החשמל הומצא כבר במאה ה-18, אך עושה רושם שכניסתם המואצת של כלי תנועה חשמליים כגון מכוניות, אופנועים, אופניים וקורקינטים, מגלים לנו מחדש את הקסם שבאנרגיה החשמלית באופן שלא הכרנו עד היום. מה עשתה כניסת החשמל לתחום אופני השטח? מה ההשפעה על קבוצות רכיבה? והאם אופניי שטח חשמליים מתאימים לכולם?
דקה לפני כניסת החשמל
כרוכב שנכנס לתחום רכיבת השטח בתקופה שהמושג אופניים חשמליים לא היה קיים בלקסיקון, לא ממש הרגשתי את הצורך לכך. התרגשתי לפני כל רכיבה, שילמתי (לא בשמחה רבה) את “דמי הכניסה” לסינגל בדמות העלייה שבדרך ומאוד נהנתי בירידה. כן, לא אהבתי לטפס 20 דקות כדי לרדת סינגל שנמשך 58 שניות, כן אחרי 4 ראנים כבר התחלתי לפנטז על איזה טי-בר סטייל סקי שימשוך אותי במעלה הגבעה וכן היו מסלולים ש”לא באו לי טוב” ביום נתון, אבל לא הכרתי משהו אחר ולא הפסקתי ליהנות לרגע.
עם השנים בנינו קבוצת רכיבה שהפכה להיות קבוצת חברים לחיים. כל שבוע שוחחנו ודנו “איפה רוכבים בשבת?”, פלטים או קליטים, 27 מול 29 ומה עדיף סראם או שימנו. ההתרגשות נשמרה ברף גבוה, מי שנהנה בעליות נהנה בעליות, מי שלא, טיפס וסבל בשקט וכולם די נהנו בירידות. הקבוצה התחלקה מבחינת כושר גופני באופן “גאוסי” מושלם, כאשר מרבית החברים באמצע, חלק בכושר ירוד מאחור וחלק בכושר עילאי בפרונט. ואז נכנס החשמל – תדהמה בקבוצה!
דקה אחרי כניסת החשמל
תורת הכאוס זה כאן! אני וחבר נוסף לקבוצה רכשנו אופני שטח חשמליים במפתיע ונתנו את יריית הפתיחה למלחמת אחים עקובה מדם. ההומוגניות הקבוצתית התנפצה לחלקיקים, כל דיוני העבר נעלמו ואיתם התעסקות בגיאומטריה, קרבון מול אלומיניום, איך מגלחים 200 גרם במשקל ושלל נושאים אחרים. מדהים איך בכניסתו של חשמלוק אחד לקבוצה, התחלקנו לישראל הראשונה וישראל השנייה. אם נשאיל מושג מעולם הסטטיסטיקה, נוצר קשר שלילי חזק בין המחושמלים לאנלוגיים (הרגילים). לא אשכח את הרגשת העילוי המשכרת שמתקבלת מעקיפת הרוכב עם הכושר החזק ביותר בקבוצה באמצע עלייה, כאילו שעמד במקום.
צעקות ההתנשאות מראש הגבעה “נו מה נחכה עוד הרבה?” והחיוך הטיפשי שלא ירד מהפנים כמו סטודנט שגילה במבחן שאלות שהופיעו במבחנים לדוגמה. בנקודה זו כל מנגנוני ההגנה שבסביבתנו התחילו לעלות וחטפנו מכל עבר: “זה לא אופניים”, “זה לעצלנים”, “זה לפצועים”, “זה לנכים”, “זה רק לחסרי כושר” ושלל ברכות אין סופיות. לפתע, משאלה כללית בווטסאפ “מי רוצה לרכוב מחר?” נולדו שתי שאלות נפרדות, “מי מהרגילים רוצה לרכוב מחר?” ו”מי מהחשמלוקים רוצה לרכוב מחר? היה כבר קשה לגייס את כולם לרכיבה משותפת. הקטבים התהפכו, אלו שבנו כושר לאורך כל השבוע, השקיעו והזיעו והגיעו ראשונים לפסגה באופן קבוע, הפכו לגורם מעכב, בזמן שה”בינוניים” טסו להם במעלה ההר. ברכיבות המשותפות הראשונות, עוד היה ניסיון של הרוכבים האנלוגיים להיצמד לרוכבים המחושמלים, אך המאמץ היה כבד מדי ואחרי מספר שבועות זה התפוגג כלא היה והפילוג התקבע.
שלוש שנים קדימה בהילוך מהיר – מהפך! החשמל במיינסטרים
כיום המצב שונה לחלוטין מהנקודה בה התחלנו את מסענו החשמלי. מרבית מתנגדי אופני השטח החשמליים התחשמלו בעצמם, מספר רב של מובילי דעה רוכבים כמעט באופן בלעדי על חשמליים וקבוצות רכיבה רבות “חזרו בשאלה” מחושמלת וכעת לא נותר זכר למוצאיהן האנלוגי. מדריכי רכיבה בנו קורסים ייעודיים לאופניים חשמליים, המדפים הראשיים וחלונות הראווה ברשתות האופניים התמלאו בדגמים חשמליים ויוטיוברים שמסקרים אך ורק אופני שטח חשמליים הגיעו לעולם. נראה שההימור האישי שלי על אופניים חשמליים השתלם, למרות התנגדויות הקבלה הקשות מצד הקהילה. הברווזון השחור הפך לברבור.
