ההקפות מתחילות רגוע. לאט לאט המהירות עולה, האינטנסיביות מתחזקת, האנרגיות עולות. באזור ה 38 קמ”ש אני מתחיל להרגיש את האפקט. אני על יצירת מופת אווירודינמית ונחשקת: ה Scott Foil דיסק. הדור השני של אופניים חדשניים ופורצי דרך בעולם האופניים שצברו לא מעט נצחונות במרוצים הגדולים בעולם.
סקוט הוציאה את הדור הראשון של ה Foil ב 2010 והיתה פורצת דרך בכך שהיתה מהראשונות לשלב את מבנה הצינורות הקטום מאחור בשלדות כביש אווירודינמיות. ב 2016 הושק הדור הנוכחי בעיצוב חדש לגמרי ומודרני מאוד, וב 2018 הושקה גרסת הדיסקים אותה אני בוחן כעת. היא שוקלת רק 40 גרם יותר מזו של מעצורי החישוקים, תוספת שכמעט כולה לטובת חיזוק תומכות השרשרת שעומסי העצירה עוברים אליהן. חוץ מזה השלדה כמעט ולא השתנתה מהדור הקודם.
השלדה של הסקוט ייחודית וקלה לזיהוי מהיר: יש לה צינור ראש (קדמי) מאסיבי וארוך יחסית המשתלב עם הסטם באופן מיוחד, צינור עליון משופע יותר מרוב השלדות האווירודינמיות שם בחוץ, וקווים מעוגלים. הצינור התחתון יורד נמוך וקרוב לגלגל הקדמי, והחיבור של הצינור הקדמי מעל לגלגל ואל האחורי חלק לגמרי. מאחור יש תנועה קלה של תומכות השרשרת לכיוון הגלגל האחורי אבל היא לא קיצונית, ואני רואה שם פחות קרבה בין הגלגל לתומכות מבדגמים אחרים בשוק (מה שמאפשר טווח גדול יותר של רוחבי צמיגים- פה עד 30מ”מ. נדבר על זה בהמשך).
יש פה מחזיק מעביר אחורי ארוך בסטנדרט החיבור הישיר של שימנו (direct mount), ולטענת סקוט בנויים כך שיקלו על הכנסה מהירה של הגלגל למקום. האמת שבקטע הזה ההכנסה מהירה, אבל מעט חופשית מדי מבאופניים אחרים שנתקלתי בהן וצריך לדייק את הגלגל למקומו באמצעות צליפת הציר לחור ההברגה שלו. עוד בפינה הזו- קביעת גובה האוכף נעשית על ידי מנגנון הברגה וחיזוק מוט אוכף מהצינור העליון. יש שם קודם כל מכסה חיצוני בהברגה שצריך להסיר, ואז הברגה נוספת לחבק עצמו. קצת איטי, אבל זה לא משהו שמתעסקים כמעט לאחר שמוצאים את הגובה.
המזלג
רחב מאוד ומשתמש בגישה המרחיקה אותו מהגלגלים כדי לאפשר שחרור אוויר טוב יותר. הוא גם מעט קל יותר ממזלג רגיל כי לא צריך לחזק את גשר עיגון המעצורים הישנים. יש לו ציר 12מ”מ כמקובל בדיסקים, ואפשר להסיר את הידית הבולטת לקצת יותר אווירודינמיות על חשבון החלפת גלגל מהירה.
עוד טאצ’ אווירודינמי במזלג וגם בתומכות האוכף הוא הבנייה של הקרבון כך שהוא יסתיר מעט את הבלגן בקליפרים. כל וואט קובע (ובסקוט מספרים שמדובר ב 0.5 וואט על 40 קמ”ש. אני בטוח שתרגישו בכך ברכיבה…). הסטירר – הוא בקוטר של אחד ורבע אינץ’ ולא אחד ושמינית – זה מיועד לשפר את הקשיחות – ואכן היא מורגשת.
קשיחות
צורת הנחת הקרבון בצינור ראש ובאזור הציר המרכזי (בסטנדרט PF86) מייצרים קשיחות צדית משמעותית. המזלג תומך בכך והאופניים מרגישים מאוד קשיחים- אלה האופניים עליהם הספרינטרים של Mitchelton Scott (לשעבר אוריקה גרינאדג’) מייצרים נצחונות, ואופניים של ספרינטרים לא יכולים להיות גמישים בשום אופן. כל יציאה שלי לספרינט לא הרשימה אותם כלל והם לא טרחו להתכופף בפני אפילו קצת. אז איך מספקים גם נוחות? על כך בהמשך.
התחושות ברכיבה
החוויה היא פשוט מעולה- התחושה על האופניים היא של נוחות ובטחון: של אופניים שמהדקים את הגלגלים לקרקע גם תחת מצבי קיצון: פניות בהשכבות חזקות, ספרינטים. יש משהו ברור בהיגוי שלהם, לא תזיזיתי ומדויק. על כן הם תומכים לא רק בספרינטרים על הקצה בספין מטורף של הפדלים, אלא גם בדיסנדינג (רכיבה בירידות) מהיר. אני תמיד מחפש את דרגת השליטה הנוספת הזו וסקוט מספקים אותה ב Foil.
