|
הכתבה מכילה דיעות פוליטיות שמאלניות- אם נפשכם רגישה מכדי לקרוא זאת – מומלץ לוותר! |
כשהזמינו אותי להשתתף ולסקר את השקת סינגל טלמון החדש, באיחור משמעותי מאז שכתבנו האמיץ עזרא שהרבני סיקר את המקום התלבטתי מאוד אם להגיע: אני לא יותם קאופמן, לא שהרבני ולא חמוצי, כולם על הצד הימני של המפה הפוליטית וכתבותיהם בהתאם.
בייקפאנל הוא אתר פלורליסטי, שמעלה תכנים ע”פ אמת מידה עיקרית ומובילה אחת – זה צריך להיות הכי מעניין על אופניים. כתוצאה מכך ומהרכב הפאנליסטים, הצד השמאלי של המפה הפוליטית הוזנח פה למרות עמדות העורך הראשי. בצעד חריג יחסית, וכדי לגוון את חוסר המידתיות שהיתה בבייקפאנל לטובת עמדות ומסלולים מהצד השגוי של הקו הירוק, החלטתי לבוא ולהתרשם בעצמי. קוראי ימין – מוזמנים לנאץ, קוראי שמאל לתמוך, וקוראי מרכז – דעתכם בטח משעממת ממילא אז אתם יכולים להמשיך ולשבת על הגדר… 🙂
שחרית והקלקה ב 6:30
מתרגל מעמד של דרג ב’
אחרי שאזרחי ישראל הצביעו שוב לראש ממשלה שלא עשה למענם כמעט כלום בשש השנים האחרונות, ושתחתיו פשטה השחיתות והייאוש מהפוליטיקה בישראל, הבנתי שאני חייב ליישר קו. אז אם לא להפרד, לפחות נגיע כדי לרכוב במקום, ולתרגל מעמד של דרג ב’, מיעוט הולך ונעלם תחת שלטונם של אנשי הגבעות, הלומי ההזיות השמיימיות, השומעים קולות ונבואות המבטיחות להם את הארץ, התקועים במיתולוגיה מלפני 2000 שנה, ומאמינים באמונה שלמה ביישויות מיסטיות כאילו היו מעשיות ואמיתיות ממש כמו השילוט הזה על הסינגל שמולינו כעת – המורה לנו על כיוון הרכיבה.
מי אמר שהממשלה לא דאגה להגדלת היצע הדירות?
חזיונות פית השיניים
אבל בעצם, מדוע שלא אתייחס לחזיונותיהם ואמונותיהם של תושבי המקום הזה קצת יותר באמפתיה? הרי מבחינתי, כשאני נדרש לכך, גם פית השיניים לה מצפה בתי בת ה 6 היא יישות אמיתית לכל דבר, ועובדה: היא הביאה לנו מתנה כשנפלה השן האחרונה!
אז שיהייה – לטובת העניין וברוח העתים נעמיד פנים שגם אלוהים – פיית השיניים של המתנחלים פה הוא אמיתי ושריר. עובדה: הוא הנחית עלינו סינגל זמן קצר אחרי שעקר את גוש קטיף – השן המציקה האחרונה מהפה המזוהם של עזה. אותה לסת מחוררת במנהרות שגם רופא השיניים הגדול במרומים של צבא הכיפות הרוכב פה מסביבי לא הצליח לתקן, ובטח שלא הפוליטיקאי ואשתו שנבחרו על ידם לנצח את המלחמה הקודמת.
יפה פה
מהעבר השני של מחסום בית אריה
אז יצאתי בנהיגה אל “חאן טלמון”. הווייז מוביל אותי אל מקום שאני מכיר הייטב: המחסום של בית אריה. אין רוכב כביש במרכז שלא מצא את עצמו מגיע אל המחסום, עושה סיבוב ויורד חזרה, חלילה לא לחצות אל ה No Mans Lands שמעברו השני. כן, הפעם ממשיכים פנימה, ולא ברכב ממוגן. חוצה את המחסום וממשיך בנהיגה. ברנטיס הפתעה: כשתקומו בבוקר לקראת יום עבודתכם פלשתינאים יקרים, רשת קפה ג’ו תשמח לספק לכם הפוך קטן עם לב מצויר על הקצף שלו בתחנת הדלק המקומית.
