“מ-פ-ג-ר!!!”, צרח לעברי רוכב אופני הכביש תוך שהוא שועט לפנים ומסיט את מבטו שמאלה-אליי, אני שנהגתי ברכבי תוך איתות שמאלה-מתבקש, בעת השלמת פנייה בתוך מעגל תנועה ביקנעם-עילית.
שבת בבוקר, מעגל התנועה הסמוך למרכז הקניות ‘ביג’ שביקנעם-עילית. אני חוזר מאימון הבוקר שלי. הפעם, לא מרכיבת הכנה טרום-אפיק מפרכת, או מקרוס-קאנטרי מרענן של בוקר יום חול, אלא דווקא בנהיגה בחזרה מאימון שחייה. אני, שמקפיד לנהוג וגם להתנהג בדרך-ארץ, תמיד מאותת לפני מעבר נתיב, תמיד עוצר להולכי רגל במעבר חציה עוד טרם אפילו התקרבו אליו. לא חורג מהמהירות המותרת וגאה באפס הכרויות עם שוטרי התנועה, באפס דו”חות תנועה, באפס נקודות ובאפס ש”ח בקנסות (נוק ווד) עד היום, לאחר 26 שנות רישיון נהיגה שבאמתחתי ומאות אלפי ק”מ זהירים מאחורי ההגה.
הניוזלטר של BIKEPANEL – נרשמים פה:
אז מדוע מגיעה לי אותה ברכה?
ועוד דווקא מקולגה-רוכב אופניים? סביר שאם הייתי חולף מול אותו ברנש ברכיבה, היינו מברכים זה את זה ב-“בוקר טוב”, או לפחות מנידים ראש בהיעדר חמצן למילים. רכיבת אופניים היא הספורט שכולנו אוהבים ומטפחים ואנו הספורטאים ורוכבי האופניים בפרט, נתפשים כאוהבי בריות ובריאות, אנשים נעימי הליכות, הלא כן? האם שגרת הספורט והאימונים לא אמורה אף להפוך אותנו לרוויי אנדורפינים ולנחמדים לזולת אפילו עוד יותר?
אני מניח שהתשובה לשאלה טמונה בכך שהעזתי לצפור לך באותו בוקר שבת נעים במעגל התנועה שביקנעם-עילית. ואולי בעשותי כן, הפחדתי אותך.
ראשוני רוכבי האופניים מקבוצתך חולפים מולי טיפין-טיפין לאורך דרך רבין ביקנעם-עילית ואז עובר עיקר הפלוטון. תמיד כיף לראות רוכבי אופניים. שלדות מבהיקות בכל צבעי הקשת, לבוש קבוצה אחיד. איזה יופי. נוסע עוד 300 מטרים ומאט לקראת מעגל התנועה. מאותת שמאלה, מוודא שאין רכב או הולך רגל משמאלי וגם מימיני ומשתלב בזהירות לתוך מעגל התנועה. ואז, לאחר השלמת 3/4 מעגל, בולם באחת בכדי לא להיפגע ממאסף נחיל הרוכבים שהחליט כי עצירה לפני כניסה למעגל תנועה, כאשר יש בתוכו כבר תנועה: כאמור-אני, היא רק לחלשים, או לבעלי ברקסים חזקים… ואז, בחוצפתי צפרתי!
זכות הקדימה במעגל תנועה
במעגל תנועה, כזכור, זכות הקדימה היא של המגיע משמאלו. אל דאגה, אני זוכר וגם מפנים היטב כי “זכות קדימה מקבלים ולא לוקחים” ולכן גם בלמתי בבטחה מבעוד מועד.
מתוך אתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: “תמרור מעגל תנועה מחייב לתת זכות קדימה לתנועה הבאה במעגל משמאל וחוצה את דרכך במעגל. התקרבות לצומת שבו מוצב תמרור מעגל תנועה: השתלבות בתנועה רק לאחר מתן וקבלה של זכות קדימה. מקבלים החלטה לעצור או להמשיך על-פי מצב התנועה. מסתכלים לפי הסדר: שמאלה, ולאחר הכניסה למעגל-ימינה. מאטים למהירות סבירה, המתחייבת מן התנאים המשתנים…”.
מדוע צפרתי
לכאורה, אקט מיותר ואף מרגיז. האמנם? הלא, כבר בלמתי בחוזקה לכבודכם, או, בעצם בגללכם-קבוצת רוכבי הכביש לובשי החולצות הכחולות ואף לרכב הליווי שנסע בעקבותיכם תוך התעלמות מוחלטת מהנעשה לימינכם ובעיקר לשמאלכם בכביש, בלב אותו מעגל תנועה בעת ששעטתם לכיוונו במורד. אגב, שטח עירוני, הרווי בכלי רכב ובהולכי רגל.
