נפצעתם או מרגישים כאבים שמונעים מכם המשך פעילות ספורטיבית בצורה נוחה? תפסנו לשיחה את ד”ר גיל רצ’בסקי מהמוקד האורתופדי של הרצליה מדיקל סנטר שיספר מה קורה לנו באמת, מה אופייני ולמי, וכמובן איך להימנע או לטפל בפציעות בצורה הכי נכונה.
דר. גיל רצ’בסקי עשה את התמחות האורתופדיה בבית חולים איכילוב ואת השתלמות העמיתים במונטריאול קנדה באורתופדיית ספורט וניתוחי ארטרוסקופיה. כיום גיל הינו רופא בכיר בבית חולים איכילוב ביחידת הספורט, רופא מומחה במדיקל סנטר, ובין היתר עובד עם קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל ואיגוד הג’ודו של ישראל.
מה עושים ואיך מגלים שזה הזמן ללכת להיבדק?
במידה ויש כאבים המגבילים באופן פעילות הספורט, כאבים שנמשכים לאורך זמן ומונעים מכם להגיע לרמת הפעילות שלה התרגלתם או אליה אתה רוצים להגיע, אז הייתי ממליץ לבדוק ולברר את הבעיה. כמובן במקרים אקוטיים יותר של פציעות וחבלות שגורמות לכאב חזק ונפיחות במפרק, אז זה בכלל דגל אדום להיבדק ומהר.
מרגע הופעת הכאב, מתי יהיה נכון להגיד די – אני הולך לבדוק את זה?
הייתי נותן בין שבועיים לחודש ולאחר כדי להתחיל לעשות ברור יותר מקצועי.
בוא נדבר קצת על סוגי ספורט ופציעות נפוצות לכל אחד מהם.
פציעות אופניים
אופניים זה סך הכל ספורט שאם לא נופלים בו אין לו הרבה השפעות שליליות, במיוחד בתחום שלי של הברכיים. הוא דווקא ספורט מאוד טוב, כלומר אין את האימפקט כמו בריצה ולכן דווקא בספורט זה לא רואים המון פציעות שאפשר למקד אותם דווקא לאופניים. יש דברים אחרים שכן קשורים לסגנון ישיבה – רואים את זה הרבה אצל רוכבים מתחילים, כאשר הישיבה שלהם קצת נמוכה מה שגורם לכאבי גב, צוואר ואפילו ברכיים. אז הפוקוס יהיה על התאמה נכונה של האופניים. במקרים אלו שווה לבדוק אם האופניים מכוונים היטב לרוכב עצמו, אם זה בגובה מוט כיסא, מיקומו של האוכף ועד זוויות של הכידון. כמובן שאם האופניים לא במידה נכונה לרוכב אז הסטיה תהיה יותר משמעותית.
הפציעות שכן באות לידי ביטוי, הן פציעות פיזיות מהתרסקות כאשר הכי נפוץ זה שבר בקלביקולה. אם זאת יש גם את שאר הפגיעות הנובעות ממקורות אחרים כמו רגל תפוסה בקליט או גורם אחר. במקרים אלו בדרך כלל אחרי אימפקט פיזי, עיקר החבלות הן פציעות של הברך או פציעות של שברי האגן וזה כבר תלוי במהירות שהרוכב נפגע בה ובמנגנון. במקרים אלו, אין טיפול מונע חוץ מנסיוני האישי של הרוכב בטכניקות רכיבה אם מדברים על רכיבת שטח. אבל אופן הנפילה והבנה איך ליפול נכון, יכולה למזער את גודל הפגיעה.
פציעות ריצה
בריצה הכל מתנהל אחרת. אופן הריצה בגוף האדם זהה לקפיצה על רגל אחת, כאשר כל פעם רגל אחרת מקבלת את העומס. לכן האימפקט שנגרם מריצה גורם לשחיקה ולפגיעות במיניסקוס ובהמשך גם פגיעות סחוס. אנחנו יודעים שיש נזקי מניסקוס שהם לאו דווקא פציעות אקוטיות אלה יותר נזקים שקוראים כתוצאה מנזק ניווני, נזק דגנרטיבי. כלומר מעומס שמופעל לאורך זמן מסוים לאורך השנים, תלוי כמובן בנפחים של כל רץ ותלוי בסגנון הריצה שלו. אבל אנחנו רואים אצל רצים שבסוף מגיעים לקרעים במיניסקוס, פגיעות סחוס כאלה ואחרות עקב העומס על הברכיים שנוצר בריצה. בנוסף כמובן יש את הפגיעות האחרות כמו:
- קריעות שרירים – אנחנו מדברים על מתיחות וקרעים בהמסטרינג שזה בעצם השרירים בירך האחורית.
