לפני הגראבל 100 מתיש לכיש בילו אצלי כמה שבועות אופני סייקלו שהעבירה אלי רוקאנרוד: Ridley X-ride 20. המטרה המקורית היתה להצטרף לרכיבת גראבל דומה לזו שהיתה במתיש לכיש, אבל לאחר שהמקורית נדחתה, השתמשתי בהזדמנות לצבור קילומטרז’ ברכיבה שונה לחלוטין מזו שכולם כבר מכירים לעייפה בכביש או בשטח. רידלי כפי שתקראו בהמשך היא אחד מאבות המזון בסייקלו, ענף פופולארי במיוחד בבלגיה ארץ מקורה.
בישראל רכיבות אפיק על דרכי עפר מרחיבות את טווח השימושיות של המוצר הזה מעבר ל 3 תחרויות הסייקלו השנתיות שמאורגנות פה. כדי לשים את הצפיות במקום הנכון נדגיש שזה לא מבחן אלא כתבה חוויתית יותר. להמחשת החוויה איירנו את ספורה של רכיבה אחת מני רבות כאלה ואחרות שחווינו על ה X-Ride.
הקדמה תרבותית על בלגיה ורידלי
נמרוד כהן, מחובבי הז’אנר ואחד ממקדמיו הבולטים בארץ מסייע לנו להכנס לאווירה:
“תחשבו רגע על בלגיה, מה עובר לכם בראש? נכון, בירות (-: הבירות הבלגיות נחשבות לבין הטובות בעולם, בארץ בה יש יותר מ-200 מבשלות על 11 מיליון נפשות ששותות בממוצע 90 ליטרים בירה לשנה כל אחת… אבל ברצינות, חובב אופניים שומע “בלגיה” ומה עובר לו בראש? אדי מרקס, הקניבל, הרוכב הכי מנצח בכל הזמנים. טום בונן, מלך הקלאסיקות (ייתן או לא ייתן לקנצ’לארה בראש ברובה השנה?). סוון ניס. קלאסיקות האביב. פלאנדריה, חבל הארץ הפלמי המפורסם בתנאי הרכיבה הקשים בעולם: מקטעי ועליות פאבה, גשם, בוץ, ערפל, שלג, קרח. התנאים הקשים בעולם שמצמיחים את הרוכבים הקשוחים בעולם. “המקום הזה, הלב הפועם של אומה מלאת תשוקה לאופניים, הכבשן הלוהט בו בשר ועצמות מחושלים לרייסרים הגדולים בכל הזמנים” (מתוך אתר רידלי).
בדרכים הקשות האלו, בתנאים הקשוחים האלו ובתחרויות ההיסטוריות האלו רידלי בוחנת ומשייפת את אופניה. החברה שהוקמה רק ב-1997, ליוותה קבוצות מקצועיות ומתחרים ברמה הגבוהה בעולם מיום היווסדה, והאמינה תמיד שדרך עבודה צמודה עם רייסרים ברמה הגבוהה ביותר, בתחרויות הקשות ביותר, מגיעים לשלדות מושלמות. בכביש הם מספקים אופניים לקבוצת הפרו-טור Lotto Belisol הבלגית עם המאיץ אנדרה גרייפל האימתני.”
עוד מנימי: “בסייקלוקרוס Ridley הם ספקי האופניים של קבוצת הסייקלוקרוס החזקה בעולם, Fidea Telelnet (הבלגית כמובן), קבוצה ששווה סיפור משל עצמה. פה, בסייקלוקרוס, Ridley הצליחו להפוך לשם נרדף לענף עצמו… אם האתר של רידלי מתגאה במוט אה-לה ספרטה: We Are Belgium, ככל הנוגע לענף הסייקלוקרוס רידלי יכולים לטעון בקלות: We Are Cyclocross.
