נימי לקח את אופני ה-29 אינץ’ החדשים של IBIS לרכיבת התרשמות וקירוב לבבות וגם חנוך וגיאחה התפנקו על האופניים האלה. עד עכשיו לא הבנו אם הריפלי הם אופני מרתון או שבילים, אבל אולי זה בדיוק הקטע של האופניים האלו. בינתיים אנו ממליצים בחום למפיץ המקומי להקציב לנו עוד זמן איכות עם ה-Ripley לבירור הסוגיה…
החברה ששינתה את קטגוריית אופני השבילים
אזהרה – חפירת היסטוריה וידע כללי. מותר לדלג…
זה לא סוד שאני אוהב מאוד את המותג IBIS. את אופני האול מאונטן המוצלחים שלהם, ה-Mojo HD, הכרתי ברכיבת מבחן עבור מגזין לפני כשלוש שנים. בסוף רכיבת המבחן הראשונה בפארק קנדה ידעתי שפגשתי את ה-perfect match עבורי, והזמנתי לי זוג אישי מהיבואן. ה-HD, כפי שקוראים להם בחיבה בקהילה, הפכו ללהיט די רציני במכירות, במבחנים ובשבילים. כשעזבתי את הכרמל ועברתי למדינת תל-אביב, התמקדתי יותר ברכיבות מרתון ופחות באול מאונטן, וה-HD סבלו קשות מכך והעלו אבק במחסן. הם נמכרו מהר מאוד ללקוח מאושר ואני רכשתי במקומם את אופני הסייקלוקרוס של אייביס, ה-Hakkalügi, ועימם האהבה שלי למותג המוצלח הזה נמשכת. אגב, אני ממש לא לבד בקטע הזה, של להתחבר רגשית למותג IBIS. הנה מה שיש לאחד הבלוגרים המגניבים בתעשייה, ה-Fat Cyclist, להגיד בנושא.
לאייביס יש חתיכת היסטוריה של חדשנות ויצירתיות, שהתחילה ב-1981, השנה בה הושקה החברה בגראז’ של סקוט ניקול, מייסד החברה. הבחור למד לרתך שלדות מג’ו בריז וצ’ארלי קנינגהם, חלוצי מהפיכת הצמיגים השמנים במחוז מארין, אבל תמיד חיפש נתיבים פחות מתויירים מאלו של הקונצנזוס. בשנות התשעים אייביס חברה למעצב השלדות והמתלים ג’ון קסטליאנו, והעמידה כמה דגמים מיתולוגיים. ביניהם אציין את ה-Bow-Ti היפהפיים, אופני טיטאניום שהשתמשו בצינורות ארוכים ומעוקלים, כדי לתת 5 אינצ’ים של מהלך אחורי, ללא שימוש בצירים(!). האופניים נמכרו כאופניים מלאים בשנת 1998 במחיר של 5,500$, סכום בלתי נתפס אז.
ה-Bow Ti היו החלום הרטוב כמעט של כל רוכב הרים בשנות התשעים. המתלה הגאוני ייצר 5 אינץ’ מהלך מאחור ללא ציר אחד בשלדה. עם זאת הייתה להם קשיחות צידית של אטרייה רטובה…
קסטליאנו ייצר עוד כמה דגמים מעניינים שלא עשו שימוש בצירים, אלא בתכונות החומר בלבד, וביניהם ה-Silk Ti, דגם Softail יפהפה מטיטניום, ואת ה-Ripley המקורי, שלדת סופטייל מהפכנית “להמונים” שיוצרה מאלומיניום, לא החומר הראשון שבוחרים בו כשרוצים לייצר צינורות גמישים ללא צירים. סקוט ניקול מכר את IBIS ב-2001 לחברת השקעות, שסגרה את החברה תוך פחות משנתיים.