אני בוחן במידה 52 (ריץ’ של 384 מ”מ וטופ טיוב אופקי 535 מ”מ. הסטם פה 100 מ”מ והם הגיעו עם מעט ספייסרים כמקובל באופני מבחן כי אף פעם לא חותכים סטירר למבחן). תומכות השרשרת אורכן 41 מ”מ ולמידה שלי ולהעדפתי זה האורך המושלם ממש. כשמנסים לקצר את זה התוצאה היא בד”כ היגוי עצבני מדי לטעמי. ממש לאחרונה בדקתי דגם של אופניים אחרים מקטגורית נוחות בעלות אורך זהה לגמרי וגם שם- תחושה מופלאה של היגוי מעולה למרחקים ארוכים וירידות וסיבובים מהירים. זה משפיע על הרוכב בנינוחות רבה יותר על האופניים לאורך זמן ופחות אובדן אנרגיה. לטעמי – חוסכים בכך יותר וואטים מאשר בהרבה פיצ’רים טכניים אחרים. יש עוד פרמטרים שמשפיעים על התחושה וההיגוי ואפשר לטפל בהם בצורות נוספות, למשל- בזוויות התקיפה של המזלג, והיחס בין ציר הגלגל אליהן, בסיס גלגלים ועוד. Scott Foil הצליחו לייצר את האיזון המושלם של גיאומטריה – גם נוחה ונשלטת, וגם התקפית.
אז יש לנו אופניים מושלמים כמעט למישורים (אווירודינמיים), לירידות מהירות (בלמי דיסק ויציבות), לסיבובים (גיאומטריה), ולמשטחים משובשים (משולש אחורי סופג וצמיגי 28מ”מ) – זה כמעט כל התחומים בהם אופניים יכולים להצטיין, לא? נותר רק דבר אחד בו הייתי בוחר אופניים אחרים מסקוט: עליות. דגם ה Addict אותו בחנתי בעבר הוא דגם האופטימיזצית קשיחות משקל שלהם, והוא יותר עצבני ומגיב בהרבה. ה”כנף” שפה במבחן עם הדיסקים, האולטגרה האלקטרונית והצמיגים הבשרניים שוקלת 8.6 ק”ג (עם מחזיק בקבוק ופדלים), מה שמשפיע על מהירויות טיפוס רגועות יחסית. לזכותם יאמר שהקשיחות הצדית מופלאה והתחושה היא של תגובה טובה ללא שום אובדן אנרגיה בעמידה על הקראנק. משהו שהפריע לי ברכיבה בעמידה היו הכבלים לצד צינור הראש שנגעו לי בברך (אם אלה לא היו אופני מבחן הייתי עובד עם המכונאי על קיצור שלהם קצת יותר).
נוחות
ב 2016 מט היימן ניצח את הפריז רוביי עם ה Foil (בגרסת מעצורי החישוק). עצם הבחירה של הרוכבים בקבוצות הרוכבות על סקוט באופניים האווירודינמיים לפריז רוביי מעידה על הנוחות שהם מאפשרים. את הנוחות הזו משיגים היום בשתי צורות עיקריות:
באמצעות תומכות האוכף הנמוכות – שמאפשרות ספיגה רבה יותר, לצד אווירודינמיות משופרת (ההפרעה לצדדים מתחילה נמוך יותר- באזור הבקבוקים, ומאפשרת פינוי רוח טוב יותר לאורך צינור האוכף).
באמצעות 28 שאפשר לנפח פחות. הצמיגים פה הם Continental Grandsport Race ברוחב נדיב במיוחד של 28מ”מ, וחברים – זה כל כך כיף ומפנק! לא רק שזה משכך הכל ומאפשר לרכוב על אספלט שבור וגרוע, זה גם מייצר אחיזה בלתי נתפסת בסיבובים. ברכיבת קריטריום עצבנית בכניסה להשכבות מפחידות הרגשתי שאני יכול לדחוק את המעטפת ולהכנס לסיבובים הרבה יותר מהר מאשר עם צמיגי 25.
סקוט לא מציינים זאת במידע שלהם אבל גם אותן תומכות שרשרת מעט ארוכות יותר תומכות בשיכוך ופיזור הרעד במשולש האחורי. אני רכבתי איתם עם לחץ אוויר נמוך יחסית של 90PSI וזה, לצד ספיגת מוט האוכף סיפק לי את כל הנוחות שהייתי צריך.
רק אומר לגבי טרנד ה28 באופניים אווירודינמיים- יש בזה המון הגיון רק אם החישוק אכן נבנה לרוחב הזה והוא רחב במיוחד (לא המקרה פה). אם החישוק אינו רחב במיוחד, נוצר חתך כמו של נורת להט למפגש הגלגל עם הרוח- החלק של הגומי רחב בהרבה מהחלק של החישוק, וזה מאוד לא אווירודינמי.
