לכבוד המהדורה ה-111 של המרוץ הגדול בעולם, יותם ייבין מביא 5 רגעים גדולים בטור דה פראנס שהפכו את המרוץ למה שהוא היום. הפעם נתמקד בהיסטוריה העתיקה יותר של הטור דה פראנס, החל מתחילת המאה ה-20 ועד הרגעים שאחרי מלחמת העולם השנייה.
מהצד האחד יש את טדיי פוגצ'אר, שמגיע עם ביטחון בשמיים וכושר נפלא. מהצד השני יש את יונס וינגגור, הזוכה של השנתיים האחרונות, שמגיע עם סימני שאלה גדולים בנוגע לכושרו לאחר הפציעה הקשה בטור של הבאסקים. יש עוד כמה רוכבים מלהיבים שיילחמו על השלישייה הראשונה, כגון גריינט תומאס קשישא, רמקו אוונפול או פרימוש רוגליץ'. סגרנו את ה"לקראת" של מהדורת 2024? יופי, עכשיו אפשר להביא כמה רגעים הסטורים שהפכו את המרוץ למה שהוא היום.
1. קללת המזלג של אז'ן כריסטוף
אז'ן כריסטוף היה מהאגדות של הטור דה פראנס בימיו הראשונים של המרוץ. הרוכב, אשר כונה "הגאלי הזקן" בזכות שפמו הייחודי, נודע בזכות יכולותיו הנדירות אך גם בגלל חוסר המזל הקיצוני ממנו סבל. בשלב השישי של מהדורת 1913 חצה את פסגת הר הטרומאלה האייקוני כשהוא מוביל למעשה את הדירוג הכללי. סלע בו פגע בירידה למטה ריסק את המזלג הקדמי, בתקופה בה אסור היה לקבל כל עזרה חיצונית. מה עושים במצב הזה? כריסטוף הלך עשרה קילומטרים עם אופניו השבורים עד שמצא נפח ותיקן לבדו את המזלג השבור. את היום סיים על אופניו, ארבע שעות אחרי הראשונים אבל עם הערצה של הקהל הצרפתי.
שש שנים חלפו, וכריסטוף עוד לבש את החולצה הצהובה כאשר שבר את המזלג הקדמי שוב, תיקן אותו ואיבד את הסיכוי לניצחון. ואם זה לא מספיק הגיעה מהדורת 1922, שם טיפס כריסטוף ראשון את הר הגאליביה אך שוב תאונה בירידה ושבר במזלג עשו את שלהם . את היום סיים עם אופניים שקיבל מכומר מקומי, וכמובן ללא סיכוי לנצח.
כריסטוף בסיומו של הטור דה פראנס 1912, צילום: Agencs Rol, ברישיון GFDL
2. תעלומת רצח בטור דה פראנס
הקורבן הראשון של הטור דה פראנס היה הרוכב הצרפתי אדולף הלייר, שטבע למוות בים התיכון במהלך יום מנוחה במהדורת 1910. הרוכב הראשון שנהרג בתאונת רכיבה במרוץ הגיע רק 25 שנים מאוחר יותר, בירידה המהירה מהר הגאליביה באלפים. הספרדי פרנצ'סקו ספדה היה רחוק מאחורי המובילים, ומעט מאד עדי ראיה היו שם בשביל לספר מה קרה. המעטים שהעידו סיפרו דברים כה שונים זה מזה, עד כי קשה עד היום לקבוע מה קרה שם באמת. החל בטענות לתאונה עצמית, דרך עדות לכך שרכב אדום של המארגנים פגע בו בטעות, ועד חקירת רצח של המשטרה הצרפתית. רק על הסוף הטרגי אין ויכוח, כאשר ספדה נפטר שלושה ימים לאחר התאונה מפגיעת ראש קשה, לצד אחיו שהספיק להגיע ולשהות לידו ברגעיו האחרונים.
