שבילי האופניים שכולנו נהנים מהם לא נוצרו סתם כך במקרה. עומדים מאחוריהם הרבה מאוד חשיבה ותכנון. אהרן אריאל לביא יצא להתנסות בקורס המקיף ביותר בישראל לבניית שבילים בהזמנת ביה”ס ללימודי תיירות ופנאי ואיתן חברוני במכללה האקדמית בוינגייט*, וחזר משם עם מסקנה מרכזית: בניית שבילי אופניים הנה סוג של שירה.
לפגוש את המשורר
“אני לא זוכר למה התכוונתי בשיר, אם התכוונתי למשהו בכלל”. זו היתה תשובתו הקבועה של רוברט פלאנט, הסולן של להקת הרוק האגדית Led Zeppelin, כשהיו שואלים אותו למה בדיוק התכוון במילים של השיר החשוב ביותר של הלהקה שלו שהפך לקלאסיקה מודרנית: Stairway to Heaven.
כמה מאיתנו שואלים “למה התכוון הבנאי?” כאשר אנחנו רוכבים על אחד מאלפי הקילומטרים של שבילי האופניים בארץ (לכל כתבות הסינגלים ב BIKEPANEL)? עבורי, שבילי האופניים תמיד היו סוג של חידה בלתי מוסברת, מעין תופעה שברור שאיננה טבעית אך גם לא ממש ברור כיצד היא נוצרת. לאורך השנים רכבתי אלפי קילומטרים בשבילי הארץ, התרגשתי, פחדתי, צחקתי, התפעלתי ולפעמים גם בכיתי ביחד איתם (טוב, לא בדיוק, אבל כמעט בכיתי כששברתי מעביר פעם באמצע השטח בתחילת הדרך, ועוד לא ידעתי כיצד להעביר את האופניים לסינגל-ספיד).
כשנקרתה בפני ההזדמנות ללמוד את רזי המקצוע של בניית השבילים תפסתי אותה בשתי ידיים, והצטרפתי ל”קורס בניית שבילים בשטחים הפתוחים” של המכללה האקדמית בוינגייט. הקורס החל בחודש מרץ 2021 (לאחר דחיית קורונה אופנתית) וכלל ארבעה ימים עיוניים במכללה ושלוש סדנאות שטח: סדנת מדבר ארוכה (5 ימים) ועוד שתי סדנאות קצרות בנות יומיים בצפון (גליל מערבי) ובמרכז (יער בן-שמן, איך לא?).
מי רוצה להיות בונה שבילים
חלק מהמשתתפים עובדים כבונים ומתכנני שבילים כבר זמן מה והגיעו כדי להעשיר את הידע המקצועי שלהם, ואחרים באו מתוך עניין בתחום. היו שם מתכנני נוף, אנשי צוות של קק”ל ורשות הטבע והגנים, קבלני עבודות עפר, אדריכלים וגם כמה רוכבים ואנשי מקצוע מתחום תיירות האופניים. לאורך השנים הקורס הצמיח מתוכו את מתכנני, בוני ומתחזקי השבילים הבולטים בארץ.
חלק גם חוזרים ללמד בו כגון רמי גולד (בארי, כולל הלופ הדרומי, חלקים משביל ישראל ועוד), חובב לנדאו (רום הגלבוע, ערד ים-המלח ועוד) ויפתח סהר (אלון ורימון ביער להב, חרובית והרחבת עין רפא). על אף שאת חלקם הכרתי גם קודם לכן, ואפילו עברתי קורס מדריכי רכיבה אצל יפתח, המפגש המעמיק לאורך הקורס הרגיש עבורי כמו סדנת כתיבה יוצרת עם משורר אמן, בה אתה חווה – ולא רק לומד – מה מתחולל בראשו של האמן בעת היצירה.
ע”ש יוסף סינגליה!
סוף מעשה במחשבה תחילה
ארבעת הימים העיוניים של הקורס היו מעין הכשרה מתקדמת להבנת תחום האופניים בכלל, ובארץ בפרט, לפני שיוצאים לשטח. מאחר וחלק מהמשתתפים הגיעו ללא כל רקע ברכיבה היו הרצאות שהחלו מהבסיס (כגון אפיון סוגי רכיבה ואופניים שונים, טיפ: לא צריך אופני דאון-היל עם 160 מ”מ מהלך קדמי בשביל סינגל קק”ל), אבל גם לרוכבים מנוסים היה מה ללמוד מהן.
למשל, הרצאה אחת סקרה את התפתחות תחום האופניים בארץ בעשרים השנים האחרונות, כולל מספרי רוכבים ודפוסי שימוש שמעידים על מגמה עתידית אפשרית (התחום בפריחה וככל הנראה ימשיך לפרוח). הרצאה אחרת עסקה בסוגיה הכאובה של אופנוענים על שבילי אופניים, והסוגיה הכאובה עוד יותר (או פחות, תלוי בנקודת המבט) של החשמלוקים (כן, זה העתיד, אין מה לעשות. תתגברו ותמשיכו הלאה).