אולטגרה דיסק אלקטרוני
לא נחפור כעת על האולטגרה האלקטרונית, מאחר ויש לנו כתבה שלמה בנושא, אבל רק אומר שוב עד כמה אני אוהב את המערכת הזו, שהיא קרובה למושלמת. ההעברות חדות ומהירות, ואין יותר טובות מהן בעולם האופניים כולו. העצירה מדהימה וחזקה, ומאפשרת לי להפעיל אותה הרבה יותר קרוב לסיבוב.
הייתי רוצה מערכת קלה יותר על האופניים שלי, אבל בסוף זה רק עניין של תקציב, והיחס בין כסף לתועלת ב Ultegra Di2 8050 הוא מצוין. ספציפית באופניים האלה הגדרת ההילוכים היתה שכשנכנסים להצלבה חזקה מדי, המערכת מעבירה בעצמה את השרשרת מהגלגל שיניים הקטן אל הפלטה וזה היה פשוט תענוג – תחושה של חצי אוטומטי.
קוקפיט
האופניים מגיעים עם ספייסרים אווירודינמיים ויפים שמחברים את כל המערכת לשלדה בצורה נכונה. לטובת החלק הזה אומר גם שהסטם מעוצב, חלק וייחודי והוא חלק מהמראה המאוד אופייני ומיוחד של האופניים האלה. הוא משתלב בצורה יפה מאוד עם הספייסרים והשלדה כולה. אבל יש פה שני קטעים שאפשר לשפר: ראשית הכידון אינו אווירודינמי. זה רק עניין של כסף שכן בדגמים היקרים יותר מגיעה יחידת כידון וסטם משולבת, אווירודינמית ויפהפיה, וזה די חשוב בדגם אווירודינמי. הכידון שקיבלנו פה הוא מאלומיניום של Synchros- חברת האבזור של סקוט.
הדבר השני שבר שיפור, בעידכון הבא של סקוט לשלדה הזו, הוא הולכת הכבלים שהיא חיצונית, דבר שהולך ופוחת בז’אנר האווירודינמי בעידן של Marginal Gains – החיפוש אחר מקסימום נקיון ויעילות. סקוט עצמם טענו בעבר שהם בדקו את זה במנהרת רוח ולא מצאו הבדל, ולכן העדיפו את נוחות התחזוקה והטיפול באופניים.
אבזור נוסף מבית Synchros
הגלגלים הם גלגלי אלומיניום פשוטים יחסית, אווירודינמיים למדי, נראים מצוין בשחור מט וברוחב 24מ”מ ועומק 28, וכמובן בנויים לדיסקים. הם לא קלילים, וביחד עם צמיגי 28 התחושה אינה של שור ברודיאו המבקש לפרוץ מהתא שלו. סולידיים. עם שידרוג לקרבון 50-60מ”מ האופניים יקבלו את הלוק המתאים לאווירודינמיות, אבל גם אלה, סבירים בהחלט.
המצטיין בגזרת האבזור ההיקפי בעיני הוא האוכף של Synchros – אחד הטובים ביותר שיצא לי להניח את עכוזי עליו בזמן האחרון. ברמה שהוא בהחלט מועמד לרכישה ושדרוג בעיני לכל רוכב כביש. זה אוכף מפוצל בעל ריפוד מדויק מאוד בין קשיחות לרכות. הוא שטוח יחסית (ללא התרוממות מאחור והקשתה במרכז) ויש לו שתי מידות רוחב (במבחן – הצרה: 275x128mm) והוא סיפק לי בסיס יציב לפידול ומנע לגמרי כאבים או תנועות מיותרות ואובדן אנרגיה. המשקל של דגם ה RR2.0 הזה הוא 225גר’, והמסילות מכרומולי:
סיכום
אופניים מאוד מאוזנים ומתאימים להרבה רוכבים בזכות שורה של יתרונות: גיאומטריה מופלאה המשפיעה על יציבות והיגוי, קשיחות צדית מופלגת המתאימה לספרינטרים היוצאים בטירוף אל הקו, ואווירודינמיות שתשאיר לבריחה שלכם סיכוי להגיע לפני הדבוקה ליעד. עם אולטגרה אלקטרונית אי אפשר לטעות ועם דיסקים אפשר לעצור הרבה יותר טוב.
מי שממש מחפש אסתטיקה מושלמת יאהב פחות את הכבלים שלא הוכנסו פנימה בחזית, ואת קוקפיט האלומיניום הלא אווירודינמי. והמטפסים והספרינטרים ירצו משקל קליל יותר לתגובתיות בהתקפה. אבל זו חבילה מצוינת, מעוצבת, נוחה במיוחד (צמיגי 28…) ומהירה מאוד. מוצר מומלץ ממותג סטייליסטי, עם בחירות הגיוניות באבזור המייצרות הוזלה ביחס לגרסאות היקרות יותר המלאות בקרבון נוסף גם בקוקפיט ובגלגלים.