3. מדינה שלמה מאחורי רוכב
התשוקה הצרפתית למרוץ לא התחילה היום, וכבר בתחילת דרכו של הטור היו המקומיים מוכנים לעשות כמעט הכל בשביל לראות מנצח מקומי על הפודיום. הדוגמה החריפה ביותר לכך הייתה כנראה במהדורת 1937, כהמועמד המוביל היה הבלגי סילבר מאס, אבל מולו עמדה מדינה שלמה שגיבתה את הכוכב הצרפתי רוג'ה לאפבי.
לאפבי מקבל את הגביע לאחר הזכייה בטור 1937, צילום: Spaarnestad photo, ברישיון GFDL
ראשית, לאחר כמה ניצחונות של מאס המארגנים שינו חלק מהשלבים באמצע המרוץ בשביל לעזור ללאפבי. שנית, בכל הטיפוסים ההרריים לאפבי קיבל דחיפה מילולית מהמוני האוהדים הצרפתים. ולבסוף, הגיע האירוע ששבר את הבלגים: לאפבי הצליח לחצות מסילה רגע לפני שרכבת שעטה וחסמה את הדרך, כאשר הוא משאיר את מאס מאחור. הבלגי הצליח להשיג את לאפבי, אך נענש בסוף היום על כך שלכאורה נעזר בחבריו לקבוצה. מאס הזועם פרש עם קבוצתו, וכך דרכו של לאפבי לתואר ראשון ואחרון הייתה סלולה.
אלפים הצטרפו לניוזלטר, הכניסו אימייל פה:
4. הרוכב שהיה רגיל לבריחות
אלבר בורלון כבר היה רוכב מקצועי כשמלחמת העולם פרצה, ולאחר שגויס לצבא הצרפתי נשבה על-ידי הצבא הגרמני. לאחר שני נסיונות כושלים לברוח ממחנה השבויים, הצליח להמלט בפעם השלישית ובדרך לא דרך הגיע לרומניה. לאחר המלחמה חזר לרכוב והתייצב בקו הזינוק של הטור הראשון מאז פרוץ המלחמה, בשנת 1947. רגיל לבריחות, הוא ניסה את מזלו כשתקף לבדו בתחילת היום ה-14. לאחר 253 קילומטרים של רכיבת סולו הוא חצה לבדו את קו הסיום, ובכך קבע שיא שקשה לראות מישהו שובר בשנים הקרובות.
בסרטון: יום הבריחה האגדי של בורלון בשנת 1947:
5. גשמי ברכה
מהדורת 1958 הייתה בין הפתוחות ביותר בהיסטוריה, עם לא פחות משמונה רוכבים שונים שלבשו צהוב וחלמו על הניצחון בפריז. הלוקסמבורגי שארלי גול היה נראה בכלל לא בכיוון עד שלושה שלבים לפני הסוף, כאשר היה בפער של יותר מרבע שעה מהמוליך האיטלקי רפאל ג'מיניאני. אז הגיע הדבר היחיד שיכול היה להחזיר אותו לעניינים, ובו היה לו יתרון בולט על השאר: כאשר החזאים צפו גשם לכל אורך השלב ההררי הבא. גול תקף בירידה מהטיפוס הראשון, הצליח לנער ממנו את כולם בטיפוס הבא והמשיך לבדו עד לניצחון בגשם השוטף ועליה למקום שלישי בדירוג הכללי. ביום לפני האחרון כבר השלים את הקאמבק בעוד יום אלפיני, וכך זכה בטור היחיד בקריירה שלו. ג'מיניאני נותר מאוכזב עם פודיום שלישי בגרנד-טור אך ללא ניצחון, כאשר הוא מחזק את תדמיתו כמקום שני נצחי.
גול (משמאל) מוביל את קבוצתו עם החולצה הצהובה בטור 1958, צילום: Aldo Bolzan, ברישיון CC-BY-S.A 3.0