זה מתחיל מכך שרידלי היא חברה בלגית ברמ”ח איבריה, וסייקלוקרוס הוא ספורט, מה לעשות, בלגי. לכו לכל תחרות סייקלוקרוס בארצות הברית ותראו בקהל עשרות דגלים בצבעי שחור-צהוב של “האריה של פלנדריה”. לכו לכל תחרות סייקלוקרוס בבלגיה (ארץ עם יותר מ-6,000 מועדוני רכיבה מקומיים…) ותראו המון מעודדים משולהב, שמפרק כמויות בירה לא הגיוניות ביום שלם של עידוד עשרות קטגוריות עם צ’יפס, מיונז ונקניקיות. באומה בה יש 14 שמות תואר שונים לתיאור סוגי בוץ, לא היינו מצפים לפחות. אז סייקלוקרוס הוא הספורט של הבלגים, וזה מגובה בעשרות מדליות סבב עולמי וחולצות בצבעי קשת, ורידלי היא הפירמה של הבלגים.
קבוצת Fidea Telelnet רק מחזקת את המשוואה בלגיה=סייקלוקרוס. הקבוצה שרוכבת על אופני Ridley, קסדות Lazer (עוד מותג בלגי), ביגוד Bio Racer (בלגי…) וכולי, הוקמה ב-2000 ומאז העמידה 6 אליפויות עולם, 11 אליפויות לאומיות ועשרות נצחונות גביע עולמי. הקבוצה הוקמה על ידי שני אלופי עולם ב-cx בעברם, ושניים מהמנהלים הספורטיביים שלה גם הם אלופי עולם בעבר… מה תעשה כשמאמן כזה מנחית לך הוראה, פרט לביצוע בדבקות מושלמת? גם אלוף העולם הנוכחי זדינק שטיבר הצ’כי (שלקח את חולצת הקשת ב 2014 בדו קרב אימתני נגד אלוף העולם המכהן מ 2013 – סוון ניס, הבלגי…), צמח בקבוצה וקטף בה את שני תארי אליפות העולם הראשונים שלו, לפני שעבר לכביש לקבוצת קוויקסטפ, הבלגית…”
אז עם כל הרקע הבלגי, הספורטיבי וה”סייקלוקרוסי” הזה, התפתחה אצלנו חתיכת ציפייה במערכת, לשים את עכוזינו על אופני קרוס של Ridley הבלגית.
גישות לעניין ההשקעה בסייקלוקרוס:
הראשונה והנפוצה יותר היא ראייתו כזוג השלישי או הרביעי באורווה, וככזה הגיוני לרכוש אותו במגבלות תקציביות די משמעותיות, כלומר הסתפקות בשלדות פלדה או אלומיניום, מערכות 105, חלקי אלומיניום בעיקר, מעצורי V-brake, וגלגלים שאינם הכי קלים שיש. זו הגישה שמתאימה לדגם שבדקנו, ה Cyclocross X-Ride 20 אשר מחיר המחירון שלו הוא 5700 שקלים, ומשקלו היה 9.9 ק”ג רטובים: עם פדלים SPD 540, מחזיק בקבוק, והרבה חומר בפנימיות.
הגישה השנייה היא גישה המאחדת בין אופני הכביש לסייקלו. זה מתאים במיוחד לרוכבי שטח שרוצים לגוון באימונים וברכיבות, להגיע לכמה תחרויות סייקלו, ולעשות איזה שני גראן פונדו בכביש בשנה או יותר, ולכן מחזיקים את הזוג הזה כזוג השני שלהם – את הכיוון הזה הציג אורי ניצן: תמורת פשרה בכמה תכונות כבישוניות טהורות (כמו ויתור על מעצורי כביש, על היגוי זריז ועל משקל של פחות מ 7 קילו או אירודינמיות), משקיעים בשלדת סייקלו-קצה קלילה מקרבון, ובשני סטים יקרים של גלגלים: אחד לכביש ואחד לסייקלו, אצל אורי אף עם מעצורי דיסק והילוכים אלקטרוניים. ככל שאתם יותר מוטי סייקלו והופכים אותם לאופני כביש רק באירועים מיוחדים, הגישה הזו תתאים לכם יותר ותאפשר לכם לשים את הכסף שלכם במקום ההגיוני יותר עבורו ולהתפשר מעט יחסית ברכיבת הכביש.