אייביס חזרה לשוק האופניים בקול גדול בתערוכת יורובייק 2005. סקוט ניקול, המייסד המקורי חבר ל-3 שותפים והחיה אותה מחדש. החברה המתקמבקת הציגה דגם אחד בלבד, ה-Mojo, עוד שם שלקוח מדגמי העבר שלה. למוג’ו הייתה פילוסופיית תכנון וייצור ששינתה את פני אופני השבילים/אול מאונטן המודרניים, כפי שהם מיוצרים כיום אצל רוב החברות המובילות. בתקופה בה אופני קרבון יועדו רק לשלדות כביש או לשלדות קרוס קאנטרי קלילות ועדינות, ה-Mojo, עם מהלך בולמים של 140 מ”מ, יועדו לרכיבת שבילים/אול מאונטן והתגאו בשלדה העשויה כולה מקרבון. אייביס המליצו לרכוב עם האופניים בכמה שיותר אגרסיביות, נתנו אחריות מלאה לחמש שנים, ואף התגאו בתמחור תחרותי מאוד, ביחס לאופני האלומיניום המובילים של המתחרים. את המוג’ו פיתחו במשך שנתיים עם יותר מ-1,700 שעות תכנון. הלקוחות קיבלו מוצר מתקדם, מעוצב לעילא, עם מתלה מתוחכם ויעיל דיווש בתכנונו של דייב וויגל ( DW), ועיצוב “אורגני” מעוגל, זורם ואנושי.
התוצאות לא אחרו לבוא. החברה שחזרה לחיים עם דגם אחד בלבד עשתה גלים ומכירות מדהימות. המוג’ו נבחרו שלוש שנים ברציפות כאופני האול מאונטן של השנה על ידי הקוראים של mtbr.com, על ידי מגזין Mountain Biking, מגזין What Mountain Bike ונמכרו כמו לחמניות לוהטות. בשנתיים שאחרי כן, כל החברות הגדולות בשוק יישרו קו והוציאו את דגמי השבילים והאול מאונטן הבכירים שלהם בגרסאות קרבון קלילות וקשיחות – אבל מי שפרצה את הדרך עבורן, והפכה את הקרבון לחומר לגיטימי ואמין מחוץ לקהלי הכביש והקרוס קאנטרי התחרותיים, הייתה חברה קטנה ורבת תעוזה מקליפורניה, שממשיכה לייצר את כל דגמיה מקרבון בלבד…
צינור הכיסא המפותל וחוליות המתלה הנחבאות אל הכלים. הצינור התחתון חסר מיגון פלסטי כנגד מכות מאבנים מתעופפות
כיום IBIS מייצרת שלדת כביש אחת המיועדת לרכיבות נפח ארוכות אה-לה גראן פונדו, שלדת סייקלוקרוס אחת, שלדת ז”ק 26 אינץ’ בעלת מנגנון ייחודי להפיכתה לסינגלספיד ולשינוי זוויות השלדה (עליה בריאן לופס, הרוכב המספונסר של החברה, זכה במרוץ ה-XC Eliminator הראשון אי פעם לפני כשנתיים), ואת משפחת ה-Mojo, עם דגם SLR קל משקל לרכיבת שבילים עם 140 מ”מ של מהלך אחורי, ודגם HDR חדש לרכיבת אול מאונטן עם גלגלי 650b, עליו מנצחת אן קארולין שוסון, רוכבת ההרים הכי מעוטרת בתולדות ה-UCI (זכתה 11 פעמים באליפות עולם וגם מדליסטית זהב אולימפית ב-BMX אם בא לכם לדעת), בתחרויות אנדורו כמו המגה-אבאלנש או האנדורו בוויסלר.
ה-Ripley החדשים יחסית, הם הכניסה הראשונה של החברה לקטגוריית הגלגלים הגדולים (29 אינץ’), והם הוצגו כאב טיפוס מעורר ציפייה כבר ב-2011. הדגם נראה פה ושם בתערוכות אופניים, אך התעכב מלרדת לייצור, בשל בעיות ייצור ומיני עניינים הקשורים לחוליות המתלה החדשניות. בתחילת 2013 הוצגו מספר דגמי מבחן לעיתונאים, והדגמים הראשונים ללקוחות הגיעו לחנויות במאי. אם ניתן להסיק מניסיון העבר, IBIS תציג בהמשך עוד דגמים לרכיבה אגרסיבית יותר.
הנה עובד חברה אחר שיצא להפסקת צהריים על הריפלי ביער שמעל למפעל אייביס בסנטה קרוז:
האם IBIS תשנה גם שוק אופני ה-29 אינץ’ עם התכנון והעיצוב שלהם?
