בסוף השבוע האחרון התקיימה תחרות האופניים Little 500 – אירוע מסורתי שהחל לפני עשרות שנים ומושך עשרות אלפי סטודנטים, משפחות, בוגרים וצופים מכל ארה”ב (ואפילו נשיאים) לסוף שבוע שכולו על טהרת הספורט והכנסותיו מיועדות לקרן שמממנת מלגות לסטודנטים.
תרבות הספורט באמריקה היא עסק מטורף שמגלגל מדי שנה מאות מליארדים של דולרים. פוטבול, כדורסל, מרוצי מכוניות הכל הולך- רק תנו להם תחרות באדרנלין גבוה והם כבר ייבנו תעשייה שלמה סביבה. בעשורים האחרונים ספורט המכללות הצטרף לאחיו הגדול, הספורט המקצועני, והפך גם הוא למכונה משומנת שתפקידה העיקרי הוא רווח כלכלי. אך יחד עם העסקנות והפוליטיקה אפשר למצוא בספורט המכללות גם מספר פנינות חן שנשארו על טהרת המסורת, אהבת הספורט, התחרות הבריאה, התהילה והתשוקה לניצחון- ה Little 500 היא כזו.
מאת: אור לין וקרן קונסטנטיני
צילום: Little 500
וויקאנד בקולג’
הדבר הראשון שעולה בראש כשאומרים את המשפט The World’s Greatest College Weekend זה כנראה אוסף של ילדים בני 18-20 (לרוב שיכורים), מסיבות ענק לתוך הלילה, הרבה אוכל ומשחקי beer-pong בכל חצר והררים של כוסות חד פעמיות אדומות מפוזרות לכל עבר בכל פיסת דשא תמימה. תחשבו שוב, בסוף השבוע המטורף הזה, שמתקיים כל שנה בעיירת קולג׳ לא גדולה בשם בלומינגטון אינדיאנה (Bloomington, Indiana) ולא בכדי קיבל את הכינוי שלו, הפוקוס הוא על מירוץ אופניים של סטודנטים למען סטודנטים. אומנם רגע השיא של האירוע קורה רק בסוף אפריל, אבל הרוכבים והרוכבות מתאמנים קשה לאורך כל השנה כבר מהקיץ הקודם, כשאפילו שלג, גשם וטמפ’ קפואות לא עוצרים אותם.
במהלך החודשים שלפני התחרות הסופית מתקיימת סדרה של מרוצי הכנה שכוללת נג״ש אישי וקבוצתי, תחרות Miss ‘n Out & Team Persuit שמכינים את הקרקע לדובדבן שבקפצת: לתחרות ה- Little 500.
רבותיי ההיסטוריה חוזרת
רבים מכם בטח שמעו על מרוץ מכוניות הנאסקר המפורסם בעולם ה- Indy 500 שמתקיים באינדינאפוליס בכל מאי משנת 1911. כמחווה לתחרות זו, החליט סטודנט באוניברסיטה בבלומינגטון השכנה, שאביו זכה ב- Indy 500, לקיים מירוץ נוסף על גלגלים, אך הפעם בלי מנועים מפוצצים ורק עם שני גלגלים. המסורת התחילה עוד בשנת 1951 עם 37 קבוצות גברים שרצו להשתתף, אך רק 33 בסופו של דבר התייצבו על קו הזינוק. מירוץ נשים נערך לראשונה בשנת 1988 בהשתתפות 30 קבוצות מהמין היפה. כיום האירוע הרשמי אומנם מתפרס על פני יומיים כשביום שישי מתקיים מירוץ הנשים ובשבת מתחרים הגברים, אבל החגיגות בעיר מתחילות בשבוע שלפני התחרות ונמשכות במשך כל השבוע שאחריו.
אז על מה כל המהומה בעצם?
במשפט אחד- תחרות אופניים בקריטריום סביב track של 400 מטר.
ליום התחרות כל קבוצה יכול לרשום עד 4 רוכבים שיחד צריכים להיות הראשונים שמשלימים את המרחק – נשים צריכות להשלים 100 סיבובים (25 מייל) וגברים 200 (50 מייל). בכל רגע נתון על המסלול יכול להיות רק רוכב אחד מכל קבוצה כאשר מספר החילופים אינו מוגבל, אבל לכל קבוצה מותר להשתמש רק בשני זוגות אופניים. כן, כן שמעתם נכון. זה אומר כמובן ששתי האפשרויות שעומדות בפני הרוכב שיורד מהמסלול הן 1) לקפוץ מהאופניים ולהעביר אותן לזה שרוכב אחריו (ברוב המקרים האופציה המהירה יותר), או 2) להגיע לעצירה מוחלטת ורק אז לרוכב הבא מותר לצאת לדרך.