- לעתים רואים בריצה נקעים חוזרים.
- תסמונת מדור כרונית שזה בעצם כאבים בשוקיים בחלק החיצוני של השוקיים שנוצרים גם כן מעומס רב.
כדי להימנע מעומס יתר ופגיעות לא רציונליות, חשוב לבחור נעל טובה לספורט או סוג ריצה בו אנו עוסקים. חשוב לעשות תחלופה לנעליים כל 500 ל-600 קילומטר. אני ממליץ למטופלים שלי להוסיף מדרסים לנעליים. נעל שאתה קונה היא נעל גנרית על המדף שכל אחד יכול לקנות אותה, כדי להתאים אותה לכף רגל האישית שלך, חשוב לעשות מדרס טוב. כמובן לעשות את האימונים בצורה מסודרת ואחראית, ולבנות סרגל מאמצים נכון עם עומסים נכונים, להשקיע בהתאוששות נכונה, תזונה נכונה ואימוני שחרור.
פרט נוסף שאני תמיד אומר לרצים שמשקיעים את זמנם בריצה אבל כמעט תמיד זונחים את זה – ריצה מחזקת בעצמה אבל צריך גם לחזק את השרירים במקביל. כלומר ריצה נותנת כושר טוב אבל היא מפספסת קצת את החיזוק של השרירי הארבע ראשי ולכן אני ממליץ לשלב עם הריצה עם אימוני כוח וחיזוק שריר הארבע ראשי. בהשוואה לאופניים הרכיבה עצמה, מחזקת את שרירי הארבע ראשי בפעילות ואין צורך באימון משלים.
שין ספלינטס ושברי מאמץ
שברי מאמץ: אבחנה מבדלת בתלונות על כאבים בשוקיים. יש תהליך של בנייה ופירוק של העצם שקורה באופן טבעי במשך כל הזמן ובעצם נוצרת הפרעה במנגנון כאשר יש יותר פירוק של העצם ופחות בנייה ולכן העצם נחלשת. כמובן שזה מלווה בכאב שיכול בסופו של דבר, אם לא עוצרים את זה בזמן, לגרום לשבר מאמץ.
הכאבים האלה בדרך כלל יופיעו באזור השוקיים, עצמות השוק, בשוקית הטיביה והפיבולה. הם מופיעים גם בזמן גם אחרי מאמץ. בבדיקה אנחנו נראה שבזמן שאנחנו נוקשים על העצם יש לנו רגישות מאוד גדולה, בצילום לעיתים אנחנו נראה את ההתחלה של התעבות של הקורטקסים אם לא תמיד אנחנו נתפוס את זה בשלב הזה ולכן צריך להגיע להדמויות יותר מתקדמות. אם זה מיפוי עצמות ששם אנחנו נראה קליטה מוגברת באזור החלש בעצם או בדיקת אם-אר-איי שבה נראה בצקת באזור זה של העצם ואולי אפילו קו שבר עדין.
שין ספלינטס: או בשמו הרפואי פריאוסטיטיס. סוג של דלקת שמוצרת באזור של חיבור שריר הסולאוס, השריר של השוק האחורי לעצם – בחיבור עצמו בין השריר לעצם. בניגוד לשבר מאמץ אנחנו יודעים להגיד שאין פה שום נזק, כלומר אם אנחנו לא נעצור את הספורטאי או אם הוא ממשיך בפעילות הספורטיבית עם הכאב, הוא לא יעשה לעצמו נזק. כמובן שזה קצת יפריע לו וזה אולי יוריד לו בביצועים, אבל מבחינת נזק עתידי בניגוד לשברי מאמץ, אין. טיפול בשין ספלינטס הוא בעיקר פיזיותרפיה, קירור מקומי ולקיחת נוגדי דלקת. בניגוד לשברי מאמץ שהטיפול שם הרבה יותר קפדני ומצריך הפסקת פעילות ולחכות שהכאב יחלוף לגמרי ובמקרים מיוחדים צריך לעשות הדמיית ביקורת ורק אז לחזור לפעילות.