אתם בטח שואלים את עצמכם, מה כבר ניתן להמציא בשוק כל כך מפותח טכנולוגית וכל כך תחרותי? אפשר לומר שסוג המתלה שהפך לקונצנזוס בעשור האחרון הוא המתלה כפול החוליות (Dual Linkage). במבט חיצוני כל המתלים כפולי החוליות נראים אותו הדבר: ג׳יאנט, מארין, ניינר, פיבוט, סנטה קרוז, אייביס מוג׳ו ודומיהם. לכולם משולש קדמי, משולש אחורי, ושתי חוליות מתלה המחברות בין שני המשולשים: אחת באזור הציר המרכזי ואחת שממוקמת מעליה ומפעילה גם את הבולם האחורי. אייביס באה וטרפה את הקלפים, אך לא רק במבנה המתלה.
חוליות המתלה האקסצנטריות (מימין) לצד החוליות הסטנדרטיות אותן הן מחליפות
שתי חוליות המתלה של הריפלי הן אקסצנטריות ושתולות בתוך השלדה, כך שלמעשה הן נעלמות מן העין. לחברת Yeti יש כבר משפחת דגמים המשתמשת בחוליה דומה (דגמי ה-SB), אך בעוד שליטי יש חוליה אחת אקסצנטרית ומעליה חוליה אחת רגילה, ביישום של אייביס שתי החוליות הן חדשניות. בנוסף, הן משתמשות במסבי ציר מרכזי רגילים וסטנדרטיים, שיש כמעט בכל חנות אופניים ומאופיינים בקוטר גדול ועומס מוקטן על כל כדורית במיסב (מסבי BB30).
פרט לעיצוב הנקי והפשוט, מרוויחים פה קשיחות צידית, כיוון שאין יותר חוליות ארוכות הנתונות בעומסי כיפוף ופיתול. המיקום הפנימי מגביר את אמינות המסבים ועמידותם בפני פגעי מזג האוויר, אבק ובוץ. בונוסים פחות מרכזיים הם ריכוז והקטנה של האלמנטים המכאניים של המתלה, מה שמנמיך מעט את מרכז הכובד (נגיד…) והאפשרות להכניס כלוב בקבוק ובקבוק (לא גדול) לתוך המשולש הקדמי של השלדה.
אייביס שוב הימרו שמהלך המתלה הסטנדרטי של אופני הרים מודרניים “כלליים” עם גלגלי 29 אינץ׳ (אופני All Around או ״אופני קרוס קאנטרי״ כפי שקראו להם בתחילת שנות ה-90, לפני שהיו כל כך הרבה תתי-קטגוריות…) יהיה ארוך יחסית, הפעם עם 120 מ”מ מאחור, ו-120 מ”מ עד 140 מ”מ מלפנים. זו החלטה לא כזו מהפכנית, ובכל זאת: IBIS לא מייצרת אופניים עם מהלך צנוע יותר. אם אתה רוצה להתחרות במרתון ארוך או בתחרות 24 שעות, אתה לא יכול לקנות אייביס עם 100 מ”מ “בלבד”, צינורות דקיקים וזוויות שטובות בעיקר לכיבוש עליות. החבר’ה מאייביס יגידו לך שעם מתלה כל כך יעיל, ואופניים שמטפסים כל כך טוב, אין סיבה לצמצם את המהלך ולהקצין את זוויות השלדה…
עוד דברים שמאפיינים את אופני השבילים האולטימטיביים אליבא דאייביס:
- מעביר קדמי שמקובע לזרוע האחורית ולמעשה זז עם המתלה לאורך מהלכו ושומר על מיקום אופטימלי
- מזלגות עם off set מוגדל (51 מ”מ, בדיוק כמו באופני טרק/גארי פישר), שמקצר את ה-Trail ולכן מאפשר ליהנות מהיגוי מהיר במהירויות נמוכות, מבלי להזדקק לזוויות ראש תלולות מדי (זווית הראש של הריפלי מתונה יחסית – 68.5 או 70 מעלות, תלוי באורך המזלג)
- תומכות שרשרת אפקטיביות קצרות (442 מ”מ) המאפשרות בסיס גלגלים קצר (1,100 מ״מ בשלדת מדיום) ותגובתיות טובה בפניות הדוקות