הגישה השלישית היא לפוצץ סכומים אדירים בשביל אופני קצה גם בזוג הראשון, גם בזוג השני, גם בשלישי וגם ברביעי ובחמישי ולהחזיק דגם ייעודי לכל אחד מהז’אנרים… מאחר ואין לנו נסיון מעשי עם הגישה הזו לא נוכל לפרט בנושא יותר מדי, אולם אם אתם מחזיקים בה, אתם מוזמנים לשתף מתובנותיכם בתגובות לכתבה, כדי שכל קוראי בייקפאנל יוכלו ליישם גם הם את הקו הזה.
על השלדה והגיאומטריה
כאמור Ridley שייפה את גיאומטרית הסייקלוקרוס שלה באמצעות התמחות בעניין, שורה מדהימה של אלופים מספונסרים שלה בתחום, והימצאות במרכז הסצינה של הסייקלו האירופי. זו שילדת אלומיניום Triple butted 7005-T6, עם Tapered Headtube מאסיבי יחסית, אליו משודך מזלג קרבון מונוקוק. משקל השלדה המוצהר על ידי היצרן הוא 1520 גרם.
השלדה, במידה 52 בעלת צינור עליון אפקטיבי ארוך בחצי ס”מ מאופני הכביש המעולים שלהם שבחנתי לפני כמה חודשים, וזווית המזלג נמוכה במעלה אחת מזו של אופני הכביש המקבילים: 72 מעלות. הבדל משמעותי נוסף רואים בבסיס הגלגלים: 1000 מ”מ בסייקלוקרוס לעומת 977 מ”מ באופני הכביש. ההבדלים מסבירים איך צריכים להרגיש אופני הסייקלו אליבא דרידלי לעומת אופני הכביש: הרבה יותר יציבים, כתוצאה מבסיס גלגלים ארוך וזווית מתונה יותר של צינור הראש (אין נתוני Rake).
בניגוד לאופני הכביש, פה השלדה היא במבנה יהלום קלאסי, עם צינור עליון ישר ולא משופע, המשודך לצינור ראש קצר יותר – כנראה כדי שיהיה יותר מקום ויותר קל יותר לשאת את האופניים על הכתף לפי מיטב המסורת הקרוסית, מה שמקבל תמיכה נוספת באמצעות צינור עליון שטוח יחסית גם בצדו התחתון. עוד הבדל בולט הוא העברת שלושת הכבלים בחלק העליון של צינור הראש – מקום בו הם מוגנים מהבוץ ולא מפריעים לנשיאה. באופני הקצה מקרבון של רידלי, הם מולכים בתוך השלדה גם בסייקלו.
אבזור – בצניעות
כל החבילה משדרת פונקציונאליות ביחס עלות-תועלת מתון, למען שמירת החבילה בהישג יד סביר ולא פלצני.
הבסיס של המערכת הוא Shinano 105 על ידיות המעצור, הקסטה והמעביר האחורי. שרשרת KMC X10 ומעביר קדמי Shimano CX-70. הקראנק של FSA, הגלגלים הם גלגלי כניסה מדגם Fulcrum Racing 7 CX, לבושים בצמיגי Challenge Grifo 32mm, מוט האוכף (31.6), האוכף וחלקי הקוקפיט מאלומיניום ממותגי רידלי. הצמיגים, ברוחב 32 אינם מתאימים לרכיבת גראבל מהסוג הישראלי – שכנראה דורשת צמיגים רחבים יותר (38-40) ומיועדים להתמודדות עם חצץ גרוס גס וסלעים פה ושם.
החיוך החל עוד בחניה עת קיבלתי פלאשבק מהניינטיז: ברקסים בתצורת V-Brake ממש העלו בי זכרונות נוסטלגיים מאופני ההרים הראשונים שלי. המתיחה ושליפת צד אחד של הוי ברקס מהכבל כדי לשחרר את הגלגל הקדמי ממש העלו בי זכרונות מתוקים. נחמד לראות שהטכנולוגיה המוכחת והותיקה הזו עדיין פה, בסייקלו. בשנים הקרובות יש להניח ולקוות שיחלחלו מעצורי הדיסק עוד ועוד אל רמות המחיר האלה גם כן.
