הסופ”ש הסגרירי בצפון הביא איתו המוני רוכבים אל שבילי המדבר, מדרך הסוכר וקלט בצפון ועד הרי האי ירוק אילת שבדרום. יחד עם הרוכבים הגיעו גם התאונות ויחידות החילוץ שעבדו שעות נוספות: לא פחות משמונה חילוצים, חמישיה בדרך הסוכר, שניים באזור ערד ואחד בהרי אילת.
מאת: שי יגל
מה גורם לתאונות?
גם זקני השבט לא זוכרים כל כך הרבה חילוצים בסופ”ש אחד. בדף הפייסבוק של שביל ישראל באופניים פרסמו פוסט דרמטי “השבילים במדבר אינם קלים לרכיבה! לא מתאימים לרוכבים מתחילים! להתמגן ולרכוב בהתאם ליכולת!”. האם שבילי המדבר באמת מסוכנים יותר מאשר שבילים טכניים לא פחות במקומות אחרים בארץ או אולי זה רק עניין סטטיסטי שבו הרבה רוכבים שמגיעים בגלל הגשם במרכז, נתקלים בהרבה תאונות? אפשר בכלל להשוות את דרך הסוכר שאף מגריפה לא נגעה בה מעולם לשביל ישראל באופניים באזור ערד שלא השאירו בו אבן אחת וכל שיפוע וסיבוב הם תוצאה של עבודה מדויקת? ואולי זה לא קשור לסינגלים עצמם אלא לעובדה שמהמדבר קשה לחלץ עצמאית בעוד שבאזורים האחרים, תנועה קטנה על דרך עפר, ויש כביש סלול קרוב?
גררתי את המדריך והאגדה טל רוזוב לנסות לתת לכם כמה תשובות ואולי אפילו למנוע את התאונה הבאה:
טל, באמת מסוכן ומורכב יותר לרכב במדבר מאשר ביער ואם כן אז למה?
כמו כל שאלה מורכבת, התשובה הנכונה תמיד תהיה “זה תלוי”. החבר’ה של שביל ישראל באופניים מעלים נקודת מפתח אחת מאוד חשובה: להתמגן ולרכוב בהתאם ליכולות, עם זה אני מסכים בהחלט. כשהמיגון העיקרי מבחינתי הוא לא קסדת הפולפייס ומגיני הברכיים, שאני כן ממליץ עליהם, אלא שיקול הדעת והכרת היכולות והמגבלות. מעבר לכך, גם ביער וגם במדבר יש שבילים קלים יותר וקשים יותר.
אל תספקו להם עבודה! צילום: יחידת חילוץ ערד
למה לדעתך יש בדרך הסוכר כל כך הרבה חילוצים?
אני לא מכיר סטטיסטיקות של חילוצים. הייתי מנחש שביער בן שמן יש יותר בסופו של דבר. רק שבגלל שהמדבר פחות נגיש והחילוצים הרבה פעמים מורכבים או אפילו מוסקים, הם מקבלים הרבה תשומת לב. מעבר לכך, דרך הסוכר הפך לשביל שהוא מותג, הספורט שלנו גדל – ולכן יותר רוכבים מגיעים לשם כל שנה.
מרבית השביל הוא בעיקרו לא טכני בכלל, אך יש בו כמה קטעים שבהחלט דורשים תשומת לב ומחיר הטעות בהם עלול להיות גבוה. אני חושב שהתדמית המסוכנת שהשביל קיבל נובעת משילוב של ריבוי רוכבים והעובדה שהשביל מאפשר “להוריד משמר” בחלקים ממנו אך דורש עירנות באחרים.
בנוסף לכך, בהחלט יש אנשים שפשוט מגיעים לשבילים מסוימים בלי היכולות הטכניות המינימליות הנדרשות וללא המודעות לכך. רכבתי והדרכתי בדרך הסוכר במצטבר עם עשרות אנשים, מעולם לא היה צורך בחילוץ – זה לא עניין של מזל. כמובן שבסוף אנחנו בספורט שיש בו סיכון מובנה, אבל זה בעיקר עניין של מודעות.
בייקפאנל גם בטלגרם – הציצו בזה פה!
אפשר בכלל לדבר על מדבר ולא מדבר או שזה כל שביל וכל אזור משהו אחר לגמרי?
