בפרק הקודם הבאנו לכם את הראיון שהפך לחומר בלעדי וסקופ קטן עם מייסדי Volagi – אולי האחרון בנושא בעיתונות העולמית. בשיחות רבות נוספות שקיימנו עם גורמים בענף גילינו עוד כמה דברים, וניסינו לברר את השאלה שעולה מכל האירוע הדי מדהים הזה: למה?
למה ספיישליזד רצתה לתבוע את רוברט וברלי אפילו כשראתה שאולי הסיכון גדול מהסיכוי בתביעה? למה לא פשוט לקנות את Volagi (אולי כבר באותו הסכום שעלתה התביעה עצמה) אלא להתעקש לתבוע אותם ולגרור אותם להוצאות אדירות שהעמידו את עצם קיומם בסיכון? האם זה טרור עסקי-משפטי של הענק והעשיר ששואף לשליטה מוחלטת בשוק בכל מחיר נגד היזמים הקטנים והיצירתיים או שזו תביעה לגיטימית?התשובה מסובכת אבל עולה בראיון איתם, לשיפוטכם.
מה שמעניין אותי בסיפור הזה הוא לא רק הפן העסקי. בראיון מסתבר לטעמי שהתביעה הענקית הזו כנראה לא נעשתה רק מסיבות עסקיות (לפחות לא סיבות הגיוניות). זה סיפור מאד אנושי על זוג חבר’ה שרצו להגשים חלום ומנהל וותיק מאד, רב עוצמה, ממון וכוח- מייק סיניארד המקים והבעלים של Specialized שכנראה (כך הסתבר בדיעבד) קפץ מהר מדי וגבוה מדי בלי מספיק מחשבה על הנזק. אם מזקקים את ההליך המשפטי הנוראי הזה לסיפור אז מקבלים משולש מאד מעניין של שמרנות וחידוש, של מנהל גדול (בעצם אולי הכי גדול בתעשיית האופניים וגם אחד העשירים ביותר) וזוג מהנדסים שחידוש בשבילם הוא דת. המשפט השאיר את ברלי ורוברט בהפסדים נוראיים, הם הפסידו את הבתים שלהם ואת כל חסכונותיהם עלי אדמות ונשארו עם החלום והאידאולוגיה.
בעצם אם אתם שואלים אותי בסיפור הזה אין מנצחים. יש רק מפסידים- כולל הלקוחות שעכשיו יכולים לשאול את אותם שאלות כמונו- למה? למה היה צריך את זה ומי מרוויח מזה? זה סיפור על אגו ועל מטרה שקידשה את האמצעים. בסוף הריאיון אני דמיינתי את מייק סיניארד כגיבור הטרגי הקלאסי, מובי דיק, קפטן אחאב. אחרים מדמיינים אותו בצורה קצת פחות יוונית, ויותר נטועה במיתולוגיה אחרת אליה הוא קרוב – האמריקאית הוליוודית: פשוט, כגיבור הרע שלא בוחל באמצעים במלחמתו בטובים.
חשוב לציין שבזמן עריכת הכתבה הזו (שארכה, ת’אמת כמה חודשים) פתאום חל שינוי מעניין. כמה ימים אחרי עריכת הראיונות הראשוניים התקשרתי לברלי מ Volagi כדי לאמת כמה פרטים והתברר שהוחל צו השתקה על כל העניין. כששאלתי מדוע, הוא מסר לי בקול מאד משפטי ש Volagi ו Specialized הגיעו להבנה שבעקבותיה לא יוכלו לדבר על ההליך המשפטי בכלל, הוא רק הוסיף שההליך נגמר על הצד הטוב ביותר עבורם ועבור ספיישליזד. בעצם הוא הקריא את זה מפיסת נייר כי היה אסור לו להגיד מעבר מזה.
טוב, אז ניתן להסיק שבסוף כל המשחק הזה הושגה סוג של הבנה כספית בין Volagi ו Specialized שתיתן לברלי ורוברט קצת נחת ואולי יחזיר למייק סיניארד מעט כבוד אבוד, אולי. אותי זה שימח כי בעצם אנחנו הפכנו להיות האחרונים שקיבלו גישה לסיפור הזה לפני שנסגר הרמטית- סוג של מיני סקופ.
האמת היא שאני גם מאד שמח בשביל ברלי ורוברט שהרי הוצאות המשפטיות היו פשוט מטורפות וטוב שככה יוכלו לחזור לחיים סדירים אם כך אכן יהיה. רק בעיה אחת נוצרה. שבעצם נסגרו כל מקורות המידע שלנו לכל הסיפור הזה, גם מצד ספיישליזד וגם מצד וולגי. שיהיה אמרתי… אז הוחלט לחקור עוד לעומק וטוב שכך עשינו.
אופניים של Volagi – אופניי קצה למרחקים ארוכים:
אז למה זה קרה?