- משקל שלדה ובולם של 5.2 פאונד (2.35 ק״ג), משקל מרשים לקטגוריית השבילים (עם בולם Microlite של X Fusion המשקל יורד ב-100 גרמים)
ה-Ripley כפי שבחנו אותם הגיעו בבניית קיט Shimano XT שכלל מערכת הינע מלאה ברמה זו (מעצורים, קראנק, ידיות ומעבירי הילוכים), גלגלים עם חישוקי Stan’s ZTR Arch על צירי גלגל גנריים של אייביס, בולמי פוקס מלפנים ומאחור מסדרת ה-Factory העליונה עם ציפוי ה-Kashima היוקרתי, כידון רייזר קרבון נמוך ורחב, סטם, מוט כיסא וכיסא, כולם של אייביס. האופניים שבחנו שודרגו במוט כיסא טלסקופי Kind Shock. משקל אופניים עם דוושות – 12.7 ק”ג. מחיר שלדה (לחברי מועדון מוטואופן) 13,600 שקלים. מחיר אופניים מלאים כפי שנבחנו, אך עם מוט כיסא רגיל: 25,900 (לחברי מועדון).
סקסקאפיל ו-Look כללי
טוב, It’s an Ibis, אז זה תמיד מתחיל בעיצוב… האופניים הללו, בין אם בטורקיז עמוק ובין אם בשחור מט עם מדבקות ירוקות, מהממים את העין, אך באיפוק עיצובי ואלגנטי. מהצד הם מזכירים המון זוגות מוכרים ולאו דווקא את אחד מגלגולי המוג׳ו של אייביס, אבל במבט מעמיק יותר הם שונים מכולם והסך הכל העיצובי פשוט מהמם.
כשיורדים לפרטים רואים השקעה רבתי בכל פינה והרבה טאצ׳ים של חברה שעושה קרבון כבר הרבה זמן, ומבינה בזה. אייביס אולי נחשבת לחברת אופניים בוטיקית וקטנה אבל צריך לזכור שהחברה הזו מייצרת רק בקרבון את כל דגמיה מאז הושקה מחדש, ומעסיקה מתחרי אקסטרים בכירים כמו בריאן לופז ואן קארו שוסון, כדי לבחון את יעילות ועמידות הטכנולוגיות שלה “בקו האש”.
אייביס זרקו למחבת את כל מה שנהוג לקבל באופניים בשנת 2014, בין היתר חיווט פנימי לחלק מהכבלים, מעביר קדמי בחיבור ישיר לשלדה (למשולש האחורי כאמור), צינור ראש בקוטר משתנה, ציר גלגל אחורי מתברג לשלדה 142×12 מ״מ, בולם אחורי שנדחף על ידי תומכות מקרבון ועוד. הם תכננו צינור ראש קצר במיוחד, על מנת לטפל בתופעת החרטום הגבוה שמאפיינת זוגות 29 אינץ׳ רבים ושנואה על מתחרים וחובבי עליות. כפי שניתן לראות בתמונות יש הרבה אופטימיזציה של פרופילים וחלוקת חומר במבני הקרבון המפוסלים שמרכיבים את השלדה, אלו שפעם נקראו בפשטות ״צינורות״, וצינור הכיסא הוא אחד מהדברים הפחות סימטריים ויותר מורכבים שראינו לאחרונה באופני הרים. דווקא נושא חיווט הכבלים, נושא שמאוד קרוב ליבו של הרדליך, לוקה במעט ויכול לעבור מקצה שיפורים, במיוחד במעבר בין הבולם האחורי לשלדה.
פיסול בקרבון: הזרוע האחורית הא-סימטרית והחיבור שלה למשולש הקדמי ולחולייה האקסצנטרית העליונה. משמאל – מבט פנימי.
אופני שבילים? (Fun Factor ורכיבה טכנית)
כל מקטע טכני על האופניים האלו נכבש באופן חווייתי ומעורר השתאות. אלו אופני שבילים עם גלגלי 29 אינץ׳ שלא נופלים ביכולותיהם הטכניות מאף זוג עליו רכבתי עד כה, ולא משנה מה קוטר גלגליו: 26 אינץ׳, 27 אינץ׳ או 29 אינץ׳.