טקס ההטבלה
אוסף את האופניים מרוקאנרוד ת”א. בנצי והחברה דואגים שהם יהיו פיקס, ועוברים את טקס ההטבלה של פנים הפנימיות בחומר. ממלאים את הפנימיות בג’יפה ומתפללים לרכיבה עם מינימום עצירות. בשם פוטנציאל הפאנצ’רים הרשתי לעצמי גם לשדך לאופניים תיק אוכף ובו שתי פנימיות ספייר. סלחו לי. (אגב – המשפט מעלה והכתבה נכתבו עוד הרבה לפני חווית הפאנצ’רים של מתיש לכיש. אם אתם גם בעניין של אימוץ אופניים כאלה למטרות גרבל, במיוחד בדרכי העפר הגס הישראלי – ההמלצה היא לשקול חיפוש של צמיגי 37-40 מ”מ ייעודיים לגראבל שמתחילים להופיע אצל כמה יצרנים, בין השאר בגלל הבעיה הזו).
הדגמת שבירת התבנית עם אקספלוריישן
היתרון הגדול של הסייקלו\גרבל הוא הוורסטיליות שלהם. אולי התכונה האדירה והמושכת ביותר של אופניים כאלה, לפחות בעיני, היא שהם מסירים מגבלות ומשחררים חסמים ועל כן מעודדים הרפתקאות. עם אופני סייקלוקרוס\גרבל תוכלו לרכוב לאן שתרצו כמעט – כבישים טובים וכבישים משובשים, דרכי עפר ואדמה, וחול רטוב והדוק (אולם לא מומלץ להכנס לחול יבש וטובעני). זה הופך אותם למכונות קומיוטינג מושלמות כמעט, וגם למכונות אקספלוריישן: רכיבות כיף אמיתי לחובבי הז’אנר בהן אתם יוצאים לכיוון מסוים, ושומרים על החופש להכנס לפינות שלא היתם בהן בעבר.
לא מעט רוכבים עירוניים ובמיוחד רוכבי קומיוטינג גילו את הסייקלו: מושלם לכבישים השבורים של ישראל, לעליות וירידות מדרכה ומדרגות פה ושם, עמידות ומהירות בהרבה מאופני הרים בשיוט על אספלט ודרכי כורכר כבושות. אם אתם תל-אביבים, אופניים כאלה יכולים להיות אדירים עבורכם ויכסו גם את הצרכים המעשיים, גם את אימוני ראשצי איזה פעם בשבוע וגם יציאות מזרחה אל הירקון ועוד. שילוב של המון רכיבת כביש עושה את האירוע למהנה עוד יותר, וגם מקצין ומעצים את יתרון אופני הסייקלו או הגראבל על אופני ההרים.
ההתמודדות של הצמיגים הדקים ביחס לאופני הרים עם כורכר גרוס גס בחתיכות גדולות האופייני לדרכים לבנות רבות בארץ היא רחוקה מלהיות אופטימלית, אבל היא מעולה במקומות בהם יחס האדמה לעומת האבנים נוטה לאדמה. מי שרכב מעט גראבל בחו”ל יעיד שהכורכר שם גרוס דק בהרבה. ביומיים של רכיבות בדרכי הגראבל של טוסקנה (סטראדה ביאנקה) רכבנו עשרות עיתונאי אופניים על אופני כביש עם צמיגי 25 (שלחץ האוויר בהם הופחת ל 80PSI) וכמעט ללא תקרים. בדרכי העפר של ישראל מרחקים ומהירויות כאלה על גראבל לא היו תופסים ללא הערכות צמיגים שונה לחלוטין.
לכיוון חריש בכביש, נג”ש ופלטון
אני יוצא לרכיבה עם רעיון כללי של כיוון. המטרה היא לשבור לחלוטין את התבנית של הרכיבות הרגילות שלי שחומת מגן חוצצת בהן בין האספלט לשבילים. חותך בדרך האחורית של מושב (אספלט גס ביותר עם קטעי כורכר פה ושם) אל חורשת יער קטנה (יער קדימה). קטע חול טובעני במיוחד בתנאים רגילים, אבל כעת רטוב ועביר ואני שוב בדרך עפר עם אבנים ובורות (אותו הקטע אחרי שהתייבש, הוריד אותי מהאופניים לריצה סייקלוקרוסית טיפוסית ברכיבה אחרת). ממשיך אל מסלול האופניים הסלול בין קדימה לצורן, ומולי שלושה רוכבי כביש בדרכם מצומת דרור לכיוון חריש – המסלול הקלאסי של השרון. עושה פרסה ומצטרף אליהם לכ 20 ק”מ.