תפקיד הצופר ברכב הוא לא לצורך קריאת השכמה לפלוני-אלמוני לרדת מהמרפסת שלו בקומה 5 אל הרכב הצופר הממתין לו תחת הבניין, שזהו חוסר התחשבות משווע בזולת לדעתי, אלא, בכדי להזהיר. מדוע הזהרתי? פשוט: אני כרוכב אופניים וגם כנהג מבין ומודע לחלוטין לפגיעות של הרוכב, חלילה בעת תאונת דרכים עם רכב מנועי. אני מודע לכך שבמהירות בה רכבת לא תוכל לבלום בכדי שלא להתנגש בי או ביתר משתמשי הדרך, לולא עצרתי לך בתוך מעגל התנועה. השאלה: אם גם אתה מודע לכך?
אני מחשיב עצמי כנהג מיומן ומנוסה ובעיקר, כנהג זהיר מאד. וכאן, רוכב-“מברך”-יקר, טמון מזלך הגדול. מאד יתכן שנהג או נהגת אחרים, אשר היו נוהגים על-פי חוקי התנועה “עד הסוף” והיו מעט פחות דרוכים, לא היו בולמים לכבודך, לקבוצתך ואף לא לרכב הליווי אשר התפרץ גם כן אל-תוך מעגל התנועה, כפי שלמזלנו פעלתי. הדבר נכון שבעתיים אם מאחורי ההגה היה נהג פחות עירני ואפוף אדי אלכוהול אשר שב מבילוי ליל השבת. ולכן, צפרתי לך באומרי “הישמר לך בדרכך!”.
אילו אתה מאחורי ההגה ואני על אופניי, האם היית עוצר בלב מעגל התנועה למרות שהנך ברכב בעל זכות הקדימה? אענה לך: כנראה שלא נצטרך לדעת את התשובה לכך; אינני סומך עלייך או על כל נהג אחר. לכן, הייתי מאט ו\או עוצר. מביט שמאלה וגם ימינה וממשיך ישר במעגל התנועה רק לאחר שוידאתי שהוא אכן פנוי. כרוכב, לא הייתי מצפה שנהג יעצור לי בלב אותו מעגל תנועה. כפי שאמרה לי פעם גברת חכמה: “ציפיות יש רק על כריות”.
רוכב יקר, אנא קבל את התנצלותי הכנה על הצפירה
אני מניח שנחפזת להדביק את הפער אל הפלוטון ולכן לא נשמרת די הצורך. יתכן שמנקודת השקפתך, הצפירה כבר לא הייתה במקום בשלב זה של “כמעט ונפגע”. בכך הפתעתי אותך, דבר שאולי אף עלול לגרום לנפילה כואבת מאופנייך. כנראה שסמכת על מהירות התגובה שלי ועל בורא עולם (ביום שבת…) שאבלום מבעוד מועד בכדי שפח מכוניתי חלילה לא יפגוש את קרבון-אופנייך. אולי מוטב אם פשוט הייתי ממשיך בדרכי ומאפשר לך להסתכן עם משתמשי דרך אחרים, ללא הלחיצה האינסטינקטיבית על טבור ההגה של מכוניתי. אך אולי דווקא ההיפך: האם יתכן שבעשותי כן דווקא דרכתי אותך לפעול ולרכוב באופן שקול וזהיר יותר בהמשך רכיבת השבת שלך? אולי דווקא בזכותי חזרת אל חיק משפחתך בשלום? כך אני מקווה לפחות.
סלח לי ידידי הרוכב על צפירת האזהרה שלי. אני בתמורה אסלח לך על שברכת אותי בברכת “בעל מוגבלות שכלית-התפתחותית”. מקווה מאד שחזרת לביתך בשלום.
אדר טייכנר (נהג הרכב, למזלו של הרוכב…)
צדק הוא שם של כוכב-לכת
כותב שורות אלו עוסק במחקר ביוכימי ביומיום. בין היתר, הינו גם רוכב שטח מאז שנת 1989. תחת גלגליי לבטח מעל 100,000 ק”מ בדיווש. אני לא חושש מאיראן גרעינית, לא מחיזבאללה ואפילו לא מרקטות המשוגרות מרצועת עזה כפי שאני חושש\פוחד\משקשק בכל פעם שאני עולה עם אופניי על כבישי ישראל בדרך לשטח או בחזרה ממנו: אני פוחד מהנהג הישראלי, שלרוב ממהר, שאיננו מכבד את יתר משתמשי הדרך ושחוקי התנועה הם לעתים בגדר המלצה עבורו ותו לאו.
אינני כזה! לפחות, משתדל מאד. אני מודע, שותף ומזדהה עם כל רוכב שטח ו\או כביש במדינת ישראל. יחד עם זאת, האמרה השחוקה: “בכביש אל תהיה צודק, היה חכם!” נכתבה בדם. “חכם לא יכנס לבור (או למעגל תנועה לצורך העניין) אשר פיקח ייצא ממנו” אני נוהג לומר. כרוכב, אל תסמוך על נהג הרכב שמלפנייך, מאחורייך ומצדדייך. אתה העומד… ואתה הוא הפגיע. גם אם לדעתך אתה הצודק כאשר באופן מטאפורי אתה מביט על הספרה 6, זכור שהעומד מנגד מזהה את הספרה 9 ולכן גם הוא עשוי להיות צודק.