הרכיבות הראשונות שלי על הריפלי היו על הגרסה השבילונית יותר באופיה, עם מוט כיסא טלסקופי LEV, מזלג Fox בעל מהלך של 140 מ״מ מלפנים, סטם קצר וכידון קרבון נמוך ואדיר של IBIS ברוחב 740 מ”מ (like לאללה). לקחתי את הריפלי ללופ הטכני של פארק קנדה, מצויד במכנסי באגי, מגני ברכיים וגמלגב, כיאה לרוכב שבילים מדופלם. לקחתי את סינגל הקיצור התלול בהתחלה ליד קבר השייח’, וכבר בלט לעין אחד היתרונות הכי גדולים של מתלה ה-DW Link, לא משנה אם הוא עם חוליות חבויות או לא: המתלה הזה הוא גדול המטפסים הטכניים שקיים היום בשוק. הפרונט גבוה יחסית (מזלג 140 מ”מ), הסטם קצרצר, אבל האופניים האלו טוחנים הכל בעלייה, לא משנה מה מצב האחיזה והידרדרות ולא מה רמת טכניקת הרכיבה של זה שרוכב עליהם. וואו.
מתלה ה-DW Link הוא גדול המטפסים הטכניים שקיים היום בשוק
ההמשך הוא בסינגל הטכני בעלייה עם זוויות משתנות ואני משחק עם מנוף ה-CTD של פוקס בבולם האחורי. האופניים והמתלה המרשים מטפסים היטב ודוחפים קדימה גם עם הבולם במצב פתוח (Descend), אבל כל עוד הדרך מעלה אינה טכנית מאוד אני מעדיף להישאר במצב ה-Trail הכללי.
מגיעים למקטע ירידה מעט אלים (הלופ הדרומי), ואני מרגיש את מגבלות המדיום: על אף שהפרונט על 140 המ״מ שלו עם הכידון הרחב מייצרים אצלי הרגשה בטוחה, המתלה האחורי משדר שיש לו ״רק״ 120 מ״מ, ועל אף כישורי הדריסה של הגלגלים הגדולים, פה הרגשתי בטוח ומהיר יותר על ה-HD הוותיקים שלי. ובכן אלו עדיין אופני הקרוס קאנטרי של החברה… ההרגשה הכללית של מתלה ה-DW עם החוליות האקסצנטריות אינה שונה מגרסאותיו הרגילות: הוא מגלגל את האופניים מהר ויעיל מעל ודרך מכשולים, ולכן בכל ירידה האופניים מהירים מאוד, אך הוא לא המפנק והמבודד שבחבורה. בכל סינגל טכני מומלץ מאוד לפתוח את מנוף ה-CTD למצבו הפתוח, השינוי מורגש ועוזר. חנוך אף דיווח על גמשיות קלה שמורגשת כשדוחפים את האופניים לקצה שלהם, אני לא הבחנתי בכך במהלך הרכיבה.
מה שבלט לטובה בכל מקטעי הירידה הוא בסיס הגלגלים הקצר וההיגוי המהיר והטבעי. ביחד עם כמה שלדות זנב קשיח שתוכננו במקור ללא מעביר קדמי ועשו שימוש בתומכות שרשרת קצרות במיוחד, זהו זוג ה-29 אינץ׳ עם ההיגוי הכי שובב וחי שרכבתי עליו. למיטב ידיעתי אייביס הם הראשונים שתומכים בתיאוריות אנשי גרי פישר/טרק, והולכים על מזלגות עם off set מוגדל (G2 Geometry) ומצליחים ליצור היגוי שמזכיר מאוד היגוי של אופני 26 אינצ׳ים מבחינת הקלילות והמיידיות שלו.
כותב שורות אלו יושב בבקעת נזירים לקראת סוף “לופ בן שמן – קנדה – בן שמן הארוך”, ומתבונן בכובד ראש בריפלי: מרתון או שבילים? מה אתם בעצם?