עבורי זו היתה הפעם הראשונה בה שמעתי רוכב שטח שהנו גם אופנוען שטח. הוא פתח את ההרצאה בסרטון של אלוף העולם באנדורו אופנועים, שערק למרבה הצער מתחום האופניים, והציג את שתי נקודות המבט לעומק, את העובדות ואת המספרים. האם עכשיו אני מקבל בהבנה ובשמחה אלמנטים מפורקים ועליות מדורדרות בשטח, פרי יצירתם של האופנוענים? לא ממש, אבל אני מבין קצת יותר את מורכבות הסוגיה.
כל הרצאה נגעה בהיבטים רלבנטיים לתכנון, ביצוע ותחזוקת שבילי אופניים ולאט לאט התחלתי להבין כיצד הקסם הזה קורה, בתיאוריה לפחות. למשל, באזורים שאנו יודעים שאופנוענים ירכבו בהם גם כן (ואין לנו הרבה מה לעשות לגבי זה) עדיף להיות חכמים ולא צודקים ולבנות את הברמים מעט רחבים יותר כי אופנוענים אוהבים לקחת את הברמים בעלייה ברדיוס כמה שיותר קצר (והם יכולים, בגלל עוצמת המנוע) וכך נוכל להשאיר לרוכבי האופניים את הרדיוס הארוך יותר ללא פגע.
התפתחות תחום בניית השבילים
תחום בניית שבילי האופניים הרשמי החל לפני כ-20 שנה, עם המיסוד והשילוט של סינגל בארי הקלאסי (שהחל, כמו רבים וטובים אחרים, כסינגל קהילתי פיראטי) וקורס המתכננים הראשון מטעם IMBA (איגוד רוכבי אופני ההרים הבינלאומי) בשנת 2005. הקורס המקומי הראשון התקיים ב-2011 ולאחר מכן ב-2018. הקורס מתבסס על הסטנדרטים של איגוד אופני ההרים הבינלאומי שמגדירים את הכללים ליצירת שבילי אופניים זורמים, בטיחותיים, ידידותיים לסביבה וקלים לתחזוק. למשל, כללי IMBA מגדירים את מרכיבי הניקוז (הדבר החשוב ביותר מבחינת עמידות ותחזוקת הסינגל), את גודל האבנים הדרושות לבניית כל אלמנט (הגודל נמדד במספר האנשים הנדרשים להרמת האבן) וכמובן גם את השיפוע הממוצע המקסימלי (10%), את השיפוע המירבי (15%) ואת חוק החצי, כלומר: שיפוע השביל לא יהיה גבוה ממחצית שיפוע השלוחה אותה הוא חוצה (עוד על כך, ועל שיפועים בכלל, בפעם אחרת).
אחד הדברים המרכזיים שלמדתי בחלק התיאורטי הנו שלמרות שכרוכבים נדמה לנו לעתים קרובות שאנחנו חווים בשבילים חוויה ספונטנית, פראית וראשונית אנחנו למעשה חווים חוויה מתוכננת ומהונדסת היטב. לפחות כמעט כולנו, להוציא מתי מעט רוכבי-על שיודעים לקפץ מסלע לסלע כמו פאביו ודני מקסקיל, בלי קשר לשביל כלשהו או לדברים מיותרים אחרים כגון כח המשיכה. אנחנו רוכבים בתוך שיר שכתב אותו משורר, ולמשורר הזה יש מה לומר. כשיצאנו לשטח נתנו למוזות לדבר.
* כתבה זו הנה חלק מסדרת תוכן בת 3 כתבות על קורס בניית שבילי אופניים בשטחים הפתוחים אליו הוזמן כתב בייקפאנל לסיקור. לקבלת מידע נוסף על הקורס לחצו פה. הקורס הנו חלק ממערך של קורסים, הכשרות והשתלמויות שנלמדים במסגרת בית הספר לתיירות ולפנאי אתגרי במכללה האקדמית בוינגייט, ובהם גם קורס למדריכי אופניים באישור חוק הספורט וקורס מובילי קבוצות באופני הרים (הסמכה קצרה ללא אימון ספורטיבי בעיקר להדרכת רכיבות טיולים). קורס בניית שבילי אופניים הינו היחיד מסוגו בארץ, והתעודה שהוא מספק כבר הפכה לדרישת סף מחייבת עבור כל מי שרוצה לגשת למכרזים לבניית שבילי אופניים.
אל הכתבה שנייה בסדרה: חוויות קורס בניית שבילים (2) – סדנה מעשית במדבר יהודה