אז ככה, משיחות שניהלתי עם כמה גורמים ש..איך אומרים את זה – “יודעי דבר”? “מקורות פנימיים”? (שמותיהם והמידע שמסרו במלאו ישמרו במערכת), מסתבר שהמהות העיקרית של מה שקורה פה נחבא קצת יותר אבל די מובן למי שמעורב בתחום. כנראה שוולגי, מבלי שידעו, דרכו ראשונים על קרקע בתולית שספיישליזד (וכל העולם עוד מעט) רוצים לכבוש. לפי המקורות שלנו ישנה הסתברות גבוהה לכך שעמוק במעבדות ספיישליזד שמתכננות לעתיד הלא רחוק בכלל, יושבים להם על לוח השרטוט ובמנהרות הרוח, אופניים נוחים מאד המצוידים במעצורי דיסק הידראולים שנועדו לכולנו- לרוכבי הכביש שלא צריכים חוקי UCI. בעצם הנה לעולם סקופ די ידוע מראש: ספיישליזד כנראה שייצרו משהו דומה ל Volagi, ותכננה להשיק אותו לפי המקורות שלנו ב 2014. ואז מה קרה? באו החברה הקטנים האלה וטרפו לענק התעשייה את הקלפים ואת אפקט הראשוניות בסגמנט המקצועות החופשיים והעשירים האמריקאיים. (אגב, באופן מעניין הייתה זו דווקא Colnago זו שגנבה מבין חברות האופניים הממוסדות את תשומת הלב של התקשורת עם אופניים המצוידים במעצורי דיסק)
ספשלייזד נמצאת בבעיה קטנה כנראה בעניין הזה וביכולת שלה לתקשר את עמדתה כי כל טענה כזו פומבית יכולה להוביל אותה לעסוק פומבית בקווי המוצרים העתידיים שלה ולתת חומר למחשבה למתחריה – וזה כמובן צעד לא הגיוני מבחינתה. לא שזה שוס גדול או הפתעה מטורפת אבל זה עושה לי טוב לדעת שתעשיית האופניים חושבת סוף סוף קודם על הרוכב הממוצע ולא מתחילה את תהליך התכנון ישר מקאנצ’לרה, וממנו בלבד.
אחרי שסיימנו לברר את כל הפרטים האלו ניהלתי גם שיחה עם ידידה וותיקה שכותבת על ענייני אופניים במגזינים אמריקאים: זואי לאטיל. רציתי לקבל ממנה תמונה כללית של איך נתפש כל העניין הזה בשוק האמריקאי. אז קודם כל עולה שיש לקהל האמריקאי זיכרון קצר ואם היה נזק שנגרם לספיישליזד מכל העניין הזה בינואר, יותר מסביר שבקיץ קהל הקונים כבר ישכח ויקנה- אמריקה…
דבר שני ואולי יותר חשוב, מייק סיניארד וספיישליזד בכלל, מנווטים לא מעט מאסטרטגיית הניהול שלהם באמצעות המחלקה המשפטית של החברה וזה ידוע ומוכר בענף ולא מפתיע שהרי היו ויהיו עוד רבים שידעו תביעות מהחברה. אולי העובדה שהמקרה הזה עלה לכותרות הוא סימן לעיקשות של וולגי ולא למשהו חריג אצל סיניארד. מעבר לכל זה דבר אחד ברור, כך אומרת זואי- אנחנו עדים לכיוון חדש בעולם האופניים, לפחות בעולם אופני הכביש – וספיישליזד כמו תמיד רוצים להוביל בו בכל מחיר.
טוב אז כאן נגמרת הסאגה הספציפית הזו אבל רק עוד קצה חוט אחד וסיימנו- עבדכם ביחד עם יואב המכונאי המחונן יוצאים לארה”ב לחילופי עובדי חנויות אופניים. אנחנו נעבוד איזה שבוע וחצי בחנות אופניים Wheelworks בבוסטון והוזמנו לרכב על אופני Volagi. אחרי הרכיבה אני בטוח שנוכל לספק כמה חוות דעת על מה שמסתבר שהם אופני העתיד.
בפרק הבא (מחר): גיאחה מביא את הזווית שלו בפוסט עמדה ופרשנות לגבי המשמעות של כל האירוע הזה, ויביא לידיעתכם אירוע נוסף שניפקה לנו ספשלייזד לאחרונה, וישאל: האם זה נוגע אלינו – צרכני הקצה? או שמא זה רק עניין מסחרי-משפטי שגרתי באמריקה הרחוקה שלא אמור לעניין אותנו? Stay Tuned!
מאת: יוסי לוין
יוסי לוין – מראשוני ה DH בארץ, איש אשכולות, אינטלקטואל ואקטיביסט חברתי בואדי ניסנס. חותר על בעברו. קצת רכיבה תחרותית בשנות התשעים וקצת נורבה ב 96-7 DH ו XC. ממקימי מסלול ה DH במנרה ב 99. שנים בחנויות אופניים בארץ ובחו”ל. יזם ויצרן אבזור מדהים וייחודי לאופני קומיוטינג ב Nisnas Industries.