טקטיקה
כמו בכל תחרות רכיבה, גם כאן, עומדים בפני המאמנים שלל שיקולים טקטיים ומדהים לראות כיצד כל מאמן בוחר להשתמש בטקטיקה אחרת. מרכיב טקטי מרכזי נובע מהעובדה שבכל קבוצה אומנם יש ארבעה רוכבים, אבל בכל פעם רק אחד נמצא על המסלול. כלומר, בניגוד למירוצי כביש בהם יש קבוצה שעובדת בשביל רוכב אחד והמטרה שלהם היא להביא אותו הכי רענן והכי חזק לקראת ספרינט הסיום. כאן כל רוכב עובד לבד, בשביל הקבוצה, כשהתזמון של החילופים והיכולת לשים את הרוכב הנכון בזמן הנכון בתחרות היא קריטית, ולרוב נקבעת רק בזמן אמת, אבל גם מושפעת מהאופי של הרוכבים בקבוצה. האם בקבוצה קיימים פערי רמות, או שיש לי רוכב אחד ספרינטר דומיננטי יכולים להשפיע על תזמון החילופים.
בנוסף, מה שבטוח זה שבתחרות כל כך ארוכה הזמן הסופי הוא לא מה שמשנה ושהסבלנות משתלמת. לכן, מי שמוביל בתחילת התחרות כמו גם מי שמנסה לפרוץ מוקדם מדי כנראה ייעקף. כך נוצר מצב שרוב הקבוצות החזקות הן לא אלו שיובילו ברוב שלבי התחרות וינסו לשלוט על קצב תחרות מבוקר יחסית עד שבסיבובים האחרונים ינסו לפרוץ קדימה מהדבוקה.
מרכיב חשוב נוסף הוא היכולת של הרוכבים להימנע מנפילות והתרסקויות. לאורך השנים התחרות הייתה מלווה באינספור פציעות, התנגשויות והתרסקויות וקבוצות שהיו מועמדות לזכייה אך מצאו את עצמן במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון הפסידו את התחרות (גם כשהובילו בסיבוב האחרון) כי היו חלק מהתרסקות. יש פה לא רק עניין של כושר אלא הרבה עניין של מזל.
מסורת, מסורת מסורת
מספיק לצפות ביום אחד של תחרות אופניים בסבב המקצועני, או אפילו לצאת לרכיבת שבת בכבישי ישראל, כדי לדעת ש:
א׳ הטכנולוגיה שקשורה לענף הרכיבה מתקדמת במהירות אדירה (הילוכים אלקטרוניים, בלמי דיסק, ביגוד וקסדות מיוחדים, שלדות מוברניום שאפשר להרים עם הזרת, מתקני בקבוק אווירודינמיים וכו’), ו-ב׳ שזה ענף עם הרבה פוזה. תחרות ה- Little 500 הצליחה להישאר כמעט נקייה מכל הדברים האלה. מאז תחילתה התחרות עברה מעט מאוד שינויים קודם כל מבחינת איך שהיא מתנהלת וגם דרך הציוד שמותר להשתמש בו.
האופניים שמשמשות את כל אחת מהקבוצות הן זהות לחלוטין למעט גודל השלדה והשינויים שמותרים לעשות בהם הם מינוריים. האופניים הם אופני Single Speed מאלומיניום עם הילוך 46X18, הגלגלים הם גלגלים סטנדרטיים בגודל 700c ואפילו קליטים לא תמצאו פה.
לאורך השנים המירוץ היה פתוח אך ורק לקבוצות שמייצגות בתי אחווה (fraternities & sororities) וככזה הפך לעוד סימן של יוקרה וכבוד בין הבתים השונים, אבל בשנים האחרונות התחרות נפתחה גם לקבוצות עצמאיות וניתן למצוא יותר ויותר קבוצות עצמאיות שמתחרות גם הן על התואר היוקרתי.
סבב תחרויות ההכנה
QUALS-
תחרות ההכנה הראשונה שמתקיימת היא ה- Quals והיא בעצם שלב המיון. חודשים ארוכים של הכנה, מאות שעות אימונים ואלפי קילומטרים של רכיבה המתנקזים לפחות משלוש דקות ו- 4 הקפות של המסלול. ביום המירוץ עצמו רק 33 הקבוצות הטובות ביותר יהיו אלו שיזכו לזנק. בגלל שכמות הקבוצות גדולה מדי מקיימים את ה-Quals כך שרק הטובים ביותר ישרדו. המהירים ביותר והחזקים ביותר, אלו שבסופו של היום ידורגו בין 33 הקבוצות המהירות ביותר יוכלו לקחת חלק ביום הגדול.
באירוע זה כל קבוצה מוזנקת בתורה ל-4 הקפות של המסלול והזמן הכולל של כל קבוצה קובע את הדירוג שלה לקראת היום הגדול. כל קבוצה יכולה לשלב בין שניים לארבעה רוכבים וזוג אופניים אחד או שניים. במידה ומשתמשים באותו זוג אופניים יש להעביר את האופניים בין הרוכבים בתוך שטח החלפה מוגדר, אך במידה ומחליפים גם אופניים הרוכב צריך להתחיל ממהירות אפס. לא צריך להיות חכמים גדולים כדי להבין שהרצון לבצע חילוף כמה שיותר מהיר מביא איתו גם לא מעט התרסקויות לא נעימות ופציעות ולכן כל קבוצה מקבלת 3 ניסיונות להשלים את ארבע ההקפות.
