הגיוני מהדרופים, כך שהאצבעות של הרוכב יגיעו אליו’ ההתקנה היתה קדמית מאוד. זה יצר שקע קטן לפני ה-Hoods שפגע בנוחות בהחזקה עליונה.
העניין הוא שזה לא הפך את המיקום למתאים במיוחד לרכיבה בדרופים והם נותרו רחוקים. המרחק של הידיות למטה רחוק מאוד מהאצבעות שלי. היכולת שלי לבלום טוב ירדה כשהידיים בדרופים כי בקושי הגעתי אליהן ובטח שלא יצרתי בלימה במצב של קרוב ל-90 מעלות קיפול של האצבע – המצב האפקטיבי ביותר.
איכות העצירה מצוינת. יש פה שני דיסקים בגדלים שונים: 160 קדמי ו-140 אחורי, ולמשקל שלי מספיק קטנים בלבד בשני הצדדים. המודולציה טובה והשליטה בהם מצוינת (למעט השפעת הידיות הרחוקות שמעט הפריעה לי).
מילה על ה-Bora Ultra WTO 45
הדבר הבולט הראשון הוא הלוק הנהדר, המושלם, נקי וללא מדבקות כמעט. עם המדבקה הקלאסית הזו שלהם, והכיתוב היפה זה פשוט נראה מושלם. עומק של 45 מ”מ הוא עומק נהדר ששומר על מראה אווירודינמי מתקדם ומצטלם יפה, לצד משקל אטרקטיבי ובעיני 45-50 מ”מ אלה הם העומקים המושלמים. המשקל הוא 1425 גרם מוצהר ובהחלט תחרותי, הרוחב הפנימי – 19 מ”מ, רוחב הצמיג האופטימלי הוא 25 מ”מ, ואפשר לשים גם 28 מ”מ או 32 מ”מ. אני רכבתי עם Pzero 26. מי שרוצה ללכת על 32 מ”מ כנראה יתאימו לו גלגלים מעט רחבים יותר.
החלק הפנימי חלק, תומך בטיובלס וגם קלינצ’ר. ההתאמה לטיובלס היתה נפלאה – ולא היה צורך לנפח אותם במשך כל תקופת המבחן. הם שיפרו את נקודת החיבור לחישורים כך שתהייה מינימליסטית ואווירודינמית (מה שמחייב כלי מיוחד לכיוון ומתיחה שלהם). הנאבות יפהפיות והקדמית מקרבון, בתוכן מיסבים קרמיים חלקים ועמידים, וההנחה המיוחדת של השפיצים (G3) ישרה ומגניבה, סימן היכר מיוחד של בורה. רכבתי עליהם עם האופניים המדהימים האלה ועם צמיגי פירלי Cinturato Velo 26 בלחץ 80 PSI. הרכיבה היתה פשוט מצוינת – הגלגלים מרגישים תגובתיים ונוחים בכל תנאי הרוח, בכל מצב. רמת הנוחות שלהם גבוהה – הם נעימים לרכיבה ומרגישים מאוזנים במגוון תנאים ומשטחים. גלגלים מצוינים, ויפהפיים. אמנם מחיר המחירון גבוה, אבל באמת רק מחמאות.
גלגלי Bora Ultra WTO 45 – מצוינים
לסיכום
אם אתם לא רוצים מערכת של שימנו או סראם הרי שיש פה אלטרנטיבה איטלקית עם מסורת מוערכת. זה נראה טוב, זו שונה, וזה אלחוטי על מלא. המוצר שומר גם על החוויה האיטלקית: העברה קליקית, קצת מוחצנת, ופחות מהוקצעת מהמתחרים.
המשקל הנמוך מתחרה טוב בשימנו ומשתווה לזה של סראם – וזה לא מעט עבור רוכבים רבים. אבל יש להודות ביושר: ברמה הרציונלית קשה למצוא לזה הנמקות כי זול זה לא, לתחושתי גם פחות מדויק ומהיר. אבל אם אתם מאלה שתמיד יעדיפו אלפא רומיאו על פני הונדה, יבחרו בעיניים עצומות את מזראטי על פורש, את Titici על Trek ופסטה על פני סושי, הרי שהבחירה ברורה מאליה.