הכביש חותך במפתיע מהסגנון הקטן והיפה אל הסגנון החדש והמכוער, הכל כך אופייני לשטחים: קווים ישרים של אספלט פוגעני שפוצע את הנוף ואינו מתחשב בסביבה. הוא חותך ישירות בין התנחלות אחת לשנייה ונפגש עם אחיו הכבישים האחרים לרשת המהירה שמייצרת סביבה ניטראלית מערבים, וכך הכיעור הפיזי נפגש עם הכיעור הערכי של בעלי הערכים.
הפרחת השממה באספלט ובטון: לא בדיוק אג’נדה ירוקה
לאנס ארמסטרונג מגיע לחנוכת הסינגל
בפניה שמאלה ומזרחה לכיוון רמאללה וחאן טלמון כבר רואים את האירוע ההמוני שהולך להיות פה: שיירת מכוניות מגיעה ממול מאיזור מודיעין, וכולם פונים לכביש שיוליך אותנו אל האיזורים היפים יותר של השטחים: אם הגבעות המשתפלות באיזור הקו הירוק הן טרשיות, נמוכות וחסרות צמחייה כמעט, הרי שלאחר הפנייה מזרחה מהקו הפנימי הזה יש קפיצת מדרגה והגבעות הופכות להרים. ערוצי הנחלים עמוקים יותר, הצמחייה עשירה יותר, והנוף משתפר משמעותית. אנחנו בעומק השטחים.
שיירת האופניים תקועה אחרי רכב מתנחלים קלאסי: האופניים התלויים מאחור מסתירים שלל מדבקות שמכערות עוד יותר את הרכב, שבנוי להוביל 7 ילדים לפחות. כאילו להביא את היחסים ביננו למשל, הוא נוסע לאט לאט, וכולנו תקועים מאחוריו. הוא ימשיך לנסוע בקצב שלו, ללא התחשבות ברוכבים שמאחוריו. הוא לא יזוז הצידה אל השול או אל תחנת אוטובוס כדי לאפשר לפקק להשתחרר. אדון הארץ הוא כעת גם אדון הכביש. הוא יודע טוב יותר מאיתנו ואנחנו כולנו משרתיו. דומסטיקים בפלטון הישראלי אחרי הלאנס ארמסטרונגים שמובילים אותנו בנחישות, עורמה ורוע לב, וכל פעולה המשרתת את מטרתם לגיטימית. “כולם עשו את זה” אמר לאנס. “זו השכונה שלנו” אומרים אדוני הארץ וננהג בה כמנהג המקום.
רכיבה בשטחים – מופע של נורמליות רגילה
השמיים הם עדי
הכביש פונה ימינה בעוד מעקף של כפר המסומן בשילוט אדום ומפחיד: זהו “קצה איזור הריבונות” הישראלית. הכבישים עושים סללום בלתי אפשרי בין יישוב יהודי לישוב ערבי. את רצף החיים של הפלסטינים קטעו כסלט ערבי קצוץ דק דק. בין שטחי A להתנחלויות מבודדות, הופכת כל אוכלוסיה לעומתית זו אל זו ומבודדת גם זו וגם זו מסביבתה הטבעית.
הכפר הערבי מול הפנייה יושב על הר-כיפה מושלם. הבתים מקיפים את ההר בחלקו העליון ונראים כמו עטרת זקורה המקיפה את כותרתו ומנסים לתת תשובה להתנחלויות סביבם. פיליבוסטר (מגדל שמירה) נישא זקור משקיף על הסביבה והצומת ומנסה לתפוס עמדה עליונה ושולטת. גם המסגדים מותחים גב ומנסים להביא את אורם הירוק כלפי מעלה. כולם שואפים לגן עדן, ומביאים אותנו לגהנום וכך, עירוב זקפות, כיפות וקסדות זקורות, מתריסות זו כלפי זו, ממחישות באלגוריה ציורית את המתח האדיר שנמצא פה במקום, כשכל צד מנסה להראות לאחר: שלי יותר גדול!
של מי יותר גבוה?