אבל המשמעות של הדירוג חשובה גם מעבר לסינון של הקבוצות החזקות. המיקום של כל קבוצה בזמן הזינוק ביום האמת מושפע מהדירוג בסוף ה- Quals. בנוסף ביום המירוץ הגדול כל קבוצה בוחרת לה את מיקום שטח ההחלפה בהתאם לדירוג שסיימו את ה- Quals, דבר שאין להמעיט בערכו. כיוון שכל קבוצה תבצע מספר לא מבוטל של חילופים במהלך התחרות, חשוב להיות ממוקמים במקום אסטרטגי, שזה בדרך כלל אומר בכניסה לסיבובים, איפה שממילא הפלטון יוריד מעט את המהירות.
חוץ מהשלב הממיין יש עוד שלוש תחרויות לאורך השנה שהקבוצות לא חייבות לקחת בהן חלק, אבל זו הזדמנות שקודם כל הרוכבים מתחרים בה על הכבוד, עושים “ריגול” והערכת מצב על שאר הרוכבים ויכולים גם לבחון את היכולות והשיפור שלהם.
תחרות נג”ש אישי (ITT)
כמו בתחרויות נגד שעון בקריטריום שאנחנו מכירים, גם כאן מוזנקים במקביל מספר רוכבים ׁ(במקרה שלנו 4), כל אחד מפינה אחרת של המסלול וכל רוכב יוצא ל-4 הקפות של המסלול. הרוכב שמסיים את ארבע ההקפות בזמן הקצר ביותר מוכרז כמנצח.
Miss-N-Out (החזק שורד)
תחרות זו מורכבת מלא מעט שלבים מקדימים עד אשר מגיעים לשלב הגמר. בשלב הראשון בכל מקצה מוזנקים בין 5 ל 8 רוכבים (כתלות בכמות הרוכבים הכוללת שנרשמה למירוץ). כל הרוכבים מתחילים באותו זמן מאותה נקודה ובסוף כל הקפה הרוכב שנמצא במקום האחרון מודח. שלושת הרוכבים שנשארים אחרונים בכל מקצה מתקדמים לשלב הבא. התחרות ממשיכה עד אשר מגיעים למקצה הגמר שמורכב משמונת הרוכבים החזקים ביותר. אותם רוכבים ייצאו למקצה גמר של סיבוב אחד בלבד שבסופו יוכתרו המנצחים.
Team Pursuit
באירוע הזה, בניגוד לאירועים האחרים, נמדדת היכולת של הקבוצה לעבוד יחד. זה מאפשר לשאר הקבוצות לעשות סקאוטינג על מצב הקבוצות האחרות ועל מי הרוכבים החזקים יותר וחזקים פחות. בכל פעם מוזנקות שתי קבוצות של 4 רוכבים מצדדים מנוגדים של המסלול. כל קבוצה צריכה להשלים בזמן הקצר ביותר 15 הקפות לגברים ו-12 לנשים כאשר השעון נעצר כשהחבר השלישי בקבוצה חוצה את קו הסיום, כלומר אין חובה שכל ארבעת הרוכבים ישלימו את המירוץ. שתי הקבוצות המהירות ביותר עולות למקצה הגמר שבסופו תוכרז הקבוצה המנצחת.
הערך של ה Little 500
האירוע הזה הפך עם השנים למותג קולג’ים אמריקאי מוכר עד כדי כך שמספר סרטים הוליוודים צולמו עליו לאורך השנים ולא מעט סטודנטים בוחרים להגיע וללמוד בבלומינגטון בזכותו. המסורת, הכיף שסביבו והשואו המטורף מייצרים חשיפה מדהימה לענף האופניים וזו הזדמנות לכל אחד ואחת להתחבר לאופניים. מספיק לראות את כמות הרוכבים והרוכבות בעיר כדי להבין את הערך המוסף שיש לתחרות כזו. רוב המתחרים מעולם לא רכבו (חוץ מכדי להגיע ממקום למקום) לפני שהגיעו לקולג׳, ובזכות התחרות הם נכנסים בענק אל תחום הרכיבה. כל זה בתוך מסורת של עיירה קטנה, מחברת, קהילתית, משתפת באווירה ספורטיבית וחיובית.
ומה היה לנו השנה
בסוף השבוע האחרון זכינו לקחת חלק בעוד תחרות וכמו כל שנה גם אצל הגברים וגם אצל הנשים היא לא אכזבה. קיבלנו שני קרבות אדירים שנמשכים ממש עד הסיבוב האחרון ואחד מהם אפילו מוכרע כמעט בפוטו פיניש.
ראינו חבורה של רוכבים ורוכבות קשוחים ונחושים שלא נותנים גם לא להתרסקויות לעצור בעדם. ומעל הכל ראינו עיירה שלמה הנצבעת בצבעי חג לסופ”ש שלם בו זה לא משנה אם אתה ילד בן 5 או אדם בן 80, האירוע הזה הוא חלק ממך והמסורת הזו של האופניים זורמת לך בעורקים.
מאת: אור לין וקרן קונסטנטיני
צילום: Little 500