אופני מרתון? (רייסריות, מהירות)
יום לאחר הלופ הטכני שבתי לפארק קנדה בדרך ארוכה יותר. ציידתי את הריפלי בשני כלובי בקבוק בנוסף לגמלגב, ויצאתי ללופ מרתון טכני אתגרי: פותחים בכחול-אדום של בנשמן, חותכים קצת לפני אמצע האדום לפארק קנדה בדרכי כורכר על בסיס שביל ישראל, עושים את לופ הסינגלים המלא בפארק, חוזרים על דרכי כורכר בחזרה לאזור בן שמן, ומשלימים את הלופ האדום-כחול עד סופו… זו רכיבה של כמה שעות טובות שעשיתי עד היום רק על אופני XC מרתון תחרותיים דוגמת הניינר JET הקלילים שבבית. האייביס היממו אותי. תיאורטית יכולתי לשפר את ביצועיהם על ידי גילוח מעט משקל בעזרת מכלולים יקרים יותר וגלגלים קלים יותר, ואולי עם מזלג נמוך יותר עם מהלך של 120 מ״מ, אבל האופניים האלו טסו במישורים, טחנו את העליות וסיפקו כמויות פאן לא נורמליות בירידות, עד כדי כך ששאלתי את עצמי למה צריך לצמצם להם את טווח הכיף (תשובה: כי אני רייסר בנשמה אם לא בביצועים…).
במסגרת חיפושי האישיים אחר כלי הנשק האולטימטיבי לתחרות ה-BCBR, בה אשתתף ביוני הקרוב, רציתי לבדוק עד כמה ניתן לבנות את הריפלי ככלי תחרותי. לצורך כך נדדתי למרכז השטח אלון הגליל, כדי לשאול מדרור, בעלים ומנהל החנות, את הזוג הפרטי שלו. זוג זה מתגאה בגלגלי איסטון קרבון EC90XC קלילים, מערכות XO, מוט כיסא טלסקופי LEV, מזלג 120 מ״מ, שני צמיגי UST לא-קלים ומשקל שנושק ל-12 ק״ג מלמטה. יצאתי איתם ללופ של ריש לקיש-הושעיה-אלון הגליל בקצב גבוה, לבוש בלייקרה, ללא גמלגב, עם שני רוכבים על ז”קים קלילים וקשיחים בחזית, כלומר בקצב קרבי…
בעלייה החשופה והסלעית הסמוכה להושעיה. הריפלי מטוסיים
המינוס הבולט של האופניים בתצורה הזו הוא ציר מרכזי נמוך במיוחד (325 מ”מ לפי נתוני היצרן), שגרם לי לדפוק את הדוושות בסלעים במקטעים טכניים לעיתים תכופות, עד שסיגלתי לעצמי טכניקה מתאימה אך מעצבנת (אני לא אוהב לחשוב יותר מדי על מצב הדוושות באמצע קטע טכני).
הפלוס הבולט הוא שהאופניים האלו מאוד מטוסיים… עם גלגלים קלים כמו בזוג של דרור אך עם צמיגים קלילים ומהירים דוגמת המקסיס אייקון שאני מחבב, הריפלי יעמדו ראש בראש כמעט מול כל זוג תחרותי נטו, בטח במסלול בו אחוז הסינגלים הטכניים הוא גבוה. ביחס לאופני XC תחרותיים כמו האפיק של ספשלייזד או הסופרפליי של טרק, הם יתנו לרוכב עליהם עוד מהירות, עוד פאן ועוד יתרון בכל קטע אגרסיבי או טכני במיוחד. הגובה הנמוך של הציר המרכזי מאפשר השכבות פרועות והטיות חדות של האופניים, ואלו מגיבים מיד בפנייה הדוקה כמעט ללא החלקות מפתיעות. בסיס הגלגלים קצר אף יותר עם מזלג 120 מ״מ והוא גורם לאופניים להיות טלפתיים בסיבובים צפופים, שינויי כיוון וסוויצ’בקים הדוקים. בבנייה הזו בלטה לטובה גם ההרמוניה בין הבולם האחורי למזלג הקדמי, שניהם מסדרת הפקטורי היקרה ומצוידת ה-CTD של Fox. האם זהו נשק יום הדין ל-BCBR? ההרגשה שלי היא שהייתי רוצה את הריפלי עם גובה ציר מרכזי של מזלג 140 מ”מ מלפנים, רק עם מזלג 120 מ”מ מלפנים. פרדוקסלי, אני יודע…
פה צריך להפריד בין תכונות המתלה לתכונות האופניים. ה-DW הוא אחד המתלים הכי יעילים שיש לאופני שיכוך מלא, אולי היעיל ביותר בשוק. הוא יעיל עד כדי כך שלא ממש משנה מצב הפלטפורמה בבולם האחורי: אתה מדווש בטירוף במרדף אחר רוכב בכושר גבוה על אופני זנב קשיח מלפניך, והאופניים עפים קדימה ומצמצמים טווח.