תסמונת הפראייר
הגענו לאירוע. אני רץ קדימה מהר כדי להגיע לחבר שלי והרוכבים שאיתו וסוגר עליהם. די מהר הקבוצה מתפרקת ונשארנו רק אני והוא. למרות שהוא מהצד המתעצבן על הכתבה הזו של המפה הפוליטית, כמו לא מעט מחברי, אנחנו רוכבים מדי פעם ביחד. אני מכיל את השטויות שלו והוא את שלי, תוך שאנחנו מטיחים זה לזה את דעתנו כמו מפגרים – כאילו שמישהו ישתכנע…
כך היה גם הפעם: “תראה איזה יופי מסביב: והכל שלנו…” הוא אומר לי. ואני אומר לו “אתה פראייר, מממן את כל המתנחלים האלה כדי שלהם יהיו 20 ילדים בכיתה בזמן שהילדים שלך נדחסים”. מבחינתו זה שהוא מממן אותם זה בסדר. ממוצע הילדים בכיתה בבית ספר יסודי בחינוך הממלכתי־דתי עומד על 24.5 לעומת 28.6 בחינוך הממלכתי ו־28.3 בחינוך הערבי. מספר הילדים הממוצע בכיתת יסודי במדינות ה־OECD עומד על 21.2 ילדים מסתבר, לא בהפתעה לאף אחד מכך שאנחנו, החילונים המוכים הולכים ומתרחקים מהמערב…
“הכל חוקי”
“הפרחת השממה” – בבטון
גם ההשקעה הלא מידתית ברשויות המקומיות לא מטרידה אותו. אני שואל אותו על מה שנראה כמו התנחלות\מאחז לא חוקי של כמה קראוונים שהורסים את הטבע של עוד גבעה ומבחינתו הכל חוקי. “שיפנו קודם את כל הבדואים והערבים מהבנייה הלא חוקית שלהם” הוא אומר, וצודק: גם עליהם צריכה לחול הריבונות. העובדה שתקציב המדינה נחטף לשטחים במשך שנים נראית לו סבירה, והוא מוכן להיות הפרייאר שעל גבו זה קורה.
אגב, דומה שבשטחים, מקום בו דם ונקמה, משיח ובלדי, ג’יש וחמאס מתערבבים בתערובת אימים, ענייני שימור הסביבה ואג’נדה ירוקה, איך לאמר, נדחקים משהו לפינה… “יישוב הארץ” של המתנחלים הוא הפיכתה למרחץ בטון. חיבור לארץ אבותינו הוא הצפתה במבנים טרומיים מכוערים, פסולת בנין, והרס הסביבה בכבישים גסים.
המופע שעל פני השטח
אבל מבחינת הרוכבים כל התקציבים האלה, שמועברים לסינגלים מושקעים הם מבורכים. אם כבר נפלה עלינו המכה הזו, לפחות שרכיבה ראויה תצא מזה. הרשות המקומית הבינה, בשכל רב מבחינתה, שאין כמו מופע הנורמליות שברכיבת אופניים כדי לקדם את הלגיטימציה לה שואפים המתנחלים. וכך, בתוך הטירוף והרוע שהם אופפים בו את חיינו זכיתי לבוא ולהתרשם מהמקום המדהים הזה. באנו לרכוב והכל פה רגיל לגמרי: אם טומנים את הראש בסלע קיומנו, ועוקפים את הכפר הערבי המשולט באדום מזהיר ומפחיד “סוף הריבונות”, מגיעים לנווה מדבר דתי לאומי שבו נערות חייכניות מכוונות את התנועה אל האירוע בחצאיות האחידות שלהן, ורוכבי שישי קובעים עם החברה “הנחת תפלין והקלקה בשש וחצי”.
אבל המצלמה התרמית המשוכללת המזהה לבדה עוינים המנסים להסתנן אל היישוב, והמקפיצה את כל הגזרה כדי להגן עליו מפני עוד אירוע טרור מיותר ועצוב יושבת לה ממש על הסינגל, וצריך להיות אדיוט גמור ותלוש כדי לא לחשוב על הילדים שנפגעו, המשפחות שנשחטו, התמימים שהעירו באמצע הלילה, המפרנסים שבסה”כ רצו לסיים את יום העבודה שלהם בשלום, ואת המחיר שכל אלה בשני צדי המפה והלאומיות משלמים.