מה שמשותף לכל רכיבות המדבר הוא בדרך כלל הריחוק היחסי מכביש ונקודת גישה נוחה לחילוץ, לכן גם פציעה קלה יכולה להפוך לחילוץ מורכב יחסית – מהבחינה הזו המדבר דומה בהרבה מקומות, צריך לכבד את חוסר הנגישות שלו ולתכנן בהתאם. מבחינת השבילים עצמם, בוודאי שיש הבדלים. כמו בכל מקום אפשר לבחור סינגלים רגועים שהדגש בהם הוא על חוויה נופית ואפשר לבחור רכיבות טכניות ומאתגרות.
מבחינת יכולת טכנית לפני יציאה לדרך הסוכר על איזה מיומנויות היית שם דגש?
שאלה מצוינת כי היא מאפשרת לדייק מאוד, הנה היכולות הטכניות הנדרשות לדרך הסוכר- שחור על לבן, אם אתם טובים בזה, תצאו. אם לא, תתאמנו!
- יסודות טכניים בסיסיים: עמידת מוצא ושיווי משקל. רוב הבעיות של הרוכבים נמצאים שם, בעיקר המנוסים יותר שבטוחים שנסיון שווה ידע.
- שליטה בבלמים: עבודה עם שני הבלמים יחד, מודולציה ובלימה נכונה בתנאי אחיזה לא אידיאליים.
- גלישת מדרגות סלע של עד חצי מטר.
לא אומץ, לא נסיון מטורף, לא טריקים וירטואוזיים – רק שלושת הדברים האלה ואפשר לעשות את דרך הסוכר בכיף ובצורה בטוחה.
אם היית צריך להמליץ לרוכבים מתחילים איך לעשות את הצעדים הראשונים ברכיבת מדבר מה היית אומר להם?
לעבוד על טכניקת בסיס וכושר מינימלי קודם כל. זה נכון לרכיבה בכלל, לא רק למדבר. לצאת למסלולים קלים בהתחלה כדי להרגיש את הקרקע ולהתקדם ברמת הקושי בהדרגה. לא לעשות שום דבר על מסלול מדברי שלא מרגישים איתו 100% בנוח. לא 80%, לא 90%. רק 100% בנוחות מלאה לביצוע. אחרת- פשוט ללכת ברגל כמה מטרים, לא יקרה שום דבר רע מזה, גם עם כל החברים עברו ברכיבה ואתם לא.
לשים לב למזג אוויר ולנסות לצאת כשנוח – לא בעונה החמה מדי וגם לא בימים קפואים עם רוחות חזקות. יצא לי לתקן פנצ’רים בסופת ברד ורוחות של 50 קמ”ש על רכס חשוף, חוויה שכיף לספר עליה אבל הייתי מוותר על התענוג לפעם הבאה. חשוב לזכור שאנחנו מאוד חשופים לאלמנטים של מזג האוויר ולרוב אין הרבה מחסות או מקומות מנוחה לאורך המסלולים.
בהחלט כדאי לצאת עם מוביל או מדריך מנוסה שיודע להתאים את המסלול לקבוצה. אבל בתור אחד שעובד בהדרכה – אני אומר, זו לא חובה. כולנו יצאנו להרפתקאות מדבר גם ללא הדרכה והסתדרנו, אבל את השכל הישר ושיקול הדעת תמיד לקחת איתכם.
טל רוזוב במדבר צילום: יוהן יאורד
מה המסלול המדברי החביב עליך?
מותר לציין שניים? מבחינת הנוף – סינגל מכרות תמנע הוא לדעתי מרהיב ברמה עולמית, ורכבתי לפחות בעוד 8 מדינות, פשוט מהמם.
מבחינת רכיבה- ערד לים המלח דרך מעלה זרון. גם טכני, גם XC, גם נופים ועם כל הכבוד לסינגל חוצה ישראל החדש שהופיע בסיום המסלול – הירידה הטכנית הישנה בשביל האדום, לחובבי הזא’נר, היא לדעתי הטובה בארץ.
בייקפאנל מציע מלא מסלולים מעניינים:
- מקטע חדש של שביל ישראל ממצדה לנוה זוהר
- וידאו פאטה מורגנה: סובב ירוחם ומכתש גדול באופניים
- מצאנו את הנוסחה להרפתקת קיץ על שביל ישראל לאופניים (ערד מצדה)