אבל על אף יעילות דיווש גבוהה מאוד והאצה מצוינת, הריפלי לא נבנו כמכונת תחרויות מושלמת. הם נבנו כמכונת שבילים מושלמת שתפתיע אתכם בכושר הדיווש וגמיאת המרחקים שלה. גם אם הקונה המאושר ישקיע בזוג גלגלי קרבון, צמיגים צרים, מערכות XX1 ומזלג SID XX בסוף היום הוא יישב על פלטפורמה עם מהלך לא קצר וזוויות מתונות. רוצה לומר שאם תחרויות מרתון הן לחם החוק שלך, קנה לך אפיק/סופרפליי/סקלפל צרי-ייעוד, ועזוב את הריפלי לרוכב שבילים אמיתי שאוהב סינגלים טכניים, יער צפוף וקפיצות מזדמנות. באופן דומה, להתלבש ״נכון״ לרכיבה על הריפלי, זה אומר מכנסי באגי קלילים ומאווררים, חולצה בגזרה משוחררת וחסרת כיסים, וכן, גם גמלגב קליל ומאוורר בכל רכיבה שמעל לשעה וחצי.
להתלבש ״נכון״ לרכיבה על הריפלי, זה אומר מכנסי באגי קלילים ומאווררים וחולצה בגזרה משוחררת וחסרת כיסים
הערות ושונות בקטנה
אמרנו כבר שכידון הקרבון הרחב של אייביס הוא פריט נחשק עם זוויות ״בול״. גם המעביר הקדמי שיושב על המשולש האחורי ולא על הקדמי הוא חידוש יפה שעובד טוב יותר ממעבירים קדמיים במיקום המסורתי, וכנראה נראה עוד יצרני שימקמו אותו כך.
דווקא בגלל האופי השבילוני של הריפלי, הצטערנו לגלות שאין חיווט פנימי למוט כיסא טלסקופי, פריט שרוב הקונים ירכיבו על אופניהם.
אייביס מתגאים ב״מקום לשני כלובי בקבוק״, אבל בתוך השלדה יש מקום צפוף לבקבוק אחד בלבד בגודל קטן. הבקבוק השני ממוקם מתחת לצינור התחתון, מיקום שמקשה על הוצאה והחזרה תוך כדי רכיבה ורגיש מאוד ללכלוך, בוץ וחרא של פרות אם נקרא ל״לכלוך״ בשמו…
טרוניה אחרונה היא העדרו של מיגון פלסטי כזה או אחר על תחתית הצינור התחתון, פטנט שגור היום בשלדות קרבון לייעוד דומה.