ספורט חורף – סקי וסנובורד
הבוס שלי בקנדה תמיד היה אומר – מי שעושה סקי טוב, הוא לא אמור להיפצע כי זה ספורט של גליידינג. הרבה פעמים טועים וחושבים שזה ספורט עם שינוי כיוון כמו כדורגל או כדורסל ולכן הוא גורם לפציעות בברך של רצועות צולבות ומיניסקוסים. אבל בעיקרון מי שגולש טוב, שומר על טכניקה נכונה של החלקה ולא עושה תנועות סיבוביות על הברך או מביא את התנועה מהברך, אז הוא פחות חשוף לפגיעות ברכיים נפוצות.
כמובן כמו באופניים, לא הכל ורוד, ועיקרון של נפילות פיזיות לא פוסח גם בספורט חורפי. אומנם השלג יודע לספוג את האימפקט של הנפילה אבל עדיין אפשר לראות פציעות נפוצות ברצועה הצולבת, זה נגרם בגלל שהסקי לא מתנתק מהמגף ומה שקורה הוא אפקט הפרופלור שמייצר כוחות על הברך וגורם לכאב של הרצועה הצולבת.
בסנובורד בגלל ששתי הרגליים תפוסות ביחד אז אנחנו פחות רואים פציעות ברכיים אבל כן יותר פציעות בידיים בגלל הצורה של הנפילה. כשנופלים עם הידיים מושטות קדימה, אנחנו יותר רואים שברים בכפות הידיים עם זה שברים ברדיוס דיסטלי או של עצם הסירה. ממליץ תמיד לגולשי סנובורד כמוני לשים כפפות עם מגנים, יש מגנים מותאמים שמגנים ממש על הרדיוס הדיסטלי ועל עצם הסירה. זה הכי מונע פציעות באיחוד שנופלים על קטעי קרח קשיחים.
ספורט חורף זה ספורט עונתי. הגוף לא רגיל לתנועות המותאמות לסוג ספורט זה ופתאום אנחנו באים ורוצים להספיק כמה שיותר ומאמצים את עצמנו כאילו קפצנו למים עמוקים ישר על ההתחלה. ביום השני והשלישי כבר נתחיל להרגיש את העומס ושם גם מתחילה עייפות שמשפיעה באופן ישיר על טיב התנועות. כבר הזכרנו קודם שאיכות התנועות, משפיע באופן ישיר על העומסים בגוף ובנוסף יכול להביא את הגולש לנפילה. בגלל זה תמיד מומלץ להיכנס לפני חופשות אלה לכושר ומי שלא בכושר להיכנס לכושר לב ריאה וכמובן גם לעבוד על כל השרירים המתואמים:
- שרירי ירך
- ארבע ראשי
- השרירים המקרבים
- השרירים האדוקטורים
- שרירי הגלוטוס בישבן
כדי מאוד להגיע לחופשה במצב פיזי הטוב ביותר. תמיד אני אומר – מתי שמתחילים להתעייף אז צריך לעשות הפסקה ולנוח טיפה, כי בזמן הזה קורות כל הפציעות, הגוף קצת עייף והוא מגיב יותר לאט, כל מאמורה ֿקטנה והרגליים מגיבות יותר לאט והן פחות קפיציות מה שמוביל לתאונות.
אז איך יודעים מה יש לנו?
יש כמה דרכים לעשות הבחנה. הדרך הרגילה של מרוץ אחרי שירות לקוחות בקופות חולים וקביעת תור לרופא מומחה עוד כמה חודשים שישלח אותכם לצילום במקום אחר רק אחרי שתשיגו התחייבות. או לגשת למקום שמכיל את הכל במסלול אחד זריז – מדיקל סנטר.
במדיקל סנטר יש מגוון רחב של דיסציפלינות של רופאים .כך שרופא יכול להתייעץ עם רופא אחר כפאנל אחד גדול. מזווד במכשירי הדמיה מתקדמים, מצילומים אולטרסאונד, סי-טי ואמ-אר-אי. כאשר הזמינות לקבל את ההדמיות באותו יום ומבקרים מורכבים יום למחרת. אפשר להסתכל על זה כסוג של טרם לרפואה דחופה, רק במקרה זה תמצאו רופאים מומחים, כל אחד עם מומחיות ספציפית ולא אורטופד כללי.