התמונה: דבוקה קטנה של אופני כביש, אופני נג”ש וסייקלוקרוס: חיבור בין עולמות שרק הסייקלו יודע לעשות. לפרקים אני עולה להובלה, יורד עם המרפקים על הכידון בתנוחת אירובאר, רק ללא האירובאר, ונוכח לדעת שהסייקלו מקל עלי משמעותית לעשות את זה לעומת אופני הכביש כיוון שהיציבות שלו גדולה יותר: ההיגוי רגוע ומתון והאופניים שומרים קו בקלות. בשטח זה מקל על ההיגוי ופה – מאפשר לי להוסיף דרגת אווירודינמיות ומהירות. ברור שמהירות הגלגול נמוכה יותר מאופני הכביש. ברור שבעליות המשקל המשמעותי שלהם מעל אופני הכביש יורגש היטב, אולם במישור, הפסד המהירות אינו כה דרמטי.
חותך לגרבל
היו אלה אופני הנג”ש שהתפנצ’רו הפעם ואני נפרד לשלום מהחבורה הסימפטית שארחה אותי ל 45 דקות, ומהכבישוניות, וחוזר להוויה השטיחונית. החלק הצפוני של שביל המוביל הארצי הוא חצץ כבוש ומהיר, אולם מלא בשלוליות ובורות. המהירות מרשימה אולם יש השפעה על הידיים: מכות חוזרות ונשנות בתדר גבוה של טרטור יכול לעבור למרפקים די בקלות וליצור תחושה לא נעימה. אפשר לשים שתי שכבות של סרט כידון או להוסיף פסים\כריות ג’ל מתחת לסרט.
ממשיך לאלכסנדר
נחל אלכסנדר. שדות ירוקים, מרחבים חקלאיים, רוכבי שטח ומבטי הפתעה של “מה זה – אופני כביש בשטח?”. עוד יש מבטים כאלה, אבל עם מתקפת השיווק החזקה של שדולת הסייקלוקרוס והגראבל בכנסת (כתבות בבייקפאנל, 4 תחרויות בעונה, אימוץ הז’אנר על ידי משפיעני הענף…), אני די בטוח שזה ילך וייעלם.
לא נעים לי לשבור עם הסייקלו של Ridley את הקומים של השריף המקומי (septAA) שהושגו בעמל רב באופני הרים, אז אני לא מפעיל את הסטראווה, אבל האופניים האלה הם הכלי האולטימטיבי לשרוף את המסלול השטוח. בהשוואה לאופני ההרים שלי אני מהיר פה בהרבה. דרך העפר המהודקת פשוט מזמינה לשחזר את זיכרון השרירים הטרי מקטע הנג”ש בכביש רק לפני 20 דקות ולהרביץ מהירות לאורך הנחל. שני תנים ענקיים מופרעים באמצע היום ממה שעשו, ובורחים ממני אל השדה. אני עוקב אחריהם בפליאה ונהנה מהטבע הפראי שהם מייצגים, 10 דקות מהבית.
“קפה בטבע” מזכיר לי את הסיבה להכל. לשבת, להנות מהשמש של אחרי הגשם. לנשום אוויר נקי ולשאוב קפה הפוך, שגם אם הוא טעים תמיד, הוא טעים בהרבה באמצע רכיבה. המוכר מספר לי על איירונמניסט יוצא שייטת מהמושב שלו שרוכב בשביל לסבול. אני רוכב בשביל להנות. (לגבי עגלת הקפה – אני לא סגור על זה שהיא עוד שם אז אל תבנו על זה…)
מתמלא בבוץ וממשיך לכבישים חקלאיים נידחים
בשלב הזה אני כבר לא ממש מתעניין במצב הביגוד שלי- פסי בוץ ורטיבות ממלאים אותי ואת האופניים, אבל לא מסתירים את החיוך הגדול. אני ממשיך בחיתוך מפתיע דרך גשר אירי החוצה את נחל אלכסנדר אל עבר שבילים שאני לא סגור על יעדם המדויק. אמרנו אקספלוריישן? אז זה הזמן לתכנן לרכוב לאנשהו, ולהפוך את התוכנית על פיה באימפולסיביות נקודתית.