בשלדת הריפלי יש מקום לבקבוק קטן. בקבוק גדול ממנו כבר נוגע בידית השליטה של הבולם האחורי. משמאל ניתן לראות את המעביר הקדמי המחובר ישירות לזרוע האחורית
ולמי שזה לא מספיק… הנה עוד נקודת מבט על האיביס ריפלי \ חנוך רדליךבניגוד למר נימינים הכהן, אני מעולם, אבל מעולם, לא רכבתי על איביס. לא על אופני השבילים ולא על אופני האול מאונטיין שלהם. הגעתי למבחן הזה נטול רגשות קודמים, או ידיעה לגבי התנהגות האופניים. כמוכם, קראתי אודותיהם במרחב האינטרנטי, ועל פי הכתובים, נוצרה אצלי ציפיה להעיף עליהם את הישבן, ולדווש ברחבי היער. אתחיל מהמראה שלהם- בעיני הם יפהפיים. חלקלקים, זורמים, נקיים ועם זאת תכליתיים וקרביים במידה. חוליית הנדנדה הווירטואלית, שנוצרת בין שני הצירים האקסצנטריים נראית כמו קסם במבט ראשון. האמת, גם במבט שני… איך לעזאזל לא חשבו על זה קודם? חבילת החלקים שאני בחנתי היתה קיט ה-XT עם מוט מתכוונן של KS. האמת? לא צריך יותר מזה. האופניים קלים מאוד גם עם חלקי ביניים שכאלו, ומשקל של 12.7 ק״ג לאופני שבילים עם מוט מושב מתכוונן זה משקל נאה. מה שלא הייתי מוכן אליו זו יעילות הדיווש הפנומנלית של האופניים האלו- כמעט ואין צורך בשימוש במצב הTrail של בולם הזעזועים האחורי! לאור הרכיבה נטולת הבובינג, מה שעוד יותר מדהים זו איכות ספיגת הזעזועים של הריפלי. המתלה מעלים תחתיו מכות קטנות כגדולות, ומרגיש ארוך מ-120 מילימטרים. בסיס הגלגלים הקצרצר (שמתאפשר בשל החוליה ה״וירטואלית״ שנוצרת בין שני הצירים האקסצנטריים) יוצר אופני 29 אינץ׳ שמגיבים כמו היו להם גלגלי 26״, וזאת מבלי לוותר על היציבות הכיוונית ויכולות הדריסה המוכרות של הגלגלים הגדולים. לאחר פרק רכיבות זורמות בבן שמן ושות׳, לקחתי את הריפלי ליער עופר, ומשם כבר יצאתי מאוהב. האופניים האלו פשוט נדבקים לקרקע בטירוף, ומאפשרים לרוכב להרגיש כמו סופרמן, לא פחות. רכבתי במהירויות שאיני מכיר בסינגלים אגרסיביים מאוד, והאופניים כאילו אמרו לי ״זה כל מה שיש לך?״. בעיני, אלו לא אופני מרתון קלאסיים. אלו אופני שבילים, שיוכלו לקחת את הרוכב עליהם גם לרכיבות אפיק מדי פעם. אך לטובת רכיבות שכאלו יש מתחרים מתאימים יותר בשוק. מדובר פה באופני ה-all around האולטימטיביים- כאלו שיקלעו לדרישות 80 אחוז מהרוכבים. שבילים וסינגלים, דרופים זורמים וגינות סלעים- האופניים האלו עושים הכל. הם לא חפים לחלוטין מבעיות- העברת הכבלים לוקה בחסר, ויוצרת מקבץ כבלים רועש ומעיק העובר בצמוד ומעל הבולם האחורי. הצינור העליון הקצר מעט יגרום לכמה כאבי ראש אצל אלו המתלבטים והנופלים בין מידות, והציר המרכזי אכן מעט נמוך (אך לי דווקא לא הציק). אה, כן- והם יקרים… יקרים מאוד. ועדיין, אעז ואומר: רכבתי כבר על לא מעט אופניים בימי כרוכב וכבוחן, אך האיביס ריפלי הם אופני השבילים הטובים ביותר עליהם רכבתי בחיי. |
סיכום
הריפלי הם אופני 29 מרובי יכולות שמרגישים ממש נדיר במגוון מאוד רחב של סגנונות. אייביס לקחו את הזמן שלהם עד ששחררו לשוק את אופני ה-29 הראשונים שלהם, אבל היה יותר משווה לחכות לתוצר המוגמר. רוכבים תחרותיים קשיחי ראש ורוכבי אול מאונטן אגרסיביים יכולים לדפדף הלאה, אבל כל השאר שממוקמים בין שני הקצוות האלו, יכולים להתחיל ולפנטז על אופני החלומות הבאים שלהם. אופניים מאוד ורסטיליים, שניתן לבנות כמכונת מרתון עם הטיה טכנית או כאופני אול מאונטן לייט מהירים עם כישורי טיפוס עליונים. ת׳כלס, לא משנה איך תבנו אותם – תוכלו לעשות עימם כמעט כל דבר. לאייביס יש ביד עוד להיט.