במקום גדר – מצלמה תרמית ופאתי רמאללה ברקע
סינגל טלמון – אופני הרים בכיף עם נשק
והרכיבה? מצוינת. הסינגל שנבנה על ידי BibleBike בהובלת חובב לנדאו ועם מתנדבים רבים מהסביבה, הוא באמת אחד היפים שרכבתי בהם. מדובר במלאכת מחשבת של בנייה במקום יפהפה. חשוב שתדעו שהוא לא זורם בקטעים רבים ממנו, ויש דרדרת, סלעים ואבנים. לא כל מטר ממנו מושלם אבל רובו פשוט מעולה, ומה שמייחד אותו הוא האיזור היפהפה שהוא מונח עליו. ההרים פה ליד רמאללה, בגובה של ירושליים בערך, גבוהים. העמקים עמוקים, וסוף סוף אפשר להרכיב פה הקפה עם גובה מצטבר אמיתי, ולרכוב על קווי רכס תלולים עם סרפנטינות שהן כל כך חסרות בנוף הרכיבה הישראלי בד”כ. תוכלו לראות במפה עד כמה המסלול מפותל, לוקח אזימוטים מגוונים ולכן מאוד מעניין: אתם אף פעם לא מרגישים “באותו המקום” בסינגל של טלמון: פעם תהיו במפנה צפוני ופעם בדרומי. פעם עם נוף לשם ופעם לכן וכל הזמן קורה משהו מעניין סביבכם!
כרוכב, אין ספק שזה מהסינגלים הטובים ביותר, והמהנים ביותר שרכבתי בהם. תחשבו על מרכז מירב בהקשר של אובדן וצבירת גובה המאוד משמעותית שיש פה (מי שיבוא לפה שיתכונן לכמה קירות ועליות לא קלות), על הסינגלים בדרום בהקשר של סרפנטינות וסיבובים, ועל איזור אלון הגליל ברמת האבנים+סלעים (בגדול, שזה אומר שיש אבנים, סלעים וכו’ והוא לא מהזורמים ביותר שתתקלו בהם – בקיץ זה בהחלט בעל פוטנציאל לדרדרתיות משמעותית). תוסיף לזה שלושה לופים שהולכים לכל הכיוונים, מצידיו השונים של ההר, בנוף מהמם, וקיבלת את אחד הסינגלים הטובים בארץ.
זה לא מסלול למתחילים ולכן הוא מפוצל לשלושה מסלולים שרוכב מיומן יעשה את כולם בכשלוש שעות, והמתחילים יבחרו אחד מהשלושה בכל פעם.
עוד דבר שמאפיין אותו הוא הדיוק בסיבובים וההשקעה הגדולה בתשתית. ניכר שחובב השקיע ביצירת הקשתות הנכונות, ביצירת האינרציה הזו שמתאימה לשטח, ודומה שמתחילה להווצר תחרות לרמת הבנייה של סמר תשתיות במקומות נוספים: גשרי עץ, תמיכות בנויות, טיפול מעמיק באזורים אתגריים. ולצד הבנייה המושקעת ברמת התשתית, ישנה פה תשובה והתאמה לרמת הדיוק הפאמפטרקית מן הרף שהציב לנו יפתח סהר בסינגלים שלו ובסיבוביו המדויקים. מבחינת רמת הרכיבה – היא די מתקדמת. מטבע אופי הקרקע המאוד קשה ברמת המיקרו (סלעים, מדרגות, פה ושם דרדרת אפילו בחורף) וברמת המאקרו (עליות וגובה מצטבר לא מעטים – כולל בזוויות משמעותיות), זה לא מסלול לרוכבים מתחילים.
שאפו גדול ל BibleBike ולחובב: רמת הבנייה בישראל (ובשטחים) בהחלט עולה!
סמולני? בוא לרכוב: סינגל טלמון בשטחים הכבושים
יש לא מעט רוכבים שמחרימים את השטחים. גם אני נמנע מהם כמה שאפשר, אבל לא באדיקות: הכניסה למקום הזה חשובה. היא חשובה כי היא מביאה את המציאות שלהם אליך לפרצוף. בין אם אתה מגיע כדי לתמוך בהתנחלויות או כדי להתנגד להן – הרי הפסיכולוגיה שלנו בנויה כך שכל חוויה מעמיקה את העמדה הקיימת בד”כ, וברוב המקרים כולם רק מתחזקים בדעתם. כדי שיהיה לך מושג איך זה נראה, איך זה מרגיש, תגיע לטלמון. תהנה מרכיבה מדהימה, תראה איך נראים קרוואנים להריסה מקרוב, ותצפה על רמאללה ממש מקרוב. זה מרתק.