אל הכביש שחוצה את השדות מאחורי קיבוץ העוגן לא תגיעו כנראה אם לא תשוטטו ללא סיבה באיזור. עם אופני הרים אולי הייתי מתבאס מהאספלט אבל עם הסייקלו אני מקבל אישור מהאב ורוח הקודש: המולטידיסיפלינריות אל האספלט מבורכת בדת הזו. אין מה להסתיר. אני מקווה שמירוצי הגראבל הבאים שיהיו בארץ יתנו לכך את הביטוי הראוי, ובזאת יצרו יתרון דרמטי יותר למי שיבוא עם אופני גראבל לעומת רוכבי השטח. אם יש משהו שיעודד את הטרנד והמכירות בענף הזה – אלה מירוצים כאלה בדיוק. חבורה של 100-200 רייסרים תבין שאין לה ברירה אלא להצטייד, ואחריהם יבואו השאר (ויהנו מהמולטידיסיפלינאריות גם בלי לשאוף לפודיום).
ספרינט חזרה על כביש כהלכתו
נהייה מאוחר ואני רוצה לחזור. שוב חיבור אל מקום אחר: מחליט לעלות על כביש ראשי שמטיס לי את הזמן אל הבית אל קטע גישור קצר. בכבישים ראשיים יש שלטים, ושלטים שנמצאים 200 מטר ממך נועדו להוציא את הקאבנדיש מהרוכב. 200 מטרים של ספרינט בעמידה כמו כבישון רגיל (האופניים לא אוהבים לנוע בקיצוניות מצד לצד כמו אופני הרים – היציבות הכיוונית מורגשת. בדיוק היציבות שתצטרכו בקטעים המשובשים יותר), עוד קטע נג”ש, שחרור מהנה בחמשת הדקות האחרונות, והסייקלו של Ridley מסיימים רכיבה כמו שסייקלו צריכים לסיים אותה: עם הרבה בוץ שנשטף במקלחת.
נקודה למחשבה
טעות אפשרית היא לשפוט את הסייקלו מתוך ראייתם במשקפיים של רוכב כביש או רוכב הרים. בראייה של כל אחת מהדיסיפלינות בנפרד, הסייקלו נכשלים: הם לא עבירים כמו אופני הרים ובודאי לא מפנקים כמוהם, והם לא מהירים וקלים באספלט כמו אופני כביש. הרכיבה בהם בסינגלים די מבאסת לטעמי האישי, למרות שיש לי חברים שנהנים מהאתגר שזה מציב להם ומהאפשרות לחוות את הסינגלים בצורה חדשה. לכאורה סייקלו באשר הוא, זהו מוצר ה Stuck In The Middle קלאסי: גרוע בהכל – גם בשטח וגם בכביש, אבל הז’אנר מנצח בדיוק בנקודת השילוב של שני אלה.
כשעוזבים את ההשוואה הישירה אל האין, ומתמקדים ביש החדש שהדבר הזה נותן לכם, מגלים עולם מופלא: עולם בו אתם משייטים בדרכי עפר במהירות קרובה לזו שאתם משייטים בה על הכביש. עולם בו לא מתגלות המגבלות של המדיום אלא נפתחות ממנו דרכים חדשות לחלוטין. תגלו כבישים חקלאיים שלא היכרתם, דרכי עפר מדהימות וכבושות היטב, ובעיקר תגלו את הרוח של הסייקלו כשאינו משמש לתחרות סייקלוקרוס: רוח של חופש וגילוי. אקספלוריישן.
צילם: עופר גולן ממושב אומץ, וגיאחה.
מאת: גיא חלמיש