המעבר לאופני שטח חשמליים
אתם זוכרים את החיוך הטיפשי שדיברתי עליו במערכה הראשונה? זה לא היה כך מההתחלה, להיפך! החיוך הגיע רק אחרי למעלה מחודש . למען האמת הרכיבות הראשונות היו מלאות ברגשי חרטה, תסכול, תחושת זרות מוחלטת, חיבור אפסי לאופניים, חוסר בטחון, חוסר מסוגלות, הרבה “כמעטים” ובהרגשה כללית של “אוי מה עשיתי לעצמי” ו”למה הייתי צריך את זה”. המעבר מאופניים במשקל 13 ק”ג לאופניים במשקל 23 ק”ג, בעלי חלוקת משקל שונה, כוחות חדשים המופעלים על הרוכב, עבודת גוף שונה וכפתורים חדשים האחראים על התנהגות האופניים – היה קשה מאוד.
בהתחלה שוכחים שעדיין קיימים באופניים הילוכים ומתחילים לשחק רק עם בורר מצבי המנוע. אחרי שכבר נזכרים להעביר הילוכים, הם מתפוצצים על הקסטה ברעש מצמרר עקב חוסר תזמון לרמת הסיוע. כל מה שלימדתי את עצמי על לחץ אוויר נמוך בצמיגים התפוגג עם הדנטים הראשונים בחישוק, גם כיוון בולמים קיבל שינוי תפיסה. האור בקצה המנהרה לא נראה. האגו כאן שיחק לטובתי, לא היה לי את האומץ להודות שעשיתי טעות ושזה באמת “לא אופניים”. מרכיבה לרכיבה התרגלתי לחלק נוסף באופניים, בהתחלה למשקל הכללי, לאחר מכן להעברות המשקל, המשך בעבודה נכונה ושילוב בין מצבי המנוע למערכת ההילוכים. בלימה והאצה נכונות בכניסה ויציאה מסיבוב בהתאם למשקל וכח המנוע וללחץ אוויר נכון יותר לחשמליים. לכיול בולמים מדויק יותר, נעזרתי ב-ShockWiz המצוין למשימה ומעל הכל כיול נכון יותר של הגוף והשרירים לשיקום ה”סקסיות” והסטייל ברכיבה. כיום, למעלה משלוש שנים מאז שעברתי לאופניים חשמליים, אני מרגיש טבעי, אני מרגיש בבית, מקפץ, מלהטט ומשחק עם האופניים כאופניים רגילים לכל דבר. אין יותר את אפקט “הירושימה ונגסאקי” בנחיתה מדרופים ובכניסה ויציאה ממקפצות. איזה כיף שלא התייאשתי! איזה כיף שהאגו שמר עלי ושהמשכתי לרכוב למרות תחושות תסכול קשות.
טיפים למתחשמל המתחיל
לאחר תקופה די ארוכה במסע ההתחשמלות, אשמח לחלוק מניסיוני במעבר לעולם אופניי השטח החשמליים ולהעניק למתחשמל המתחיל, מספר טיפים חשובים שיעצימו את הסיכוי להתאקלמות מהירה ואימוץ הכלי המדהים הזה מבלי להביט לאחור. הכי קל ברגעי קושי לחזור לאזור הנוחות במקום להתמודד.
- מידת שלדה נכונה! ככל שזה נכון לאופניים אנלוגיים, זה אף בולט יותר באופניים חשמליים, אופניים גדולים או קטנים מדי יקשו עד יחסלו את הסיכויים להתרגל לעולם החדש.
- כיוון אופניים נכון, התואם את גובהיכם, משקלכם וסגנון הרכיבה הספציפי לכם. לדוגמה, מי שאוהב לדרוס ולרמוס, שידאג ל”פלשיות” גבוהה בבולמים ומי שאוהב לקפצץ שיכוון בהתאם.
- עבודה נכונה עם כלל מערכות האופניים, לא לשכוח להוריד ולהעלות הילוכים, להתאים את מצב המנוע לסיטואציה, את גובה האוכף בטיפוס או ירידה ועבודה נכונה עם הבלמים.
- אופניים חשמליים הם אופניים לכל דבר, אל תפחדו לשנות, להחליף ולשדרג חלקים שעשו לכם טוב בעבר. זה נותן אופי ייחודי עבורכם לאופניים, עוזר בחיבור הנפש לכלי, משפר את איכות הרכיבה ומעלה את סף ההנאה.
- הטיפ האחרון הינו החשוב מכולם – תנו לזה זמן! המעבר מאופניים אנלוגיים לאופניים חשמליים ברוב המקרים לא פשוט, במיוחד למי שהתרגל להיות ה”רקדן האוטומטי” על הסינגל. בהתחלה האופניים החשמליים מרגישים כמשקולות ברגליים, אבל תסמכו עלי, זה מתפוגג, תנו לזמן לנצח עבורכם את המלחמה הקטנה הזו, זה ישתלם ובגדול.
לסיכום
האם אופניים חשמליים מתאימים לכולם? כנראה שלא, ככל תחום אחר בחיים, אין 100% התאמה. האם מרבית רוכבי השטח יוכלו להפיק הנאה צרופה מאופניים חשמליים? בהחלט כן! לא משנה אם אתה בעל סגנון רכיבה דורסני, קופצני, אגרסיבי או רגוע ושליו, כיול אופניים נכון, כיול גוף נכון, ובעיקר כיול מחשבה נכון בשילוב זמן הסתגלות מספק, יעניקו לך אין ספור רגעים של אושר וחיוך טיפשי ומחושמל על השביל.
מאת: עומרי סטון
תמונות: עומרי סטון
